בר-מצווה לבלוג

ארבעה באפריל: שלוש עשרה שנים להיותי בלוגרית. בהתחלה לא כאן, כמובן, אלא בישראבלוג, והחל מינואר 2015 – רק כאן, רשמית (עם פזילות זמניות כאלה ואחרות לבלוגיה החמודה של בלוגספוט). דעתי על וורדפרס לא השתנתה: הוא קשה ועצי ויבשושי. אבל התרגלתי אליו, ואפשר לומר שכבר אינני מתגעגעת לישראבלוג, שתפעולו נעשה קשה לי יותר ויותר.

אז מה קרה בבלוג בשנה האחרונה, מאז בת המצווה (כן, בלוגים יכולים לחגוג בת מצווה, ושנה אחרי זה, בלי להניד עפעף, הם חוגגים בר מצווה, וזה לגמרי נורמלי). ובכן, מסתבר שאצל בלוגרים ותיקים כבר לא קורים הרבה דברים בלוגוספריים מיוחדים. ההתפתחות היחידה שאולי התרחשה השנה הייתה שבמשך כמה שבועות לא התחשק לי לכתוב בבלוג, אבל ממש בכלל לא, וכבר התחלתי לחשוב שהוא לא יגיע לחגיגות הבר מצווה שלו עצמו. מה שהיה מוזר זה שגם לא היה אכפת לי. הנה מה שהגיל הבלוגוספרי עושה לבלוגרים. אבל אחר כך זה הסתדר איכשהו, וצצו עניין אחד או שניים שהרגיזו אותי אז כתבתי עליהם (בקטגוריה האופיינית לי, 'טענות ומענות'), ואז חידשתי ימיי כקדם. פחות או יותר. לפחות לעת עתה.

עוד טלטלה בבלוגוספרה הייתה סגירתו של גוגל+, לפני ימים אחדים. זו גררה עמה את היעלמותו של דף קהילת הבלוגרים בשפת הקודש, ואת פתיחתו של דף קהילה חדש במקומו, 'פרפרים', שכבר כתבתי עליו. השבוע הצלחתי, ברוב תושייתי, להוסיף לבלוג כפתור-קישור לדף הקהילה החדש הזה (ראו מתחת לפוסט הנוכחי, ואם אתם קוראים בדף הראשי של הבלוג, אזי תמצאוהו, לאחר גלילה, בצד שמאל למטה). הפרפרים הצבעוניים שבכפתור מוסיפים קצת צבע וחיים לעציות היבשושית של הבלוג שלי, ודף הקהילה, כך נדמה, הולך ומשגשג.

זהו. בשנה הבאה זה כבר יהיה ארבע-עשרה-לבלוג, ובמספר הזה אין שום דבר מיוחד, אז ייתכן שבכלל אדלג עליו לגמרי ולא אציין אותו ברוב עם. הרי לעת בגרות החשק לחגוג ימי הולדת הולך ומתמעט.

אבוי, יצא פוסט ממש חמוץ. עם הקוראים הסליחה.

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “בר-מצווה לבלוג

  1. ממש לא פוסט חמוץ, אבל בהחלט פוסט מפוכח ולא מתלהב במיוחד
    ויש לי הרגשה שהאווירה הזאת לא קשורה כל כך לבלוגוספירה כמו ל…אווירה כללית אחרת. אבל אולי אני טועה.
    כבר שוחחנו כמה פעמים על הדפים הוירטואליים האלה עד כמה מי שהכתיבה בדמו לא באמת מוותר עליה, גם אם לעיתים נמאס או לא מתחשק או פשוט עושה הפסקות. אצלך אני זוכרת שקיימת גם מחברת, כך שגם אם לא נהנה חלילה מכתיבתך, מאמינה שתמשיכי לכתוב לעצמך ולמגירתך.
    אני בכל מקרה שמחה מאד שהכרתי אותך ואת בלוגך (מבחינתי זה המשך של אותו הבלוג כאן או בישראבלוג או גם בבלוגספוט) ושמחה בכל פעם שמופיעה לי הודעה על פוסט חדש ממך, ומקווה שתמשיכי עם או בלי לציין את ימי ההולדת………😍

    אהבתי

    • שלא כצפוי, החמיצות היא לא בגלל הבחירות (וזה למרות שהתעמולה הקשורה בהן ירדה לאחרונה לעומקים שאינני זוכרת כמותם). אולי זה קשור לספר 'עדיין אליס', שמן הסתם עוד אכתוב עליו. כדאי שאמהר להשלים את קריאתו, כי הוא משפיע עליי רע…
      תודה 🙂

      Liked by 1 person

  2. ברכות לחברת הבלוגיה הבכירה, אין כמו חברה לכתיבה בפורמט הזה כדי להבין את המשמעות של כתיבה יציבה ומתמשכת שמחזיקה מעמד שנים רבות כל כך ומגיעה לחגיגות הבר מצווה. מכיוון שהבלוג שלך ממילא כבר בוגר מאוד בכתיבתו, אין כאן טקס מעבר, רק ציון דרך חשוב. מקווה להמשיך ללוות אותך בכתיבתך עוד שנים רבות וטובות.

    אהבתי

    • תודה רבה 🙂
      אגב, יש בכירים ממני. לישראבלוג הייתה היסטוריה מאוד עשירה עוד בימים שבכלל לא ידעתי על קיומו.

      אהבתי

  3. אנחנו חוגגות יחד. אני זוכרת את צעדינו הראשונים בבלוג (בזכות אסנת) את קצב הכתיבה וההתרגשות למקרא התגובות, גם אם בתחילה היו אלה של חברי הקבוצה שלנו בלבד.
    אני תמיד שמחה לקבל עדכון על פוסט שלך ומקווה שאמשיך לקבל עדכונים.
    את יודעת מה הבעיה? שאני מחכה לחתונה. מאמינה שהבלוג עוד יפרח ויצמח יגיע לבגרות גם מעבר לח"י שנים (ככתוב בתורה) ועד אז מאחלת לך עוד הרבה פוסטים מעניינים.

    אהבתי

  4. ברכות לבר מצווה, אם כי בהתעלמות מהפן הדתי (למשל, 13 בנצרות זה מספר רע) – בכל יום הולדת יש שמחה וערך. 13 שנות כתיבה מאוד מכובד. מצרף כאן איחולים מקרב לב להמשך כתיבה פוריה עוד שנים רבות.
    אני חושב שכל בלוגר עובר תקופות שלא בא או ממעט לכתוב.נתת לי רעיון לכתוב פוסט על המשוואות המתמטיות המנבאות תקופות כאלה, באופן אישי. אם וכאשר, אשמח אם תאמתי את התוצאות עם התקופה המדוברת 🙂

    אהבתי

  5. ברכות לבר המצוה, ומן הסתם הברכות מכוונות גם לעצמי כי פתחנו יחד את הבלוג, למרות שאינני עוקבת אחרי הזמן העובר, וגם אינני פעילה עוד כבעבר. מקווה שתמשיכי כי אני מאד נהנית לקרוא אותך.

    אהבתי

  6. כתיבה זה כנראה צורך. לאורך שנות הכתיבה בבלוג (אני כותבת מסוף 2014) יש תקופות שלא מתחשק לכתוב, תחושת אין על מה, או תחושה שאין אנרגיות להשקיע בזה, ואחר כך משהו משתנה וזה חוזר.
    ויש את הקהילה, שהיא חשובה ומשמעותית אולי יותר מהכל.
    לי קשה להאמין שהייתי ממשיכה לכתוב כל השנים האלו אם לא היה לי משוב ותגובות לכתיבה.

    מזל עדה, עד מאה ועשרים 🙂

    אהבתי

  7. מזל טוב! אהבתי את הרעיון לחגוג לבלוג בת מצוה ואז בר מצוה . ומה אחר כך? כמו שבתי הצעירה אמרה לי
    היום – "אחרי הבת מצוה שלי זה כבר רק חתונות". לבלוג זה לא יקרה, אבל אפשר לחגוג לו כל שנה בכיף, שיתבגר לו כמו הנוער:) יש עוד כמה שנים עד שיהיה בוגר כזה שלא אוהב מסיבות יום הולדת (וכידוע יש האוהבים אותן בכל גיל). ודווקא לא חמוץ בכלל.

    אהבתי

  8. מזל טוב! ביז הונדערט און צוואנציק.

    לכולם יש תקופות יובש כאלה, ואז המוזה חוזרת שוב לפעולה. אני לא מרגיש שזה יבשושי כאן למען האמת, יותר… מהוקצע מדי, ומכאן הקרירות. לישרא' מעולם לא היה פאסון מקצועי, וזה הרגיש ככה יותר מוכר וחברותי, כאן, זה יותר מתקדם, וגם לי היה קשה עם זה בהתלחה, אבל עכשיו אני כבר לא מסוגל לחזור לישרא'.

    אהבתי

    • 'מהוקצע וקריר' זו גם כן הגדרה מתאימה. עִם ישרא כבר קשה מאוד לעבוד, יש שם סמטוכה גדולה עם דף התגובות, שפעם היה באמת מעולה בתכנונו. אני לא מתגעגעת לחזור לשם, אבל עדיין חושבת שהבלוגיה של בלוגספוט נחמדה וקלה יותר לתפעול.
      אגב, חרף המהוקצעות והמקצועיות, מי שאיננו רשום בוורדפרס רואה פרסומות כשהוא נכנס לדף הבלוג הזה ואחרים. אנחנו, כמשתמשים רשומים, פטורים מן העונש – זה מוסתר מעינינו.
      תודה 🙂

      Liked by 1 person

  9. קשה להאמין שכבר חלפו 13 שנה מאז פתחת את הבלוג.. גם אני גיליתי הבוקר שאני כבר 15 שנה בלוגרית (14.3.2004) הזמן עובר מהר כשנהנים.. גם אצלי היו תקופות שלא און אנד אוף אבל בסך הכל אני חושבת שחוויית הכתיבה היא חוויה טובה ומעצימה ושווה להתאמץ בשבילה.
    מזל טוב לחגיגות בר המצווה

    אהבתי

סגור לתגובות.