לא שאני מרוצה מתוצאות הבחירות. בטח לא מן העובדה שמפלגת העבודה, שלה נתתי את קולי, כמעט התאדתה לגמרי. אבל הנהי והבכי מסביבי מוזרים בעיניי. בסך הכול, לא הרבה השתנה. אם העבודה ומרצ יסיקו מן התוצאות שהן צריכות סוף סוף להתאחד, אולי עוד ייצא מזה משהו טוב. מה שהכי מעצבן זה שההוגה הדגול של אחוז החסימה הנוכחי, אביגדור ליברמן, לא ירד אל מתחתיו. זה היה יכול להיות צדק פואטי נהדר. אבל פוליטיקה איננה פואטיקה.
*
האיומים 'לעזוב לחו"ל' מביכים בעיניי: תרבות ההגזמה שגורמת לאנשים להרגיש כמיעוט נרדף; היהירות המתנשאת שבגללה הם מאמינים שבלעדיהם ייגמר כאן הכול; ההשוואות הלא-מלומדות ל'תקופות חשוכות בהיסטוריה'. כמעט נדמה שהם נהנים מזה, מרגישים כל כך מקוריים, אמיצים ומוסריים. ובו בזמן הם בעיקר חוזרים על סיסמאות שכבר נאמרו לפניהם.
במסגרת הנ"ל נתקלתי אתמול בתהייה של מישהו מדוע אנחנו, שאיננו מסכימים עם מדיניות הממשלה, איננו מהגרים לחו"ל, כמוהו. זה מובן מאליו בעיניו שכתוצאה מהישארותנו כאן, אנו 'משתפים פעולה עם הרוע'. די ברור שאין הוא יודע הרבה על הרוע במקום שאליו היגר, מן הסתם אינו יודע את השפה ולבטח אינו מעורב שם בכלום – אבל אני תוהה אם זה באמת מעמיד אותו בעמדה מוסרית גבוהה יותר.
התשובה שלי לשאלתו היא הפשוטה ביותר בעולם: אני לא עוזבת, כי זה הבית שלי. אני לא מטיפה מוסר למי שכן עוזב – אבל אולי אפשר לבקש שיפסיקו סוף סוף להטיף גם לי.
בלוגיעדה 
לגמרי. גם אני כועסת על מבול התגובות מהסוג "שישרפו תושבי הדרום שהצביעו לביבי בפעם הבאה שתהיה שם אזעקת צבע אדום'. כל מהותה של דמוקרטיה היא הכרה בזכותו של האחר לדעתו, השונה מן הסתם מדעתי, אבל דומה שרבים חושבים שמי שחושב שונה מהם הוא או טיפש או שטוף מוח. המונופול על האמת הוא ההיפך מדמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
האמירות כמו זו שציטטת הן נוראות, ולמרבה הצער לא נדירות. וכן, יותר מדי אנשים מסרבים לקבל את ההנחה שגם לאנשים אחרים יש סיבות, אפילו אם הן לא תמיד ברורות לכולם.
אהבתיLiked by 1 person
את לגמרי צודקת שמי שמטיף לעזוב מקומם ומרגיז. אתה רוצה לעזוב? בבקשה, אף אחד לא עוצר אותך. תעזוב אותי בשקט. גם לי הפעם נפלט, שאם תמשיך המגמה (שכבר החלה) של שחיקת הדמוקרטיה, הרס הפרדת הרשויות, הקטנת סמכויות הרגולטורים, הליכה לכיוון של דיקטטורה (ועוד דיקטטורה הילכתית….) נראה שלאט לאט נתחיל להרגיש את זה גם באופן אישי. ביום יום שלנו. חירויות יתחילו להיעלם, בהתחלה בלי שנרגיש אפילו. זה מאד מסוכן.
בבוקר שאחרי הבחירות בתי התקשרה לשאול "אם כבר ארזנו"….אבל לא, אנחנו כאן. ואם נראה שבאמת מאוימת הדמוקרטיה, נשחקת חירות הפרט, נהרסים מוסדות הבקרה והפיקוח – נצא לרחובות. אולי באמת הגיע הזמן (או יגיע בקרוב הזמן) לצאת לרחובות. אבל אנחנו עוד לא שם. ואם באמת "הימין החדש" לא ייכנס לכנסת, אחוש הקלה מסוימת בתחום הספציפי הזה. של סכנת הרס הדמוקרטיה. לא שחסרים "הורסים בפוטנציה" בשאר מפלגות הימין.
ולפי תוצאות הבחירות – הימין הוא הרוב הקובע כאן. והדתיים. וזאת למרות שהמפלגה לה הצבעתי קיבלה את אותו מספר מנדטים כמו מפלגת השלטון. זה מדהים שזה לא משנה בכלל. בעצם גנבנו קולות מהשמאל. אז מה עשינו בזה? מה הרווחנו מזה? כלום.
אהבתיאהבתי
כן, זו בדיוק 'תורת הגושים'. הגושים נשארו בעינם, בדיוק כמו קודם. אבל אני חוששת שהרבה קולות נזרקו לפח בגלל שהתמודדו יותר מדי מפלגות קטנות.
אם הבנתי נכון, היתרון של כניסת בנט ושקד יהיה שאיכשהו זה יקזז החוצה את בן גביר. נחמה פורתא.
אהבתיLiked by 1 person
אני מבואסת קשות מתוצאות הבחירות, אני מבואסת שלא רק שדברים לא ישתנו, הם גם כנראה יהיו קיצוניים וימניים ודתיים יותר, אני מתוסכלת מכך שפרלמנטריות שוות ומצויינות נדחקו החוצה ואני לא בטוחה שיהיה מי שיחליף את העבודה המצויינת שלהן.
הלוואי שנגיע כבר ליום שבו הזחוח ומשפחתו המטורללת יעלמו מהנהגת המדינה האומללה הזאת.
אהבתיאהבתי
שמעתי דיבורים על כך שטל רוסו יוותר על כיסאו, מה שיכניס לכנסת את מירב מיכאלי. מקווה שאכן כך יהיה. אבל נדמה לי שלא הוצע פתרון דומה עבור חברות כנסת אחרות.
יודעי דבר טוענים שהממשלה החדשה הזאת לא תחזיק מעמד הרבה זמן. יהיה שימוע וכו', ואז יתחיל כל המשחק מחדש.
אהבתיאהבתי
שמעתי היום אישיות שאמרה שישעיהו ליבוביץ צדק ונראה שעברנו לשלב "ההתבהמות".
אהבתיאהבתי
את ישעיהו ליבוביץ הערכתי מאוד, אבל לא עם כל מה שאמר הסכמתי. אינני יודעת מה אמר על שלב ההתבהמות, אבל אני מסתכלת סביבי ולא רואה כל כך הרבה בהמות. אולי זה משום שהתבהמתי בעצמי. או שאולי זה משום שזה לא המונח הנכון שבו צריך לתאר את מצבנו.
אהבתיאהבתי
המון אנשים שאני מכירה שהצביעו כחולבן לקחו את העניין הזה ממש באופן אישי
ובכלל עיצבן אותי נורא הפוסט שאמר לאנשים שגרים בדרום שלא רוצים לשמוע מהם מילה על הטילים ועל הבעיות שלהם. אנשים צדקניים ומעצבנים שאין להם מושג בשיט מה קורה בדרום והאמת לרובם גם לא באמת אכפת.
העבודה לא תתאחד עם מרצ בגלל שהיום יש הבדלים יחסית גדולים באידיאולוגיה
מרצ הורידה את החלק הציוני מהמצע שלה, שמת לב? זו אחת הסיבות שהרבה מצביעי מרצ לא הצביעו להם
העבודה, כמעט התרסקה בגלל אבי גבאי, אחרי התנהגותו לציפי ליבני המצביעים הצביעו ברגליים (לכיוון אחר). דווקא הייתה להם נבחרת לא רעה בכלל.
אגב, דבר דומה קרה לבנט, אחרי מה שעשה לבית היהודי שזו מפלגה סקטוריאלית שמי ששם – שם ובלי שום קשר התנהגותו ב2 הקדנציות האחרונות הבריחה את המצביעים החילוניים.
העם שלנו נעשה ימני יותר
המון אנשים התפקחו מהסכמי אוסלו ולא מאמינים שייתכן שלום אמיתי עם הפלסטינאים (ועובדה ש25 שנה אחרי זה פשוט לא קיים ולא בדרך לשם)
רוב האנשים שאני מכירה שהצביעו לכחולבן הצביעו כי 'רק לא ביבי' אפילו לא טרחו לקרוא את מצע המפלגה שהוא בכלל לא מרכז-שמאל אלא מרכז-ימין
ואם אלה שמפריע להם כל כך שכחולבן לא ניצחו אולי הם היו צריכים לדבר עם ה30% מאזרחי המדינה שלא הלכו להצביע בכלל, בכל הערים הגדולות היו אחוזי הצבעה נמוכים יחסית (בין 60 ל70 אחוז) אלה הם אנשי מרכז שמאל או שמאל שהתייאשו ולא הלכו להצביע כי הם לא מאמינים שמשהו ישתנה.
בסופו של דבר קיבלנו ממשלה ימנית יותר
עם 21 מנדטים למפלגות חרדיות-דתיות – שזה אגב יותר מטריד אותי שהם אנשי לשון המאזניים
כי להם לא באמת אכפת מדמוקרטיה, או מכל מי ששונה מהסקטור שלהם
אהבתיאהבתי
המפלגות הקטנות התרסקו גם בגלל שהגדולות 'שתו' להן את הקולות. הגדולות היו יכולות להתאחד עכשיו בלי אף מפלגה חרדית ולעשות דברים שלא יכלו עד עכשיו – אבל נראה לי שהן לא מעיזות. כולם כבר לוטשים עיניים למערכת הבחירות הבאה, שבה אולי שוב יזדקקו לחרדים.
אשר לאידיאולוגיות השונות של מרצ והעבודה: לא לגמרי ברור אם מרצ מחשיבה עצמה ציונית או לא (יש דיווחים סותרים בעניין), אבל גם אם יש הבדלים כאלה ואחרים היו יכולות כבר להתאחד. אם הן רוצות להציל את עצמן, אולי כדאי שיעשו בדיוק את זה.
אהבתיאהבתי
אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת של "המפלגות הגדולות שתו את הקולות של המפלגות הקטנות"
מה שקרה זה היה ניצול מעולה של סיטואציה שקרתה
מה שגבאי עשה לציפי לבני נחקק חזק מאוד בראש מצביעי העבודה
אני יכולה להגיד לך שאני גרה במושב שיתופי שאנשים פה אוטומטית מצביעים לעבודה, כנ"ל גם לגבי חברי שגרים בקיבוצים שבואי נודה על האמת, מפלגת העבודה מסתמכת על הקולות במקומות האלה, ואנשים אמרו בריש גלי אני למפלגת העבודה בראשות גבאי לא מצביע!
הוא שם את המסמר בארון של המפלגה הזאת, מצער – כן, מאוד כי הרשימה שלהם הכילה לשם שינוי אנשים מאוד טובים (ולא מחממי כיסא, טוב חוץ מגבאי שלא ראיתי אותו עושה משהו).
מפלגת כחול לבן ניצלה את זה שנוצר פה חור שצריך למלא למצביעים האלה
רוב האנשים הצביעו לכחולבן כי 'רק לא ביבי' רובם לא טרחו לבדוק בכלל את מצע המפלגה שנוטה מאוד לימין ולא לשמאל
אבי בוסקילה כתב פוסט בפייסבוק על מרצ:
"התוצאה של מרצ לא מפתיעה אותי, מהפך וחדשנות הם הדבר הכי רחוק ממה שעשתה המפלגה שלי בשנה האחרונה.
במקום לבחור בחיים ובהתחדשות, במקום לבחור באידיאולוגיה בחרה מרצ בעוד מאותו דבר, בחרה בקומבינה ובשימור הכח, בחרה בהתאבדות.
נכון, לא נמחקנו, אבל הדרך לשם לא רחוקה, הציבור אמר את דברו בקול מהדהד וצורב.
במקום לבחור בפניה אמיתית לציבור הרחב, בחרה מרצ במועדון הסגור.
במקום לבחור להסתכל למציאות בפרצוף בחרו להמשיך ולמכור לנו ססמאות שחוקות שלא עובדות כבר עשור."
עכשיו אם מישהו בתוך מרצ רואה את זה, בתוך המפלגה עצמה, אז מה הציבור לא יראה?
אני הצבעתי למרצ מאז שניתנה לי זכות ההצבעה (פעם ראשונה בשנת 1999) והפעם הייתה הפעם הראשונה שלא הצבעתי להם. המצע שלהם הפך להיות לא ציוני (פעם הוא כן היה כזה) ויותר מדיי קיצוני לטעמי.
וכנראה שאני לא הבן אדם היחיד שחושב ככה כי המון מצביעי מרצ לא הצביעו להם בבחירות האחרונות.
אהבתיאהבתי
יכול להיות באמת שהיות ש'כחול לבן' הופיעה פתאום בזירה, זה נתן אופציה חלופית למצביעים הלא מרוצים של העבודה ומרצ. ואכן, היו סיבות טובות לחוסר שביעות הרצון של מצביעיהן.
אהבתיאהבתי
הבנתי אחרי הבחירות שזו היתה נאיביות לחשוב שמשהו ישתנה. גוש הימין גדול יותר בגלל החרדים וזו עובדה שלא תשתנה, מעצבן ככל שזה.
לגבי חו"ל הענין פשוט – המהגרים לחו"ל מסתמכים על זה שאנחנו כאן, שומרים על המדינה עבורם. הם ממשיכים להרגיש ישראלים, הם רק לא בבית לתקופה. הכי נוח, להיות בלי ולהרגיש עם או משהו כזה. אז גם להטיף מוסר? אין גבול לצדקנות?
אהבתיאהבתי
הבנתי אחרי הבחירות שזו היתה נאיביות לחשוב שמשהו ישתנה. גוש הימין גדול יותר בגלל החרדים וזו עובדה שלא תשתנה, מעצבן ככל שזה.
לגבי חו"ל הענין פשוט – המהגרים לחו"ל מסתמכים על זה שאנחנו כאן, שומרים על המדינה עבורם. הם
ממשיכים להרגיש ישראלים, הם רק לא בבית לתקופה. הכי נוח, להיות בלי ולהרגיש עם או משהו כזה. אז גם להטיף מוסר? אין גבול לצדקנות?
אהבתיאהבתי
הכי מרגיז אותי כשהם שואלים: 'מה עוללתם לבית שלי בהיעדרי?'. אז באמת מתחיל לצאת לי עשן מהאוזניים.
אהבתיLiked by 1 person
ואת גביע הדמעות לקחה החללית.. אויויו ואני כבר בניתי על מכבר לירח
אהבתיאהבתי
אוי, החללית הקטנה והחמודה. מישהו באולפן הטלוויזיה אמר לפני הנחיתה ש'עכשיו היא פתאום ילדה גדולה וצריכה להסתדר לבד'. ואז הסתבר שהיא דווקא נשארה ילדה קטנה, ונבהלה פתאום מגודל המעמד והתרסקה לה שם, בבדידות הגדולה של פני הירח. ואפילו לא נדע מה בדיוק קרה, עד שפעם, עוד הרבה זמן, תצליח להגיע לשם חללית-ילדה יותר גדולה, ותוכל אולי לברר.
אהבתיאהבתי
זה היה כל כך צפוי, כל הזמן הסבירו בדיוק כיצד תורכב הממשלה ולמי הסיכוי הגדול ביותר להצליח . אמנם אלה היו הערכות אך אלה הסתמכו על נתונים עם התכנות גבוהה. אני מצרה על ההתחרדות.
אילו לא היו מהמרים על כחול לבן והולכים על הבטוח יותר (העבודה) המצב היה יכול להשתנות.
אבל מה לנו כי נלין? זו דמוקרטיה וצריך לקבל את דעת הרוב ולא לאיים בעזיבה, זה מוכיח את ההפך המוחלט של הדמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
מסכימה עם השורה האחרונה (:
אהבתיאהבתי
בתא הקלפי חשתי צביטה בלב שלא שמתי את הפתק של מפלגת העבודה , רציתי לתת את קולי למפלגה גדולה שלצערי ולצער רבים במדינה לא נבחרה…מעולם לא חשבתי לעזוב את הארץ ואף אחד לא ישכנע אותי . אין לנו ארץ אחרת…!!
אהבתיאהבתי
רבים עשו כמוך, גם במשפחה שלי, והתאכזבו כמוך. וגם אני, שהצבעתי עבור העבודה, התאכזבתי… אבל מסכימה איתך שזו לא סיבה לעזוב. צריך להבדיל בין ארץ ואנשים מצד אחד, לבין ממשלה ופרלמנט מצד שני: זה לא בדיוק אותו הדבר.
אהבתיאהבתי