החללית הקטנה בראשית

בראשית הקטנה התרסקה אתמול בערב בהגיעה אל הירח. כמה דקות לפני כן עוד הסביר מישהו באולפן הטלוויזיה ש'עכשיו היא כבר ילדה גדולה, ותצטרך להסתדר לבדה בנחיתה'. אבל היא לא הסתדרה. משהו השתבש. התברר שהילדה שגדלה פתאום נשארה בעצם ילדה קטנה, ואולי נבהלה מגודל המעמד, והתרסקה לה שם בבדידות האינסופית של פני הירח, הרחק הרחק מנמל הבית.

אולי פעם עוד תגיע לשם חללית-ילדה-גדולה-יותר ותצליח לברר מה קרה ותבדוק את השברים והשרידים ואולי אפילו תחזיר אותם הביתה. כי המסעות הללו הם תוצרים של הדחף הסקרני, השאפתני והבלתי נלאה של בני אדם לחקור ולמצוא ולהשיג – דחף שאת רוב גילוייו אני מאוד מעריכה. הדחף הזה עוד יגרום להם לשלוח עוד ועוד חלליות, ולהמציא עוד ועוד שיטות מקוריות ומתוחכמות לעשות את זה, ולנסות שוב שוב, ולחתור ללא ליאות, עד שיצליחו וגם אחרי. זה כל כך הרבה יותר חיובי בעיניי מליילל בפייסבוק.

א-פרופו יללות בפייסבוק (שלא לדבר על שמחה לאיד ורשעות סתם): ראיתי כמובן כל מיני חכמולוגיות שקשורות לחללית שהתרסקה, למשל חכמולוגיה אחת שקבעה שהנ"ל איננה קרנפית ומתרפסת כמו שאר הישראלים (או חלקם), ושבאמצעות התרסקותה היא הביעה את מחאתה על תוצאות הבחירות. משהו כזה.

האמת שזה אפילו לא ראוי לתגובה, אבל הכי הכי אני לא מבינה איך אנשים יפים וטובים בעיני עצמם, כאלה שחורתים על דגלם את הרעיונות הכי מצפוניים ומוסריים שיש, מצליחים בסופו של דבר לראות, בכל כיוון שאליו הם מפנים את מבטם, אך ורק כיעור.

סליחה, הייתי חייבת.

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “החללית הקטנה בראשית

    • אני לא חושבת שזה דובדבן כל כך מר. זה פרויקט מעורר הערכה, והייתה להם הצלחה חלקית. ואני מאמינה שימשיכו בו מתי שהוא עד שיצליחו. כך מתקדם המדע: מטעות לטעות. ככה לומדים.

      אהבתי

  1. מעדיפה להתמקד בצד החיובי של הפרוייקט, החללית המריאה, הקיפה, צלמה ואפילו נחתה, אמנם לא כפי שתוכננה, אבל הגיעה ליעדה .
    מטעויות לומדים וגם זה הישג אדיר למדינה שלנו. בוודאי שיש דרבון להתגבר ובמהרה על הכשלים כדי שבפעם הבאה ההצלחה תהיה מושלמת.

    אהבתי

  2. אולי גם אני מאותם אנשים שרואים, כיום, הרבה כיעור בעולם? יש מצב.
    אבל על עיקרון של "זה שאני פרנואיד אין פירושו שלא רודפים אחרי" – זה שנמנעים מלדבר על הכיעור, זה לא אומר שהוא לא קיים.
    אז אני רוצה להאיר שתי נקודות כעורות:
    1. ביבי ושרה היו שם, בחדר הבקרה ביהוד. למרות שהמימון הממשלתי היה מזערי והפרויקט מומן בעיקר מכספי תרומות. כמו שמירי רגב רצה אל הפודיום כדי לשחרר כמה דמעות התרגשות, במקרה של ספורטאי ישראלי שזוכה במדליה – למרות שהמימון הממשלתי לספורט הוא בושה וחרפה. קשה לעשות את זה וגם לא חכם – אבל יש מצב שמוריס קהאן היה צריך לומר כמה מילים קשות לביבי ושרה, שמשתזפים לאור הזרקורים של הכסף שלו.
    2. יש מצב, שהתנהלות החללית מתאימה להתנהלות הישראלית בזמן האחרון. משהו על הכושר לגמור כמו שצריך. נגיד, לגמור את מבצע "צוק איתן". ולמרות ההישג הכביר (ואני ממש לא מזלזל בו) – חובה לזכור שאקורד הסיום צורם. החללית התרסקה. קצת צניעות וקצת חתירה למצוינות לא יזיקו.

    ואם יורשה לי להתייחס גם לפוסט הקודם שלך:
    1. בעיניי זה לא מעשה שלא יעשה, לכנות אנשים שבוחרים בחירה מטומטמת בשם "מטומטמים".
    תושבי שדרות (44% תמיכה בליכוד), שסובלים מטילים משך עשור – ובוחרים באותו אדם עצמו, שלא הצליח לפתור את הבעיה במשך עשור? ובכן, הם מטומטמים.
    גם תושבי קרית שמונה (49% תמיכה בליכוד), ששומעים מראש הממשלה שהם "משעממים", כשהוא נשאל על הקמת חדר מיון בעירם – גם הם מטומטמים.
    כן, גם אם "יותר מדי אנשים מסרבים לקבל את ההנחה שגם לאנשים אחרים יש סיבות, אפילו אם הן לא תמיד ברורות לכולם." – גם אם יש סיבות, זה לא אומר שהן חכמות או הגיוניות.
    2. כמישהי ששייכת דווקא לאקדמיה, את לא חושבת שיש מקום להנחה, שבמקומות עם אוכלוסיה מחתך סוציו-אקונומי גבוה יותר, יש סיכוי למצוא יותר חוכמה? בכל המקומות העשירים והמבוססים "כחול לבן" זכתה בניצחון סוחף – למרות שהחיים של האזרחים שם טובים, יחסית, גם תחת שלטון נתניהו. כל אלו שסובלים יותר מהתנהלותו של ביבי – הפגיעה במערכת הבריאות הציבורית, הפגיעה בתחבורה הציבורית, הפגיעה בחינוך הציבורי, הפגיעה במערכת הסיעוד הציבורית, יוקר המחייה, הזינוק במחירי הדירות, שחיקת קיצבאות הזיקנה, שחיקת קיצבאות הנכות, פגיעה ביכולת התמיכה של העובדים הסוציאליים, וכו' – כל אלו מצביעים עבור ביבי. גם אם יש להם סיבות – כמו, נניח, הפגיעה שחוו הדורות המזרחיים הקודמים מידי השלטון האשכנזי של מפא"י – זה לא הופך את בחירתם הנוכחית לחכמה. עדיין זו בחירה מטומטמת, לא צריך להתבייש להגיד את זה.
    3. טל רוסו פירסם היום שהוא דווקא לא יתפטר לטובת מרב מיכאלי. מבחינתי: הודעה משמחת. בכל רגע נתון אני מעדיף אותו על פני פמיניסטית הזויה שמקפידה רק לדבר בלשון נקבה. רוסו, שממש נלחם למען הארץ, בעוד מיכאלי התבוססה בבוץ של מסדרונות "גלי צה"ל" – מה שעזר לה לפתח תובנות כמו "מיכאלי קראה לאמהות לא לשלוח את ילדיהן לשרת בצה"ל "כשיש כיבוש שמתמשך למעלה מ-40 שנה והשלטון בישראל לא עושה מאמץ אמיתי לפתור אותו", או "מיכאלי קראה לביטול גיוס נשים לצה"ל כיוון שלטענתה "השירות הצבאי הוא בית ספר עוצר נשימה בעוצמתו לנחיתות ולכפיפות של נשים" (הציטוטים מויקיפדיה).

    אהבתי

    • מסכימה לגבי ביבי ושרה. כשביבי ניסה אחרי ההתרסקות לגייס ממוריס קאהן תרומה לחללית הבאה שתשוגר, זזתי על הספה באי נוחות. במקום לשנורר בזחיחות היה צריך להכריז על מימון ממשלתי כלשהו לפרוייקט הבא, או פשוט לשתוק.

      אהבתי

    • בנוגע לפוסט הנוכחי:
      יש מצב שאין קשר בין החללית לבחירות ולהתנהלות הישראלית, על אף דעתם של מבקרי הכורסה הבקיאים בכול. אינני יודעת. ממה שהבנתי, זה היה פרויקט יחסית קטן-תקציב, והיה ברור שמרגע שהחללית מתקרבת לנחיתה אין שליטה עליה. אם למשל היא נופלת על אבן, היא מתרסקת. לא התרשמתי שהייתה חסרה שם חתירה למצוינות, וגם בעניין הצניעות לא מצאתי בעיה (מלבד נתניהו, אבל אין לי כוח להתייחס לכל נאום מיותר שלו).

      בנוגע לפוסט הקודם:
      1. השאלה כמובן אם בחירתם באמת מטומטמת. אני מתרשמת שלחלקים מסוימים בשמאל הישראלי אין מושג ירוק מה מנחה את בחירותיהם של אנשי הפריפריה, ונוח להם יותר להחליט בשבילם מה נכון לעשות. ואז, אם הם מעיזים לפתח דעה עצמאית, זה בטח בגלל שהם מטומטמים. זו שיטה מאוד נוחה, רק שהתרגום שלה לקולות בקלפי ביום הבחירות הוא מאוד בעייתי, כפי שמפלגות השמאל נוכחו לדעת בעצמן. ואכן, קשה לדעת אם הסיבות הגיוניות או לא. עד שלא תברר מה הן, לא תדע. זה עד כדי כך פשוט. כדי לברר, לא קוראים למישהו מטומטם, אלא מקשיבים למה שהוא אומר, ואם לא ברור, שואלים שוב. לא בטוח שאוהבים את התשובה – אבל גם לא בטוח שתושבי הפריפריה אוהבים את התשובות שלך.

      2. לא יודעת הרבה על חתכים סוציו-אקונומיים, אבל בזכות חיי הממושכים באקדמיה הכרתי הרבה דוקטורים ופרופסורים, ומה אני אגיד לך – לא אצל כולם מצאתי חוכמה. אפילו לא אצל רובם. אל תגלה לשום איש.

      3. האמת שאני די מחבבת את מירב מיכאלי, למרות שהיא קצת מייגעת, ולמרות שיש לה כמה התבטאויות לא-משהו (הפתעה הפתעה! גם לגנץ ולפיד יש!!). עם כל הערכתי לטל רוסו, היות שעבודה בכנסת איננה ג'וב צבאי, היה יכול בהחלט לפנות את מקומו (שאליו הוצנח) לחברת כנסת מנוסה שיש לה גם כמה אמירות ופעילויות טובות. אבל זה רק אני.

      אהבתי

      • אני חש בצורך להבהיר כמה עניינים:
        1. אני לא איש שמאל. אני חושב, שההצטמקות של גוש השמאל לכדי עשרה מנדטים משָקפת את חוסר יכולתו של גוש השמאל להָפנים את המציאות. גם את המציאות הפוליטית-כלכלית-בטחונית-דמוגרפית – וגם את הלך הרוח של ציבור האזרחים, שדווקא מָפנים היטב.
        2. בכל המקרים שבהם שמעתי את הטיעונים "רק ביבי!" לא הזדמן לי לשמוע גם טיעונים חכמים, בנוסף. יצא לי לשמוע תיאוריות קונספירציה (שהתקשורת והשמאל רודפים את ביבי עם כתבי אישום תפורים), יצא לי לשמוע רצון לתחוב אצבע לעין של השמאלנים, ויצא לי לשמוע חוסר טיעונים. ש"אקרא לנערה ואשאל את פיה"? שארד לשדרות ואשאל את התושבים 'מדוע ביבי'? ועד אז – אסור לי לחשוב שהם מתנהגים בצורה מטומטמת? אסור לי להגיד את זה? לגמרי מותר להם "לפתח דעה עצמאית" – ולגמרי מותר לי לחשוב, במסגרת המידע שכן מצוי ברשותי, שהדעה מטומטמת. אנחנו מנהלים את כל חיינו על סמך המידע החלקי, הרדוד, שכן מצוי ברשותנו. הידע שלנו מוגבל, מלכתחילה, בכמעט כל הנושאים הקשורים למציאות חיינו.
        3. "כמו מניפה" כתבה בהמשך "מודה שאני החסידה הגדולה ביותר של הספק כי אלה ש'יודעים' את האמת הם לא באמת דמוקרטיים". ובכן, אני לגמרי דמוקרט: הקול שלי שווה לקול של כל אחד אחר – גם אם, אישית, אני חושב שהוא מטומטם. זה לגמרי בסדר, מבחינתי.
        ואגב הטמטום והאמת: יש לי חבר, אדם ממש חכם, שהצביע עבור ביבי. למרות כל הויכוחים שניהלנו לפני הבחירות. אני לא חושב, שהוא מטומטם. הוא מדגים לי, ש"האמת" איננה רק שלי, ושניתן להתבונן על אותה מציאות מכיוונים שונים – ולהגיע למסקנות שונות. אבל אם הוא היה גר בשדרות וחוטף טילים משך שנים ועדיין מצביע לביבי – יש מצב, שהייתי גולש למסקנה, שהוא מתנהל בטיפשות…
        4. לגבי טל רוסו –
        ב YNET נכתב: "בשיחות סגורות אף הסביר רוסו כי אינו מרגיש בנוח לתפוס מקום בכנסת על חשבונם של מועמדים אחרים ברשימה נוכח המפלה בבחירות". בתגובה לכך, "חברים במפלגה, ובראשם הח"כים שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ, הפעילו אתמול על רוסו מסע לחצים שבסופו הוא החליט להישאר". כלומר, החברים שספגו עכשיו מפלה קשה, מבינים שכוחו האלקטורלי של רוסו גדול מכוחה של פמיניסטית הזויה, גם אם את, אישית, מחבבת אותה. לטעמי, אם המפלגה הזו חפצת חיים – זה סוג המסקנות שהיא צריכה ללמוד להסיק.

        אהבתי

        • 1. אני יודעת שאתה לא איש שמאל.
          2. מותר לך לחשוב ולהגיד מה שאתה רוצה. אלא שעל פי אמות המידה שלי, בעקבות שנות עבודה ארוכות שלימדו אותי דבר אחד או שניים – כדאי להיזהר עם הביטחון המוחלט (והקולני) בצדקתי כשהידע שלי הוא חלקי בלבד. זו לא דעה מקובלת, אבל אני ממשיכה לדבוק בה.

          אהבתי

        • למרות שאינני איש שמאל – בבחירות הקודמות הצבעתי עבור בוז'י ובנוכחיות עבור גנץ…
          ביבי בוודאי היה קורא לי "שמאל". 🙂

          אהבתי

  3. זה כנראה חלק מהטבע האנושי לילל וגם לצחוק על דברים, לא יודעת אם הפעם זה כיעור או סתם הומור פחות מוצלח, נראה לי שרבים מאוד עצרו נשימה אתמול מול הטלויזיה. ולמרות ההתרסקות היה כאן הישג לא מבוטל, ביחוד לחולמים ולמגשימים מטעם עצמם (ללא שום תמיכה מהמדינה כמובן).

    אהבתי

  4. ואני השתעשעתי לי בשמות החלליות הבאות: שמות, ויקרא, במדבר, דברים?
    כל היום אמא שלי חוזרת ושואלת אותי: מישהו נהרג בהתרסקות? אני לא בטוחה למה, אבל זה מטריד אותה נורא. כל פעם מחדש אני מרגיעה אותה, לא, היא לא היתה מאוישת. והיא נושמת לרווחה. עד הפעם הבאה שבה היא שבה ושואלת. אני רואה דרך אמא שלי משל מאוד מחנך לאיך אנשים שונים מפרשים את המציאות, אותה מציאות עצמה. בסופו של דבר זה הכל עובד דרך הפריזמה האישית, וכשאדם אחד חושב שרק הפריזמה שלו היא אמת ושהשאר מטומטמים זו הבעיה מבחינתי. הביטוי האולטימטיבי לעניין זה היה האמירה האומללה של בן אהרון ב 1977 שאם זו ההכרעה של העם הוא אינו מוכן לקבל אותה. מודה שאני החסידה הגדולה ביותר של הספק כי אלה ש'יודעים' את האמת הם לא באמת דמוקרטיים.
    הערת אגב בהמשך לדברים שנכתבו כאן למעלה: יכול להיות שתושבי שדרות מצביעים ביבי לא בגלל עוולות המערך בשנות החמישים, השישים והשבעים, אלא בגלל שעל פי הזיכרון שלהם האחראי למצב בעזה אינו ביבי אלא ההתנתקות, וההצבעה לביבי נובעת מהפחד שיביאו עליהם 'התנתקויות' נוספות. העובדה שאנשים מצד אחד של המפה הפוליטית מזלזלים ביכולות השכליות של הצד השני מטריפה אותי, דווקא כי במשפחה שלי יש מכל המינים והצבעים הפוליטיים, ואין קשר לרמת האינטליגנציה. זה נכון שקיימת קורלציה בין משכילים לשמאל. אבל השכלה ואינטליגנציה הם לא היינו הך, הנה אמרתי.
    דווקא ההתרסקות של החללית יכולה אולי להוביל לפיתוחים מדעיים חשובים כי לפעמים מתוך ההריסות אפשר לצמוח מחדש ובצורה נכונה יותר. נקודה למחשבה לשמאל בכלל ולמפלגת העבודה בפרט, שאני מאוד מקווה שמעבר לשליפת הסכינים הארוכות המסורתיות, תלמד להבריא מהמחלה האוטו-אימונית המכרסמת בה מאז שנות השבעים.

    אהבתי

  5. עקבתי אחרי נסיון בנחיתה וההתרסקות בנשימה עצורה. אחד הפרשנים באחד האולפנים הוא מישהו ששיך לחבורה הותיקה שלי, והוא מתנדב בארבע שנים האחרונות ומרצה בבתי ספר על בחללית ומסעה. על הגשמת חלומות ושאיפה למשהו שנחשב עד לא מזמן לבלתי אפשרי, כך שבשבילי היה גם עניין אישי וחברי בנושא.

    בעיני זו הצלחה אדירה ונצחון החולמים על המציאות. והתרגשתי למרות ההתרסקות.
    הלוואי שהמטרה העיקרית השניה של היזמים תצליח – לזרוע חלומות שלבם של הילדים שיגדלו להיות מהנדסי העתיד.

    אהבתי

  6. מכיוון שהעמודות הולכות וצרות – אפתח בשיח חדש:
    מלבד נושאים מקצועיים, שבהם אנחנו לפעמים "מומחים" יחסית, רוב חיינו עוברים עלינו בידיעה רדודה.
    אני מכיר אנשים משכילים/חכמים שהולכים לעבור ניתוח ברפואה הציבורית, מתוך אמונה תמימה ש"רופא זה רופא", ולא מתוך חיסרון כיס. רק לאחרונה שמעתי מאדם כזה על ניתוח קטרקט שהסתבך ורופאה שנכנסה להיסטריה בזמן הניתוח. נניח שאת הולכת לקנות מכונית, ללא עזרה של מישהו ש"מבין" (כשאת לא מבינה בנושא). בסופו של דבר תצאי עם מכונית מאולם התצוגה, גם אם מה שינחה אותך זו רק הצורה של המכונית והעובדה שהיא אדומה.
    כך מתנהלים רוב חיינו. הרי את לא מעלה בדימיונך שאנחנו קונים מגרמניה עוד שלוש צוללות, במיליארדים – ומאשרים "על הדרך" הצטיידות מצרית מקבילה בצוללות גרמניות – שלא מתוך שיקולים ענייניים. "מישהו שמבין", ראש ממשלה במקרה הנוכחי, אומר לך שכך צריך – ואת מאמינה. הרי אין לנו שום ידע אמיתי בעניין.

    מגוחך אפילו לחשוב, שאנחנו באמת מבינים משהו בעולם הזה.
    ויחד עם זאת, אנחנו חייבים להתנהל בו. חלק ינסה להתעניין יותר לעומק בדברים שמעניינים אותו – וחלק סתם יסחף עם הזרם. חלק ינסה להבין מדוע מכונת כביסה אחת עדיפה על השנייה – וחלק יקנה כי "המוכר המליץ".

    בנוגע אלי, אין לי ביטחון מלא בשום דבר שאני חושב. ישנה "סבירות גבוהה". ישנו תהליך של הסקת מסקנות שהוא הגיוני בעיניי – ואני לא מהסס להעלות את מסקנותי על הכתב. ברור לי, שההיגיון שלי איננו משותף לכולם. הכינוי שבו בחרתי, "קוץ בתחת", מעיד שאינני חושב שדעותי תמיד מקובלות על כולם/כולן. אני גם לא חש, שהאופן שבו אני שוטח את טיעוני הוא "קולני" – אבל אולי אני טועה.

    אהבתי

    • דווקא משום שאתה מודע לעובדה שהידע שלך מוגבל, הייתי מצפה ממך להפעיל יותר ענווה וזהירות. כשאתה טוען בנחרצות בנוגע לקבוצה מאוד גדולה של אנשים, שהם 'מטומטמים', על סמך מידע די חלקי שיש לך עליהם, זה לא רק עניין אקדמי שאולי אתה צודק ואולי לא: זה גם עלבון קשה שמופנה נגדם, ולא בהכרח בצדק. והעלבון הזה, שנמשך כבר הרבה שנים אצל הרבה אנשים (לא רק באשמתך, כמובן), מתורגם לפעמים גם להצבעה בקלפי. על פי אמות המידה שלי, אם אתה כבר מוכרח להעליב מישהו עד עמקי נשמתו – תוודא קודם שהעלבון באמת מגיע לו – או שתוריד את הווליום. הווליום והקולניות הם כמובן רק עניין מטפורי.

      זה מזכיר לי את השחקנית ההיא (שכחתי את שמה) שהתלוננה אחרי הבחירות הקודמות על 'מי שיוצאים מן החורים' להצביע ביבי. גם שם הווליום המטפורי היה גבוה מדי. אחר כך היא הצטערה והצטדקה ואמרה כך ואחרת, אבל זה היה מאוחר מדי: הנזק כבר נעשה. והנזק הוא לא שהחרימו אותה – אלא שהיא העליבה הרבה מאוד אנשים, ועלבון כזה הוא לא משהו שיישכח בקלות. הוא ממשיך לחלחל. כנ"ל 'מנשקי המזוזות', 'שותי הרעל', ה'אל תבואו לבכות לי כשהילדים שלכם ייהרגו במלחמות', ועוד כהנה וכהנה אמרי שפר. הגסות הלא מודעת לעצמה של האמירות האלה לא מפסיקה להפתיע אותי. לא צריך להרחיק אל מה שמפא"י עשתה לפני שבעים שנה כדי לבחון את תחושות העוול והקיפוח. צריך רק להקשיב איך חלקים מסוימים מן השמאל-מרכז מדברים היום: זה מספיק.

      Liked by 1 person

  7. הם רואים את היופי בכיעור וזב ממש כואב. אני מוצאת את עצמי חושבת כמה טוב שהורי ודודי הפסידו את זה
    עצוב גם בגלל החללית, שהתרסקה כשהיגיעה. זה מרגיש לי כמו למות מאהבה

    אהבתי

  8. מסכים איתך,אנשים השקיעו מזמנם מכספם,זו הייתה יכולה להיות חווייה חד פעמית וחבל שהתקלקלה ובוז לכל אלה שלא העריכו את המאמצים או ניסו להתחכם.זה לא היה במקום

    אהבתי

    • כפי שכתבתי אי-שם למעלה באחת התגובות: אמנם לא הייתה הצלחה מלאה, אבל הייתה הצלחה חלקית, שהרי החללית הגיעה למחוז חפצה ובין כך ובין כך לא הייתה אמורה לחזור. המדע לומד מטעויות. בפעמים הבאות יילך יותר טוב.

      אהבתי

  9. החללית הגיע להישגים אדירים – מעצם העובדה שהמריאה בשלום ועשתה את ההקפות המתוכננות שלה בשלום ואפילו הצליחה להתמקם במסלול הקפת הירח תוך שהיא תופסת את כוח המשיכה שלו…….אז היא לא הצליחה לנחות בשלום ולבצע את קומץ המשימות שתוכננו. זו בכל זאת הפעם הראשונה של החבר'ה האלה, שפרט לכך שהם ישראלים ושהמדינה תרמה כמה גרושים, טיפה בים יחסית לתקציב הפרוייקט אין לה באמת קשר ל"מדינת ישראל" וטוב שכך – לא נראה לי שיש לנו כרגע כסף לתכנית חלל. יש סדרי עדיפויות אחרים. מה שכן, אהבתי באמת את מטרת המשקיעים – להצית את דימיונם של הילדים ולגרום להם לרצות ללמוד ולהתעמק בחקר החלל.
    לא אהבתי שראש הממשלה ואשתו תפסו טרמפ (כמו שעשו עם מוביל איי, כמו ששרי התרבות לדורותיהם עושים עם קומץ הספורטאים שלנו שמגיעים להישגים – לא תודות למדינה). אבל הם לא שאלו אותי, כמובן.
    ולעולם לא אצליח להבין את אהבת הכיעור של הבריות, כמו שקראת לזה……ואני מנסה להיחשף לזה כמה שפחות

    אהבתי

    • בהחלט הישג יפה, ואני מאמינה שעוד יהיו אחרים (הערב הוכרז על השקת פרויקט 'בראשית 2').
      וכן, עשו דברים יפים עם פעילויות ילדים בערב הנחיתה – אפילו אצלנו במכללה ארגנו משהו נחמד.

      Liked by 1 person

  10. זה היה מאד עצוב לי שהחללית כמעט כמעט הגיעה, והיו כל כך הרבה ציפיות, וממש ברגע האחרון כך פתאם נותק הקשר. אבל אני לא רואה שום קשר בין הפרויקט הזה לפוליטיקה. מה הקשר בכלל?
    ובקשר לבכיות אני מבינה שהיה קשה למי שהצביע גנץ לראות שכמעט כמעט נצח את ביבי אבל לא. אבל צריך לקבל את העובדה שיותר אנשים הצביעו לביבי, ואני חושבת שצריך לכבד את הדעה שלהם בלי קשר למקום בו הם גרים.

    אהבתי

  11. אני חושבת שלמרות ההשג בנושא החללית לכולם היתה אכזבה עם התרסקותה , וגם אני חשבתי שמזל שלא היה מאויישת .

    אהבתי

סגור לתגובות.