חתיכות הווה קטנות

הכותרת לקוחה מתוך הספר מיכאלה של מירה מגן (עמ' 281). אני אוהבת את הספרים שלה, אם כי את האחד הזה קצת פחות: יש בעלילה שלו משהו לא לגמרי סביר. אבל אהבתי את צירוף המילים הזה. מתאים לי לפוסט.

המעטתי מאוד בכתיבה לאחרונה, ולא רק בשל דלקת הריאות שהולכת ומתפוגגת סוף סוף. ימי הזיכרון נוטים להשתיק אותי בשנים האחרונות. יש יותר מדי דיבורים מסביב על כל מה שכולם עושים לא בסדר, וקצתי בהם: הטקס הזה לא בסדר, והטקס ההוא לא בסדר, האחד צדקני ונפוח מדי, האחר בוגדני מדי, תציינו ככה ולא ככה, ותעשו את זה ולא את ההוא, ולי רק מתחשק לצרוח די כבר, תנו לכל אחד לזכור ולהזכיר בדרכו. תחיו ותתנו לחיות, למען השם, ואל תחנכו כל הזמן את כל העולם ואשתו. פעם עוד התווכחתי וניסיתי לשכנע, אבל מאז כבר למדתי לוותר ולא להתערב. שיחשבו מה שהם רוצים, רק שיניחו לי.

בינתיים הייתי עסוקה גם בענייני אינסטלציה: הנזילה הסודית מן השנה שעברה – זו שגורמת נזקים בדירה אבל לא מוצאים איפה היא – חזרה. בשנה שעברה הבטיחו שתיקנו וזהו, אבל התברר שיש עוד מוקד פעיל, סודי כקודמו. בסוף מצאו וחפרו תעלות והוציאו וחיברו מחדש וסגרו ושוב הבטיחו שהכול טוב, ועכשיו ימין ושמאל רק חול וחול. עוד לא השתכנעתי שזה סוף פסוק, אבל נראה.

ועוד הייתה מלחמה קטנה באמצע, ושוב עשיתי הכנות לתיזוזי לילה, אבל באזור שלנו לא היו, ורק תהיתי איך בדרום, ששם דווקא היו תיזוזים ועוד איך, אנשים מצליחים לשרוד ככה. וגם תהיתי איך החצופים בפייסבוק לא מתביישים לטעון כנגדם שהכול קרה משום שהם לא הצביעו נכון בבחירות. ושוב שתקתי על זה, כי אין לי כוח לוויכוחים.

מה עוד קרה לאחרונה. ישראבלוג נעלם שוב. אולי ישוב, אולי לא. כבר אי אפשר לי להתרגש מזה: זה כל כך צפוי וכל כך חוזר על עצמו, ונותר לי רק לשמוח שאני כבר לא שם ולא תלויה בהתנהגות הקפריזית של האתר המוזנח ההוא.

וחזרה להווה ממש: היום, בזמן הצפירה של השעה אחת עשרה, עמדתי כתמיד על יד החלון והצצתי אל הרחוב. חתול שחור חצה את הכביש ונעמד באמצע. בתנאים רגילים הייתי אומרת לו, חתול טיפש, אמצע הכביש איננו מקום טוב לעצור. אבל הוא כנראה הרגיש שבזמן צפירה אפשר, שום מכונית חולפת לא תסכן אותו, ואני הנחתי לו. בהמשך הצפירה צפיתי בעשבי התיבול שהשכנים בבניין ממול מגדלים על מעקה מרפסת המטבח שלהם. אדנית תכולה, אדנית ורודה, עציץ ירוק בהיר. נחמה לעיניים.

ואז נגמרה הצפירה ואני עקבתי בחצי עין ובחצי אוזן אחר הנעשה על מסך הטלוויזיה: טקס יום הזיכרון, שי אברמסון שר בפעם המי-יודע-כמה את 'אל מלא רחמים'. יש לו קול ערב כל כך. יהודה עמיחי טען שלולא היה האל מלא רחמים היו אולי יותר רחמים על פני האדמה. אולי. ואף על פי כן זו תפילה יפה. בכל פעם שאני שומעת אותה אני נזכרת באמא שלי שתמיד בכתה כששמעה אותה. והיא דווקא לא האמינה שהאל מלא רחמים. לא האמינה בו בכלל.

יצא פוסט עגמומי, ברוח הימים האלה. משפטון אחד לסיום, שוב מתוך מיכאלה הנ"ל, מעמ' 237 :
"…הגיע הזמן להרפות, …אם את לא אלוהים לא על הכול תוכלי לשלוט."
בדיוק ככה.
ושיהיה יום עצמאות שמח ורגוע מאוד לכולם.

מודעות פרסומת

29 מחשבות על “חתיכות הווה קטנות

  1. בדיוק אמא שלי סיימה לקרוא את 'מיכאלה'. זה הספר הראשון של מירה מגן שהיא קוראת והיא כל כך אהבה אותו שלא רצתה שייגמר ועכשיו היא מתגעגעת אליו. מעניין.
    אני עשיתי 'דיאטת תקשורת' בשבוע האחרוו ולא צופה כלל בשידורי החדשות ושאר התכניות אלא מקבלת רק מבזקים קצרים ולעניין בטלפון וכך מעורה במתרחש אבל מוגנת מהרעש הזה של ביקורת ודעות והאשמות ונאומים וטקסים והכל. נכחתי בטקס אמש ביישוב שלי וזה היה יפה ורגיש ומידתי בעיני.
    חכם החתול השחור ההוא או שסתם התמזל מזלו. אותי הצפירה תפסה היום בסלון בלי אף אדם או חתול להתבונן בו…..אז הבטתי החוצה על העצים בגינה.
    שמחה לשמוע שאת ממשיכה להחלים …מי ייתן וריאותייך תפסקנה לדלוק מידי כמה שנים…הרבה בריאות עדה ויום עצמאות שמח

    אהבתי

    • מיכאלה ספר מצוין, אבל יחסית לדברים אחרים שמירה מגן כתבה יש בו משהו שמפריע לי. איכשהו העלילה לא לגמרי משכנעת, ופה ושם משהו מאולץ… לא יודעת, אולי זו רק אני.
      תודה 🙂

      אהבתי

  2. לפי מה שהבנתי המלחמה הקטנה הזאת היא פרומו למשהו אחר שמתוכנן בקיץ…
    ואם יש משהו שמעצבן אותי זה לראות פוסטים של אנשים שמאשימים את תושבי הדרום במצב הנ"ל
    מרגיש שלי שאנשים ממש איבדו את זה בכל הנוגע לפוליטיקה
    ואולי בפעם הבאה שיהיו בחירות שילכו לשכנים שלהם, לחברים שלהם, אלה שלא הלכו להצביע וינסו לשכנע אותם לעשות שינוי וכן להצביע למישהו (אחז האנשים שלא הצביעו בגוש דן היו 30%-40% והאמת המצב היה דומה ברוב הארץ)

    אני העברתי רשמית את כל הבלוג שלי כבר בשנה שעברה אחרי שהודיעו על סגירה ועדכונים עשיתי גם פה וגם פה
    שישרא נעלם, מצד אחד מפתיע כי לא ציפיתי, מצד שני לא מפתיע בכלל, הרי שומדבר לא זז בנידון כבר המון זמן. והיה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיקרה משהו כזה.
    זה לא כואב כמו באותה פעם שהודיעו על סגירה

    שיהיה יום עצמאות שמח!

    אהבתי

  3. מרוב שאני לא מרוצה משום בלוג שאני מנסה לכתוב בו, הפסקתי לכתוב…
    נחמד שחתול טפש נעשה פתאם לא כל כך טפש…

    אהבתי

    • ההמלצה שלי היא תמיד אותה המלצה: צריך להתחיל לכתוב במקום אחר. לוקח זמן להתרגל. כדאי לפרסם לעיתים תכופות, אפילו משהו קטן כל פעם, פשוט כדי להתרגל. זה לא ייעשה מעצמו, צריך לכתוב. אני מאמינה שאם תתעקשי ותכתבי כמה פעמים בשבוע, אפילו פוסט קצר כל יום, תרגישי בבית במקום החדש תוך חודש חודשיים.

      אהבתי

  4. גם אני נטשתי סופית את ישראבלוג, אבל חבל לי על כל החומרים שיהיו שם. אמנם גיביתי אותם, אבל זה לא אותו דבר. כתבתי שם במשך 10 שנים. חתיכת תקופה. והדברים היו מסודרים לפי נושאים ומפעם לפעם הייתי חוזרת לשם לקרוא ולהזכר.. כעת זה לא אפשרי יותר ועל זה אני עצובה.
    ובמעבר חד ליום הזכרון, בזמן הצפירה נסעתי באזור של כפרים ערביים. אני עצרתי וכך גם רוב האנשים שנסעו לצידי. השותפות הזו ברגעים האלה, נגעה לי מאד

    אהבתי

    • אם גיבית את הבלוג של ישרא על קבצים, את יכולה לנהעביר את כל החומר לבלוג אחר בפלטפורמה אחרת. אני עשיתי את זה, וגם רבים אחרים עשו. זה דורש קצת עבודה, אבל אפשרי.

      אהבתי

  5. רוח עגומה וקצת לאה מרחפת על פני הפוסט הזה, אולי בגלל המחלה, אולי בגלל שבאמת נוקעת הנפש (תמיד תהיתי על מקורו של הביטוי הציורי הזה) מכל הרעש מסביב. מאחלת לך יום עצמאות נאה ושחתיכות ההווה הקטנות יהיו מרוממות רוח.

    אהבתי

    • אני מודה – בעיקר נוקעת הנפש מכל הרעש. אני לא מבינה איך אנשים לא מתביישים. ואני חייבת ללמוד להתעלם. שיעור לא קל.
      תודה.

      אהבתי

  6. נוטה להאמין שהחתול השחור נבהל ובעודו תוהה על פשר הצפירה, נאלם דם.
    כבר לא זוכרת אם קראתי את מיכאלה, אבל הספר האחרון של מירה מגן גם לא ענה על הציפיות ואני מאד אוהבת אותה ודרך הכתיבה שלה.
    אנשים ימתחו ביקורת ולא חשוב על מה, לעולם יחשבו שהם מחזיקים בדעה הנכונה ולכן טוב להימנע מהערות וויכוחי סרק, הרי ממילא זה לא יוביל לשינוי.
    על ישרא סתמתי מזמן את הגולל ןלמרות שאני ממעטת לכתוב, לא גיביתי.
    הרי השירים שלי שמורים עימי ומה שכתבתי שלא היה שירה, פחות משמעותי לי.
    את וודאי זוכרת את "זוטא" שביום בהיר התאייד וממש התאבלתי עליו, אלא שבחיפוש חומרים של האתר, אפשר בהחלט למצוא את מה שפורסם.
    והעיקר, עשי את החיסון של דלקת ראות אולי אז תפטרי מהמכה הזו.

    אהבתי

    • צודקת בעניין ויכוחי הסרק, אני אכן מנסה ליישם את העצה הזאת. אבל אי אפשר שלא לראות ולשמוע את השטויות שאנשים כותבים/אומרים, ואני מתקשה לא לקחת ללב.

      אהבתי

  7. לתושבי הדרום יש ניסיון של עשר שנים עם בנימין נתניהו.
    עשור של מצב בטחוני רע, עם תקופות של שקט אחרי מבצעים גדולים כמו "צוק איתן".
    כאשר הם בחרו, זה עתה, בביבי – לכהונה חמישית, כן? – הם בחרו משהו שהם מכירים.
    הם בחרו MORE OF THE SAME.
    עכשיו הם אכן קיבלו מנה נוספת מאותו דבר שהם מכירים היטב.
    בוודאי שזכותם להתלונן, לדרוש שהממשלה תטפל במצב.
    אלא שהסיכוי הסביר הוא, שגם ביבי ימשיך לעשות MORE OF THE SAME – ושיקוליו עימו.

    אלא מה? יש ציבור גדול – 35 מנדטים של "כחול לבן", לא פחות מ 35 המנדטים של "הליכוד" – שחשב שהגיע הזמן לשינוי. שאפשר ושצריך לנהוג אחרת במדינה, גם צריך להנהיג אותה באופן לגמרי אחר. הציבור הזה מרגיש, שתושבי הדרום (אשדוד, אשקלון, שדרות, נתיבות, אופקים, ב"ש, וכו') שמו מקלות בגלגלי אותו שינוי מיוחל. אני לא חושב, שכל הציבור הזה שמח לאידם של תושבי הדרום. אבל אני כן סבור, שהציבור הזה מרגיש שיש צדק בכך שתושבי הדרום יאכלו את התבשיל שהקדיחו בעצמם.
    ובעיקר, מתעבי ביבי איבדו חלק מהאמפתיה לתושבי הדרום: מבחינתם, שתושבי הדרום יבכו לביבי, לא להם.
    בעיניי, זה הגיוני לגמרי.
    היות ואני לא חושד בך באהבת ביבי – אני לא מצליח להבין מדוע ההיגיון הזה זר לך ואף מכעיס אותך.
    חג שמח ואיחולי בריאות איתנה!

    אהבתי

    • כלומר, אם אנשים הצביעו בעד נתניהו, כפי שזכותם הדמוקרטית מאפשרת להם, פירוש הדבר שהם 'שמו מקלות בגלגלי השינוי המיוחל'? זו תפיסה מאוד מעניינת של השיטה הדמוקרטית.

      בעצם, נראה לי שהעניין ברור לגמרי. אני עצמי חושבת שנתניהו ראש ממשלה גרוע, ואשמח לראות אותו מוחלף. אבל מכאן ועד לאורגיית השנאה כלפיו וכלפי תומכיו, הדרך ארוכה. אני מוצאת שתאוריית הקונספירציה שגורסת שנוח לנתניהו כשיורים על תושבי הדרום היא פשוט הזויה. אני בספק אם הרביעייה המהוללת של כחול לבן, או אם מי שעומדים בראש מרצ או העבודה (שלה נתתי את קולי) היו מתמודדים עם זה יותר טוב ממנו (ולא מפני שהוא מתמודד כל כך טוב, אלא משום שזו התמודדות מאוד מסובכת, ומשום שעד כה לא התרשמתי מכישרונותיהם הנדירים של הנ"ל). העובדה שאנשים מרשים לעצמם להתבטא ברשעות שלא תיאמן כלפי מי שיש להם פחות מחמש עשרה שניות להגיע למרחב מוגן, וכל זה על סמך תאורייה שהם קראו באיזה מאמר מערכת או בפוסט בפייסבוק, היא מחרידה בעיניי. בדבר אחד אני בטוחה: מי שמתבטאים כך איבדו את הזכות להאשים את נתניהו בכך שהוא זורע פילוג: הם מפלגים בעצמם, ובהצלחה יתרה, לחלוטין בלי עזרתו.

      אגב, למותר לציין שלא כל מי שירו עליהם טילים הצביעו עבור נתניהו. סתם פרט שולי על הצורך לדייק כשמדברים על קבוצות.

      ותודה על האיחולים.

      Liked by 1 person

      • לא כל דבר הוא "תיאוריית קונספירציה". אפשר לשמוע פרשן כמו אמנון אברמוביץ' בטלוויזיה, שאומר שנתניהו אמר במפורש שיש לתמוך בחמאס כדי להחליש את אבו-מאזן. קשה לחשוד בנתניהו, שהוא עושה משהו מבלי לערב אינטרסים אישיים. בעיקר, אם יש זהות בין האינטרסים האישיים שלו – לאלו שהוא מחשיב כממלכתיים. כך, הוא נסוג מנאום בר אילן שלו, וההכרה בצורך בשתי מדינות. כרגע, הוא רוצה אבו-מאזן חלש ושלא תוקם מדינה פלסטינית. גם כי איננו רוצה שהקמת מדינה פלסטינית תירשם על שמו, מה גם שהדבר יגרור, בהכרח, פינוי האחזויות קטנות ומבודדות. גם יש לו תמיכה מנשיא אמריקאי, כמו שלא היתה מעולם, אז מה יש להחפז עם הקמת מדינה פלסטינית? נקרא לחלק הזה "שיקולים ממלכתיים".
        אבל ביבי גם יודע, שפניָה לכיוון המדיני הזה תגרור עריקה של סמוטריץ' (או בנט, עד כה) ושל ליברמן. פירושו שאין לו ממשלה – ואין לו דרך למלט את עצמו באמצעות החוק הצרפתי, חוק החסינות, חוק ההתגברות (על בג"צ), ועוד שלל תועבות. אם את קוראת לניתוח כזה של המציאות "תיאוריית קונספירציה" – זכותך.
        משהו, שאת לא יכולה להתווכח איתו – אלה העובדות. העובדה היא, שביבי לא מנסה כלל למוטט את שלטון חמאס, כי הוא לא מעוניין בזה. עובדה היא, שההרתעה הישראלית הולכת ונשחקת. עובדה היא, שהטילים שחמאס יורה מגיעים רחוק יותר ויותר – כרגע עד מושב משמרת. עובדה היא, שביבי לא מביא בטחון לתושבי הדרום מזה עשור. ויש עוד המון עובדות, שלא ניתן להתווכח איתן. עכשיו השאלה היא, מה עושים עם העובדות האלה.

        תושבי הדרום יכולים להחליט, שהם ממשיכים להצביע בהמוניהם עבור ביבי. אגב, גם זו עובדה. את יכולה להיכנס למפת ההצבעות, ולבחון ישוב ישוב.
        הנה, כאן:

        https://z.ynet.co.il/short/content/ElectionMap2019/?externalurl=true

        לגבי "למותר לציין שלא כל מי שירו עליהם טילים הצביעו עבור נתניהו":
        את צודקת. לא כולם. בראש ובראשונה תושבי הקיבוצים בעוטף עזה, שכ"קיבוצים", בהגדרה, אינם מצביעים עבורו. אבל כמו שכל תושבי המדינה סובלים (לתפיסתי) מבחירתו של נתניהו, למרות שרק 35 מנדטים הצביעו עבורו – כך תושבי הדרום כולם סובלים מהיחס החדש כלפי תושבי הדרום, למרות שלא כולם הצביעו עבור נתניהו. מה לעשות, ככה זה עובד.

        ומשהו אחרון:
        כשאני טוען שההרגשה היא ש"שמו מקלות בגלגלי השינוי המיוחל" אין בזה שום אמירה לגבי השיטה הדמוקרטית. זכותם של מצביעי ביבי להצביע עבורו. אין כאן בכלל שאלה. מתעבי ביבי לא כופרים בחוקיות תוצאות הבחירות, אינם כופרים בזכותו למשול עקב אותן תוצאות.
        אבל מותר להם להביע את אי שביעות רצונם, בדרכים החוקיות שהם מוצאים לנכון לנקוט בהן. מותר להם לשנוא את ביבי, גם לשנוא את תומכיו – למרות שאינני מקבל את ההגדרה שיש ממש שנאה כלפי תומכיו. אבל גם אם כן, כל עוד לא מבוצעים מהלכים בלתי חוקיים – בדמוקרטיה מותר לך גם לשנוא.

        אהבתי

        • אכן, רצוי להבחין בין תאוריות לבין עובדות. העובדה היחידה שזיהיתי בין הדברים שכתבת היא שנתניהו לא מוטט את שלטון החמאס. הסברים אפשריים יש כחול אשר על שפת הים. למשל, שהוא מעריך שהמחיר בחיי חיילים יהיה גבוה מדי. למשל, שהוא חושש ממי שעלול לבוא במקום החמאס. למשל, שהוא מאמין שמאבו מאזן כבר לא ייצא כלום, כי אפילו אנשיו רק מחכים שיסתלק כבר. כמובן, יש גם אפשרויות אחרות, למשל שהוא מנסה למלט את עצמו מן הכלא, כפי שכתבת וכפי שכתבו גם רבים אחרים. אולי. אבל כל אלה, בלי יוצא מן הכלל, הן תאוריות, לא עובדות.

          וכן, בדמוקרטיה מותר גם לשנוא. לבריאות, תשנאו. אבל כדאי לקחת בחשבון שהתגובה לשנאה הזאת מתורגמת לעוד מנדטים לביבי.

          אהבתי

        • ואללה? זו העובדה היחידה?
          מאות טילים מעזה, ביממה, גם על ערים גדולות כמו אשקלון, אשדוד ובאר שבע (וגם על תל אביב, "בטעות"…) – הם סימן להרתעה איתנה?
          מושב משמרת איננו הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיעו טילי חמאס מעולם?
          ביבי דאג לכך שתושבי הדרום חיו בעשור האחרון בביטחון מלא? – כנראה שאני סתם הוזה.
          אם הדברים האלו שכתבתי אינם זכאים לתואר "עובדות" אלא לתואר "תיאוריות" – טוב, אני מניח שסיימנו את הדיון להפעם.

          אהבתי

      • אה, ועוד משהו לגבי "תיאורית הקונספירציה" והשימוש של ביבי בתושבי הדרום כ"בשר תותחים":
        קיבלתי משהו בווטסאפ. אני מצטט, באופן חופשי:
        שלום לתושבי הדרום והעוטף. רוצים שסוף סוף יימָצא פיתרון ראוי וסביר עבורכם – ועבור הערבים שבמכלאה הגדולה בעולם?
        הנה הפתרון, פשוט, קל, וכמעט ללא עלות:
        דִרשו שהאזעקות תפסקנה להיות ממוקדות – ושתשמענה כולן בכל רחבי הארץ. חודש אחד כזה – וגמרנו.
        חשבתי על התגובה הזו. גם את מוזמנת לחשוב.

        אהבתי

      • הרגת אותי ען אורגיית השנאה
        כל כך נכון וכל כך מדויק
        וכמובן כל כך מיותר
        הבחירות האלה באמת התישו, שלא לדבר על יום הזיכרון והשואה אבל הזיקוקין השכיחו הכל
        ככה זה

        Liked by 1 person

  8. מאחלת לך רפואה שלמה, בריאות, שלווה, וצנרת מתוקנת נטולת נזילות!
    אני איתך לגמרי במיאוס מהרעש הכאוטי במרחב הציבורי (הפיזי והאינטרנטי), כבר בקושי רואה חדשות, ורק מתעדכנת מפעם לפעם ב-ynet.
    והחתול, והאדניות, והצמחים, והדממה הזאת – אלו הדברים היפים באמת, וחבל שבמחוזותינו רק צפירת יום זיכרון מצליחה לחולל את רגעי היופי והאמת הקיומית המזוקקים הללו…

    אהבתי

  9. מסתבר שלא רק אני נמנעת מתקשורת בימים באלה של זכרון וכל החגיגות שאחריהם… לא רק שלא צפיתי כמעט בטלויזיה, גם כמעט ולא נכנסתי לאינטרנט ולא לאתרי הבלוגים ולא לשום דבר אקטואלי.
    דווקא היה טוב ומייטיב.

    אהבתי

  10. שמחה שהבראת
    בשבוע של העצמאות השנה היה האויר הכי נקי מאז זמן רב וזה באמת טוב לריאות
    יש מכשיר פזיותרפי לנשיפה להחזרת הריאות לגטדלן המקורי, מאדממליצה

    אהבתי

סגור לתגובות.