עונת הסיגלון

על פני המדרכות:
מרבדיהם סגולים.
מעל –
ראשיהם עטורים.
פריחה ומוות –
מה רב חינם –
מתערבבים.

20 מחשבות על “עונת הסיגלון

  1. סיגלון? כל השנים הייתי בטוחה שזה צאלון.
    יפה השיר ויפים ההרהורים שבו. גם אני מרגישה כך, ורק בעלי נאבק ונאבק לטאטא ולאסוף….מאבק סיזיפי ביותר אך לא מוותר

    אהבתי

  2. אני אוהב את הסיגלון אהבה גדולה מאוד. מראהו מרחיב נשמתי. אני חושב שהפראות של פריחתו, לו ראתָהָּ רחל המשוררת יתכן ו"הדקל סתור הצמרת" היה הופך לסיגלון.
    שכבת העלים הסגולים ברחובות היא מוקד ללכלוך, כתמים שחורים ומפגע אסתטי, כך שהמתח שאת מציינת בין חיים ומוות אצלי מתרגם לאסתטי-לא אסתטי. שיר מתוק מאוד.

    אהבתי

  3. סיגלון, או ג'קרנדה (כך אבא שלי היה קורא לעץ, בשמו הלועזי) הוא עולה חדש מבורך ביותר. גם אני אוהבת את מרבד הפרחים הסגולים, לוקח אותך למקומות אחרים שבהם עצים נצבעים בצבעים עזים, ולא רק אפור חאקי כמו הזית. לא חשבתי על המתח בין הפריחה והמוות, אבל זה כמעט תמיד ככה עם פרחים: יפים, קצרי מועד, ומתים מיתה מפוארת פחות או יותר.

    Liked by 1 person

  4. יפה העץ ויפה השיר. אכן חיים ומוות – חיים על העץ ומוות על הקרקעית. ככה זה בטבע לאחר שהחיים עושים את שלהם (הנשירה היא תהליך ביולוגי אפופטוטי – תהליך מוות מתוכנן מראש. או ברחובית – התאבדות).

    אהבתי

  5. יפה השיר ואהבתי את תגובתו של קנקן ומסכימה איתו.
    בדרך לעבודה נהגתי לעבור בחורשה שכולה סיגלונים. מרבדים סגולים עטרו את האדמה ואם יש משהו שאני התגעגעתי אליו זה המראה הזה (צילמתי בעבר, הרי כבר איני עובדת) בשלב מאוחר יותר כשזרדים קשטו את האדמה, אספתי וצבעתי אותם בשלל צבעיםץ

    אהבתי

  6. פינגבק: ניסיון | בלוגיעדה

  7. שירת היקרנדה/אברהם שלונסקי

    יהיו אשר יהיו, – כולם 
    סופם: אל קול שופר 
    יפלו נופלים, ביום נבלם 
    בערמות על פני עפר, 
    כערמות פרחי-לילך היקרנדה. 

    ומי יודע חלומם 
    חלמו על פרשת 
    צל דמיונותיהם, הנם 
    בערפל נמוג לאט, 
    כערפל דק של לילך היקרנדה? 

    צווחת צפור, צווחת פתאום… 
    היליל התן בסבך… 
    כל הקולות בולעת תהום… 
    מי אוכל מי? לאו הינו הך? 
    במועדו יפשט ליל? לך היקרנדה

    ולה? מה לה לאדמה 
    ולחיים סביב? 
    תתגל עם סוף-סתיו, קמה 
    רמה תלבש עם בא אביב, 
    וברמה לילך – תכול של יקרנדה. 

    ויש עוד בעולם שירה 
    (אם יש או אין עונים) 
    קימת כעקבות סירה… 
    אשרי ואשריך המונים 
    או למניין קמות-חיטה ויקרנדה! 

    בסוד של מנגינות גלומות, 
    מעבר זמן, מקום, 
    דגניה באלומות 
    היי גם את, – עד שתרקום 
    את חלומה, חלום ליל?  היקרנדה.

     
    תל אביב, 13.5.1934

     

     

    אהבתי

  8. המדרכות זוכות ליופי בזכות נשירת פרחי העצים בסגול , צהוב ואדום ,
    כתבת יפה .
    חפשתי בגוגל את השיר שנכתב בתגובה הקודמת כדי להוסיפו לצילום של הסיגלון וגליתי שהוא של שאול טשרניחובסקי …

    אהבתי

  9. בשבילי הסיגלון הוא יופי שאני מחכה לו בכל שנה וצילמתי בשביל הנכד עם המרבד והכל
    ואחר כך הוא כל כך מוריק שאיני רואה בו בכלל מות אלא התחדשות
    ולכן שלחתי לך הצילומים
    אוגניה
    B.לוגי
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690765

    אהבתי

  10. בזכרונות הילדות שלי יש כמה ג'קרנדות גבוהות במיוחד, עם הפריחה הסגולה והפרי שנראה כמו קסטנייטות.
    לצערי, הפריחה שלו לא מתייבשת יפה, ואז נרקבת ומשחירה – גם כשזה לא על מדרכות ואנשים רומסים אותה. אבל הפריחה עצמה יפה מאוד, וגם ההתבוננות שלך בה.

    Liked by 1 person

סגור לתגובות.