בזמן שנעלמתי

די הרבה זמן לא כתבתי. הייתי עסוקה, וגם הייתי חולה קצת, וסוף שנת הלימודים התרגש עליי מלווה באינסוף תביעות לעשות ולהספיק, ואני נכנסתי להיסטריה הרגילה שלי. עכשיו שהשלמתי משהו נורא דחוף (כך לפחות נטען), יש לי קצת זמן לשרבוטים לפני שאסתער על המשהו הנורא-דחוף הבא. למרבה העצב אני כבר לא כל כך אוהבת לשרבט במחברת, אז אני מקלידה ישר לכאן. כנראה גם אני הצטרפתי סוף סוף לאלף השלישי.

בינתיים הספקתי לקרוא את וודקה ולחם של מירה מגן. מאוד אהבתי אותו, והיו לי המון ציטוטים לצטט (במחברת, בהתאם לנוהל הישן), אבל כמובן שאין מצב שאעתיק את כולם לכאן. אולי רק את "איש ואישה שותים קפה ושותקים… לא חובה לדבר" (עמ' 186). 'לא חובה לדבר' יכול להיות מוטו נהדר לבלוג. אני אחשוב על זה. ובאותו עניין גם את "אל תפחדי מהשקט, גם ככה יש יותר מדי מילים בעולם" (עמ' 245). וגם את ההרהור התאולוגי הבא: "בנוגע לשמיים, הקשר שלי איתם לא עקבי ולא מסודר" (עמ' 223). בחרתי את שלושת הנ"ל כי אני יכולה להזדהות איתם. אבל יש עוד רבים אחרים. ותיאורי הילד נדב נהדרים. למרבה הצער גם בספר הזה יש איזה עניין עם מוח של מישהו שמתנוון, וזה לא משהו שהייתי צריכה לקרוא לאחרונה יחד עם כל הטרדות שהיו לי גם ככה, אבל זה מה יש. זה לא פגם ביפי הכתיבה.

אחר כך התחלתי לקרוא ספר של אגתה כריסטי, באנגלית. למרות שהגברת מארפל המפורסמת היא באמת די משעממת בשביל האלף השלישי. זה בגלל שאין לי כרגע משהו יותר טוב לקריאה, וגם בגלל שאני קוראת מעט מדי באנגלית וזה מתחיל להיות ניכר כשאני מנסה לכתוב. פעם כתבתי המון באנגלית, לצורך עבודה, אבל בשנים האחרונות זה פחות נחוץ. גם להקליד באנגלית אני מקלידה לאט וגרוע, אף שהקלדותיי הראשונות בחיים (במכונת כתיבה!!) היו דווקא משמאל לימין. בקיצור, דרוש תרגול. עוד יש חשש שאכתוב פה מדי פעם פסקאות באנגלית, ואני מתנצלת מראש.

בינתיים פרשייה רודפת פרשייה, ולאחרונה העניין הנורא ההוא עם אונס הילדה, שעליו לא אכתוב, כי שנות עבודה ארוכות לימדו אותי לא לדבר על מה שאני לא יודעת. הלוואי שעוד אנשים מאושיות הרשתות החברתיות היו לומדים את הלקח הזה בשנות עבודה ארוכות או קצרות, והיו נזהרים מלחוות דעה קולנית לפני שהתבררו העובדות. שגם עכשיו טרם התבררו, אגב. אבל הנה גלעד ארדן, למשל, שהייתה לו הזדמנות פז ללמוד את הלקח הזה עוד במסגרת אירועי אום אלחיראן, והוא לא למד אותו. אז מה יגידו אזובי הקיר. מצד שני, אזובי הקיר אמורים לשתוק בכל מקרה, לא?

לא משנה. כמה פעמים אני יכולה לחזור על המלצתי לשתוק. לא מתוך פחד: מתוך דייקנות.

א-פרופו אום אלחיראן: ראינו את הסרט המצוין 'החבר דב', על דב חנין. עם שיחה עם הקהל בהשתתפותו ובהשתתפות הבמאי ברק הימן. מה שהכי בולט לעין הוא שגם אנשים שלא מסכימים איתו בכלום מקשיבים לו ואפילו מכבדים אותו. זה מוכרח להיות משהו שלא קשור לאידיאולוגיה, אלא להתייחסות שלו לבני אדם. משהו בצניעות הקשובה שלו. חבל שזה לא כל כך פופולרי אצלנו.

*

אקנח במשהו שהעתקתי מתוך הפייסבוק: שיר יפהפה של יעל גלוברמן. הנה:

יעל גלוברמן: תכתבי

תכתבי על הצער הגדול
כשהאור עוזב את הגוף
והגוף מחשיך

תכתבי איך הצער הגדול נשאר עומד
כמו מנורה גבוהה דולקת
בְּבַית שהתרוקן, לאט
מסוג אַחַר סוג של אהבה

תכתבי איך את כותבת לאורו

*
מה כבר נשאר לי להגיד אחרי זה.

מודעות פרסומת

31 מחשבות על “בזמן שנעלמתי

  1. השיר נהדר ומדויק. וכבר אמרתי לא אחת שמירה מגן מאד אהובה עלי ובמיוחד אהבתי את וודקה ולחם, זה היה הספר הראשון שלה שקראתי.
    מקווה שהחלמת ומתנחמת שאוטוטו כל הפרויקטים המאד דחופים יצאו לחופשה ויניחו לך לנשום.

    אהבתי

  2. עדה, נהניתי למקרא הבלוג שלך "בזמן שנעלמתי". עבורי זהו הרהור טנטטיבי המזמין הרהור, ויפה בעיניי נימתו הנינוחה. מקסים.

    אהבתי

  3. קצת דואגת ששוב היית חולה…….מקווה שאת בסדר ושהשתרר מעט רוגע אחרי כל הלחץ והבלגן.
    אוהבת כל כך את הציטוטים שהבאת מהספר….הורדתי אותו לאפליקציה ומתכננת לקרוא בזמן שאהיה (בקרוב) בבוסטון בביקור אצל הנכד החדש (והבן והכלה כמובן).
    גם השיר – מדוייק ומרנין.
    כל כך מסכימה איתך לגבי הבקשה לשתוק קצת. לשתוק לפני שמדברים שטויות, לפני שמתלהמים, לפני שמזהמים………..וכל כך אין מי שמקשיב לבקשה הזאת
    אשמח אם תכתבי מידי פעם באנגלית. אולי גם לי כדאי לתרגל ככה את הכתיבה האנגלית שלי……..

    אהבתי

    • כתיבה באנגלית בעצם מזמינה פתיחת בלוג אחר, כי היא עלולה להטיל על הקוראים עומס בלתי צפוי. אבל… אולי בכל זאת אוסיף כאן מדי פעם שרבוטים אנגליים. מי שירצה יוכל לדלג כשהוא רואה פונט מוזר (:

      Liked by 1 person

  4. שמח שחזרת. התגעגעתי. יוני זה חודש מטורף לכל מי שמתחכך במערכת החינוך בדרך זו או אחרת, וזה קשה כי זה כבר הסוף ואין כוח. אני חושב שחשוב שתמצאי לך קצת זמן לנוח – היית חולה כמה פעמים לאחרונה ואת צריכה לשמור על בריאותך. . לגבי אונס הילדה – הכי חשוב זה שהילדה תקבל את הטיפול הדרוש, ואני מקווה שזה קורה. כל השאר פחות חשוב, ולדעתי אף פעם לא נדע את האמת. והשיר של גלוברמן אכן נהדר.

    אהבתי

    • הגדרת נכון את הצרות של יוני. ייתכן מאוד שאתה צודק גם בזה שלא נדע אף פעם מה קרה שם. גם לא כל כך קריטי שנדע. אני רק מקווה שהילדה תטופל נכון ותתאושש, ושאם אכן צריך יהיה לטהר את שמו של מישהו, זה ייעשה בצורה הוגנת.

      אהבתי

  5. יש כל מיני דברים שטוֹרדים את מנוחתי לאחרונה: ההזדקנות ומה שמגיע איתה. המצב הלאומי. הפיכת האמת למשהו, שהוא אפילו לא בגדר המלצה. הכי נדהמתי לשמוע את ביבי בסִרטון שהעלה לפייסבוק, סרטון שבו טען – ביום שבו רעיָתו הודתה, הורשעה, והסכימה לשלם קנס כספי – ש"היא היתה נתונה למסע ציד, שהסתיים בלא כלום". "בלא כלום"! ממש פרשנות מדהימה ל"לא היה כלום". יש חוסר היגיון בכך שנדהמתי – האיש משקר במצח נחושה, במשך שנים – ובכל זאת נשמטה לִסתי.
    לגבי ה"אולי קצת לשתוק" שלך: אולי באמת כדאי.
    מצד שני, אם שותקים – משאירים זירָה פרוּצה ל"מסע ציד שהסתיים בלא כלום". דילמה.

    אין לי מושג מדוע חלית שוב ושוב. מנקודת מבטי האישית, אני חושב "אולי היא צריכה להאט קצת את הקצב". אבל אין לי שום סימוכין, ואני חושב מנקודת מבטו הצרה של הבטלן המוּעד.
    הרבה איחולי בריאות!

    אהבתי

    • השאלה תמיד איך מגדירים את הזירה ומי צריך להשתתף בה. יש זירות מסוימות שהן ממש שלוליות, אפילו ביצות טובעניות. עדיף להדיר מהן את הרגליים. הרבה פעמים חשבתי שאם אנשים רציניים והגונים יימנעו מכתיבה פוליטית בפייסבוק, זה יאיר באור נכון יותר את אלה שכן כותבים בו ואת האיכות המפוקפקת של מה שהם כותבים.
      תודה על האיחולים.

      אהבתי

  6. מירה מגן, אחפש כמובן את הספר.
    גם אני נוהגת להעתיק משפטים מספרים, ומעתיקה למחברת. הספר האחרון שהעתקתי ממנו משפטים נהדרים היה "בחזרה מעמק רפאים" חיים באר.
    באמת מדברים אצלנו יותר מידי, ומילא אם סתם מהבולים בפייסבוק, אבל אנעשים שחושבים עצמם מנהיגים וכנראה את שביט שמעת כבר אחרי כתיבת הפוסט
    אנה אנו באים. האמת אני על סף ייאוש. חנין מדהים, וכמוהו דן מרידור, איפה יש עוד אנשים כמוהם. עצוב
    השיר עצוב נורא
    אוגניה
    B.לוגי
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690765

    אהבתי

    • זה אכן שיר נורא עצוב, אבל הצער מוגדר בו כל כך נכון, כל כך נוגע ללב, שהייתי חייבת לצטט.
      אני שוב מביעה את שמחתי על שמצאת דרך אפקטיבית להגיב כאן בקלות.

      אהבתי

  7. גם אני קצת נעלמתי… ברוכה השבה. אהבתי את "לא חובה לדבר", כי אני זוכרת שחברה טובה אמרה לי את זה פעם כשנסענו באוטובוס ביחד, בתור טינאייג'ריות, וזאת היתה תגלית מדהימה בשבילי. (ועכשיו אני רוצה להקים להקה בשם "אזובי הקיר".)

    אהבתי

  8. לא חובה לדבר , יותר קל לדבר מאשר לשתוק , אבל משום מה בתחילת המשפט שכתבת "איש ואשה שותים ביחד קפה" , ראיתי לנגד עיני את כל אותם האנשים בבתי הקפה ששותים ביחד ולא מדברים , כי הם עסוקים בטלפון הנייד (ממש לא קשור , אבל זה מה שראיתי לרגע בדמיוני) . השיר משרה עצבות .
    אני מאחלת לך שתרגישי טוב ושתנוחי בחופשת הקיץ .

    אהבתי

    • ואני, כשקראתי וציטטתי את זה, חשבתי על מה שטענו פעם, שזה אחד המאפיינים של זוגות אשכנזים, שהם יושבים זה מול זה במסעדות או בבתי קפה ולא מדברים. אז הנה מתברר שיכול להיות שהם שותקים כי הם מספיק נינוחים כדי לשתוק, ולאו דווקא משום שהם מנוכרים.
      תודה.

      אהבתי

  9. יפים הציטוטים . המעבר מכתיבה בנייר לכתיבה במחשב/סמרטפון התרחש אצלי בתחילת שנות התשעים. לאחר שהתרגלתי, כבר לא יכול לחזור לכתוב יותר במחברות. אלא מה? כעת חייבים לגבות כל דבר 🙂
    קצת מדאיג שאת מרבה לחלות באחרונה. הגוף כנראה מאותת לך להוריד מהלחץ ואם אי אפשר וזה קשה -לפחות לנסות פחות להילחץ ממנו.

    אהבתי

    • אכן, המחברות גם הן סוג של גיבוי, ואם נמנעים מהן צריך לחשוב על משהו אחר. וכמובן שבכל מה שקשור לעבודה אני מגבה כל הזמן בכל מיני שיטות, ליתר ביטחון.

      אהבתי

      • התכוונתי גם שזמן הכתיבה שלי יותר מהיר מאשר במחברות, ובוודאי התוצאה נקייה יותר וללא מחיקות נראות. קל גם הרבה יותר לערוך בהמשך אם יש צורך.
        (מצטער על האייקון. פשוט לא בא לי לצאת מהחשבון ולהיכנס רק בשביל תגובה אחת לחשבון אחר)

        אהבתי

  10. אני מאד מזדהה עם הקושי לכתוב ביד לאחר שהתרגלת למחשב. גיליתי שאיבדתי את זה לחלוטין בתואר הראשון, כשניסיתי לכתוב משהו ביד וגיליתי שאין לי שום דרך להוריד את הפסקה שכתבתי שתי שורות כדי להוסיף הרחבה של רעיון. ושאם אני מוחקת משהו כדי לשנות ניסוח, נעשה בלאגן גדול ולא קריא ושבכלל קל לי יותר להקליד.
    המינוס הגדול הוא שהכתיבה שלי מלאה בשגיאות דפוס/הקלדה, כי אני מקלידה מהר ולא תמיד שמה לה לשגיאות וממהרת לפרסם, פוסטים ותגובות כאחד. אבל זה אבוד, כתיבה ביד היא נחלת העבר כבר.

    לא חובה לדבר – מאד נכון ועם זאת בעייתי.
    אני מוצאת שלפעמים עדיף לשתוק, בעיקר כשמדובר בענינים לא ממש משמעותיים. לפעמים מילים מיותרות מביאות לאי הבנות. מצד שני, איך נבין אם לא נסביר את עצמנו? ואיך נמנע את הזליגה השקטה אם לא נעמוד על שלנו ונוותר בשתיקה כל פעם?

    תרגישי טוב.
    בדרך כלל את חולה בסופי שנה, אבל זה הרגל שבהחלט את יכולה להגמל ממנו.

    אהבתי

    • זו לא המלצה להפסיק לדבר לגמרי, חלילה. פשוט לוותר על דיבורים שהם מלכתחילה לא יותר מרעש רקע.
      תודה, מקווה שהחופש המתקרב (טרם הגיע) יועיל לי.

      אהבתי

  11. אווירת סוף קורס (אס"ק) – כך זה אצלנו בסוף שנה, ואני יכולה להרגיש פיזית את אנחת הרווחה של כולם, תלמידים, מרצים ומזכירויות שהנה זה נגמר. תמהתי על סופרת שכותבת ככה על מילים, 'גם ככה יש יותר מדי מילים בעולם', וחשבתי על מילות הסיום של קהלת 'ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר', ועל האירוניה שככה כותבים בספר שכל מהותו היא תקשורת באמצעות מלים.

    אהבתי

    • הלוואי שזה היה רק סוף הקורס, אבל זה נמשך גם הרבה אחרי שהקורס נגמר… בדרך כלל עד אוגוסט (תחילתו או סופו, תלוי כמה אני זריזה).

      אני חושבת שדווקא סופרים שעובדים כל הזמן עם חומר הגלם הזה של המילים, הם אלה שמודעים יותר לחולשות שלהן, ולפעמים אני מניחה שנמאס להם מהן מאוד. אני לא סופרת, אבל זה קורה לי לא פעם (:

      אהבתי

    • תודה. ציטוטים באנגלית היו כאן לא פעם, אבל האיום הנוכחי שלי בפוסט הזה הוא להוסיף הגיגים באנגלית מפרי עטי, וזה עלול להיות הרבה פחות מוצלח 🙂

      אהבתי

  12. תרגישי טוב! מקווה שבקרוב יירגע העומס והלחץ ותוכלי לנוח ולתת לגוף להתאושש ולהתמלא בכוחות מחודשים. בהצלחה במשימות סוף השנה.
    השיר יפהפה ונוגה. מעדיפה לומר שהוא "נוגה" מאשר "עצוב"…
    התחברתי לציטוטים: "לא חובה לדבר" ו-"אל תפחדי מהשקט, גם ככה יש יותר מדי מילים בעולם". אלו משפטים שכמו נועדו בשבילי, אמיתות שעליי להפנים. "עשיתי על עצמי" עבודה קשה כשחיפשתי עבודה חדשה עם הניסיון להפנים וליישם את התובנות האלו – לא לפחד משתיקה בשיחה, לא למהר למלא אותה בדיבור שלי רק בגלל החשש והחרדדה שהשתיקה מעידה על בעיה. לתת לצד השני לדבר, ולא לפרש פאוזה בדיבור שלו כ"שתיקה מביכה" בשיחה שעליי מייד למלא בדיבור מצדי. לפעמים זה אפילו מפריע לקו המחשבה של הצד השני. לפעמים אנשים צריכים רגע לחשוב. זה לא אומר שהשיחה נקטעה ולא זורמת. ולא להרגיש אחריות למלא את החלל בדיבור. שתיקה זה לאו דווקא חלל שצריך למלא.
    ואני צריכה להזכיר לעצמי את זה מדי פעם. אז תודה על התזכורת…

    אהבתי

    • זה בוודאי לא אחריות בלעדית שלך למלא חללים בדיבור, אחרי הכול יש לפחות שני משתתפים בכל שיחה, לא הכול מונח על כתפייך, וזו לא אשמתך אם משתרר שקט לרגע. אני מאמינה שעם השנים והניסיון תהיי יותר נינוחה בהקשר הזה. אבל כמובן גם אני נלחצת לפעמים מדברים כאלה, כי הרי גם אצלי מימוש התאוריה הרבה יותר מסובך מן התאוריה עצמה (:
      תודה על האיחולים.

      אהבתי

  13. ראיתי גם אני את הסרט על דב חנין, עם ההשתפות שלו ושל ברק היימן. חבל שאין עוד אנשים כמוהו, אוהבי אדם, אוהבי צדק, ישרים, ואופטימיים ללא תקנה.
    בקשר לאונס אולי הדבר היחיד שאפשר להגיד הוא שנראה שהחקירה לא נעשתה כראוי וזה מרגיז.
    והשיר שהבאת נהדר.

    אהבתי

  14. עדה את נהדרת איך שאת הולכת סחור סחור בשקט בשקט מסננת בין הטיפין את נקודות החן שלך ( אזובי הקיר הם גם סוג של נקודות, לא). והשיר של יעל גלוברמן.. באמת מה נשאר אם לא להיאלם דום. ולו ללילה אחד שכזה

    אהבתי

סגור לתגובות.