תעמדי ישר

הקשבתי (חלקית) לגאולה אבן מראיינת את אגי משעול, כאן. ריאיון יפה.

אגי משעול מספרת בין השאר שבילדותה, אמה הייתה אומרת לה תמיד, בהונגרית, תעמדי ישר (Allj egyenesen, אבל חסר לי אחד האקצנטים). בדיוק, בדיוק ככה אמרו גם לי. תמיד חשבתי שזה בגלל שהייתי נורא עקומה, עכשיו אני לא בטוחה שזה רק זה. הפרשנות של אגי משעול היא שזה היה משהו של ניצולי שואה: בערך הרצון/הצורך לתפוס את המקום בעולם בנחישות, אחרי/בגלל/למרות כל מה שקרה. אבל אני חושבת שאולי זה גם היה אז משהו הונגרי כללי, או בכלל מרכז אירופאי, החשיבות הזאת שמיוחסת ליציבה (הנכונה והנאה) ולמשמעותה בעולם, בלי קשר לגורל היהודי.

איך שלא יהיה, זה לא עזר. נשארתי עקומה.

מודעות פרסומת

33 מחשבות על “תעמדי ישר

  1. גם לי העירו כל הזמן כל הזמן תעמדי ישר. לא חושבת שזה שואתי אלא הורי. הורים מעירים לילדים. היום בקרב אוכלוסיה מפותחת ומודעת יותר יודעים איזה נזק עושים הערות מהסוג הזה. גם אני "עקומה". אולי זה בכלל תורשתי. לא, לא שואתי. אבל משוררים אוהבים לנכס לעצמם המצאות והצדקות. שיהיה…

    אהבתי

  2. אולי מרכז אירופאי. סבתי האהובה שבאה מגרמניה לא העירה לנו, אבל סיפרה שהעירו לה, ושלא שמעה בקולם, ולכן היא הולכת כפוף. מפעם לפעם היתה נזכרת כילדה נזופה ומישרת גו. נדמה לי שהיתה דרך נכונה לעשות הכל: לשבת, ללכת, לעמוד, לאכול, להביט, לדבר. ואיך תתנהגי כשהמלכה תזמין אותך לתה?

    אהבתי

  3. אני בהחלט זוכר: "עמוד זקוף!" ו"אתה עומד כמו סימן שאלה". אני אמנם לא ממוצא הונגרי, אבל לא רחוק (רוסי-רומני). בהחלט קשור, לדעתי, לאמונה (שלא ברור לי עד כמה היא מוכחת מדעית) שילד שלא יעמוד זקוף יגדל עקום…

    אהבתי

    • זה היה בערך בתקופה שבה היו שאמרו (לא ההורים שלי) שאם תאכל בעמידה יירד כל האוכל שאתה אוכל לרגליים. את העניין הזה אף פעם לא הבנתי לאשורו.

      אהבתי

  4. מעניין. רק בבגרותי שמתי לב למה שיציבה של אדם משדרת, ושפת גוף בכלל. למי שאין את זה לא יעזרו ההערות (גם אני איתך).

    אהבתי

  5. האמת שאני חושבת שהייתה תקופה שאמרו את זה לכולם
    לעמוד ישר, לשבת עם גו זקוף לא לשמוט כתפיים
    (היום נראה לי ששמים הרבה פחות לב לזה).

    אהבתי

    • יש מצב שאת צודקת. היום מציקים פחות (אם כי אולי הילדים שלי יטענו שגם אני הצקתי להם בדברים אחרים שאינני זוכרת. צריך שאשאל אותם עכשיו, אולי יגלו לי).

      אהבתי

  6. אני דווקא זוכרת את זה ממורות וגננות, ולא מההורים. בעיני זה מיליטריסטי נורא, מין ורסיה מוקדמת של עמוד דום.

    אהבתי

    • בעיניי זה חלק מן האמונה התמימה שלכל בעיה אופציונלית יש פתרון, ואם רק נגיד/נייעץ/נצווה – פוף, הכול ייפתר ויהיה כלא היה, והעתיד יהיה ורוד. בפועל, זה הרבה יותר מסובך.

      אהבתי

  7. לי לא אמרו את זה. הורי אמנם לא יוצאי הונגריה, אך יוצאי שואה ממזרח אירופה.
    כן זכורה לי המורה מרים שפירא, המחנכת א'-ד' בבית הספר היסודי, שהייתה מעירה לילדים לשבת ישר. ואפילו הייתה לשם כך דורשת מהם לשבת מתוח עם ידיים משולבות מאחורי משענת הכיסא – לזמן חינוך. זה היה אולי פחות גרוע מהמורים של הורי – שהיו מצליפים בילדים בכיתה בשוט. כי הם חשבו שמי שאינו יושב ישר – אינו קשוב לדברי תורה. הם גם היו מצליפים בידו של מי שהעז לכתוב ביד שמאל.

    אהבתי

    • גם מאתנו דרשו בכיתה לשלב ידיים מאחורי הגב. בהקשר הזה הייתי יצירתית להפליא – פיתחתי שיטה לשבת עקום אפילו כשהידיים מאחורי הגב.

      אהבתי

  8. אותי שלחו במיוחד ללמוד לשחות כדי שלא אעמוד כפופה ( מעולם לא שייכתי את זה לשואה)
    ובקשר לתגובה של "קנקן" המטרה של המורות והגננות היתה חיובית, כדי שבאמת נלמד ללכת זקוף מתוך מניע בריאותי .

    אהבתי

  9. גם אני עקומה ותמיד העירו לי ובצדק, אלא שככל הנראה יש לי בעיה בחוליות הצוואר וגם בתי נולדה עם כיפוזיס (לא בטוחה שככה כותבים) מעולם לא הערתי לה, עד שהמורה שלה לבלט הסבה את תשומת לבי ופניתי לאורטופד.
    בתי נאלצה להשתמש בחגורה (סוג של סד קשיח) ששפרה משמעותית את אחוז המעלות של הכיפוף. השימוש היה צריך להימשך עד לקבלת המחזור הראשון, אלא שללא ידיעתי החליטה להסיר אותה ללא ידיעתי, רק לאחר חצי שנה גיליתי שסמכתי עליה ללא עוררין והתואנה שלה היתה שהחגורה כבר לא התאימה לה, אלא שהיא בנויה כך שניתן לשנות את היקפה ככל שגדלים ולו היתה מעדכנת אותי אפשר היה לפתור זאת ברגע.
    בהמלצת הרופא אפשרנו לה לישון עם החגורה כדי שבמהלך היום תרגיש חופשיה לשחק בחברת הילדים ובלי לקבל הערות פוגעניות.
    בדיעבד חבל, כי לאחר השיפור המשמעותי וסבל של שנה וחצי, המצב חזר לקדמותו וכל הסבל היה לשווא. היה צריך למשוך רק חצי שנה נוספת. 😦

    אהבתי

    • אצלי זה לא היה כל כך חמור, סתם לא הקפדתי על יציבה נכונה, או לפחות זה מה שנטען (במשך שנים). בשנים האחרונות התחלתי ללכת עם תיק גב כשיש לי הרבה לסחוב, ונדמה לי שזה קצת משפר את היציבה האומללה.

      אהבתי

  10. לא בטוחה שזה תלוי מוצא, אלא דווקא עניין של הורות וסמכותיות.
    אני כמובן מצטרפת לשיירת העקומות שלעיל, ספגתי את זה בעיקר בשנות הנערות שלי ,אולם גם היום מידי פעם.

    אהבתי

    • השתעשעתי מ'שיירת העקומות'. גם לי עוד מעירים פה ושם, אפילו הבת שלי מתלוננת מדי פעם על יציבתי הגרועה. ככה זה בחיים: כשההורים כבר אינם ולא מעירים עוד על דא ועל הא, תופסים הילדים (נכדיהם) את מקומם וממלאים את תפקידיהם בחריצות (:

      אהבתי

  11. גם לי תמיד העירו לעמוד ישר. לא עזר להם, עד היום אני לא עומדת ישר.
    לאור התגובות פה, אני תוהה אם יש ילד בעולם שהערות יישרו אותו?

    אהבתי

  12. לא יודעת לגבי "לעמוד ישר" אבל בהחלט כן לגבי לשבת זקוף, ערני, מכבד…………..יש משהו מזלזל במישהו שיושב שפוף או "שפוך" בכסא שלו מול אנשים, מורים, מרצים…..

    אהבתי

    • מעניין מה שאת כותבת על הזלזול מול מורים וכו'. אני בצד של המורים, ומאוד רגישה לזלזול – אבל לא מזהה אותו דווקא בענייני יציבה. לפעמים תלמידים יושבים שפופים כי הם נורא עייפים, אני יכולה להזדהות אתם בקטע הזה. אבל כשהם שפופים מול הלפטופ שלהם ושקועים בתוכו בפייסבוק כשאני מלמדת, אז, הו אז, אני מסכימה איתך מאוד…

      אהבתי

        • אני לא זוכרת שקרה דבר כזה, נדמה לי שהשולחן לפניו/מאחוריו מפריע לזה. אבל קרה לי כבר שתלמידים נרדמו פה ושם… לא נעים, לא להם ולא לי.

          אהבתי

  13. אמא שלי לא הונגריה ולא ניצולת שואה והיא הייתה מנדנדת לי בלי סוף להתיישר. היא אמרה שאני צריכה לחשוב על ברוש כדי להזדקף ולכן כל הזמן אמרה לי ברוש, ברוש, ברוש, עד שיצא לי לגמרי מהאף…. וכמובן שהמשכתי ללכת בצורה עקומה. אני חושבת שאם במקום להגיד לי שאני עקומה היא הייתה אומרת לי כמה אני יפה וכמה היא גאה בי, יש סיכוי שהייתי מתיישרת…

    אהבתי

    • יש מצב… אז אני רואה שזה לא קשור לשואה ולא לאזור הגיאוגרפי, אלא רק לתקופה. כולנו היינו באותה קלחת.

      אהבתי

  14. אני חושבת שזו הערה של תקופה, העירו לילדים על כל מיני ככה תפסו את החינוך – בהערות

    אהבתי

  15. עדה, בהחלט אונברסלי. לפחות לגבי תקופה. וכן, כולם רצו ילדים מושלמים – אני מניחה שגם היום רק התכנים והדרכים קצת השתנו…

    Liked by 1 person

סגור לתגובות.