מהפכוטובות

אני עוד תחת הרושם של מה שהיה כאן בשלישי אחה"צ-ערב-לילה. נראה לי מיותר לציין שאני מבינה לגמרי את מה שמפריע ליוצאי אתיופיה בארץ, ואת עלבונם, זעמם ותסכולם. היו שנים שבהן, בגלל חיבתי המיוחדת לאמהרית, גם עקבתי בחריצות אחרי תוכניות רדיו וטלוויזיה, ואפילו עיתונים, בשפה הזאת (כמובן, לא הכול הבנתי, אבל חלק כן, ובטלוויזיה גם יש תרגום), והתמצאתי בכל מיני עניינים יותר מאשר היום. אבל היום אני בעיקר עדיין חרדה מהאופי שההפגנה הזאת נשאה.

כמובן, הכול כבר נאמר, ואין לי הרבה מה לתרום לדיון, שבו כל אחד יודע הכול וכל השאר לא יודעים כלום. אני גם יודעת למנות את כל האשמים. שיטור היתר של המשטרה, החשיבה הגזענית המופרזת של ישראלים רבים, הטיפול האיטי והמתחמק של הרשויות השונות; וגם ההשתוללות הקשה של חלק מהמפגינים, ההיעלמות התמוהה של המשטרה מכל הזירות, לשונו של השר האחראי שדבקה פתאום לחיכו (בניגוד גמור לזריזותו ולערנותו במקרים אחרים); ומעל לכול ראש ממשלתנו, שפיזר את הכנסת במהלך שקשה מאוד לקרוא לו חוקי, והשאיר אותנו בלי ממשלה, בלי פרלמנט, בלי מפכ"ל, ובלי שום הוכחה שאנחנו חיים במדינה מתפקדת. ויעידו, אני מניחה, עשרות אלפים שנתקעו בחסימות בכל רחבי הארץ, למשך שעות ארוכות מאוד, לעיתים עם ילדים מאוד קטנים, לעיתים עם חולים, ובדרך כלל בלי מים – ובלי שמישהו מרשויות המדינה ימצא לנכון לפנות אליהם (ברדיו?) ולהסביר להם מה קורה ועד מתי. המחשבה על מה שאמבולנסים יכלו או לא יכלו לעשות בשעות הארוכות האלה מעבירה בי צמרמורת עד עכשיו.

החברים הצודקים בפייסבוק כבר העירו חזור והער לעניין הזה (לא לי, תודה לאל – בפייסבוק אני לא מתווכחת): מהי אי נוחות זמנית לעומת מוות מיותר וטרגי של איש צעיר? הם צודקים כמובן, אם כי בכל זאת אני תוהה: אם מישהו יקבל התקף לב באמצע הפקק ואי אפשר יהיה לפנותו לחדר מיון, גם אז זה יוגדר כאי נוחות זמנית? האם הצעירים הנסערים האלה שחסמו את כל הצירים הראשיים בארץ בבת אחת בכלל לקחו את האופציה הזאת בחשבון? והמנהיגים שלהם – רהוטים, משכילים, מרשימים ככל שיהיו – שישבו כל הערב באולפנים במקום להצטרף אל המפגינים ולנסות להשפיע עליהם מניסיונם וממתינותם – האם הם חשבו על זה?

ועוד למדתי מן החברים הצודקים בפייסבוק (שנוהגים לשתף כל דבר חוכמה עד זרא, ומרגישים מן הסתם אמיצים ומקוריים במיוחד כשהם עושים זאת), שמרטין לותר קינג אמר, שהבעיה הגדולה ביותר היא לא הגזענות הלבנה הבוטה, אלא דווקא אותם לבנים כביכול-לא-גזעניים שהסדר הציבורי חשוב להם יותר מן הצדק. זה כמו האמירה הנצחית ההיא על הדברים הרעים שקורים לא בגלל שאנשים רעים עושים אותם, אלא מפני שהאנשים הטובים שותקים. אני מתה על הפתגמים האלה, כי הם מאפשרים לנו לסמן בבהירות מי אשם: אשמים מי שהתלוננו על שנתקעו בפקקים. כמה פשוט, ככה נכון. או שלא. ועוד לא הגענו לציטוט האלמותי מנימלר, אני מניחה שגם שעתו תגיע.

בניגוד לכל הצודקים, אני, שטועה תמיד, דווקא חוששת שמראות ההפגנה הזאת לא יישכחו בקלות, ושהם רק ישכנעו יותר מדי אנשים שהאתיופים הם נורא אלימים. שזה לא נכון ולא צודק בעיניי, כי הם לא כאלה, וגם משום שכמה עשרות/מאות נערים משתוללים אינם מדגם מייצג לשום דבר – אבל כך עלול לקרות. וכשאומרים צדיקי הרשתות החברתיות, 'אבל אין מהפכות נחמדות!', אני מסכימה אתם לגמרי. השאלה שלי היא לגמרי אחרת: מהפכות מוצלחות – כאלה שהשפיעו רוב טובה על מחולליהן ועל האנושות כולה – יש? אמנם אני די חלשה בהיסטוריה, אבל חזרתי לאחור עד למהפכה הצרפתית, הבטתי כה וכה – ולא מצאתי.

24 מחשבות על “מהפכוטובות

  1. לבי אתם אך הדרך האלימה בה בחרו לנקוט, החטיאה את המטרה שלשמה הפגינו.
    אכן הגזענות קיימת ואי אפשר לגדוע אותה באבחה אחת. לטעמי השיר שחיברה ושרה הבחורה האתיופית היתה עוצמתית יותר ואפקטיבית. צריך לחשוב על דרכים יצירתיות שלא יפגעו לפחות באלה המצדדים בהם ותומכים במחאתם.

    אהבתי

      • לצערי לא זוכרת את שם הזמרת או השיר. כן זכור לי שהוא נכתב לפני האירוע המצער האחרון.
        הזמרת התארחה בתכנית בוקר והמסר היה עוצמתי ועורר הזדהות עם התחושות של האתיופים .

        אהבתי

    • אני רק יודעת שאם הייתי נתקעת בחום הזה 6 שעות על הכביש החם זה לא היה מסתיים טוב ועדיין אין דיווחים על המקרים שפונו ע"י אמבולנסים מחשש לא ל"הרגיז" את המפגינים שמא יבולע למרגיזים וזה מצב אנארכי מאד.
      וההפגנה פרצה טרם נערכה חקירה, ואני בטוחה שהשוטר. ידע מה יצפה לו אם יירה ובכל זאת ירה, אז כנראה היה בסכנה של ממש.
      רק חשבתי
      גם ריפוי ידי המשטרה בצורה גורפת מפחיד אותי וגם – היום פורסם כי שרפו את ביתה של גננת מתעללת.
      אז אולי יש אומרים שמגיע לה
      אבל בעיני זה לא מבשר טובות
      אוגניה, B.לוגי ישראבלוג
      http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690765

      אהבתי

      • אני חושבת שהמקרה האחרון של הירי בנער אתיופי היה הקש ששבר את גב הגמל. אפילו אם יתברר בחקירה שלא הייתה כאן יד קלה על ההדק, אנשים כבר לא יאמינו, בגלל ניסיון העבר.
        בנוגע לשריפה – האם ברור שזו הייתה הצתה? אם כן, זה ממש מפחיד, האופן שבו אנשים מסתערים כדי לנקום בלי לחשוב על תוצאות הרסניות אפשריות.

        אהבתי

  2. אני מסכים עם רוב הדברים שכתבת.
    יחד עם זאת – עם העובדות קשה להתווכח. יש גם צעירים אתיופיים עבריינים.
    "שיטור יתר" מצד אחד – אבל עבריינות מצד שני.
    ולמרות שרוב האתיופים שקטים וכנועים, בארץ גדל עכשיו דור עם תרבות – יותר נכון "חוסר תרבות" – אחרת.
    גם המנוח לא היה "ילד שובב" אלא גבר צעיר בגיל 19, עם תיקים במשטרה, עם עבר של אלימות.

    זה נכון, אי אפשר להשיג שום דבר במדינה הזו אם יושבים בשקט.
    מהבחינה הזו – הפגנות המוניות הן דרך, שניתן לנסות אותה.
    לא שזה עוזר: היתה מחאה עממית מאד גדולה וסוחפת ב – 2011 – ותראי מה קרה מאז למחירי הדיור…
    לא ממש עזר, שהקימו עיר אוהלים בשדרות רוטשילד…

    מצד שני, הפעם המחאה לבשה פנים של אנרכיה. השוטרים, סגל הפיקוד של המשטרה, והפוליטיקאים האפסים שמעל כולם – כולם פחדו מהצל של עצמם. איך יצטיירו אם יגיבו על הפגנה נגד האלימות המשטרתית – באלימות משטרתית נוספת? וכך, עקב בעיות תדמית – השתוללה האנרכיה. אין לי ספק, שכל מי שנתקע משך שעות ארוכות בפקקים – כבר לא אוהד את האתיופים. החברה הישראלית גזענית – וכל מי שחשב רע על האתיופים, רק קיבל חיזוק לדעתו. לדעתי, אסור היה לתת למחאה לגלוש לפסים האלימים אליה היא גלשה בפועל. אסור היה לאפשר חסימה של הצירים המרכזיים משך שעות כה ארוכות.
    אני חושש, ששכרם של האתיופים יצא בהפסדם.
    וראש הממשלה? – אין ספק, הדג מסריח מהראש.

    אהבתי

    • ברור שיש גם צעירים אתיופים עבריינים, ומן הסתם גם כאלה שיש להם עבר של אלימות. אבל אין בישראל עונש מוות על עברות כאלה, ויש חשש שאקדחים נשלפים מהר מדי.

      זו בדיוק טענתי: זה לא עוזר. במקרה של יוצאי אתיופיה, שאינם רבים מספיק כדי להוות קבוצת לחץ, אני חוששת שזה ממש יזיק. מסכימה בעניין האנרכיה, וכן, לנתניהו יש אחריות כבדה גם בעניין הזה.

      אהבתי

  3. כמה שאת מצליחה לקלוע בדיוק למחשבות ולרגשות שלי עדה 😲 לא יכולתי (ולא ניסיתי) לנסח הכל טוב יותר.
    חורה לי כל כך על הגזענות בארץ בכלל ונגד האתיופים בפרט. כל העולים החדשים חטפו יחס עוין בהתחלה , לאורך כל שנות המדינה, אבל יש לי הרגשה שהאתיופים ממשיכים לחטוף רק בגלל צבע עורם וזה מבחיל ומקומם אותי.

    אהבתי

    • כללית – נורא קשה להיות מהגר. לכולם, בכל מקום. לעתים קרובות הדור הראשון לא מצליח להיקלט בכלל . לפעמים זה נמשך לעוד דור. תמיד מאשימים את גורמי הקליטה כלאחר יד שלא למדו כלום מן הנגלה הקודמת, אבל זה לא מדויק: כל הגירה שונה מקודמותיה, ומה שלמדת על אחת מהן לא בהכרח יעזור לך בקליטת השנייה. וכן, אנשים הם גזענים. רובם, אם לא כולם. חושבים חשיבה סטריאוטיפית, מחלקים את כל האנושות לקבוצות, מכלילים על ימין ועל שמאל ומתקשים לפקח על מה שיוצא מפיהם. ויחד עם זאת, לא חסר גם רצון טוב.

      אהבתי

  4. אה כן שכחתי אבל את צודקת גם לגבי מהפיכות והצלחתן (כלומר אי הצלחתן). הנה באנגליה התהוותה דמוקרטיה בהדרגה בלי שהיה צורך בהרג ובעריפת ראשים….

    אהבתי

    • חשבתי על כל המהפכות המפורסמות שהיו, ולא הצלחתי למצוא אף אחת שהצליחה והועילה, בוודאי לא לטווח ארוך. אולי חסר לי ידע בהיסטוריה, אבל לא מצאתי.

      אהבתי

  5. הכל נכון, ורק חסרה לי התייחסות להפגנות הנכים, שבהן נקבע הטון: המשטרה מוותרת על השליטה בכבישים בגלל יחסי ציבור. מה יגידו על תמונות שהמשטרה מפנה בכוח נכים. מה יגידו על תמונות של משטרה מפנה אתיופים. מי שאכל אותה בגדול היו החרדים. נדמה לי ששם המשטרה שחררה את הרסן והראתה שכשרוצים בהחלט אפשר לטפל בהפגנות אלימות ובחסימות כבישים. אף אחד בתקשורת לא מוחה כשחרדים חוטפים מכות משוטרים. כך שלא בטוחה שזה קשור ל'אין ממשלה' שלנו עכשיו.

    Liked by 1 person

    • הפגנות הנכים לא נמשכו אף פעם יותר משעתיים שלוש, ולא כללו יותר ממיקום אחד בבת אחת. המשטרה הייתה נוכחת, ואני מניחה שלו היה מקרה חירום – אמבולנס שצריך לעבור, למשל – הייתה מתערבת ומפנה מסלול אחד ומאפשרת לעבור. זה היה מאוד לא נעים ולא נוח, אבל לא התקרב לאנרכיה ארצית. אשר לחרדים – אני לא כל כך זוכרת, נדמה לי שלא הצליחו לפנותם מיד, ולפעמים גם ההפגנה שלהם נמשכה שעות ארוכות. אבל כן, השתמשו נגדם בכל מיני אמצעים לא סימפטיים כולל מי הבואש ההם, או איך שקוראים להם.

      אהבתי

    • נדמה לי שראיתי את זה היום איפה שהוא – נדמה לי שהוא המליץ לא לחסום כבישים? אבדוק ואקרא מחר, תודה.

      אהבתי

    • הקישור שנתת מוליך לפרופיל של רועי צזנה ולא לפוסט ספציפי. מצאתי אצלו שני פוסטים שרלוונטיים לענייננו, אינני יודעת לאיזה מהם התכוונת: האחד, עדותה של הרופאה הצעירה, והשני סיכום של מאמרים על הדרך הנכונה להפגין. קראתי את שניהם בעניין, תודה על ההפניה.

      אהבתי

  6. גם אני מסכימה עם רוב הדברים. בעיקר חבל, כפי שכתבת, שהתקבל הרושם כאילו הם אלימים בעוד שרובם הגדול אינם אלימים. אבל יש לי כמה הערות. אני חושבת שיש גם חשיבות לאלו שבאו לאולפן לדבר, ואני גם חושבת שההפגנות של הפנתרים השחורים, וההפגנות בואדי סאליב הביאו לתודעה את הקיפוח של המזרחים. בגין היה בין אלה שהבין אותם, ולכן הם עברו להצביע לליכוד והתוצאות לכך קיימות עד היום.

    אהבתי

    • יש בהחלט חשיבות לאלה שבאו לאולפן, והקשבתי להם בעיון – אבל לדעתי היה עדיף שיבואו למחרת – ושבזמן אמת ינסו להרגיע קצת.
      יש הרבה דרכים להעלות תודעה. פגיעה מכוונת ונקמנית במי שלא באמת אשמים היא הדרך הפחות טובה – לדעתי. השיטה של 'אנחנו סובלים, תסבלו גם אתם' לא נראית לי.

      אהבתי

  7. בניגוד אלייך לא בדקתי את תוצאות המהפכות, ובכל זאת אני אכן בהרגשה שהרבה פעמים הן היו טובות בעיקר להוצאת עצבים / מרץ / אנרגיה / כעסים. פעמים רבות הן התחילו לחולל שינוי תודעתי, אבל רק רק לעתים נדירות הן חוללו שינוי משמעותי במדיניות. האם זה אומר שצריך לוותר עליהן? לא נראה לי.
    ואגב, לולא הקיצוניות בהפגנות של השבוע שעבר, המדינה כולה הייתה ממשיכה להתעלם ממצבם של האתיופים. אז אמנם קצת נתקעתי בפקקים, אבל מה זה לעומת תקיעות של חיים שלמים.

    אהבתי

סגור לתגובות.