מסע אל בטן האדמה

כבר כתבתי כאן פעם על מסעי ברכבת הקטנה מבית שמש לתחנת מלחה בירושלים, בין כרי הדשא המנוקדים כלניות ורקפות, במסלול שכוח-אל במקצת, אם כי חביב מאוד. אז אתמול נסעתי באחותה הגדולה שנולדה הרבה אחריה – הרכבת החשמלית הגדולה והחדשה מנתב"ג לירושלים. דחיתי את הנסיעה הזאת הרבה זמן, כי שמעתי יותר מדי דיווחים על תקלות ועיכובים קשים, וחוץ מזה רוב הנסיעה היא במנהרות ואני לא אוהבת מנהרות. אבל בכל זאת הגיע הזמן להתנסות בזה, גם בשל סקרנותי, וגם כדי לשקול את המשך השימוש בקו המופלא הזה בשנת העבודה הבאה.

כרגיל ברכבות – כשזה עובד טוב, זה נהדר. כשיש תקלות – ירחם השם. אבל אתמול לא היו תקלות, והנסיעה התקדמה כשורה ותוך עמידה בזמנים, בלי איחורים משמעותיים. התברר לי שזה סיפור מהיר, די נוח (למרות החלפת הרכבות הכרוכה בזה בנקודות שונות של המסע מן הבית), וממש זול, בעיקר לאזרחים ותיקים כמוני. וזה למרות שכל המדינה הייתה בדרכים: החרדים במסעות 'בין הזמנים' שלהם, הערבים במסעות עיד אלאדחא, וכל השאר – כולל סבתות ונכדים – במסעות החופש הגדול: שמחה וששון. על המנהרות אין לי הרבה דברים טובים לומר, אבל הנסיעה מחוץ להן היא מרהיבה, גם אם די קצרה. קצת כמו מטוס כשהוא כבר מתקרב לנחיתה, בגובה נמוך יחסית, כשכל הנוף ההררי נפרש תחתיו. כולל הנסיעה על הגשר היפהפה ההוא שכבר קרוב לכניסה לירושלים, שמוטב לא לחשוב על כמה שהוא נורא-נורא גבוה.

הרכבת הזאת מגיעה לתחנת יצחק נבון בירושלים – קרוב מאוד לכל מה שאני צריכה שם – וזה היה יכול להיות ממש מעולה, לולא החליטו מתכנניה לחפור אותה בעומק של כעשר קומות (או יותר??) מתחת לפני האדמה. עכשיו, אני לא טובה בקלסטרופוביה. אפשר לעלות מבטן האדמה כלפי מעלה במעלית, אבל גם במעליות אני לא טובה. אז אמרתי: נעלה במדרגות הנעות. הא. מסתבר שגם בהן אני גרועה. יש שם כשישה גרמי מדרגות, מתוכם שלושה ארוכים כאורך הגלות ובעלי שיפוע שהפריח ממני את נשמתי. משהו כזה היה לי כשעברתי בבודפשט מתחת לדנובה וירדתי לשם במדרגות נעות – אבל שם היה רק גרם אחד, וכאן הרבה יותר. הו, האימה. לדעתי חטפתי ממש התקף חרדה, ומזלי שראש המשפחה היה איתי ושמר שלא אצנח לאן שהוא מרוב בהלה.

אני לא יודעת לומר מה יותר מפחיד – העלייה מבטן האדמה או הירידה אליה בדרך חזרה. שתיהן לא ממש לטעמי, אבל אני שוקלת את האפשרות שאפשר אולי להתרגל אליהן עם הניסיון (כאילו, פעמיים בשבוע נסיעה לעבודה בירושלים – בסוף מתרגלים, לא?) כדאי כבר עכשיו להתחיל בתרגול מסיבי של נשימות ארוכות, עמוקות ומרגיעות. אם לא יועיל, לא יזיק.

איך שלא יהיה, זה מסע מרגש ומרתק. למרות הכול התלהבתי. על כן לקינוח, הנה שוב, בפעם השלישית לפחות מאז שאני כותבת בלוג, הרכבת הקטנה של הקאיפירה: לא הצלחתי להתאפק.
הנה כאן.

מודעות פרסומת

35 מחשבות על “מסע אל בטן האדמה

  1. נראה לי שמכל הרכבות שנבנו עד כה, זו מתוכננת בצורה הכי טובה (לא ראיתי אותה, אבל לפי התאורים). היערות מסביב לירושלים נהרסים בקצבבלתי יאמן ואם ניתן לשמר אותם, מה טוב. מצד שני, יכול להיות שכל המנהרות הן בסך הכל תוואי הגיוני, בהתחשב בהרריות והפגיעה בטבע זהה?

    מבינה אותך לגמרי עם עניין המעלית. יש לך אופציה לעלות במדרגות (לא נעות) או אפילו לבחור לך איזה שיר מעלית שיתנגן כל יום וירגייע אותך? נראה לי שמתי שמתרגלים, העניין יכול להפוך לחלק מהכיף היומי (אני הרבה פעמים בכוונה מאריכה את הדרך כדי לרוץ במדרגות). אולי זו באמת סוג של פוסט טראומה מכל אירועי המדרגות הלא נעימים שקרו לך (שכחת לציין את תקלת המדרגות והמזוודה בתל אביב 😉 )

    אהבתי

    • אני מניחה שהתוואי של הרכבת גם שומר על הסביבה, גם מקצר את המסלול וגם חוסך טיפוס בהרים. את הטיפוס עושים הנוסעים בסוף המסע, ברגל או במעלית:)

      אני מניחה שיש שם גם מדרגות לא נעות, הגיוני שיהיו, אבל לא ראיתי אותן – ומלבד זאת זה די הרבה מדרגות: אני שונאת מעליות ומטפסת חופשי שלוש קומות ברגל, אבל מעבר לשלוש זה קצת הרבה, בעיקר עם תרמיל כבד על הגב. אני חושבת שלא תהיה לי ברירה אלא להתרגל איכשהו למדרגות הנעות.

      אשר לתקלת המדרגות והמזוודה – לא זוכרת על מה מדובר, מה אני מפספסת?

      אהבתי

      • עכשיו אני נזכרת שמקרה המדרגות היה של בלוגרית אחרת – נגה 🙂
        עם תיק כבד באמת לא כיף לטפס במדרגות. אני איכשהו תמיד מצליחה לארגן את מקומות העבודה שלי כך שאוכל להגיע בלי תיק, אבל זה מקרה מאוד לא מייצג

        אהבתי

  2. יש כל מיני מקומות בעולם המודרני, שהם לא בדיוק המקום הנורמלי עבור בני אדם להימצא בהם.
    ככה מעלית, ככה מטוס, ככה מדרגות נעות…
    מדרגות נעות הן קצת חריג, הן אמורות להיות רק חצי מפחידות: מפחידות בעת ירידה, כשלפנייך תהום פעורה – ממש לא מפחידות בעת עליה, שגם אם תפלי קדימה – תפגשי רק במדרגות מאד קרובות (ומאד נוקשות…).
    בקיצור, למרות שאני בהחלט מבין את הפחד ממעלית או ממטוס או מדומיהם – העולם המודרני דורש שימוש בהם, ומעמיד קשיים בפני מי שמעדיף להימנע מהם.
    יש גם סיכוי, שהרכבת הזו ממש תגיע עד ת"א – ולא רק עד נתב"ג – אבל לא ברור מה יגיע קודם:
    קו רכבת שלם, כמו שצריך להיות – או פרישתך לגמלאות והיעדר הצורך להגיע לירושלים…
    אמנם השר ישראל כץ הבטיח הבטחות רבות – אבל יש לי הרגל מגונה, שלא להאמין לו.

    אהבתי

    • צודק בעניין כלי הרכב הלא נורמליים שאין מנוס מלהתרגל אליהם. אבל במדרגות נעות אפשר ליפול גם לאחור, פשוט דמיון-הפחדים שלך לא מספיק מפותח 🙂

      אני חושבת שהיא תגיע לת"א-ההגנה יחסית די מהר, הם כבר עובדים שם על החשמל הכרוך בזה, אפשר לראות את זה כשעוברים שם. אבל כן, גם אני חשבתי על זה אתמול: עד שהם יגמרו הכול (כולל עבודות הכניסה לירושלים) ותהיה דרך נוחה ומהירה – אני כבר לא אסע שם 😦

      אהבתי

    • קוץ, מדרגות נעות בעליה הרבה יותר מפחידות מאשר מדרגות נעות בירידה. קרה לי פעם שנפלתי במדרגות נעות בעליה, ומכיון שהמדרגות עולות המשכתי ליפול וליפול וליפול והמדרגות לא נגמרו. מזל שהיו שם אנשים שעצרו אותי, אחרת הייתי ממשיכה ליפול עד היום. סיוט.

      אהבתי

      • הֶרגל מגונה יש לי – אחד מיני רבים – שעִם עוּבדות אני מעדיף שלא להתווכח.
        אין ספק, גם את וגם עדה צודקות לחלוטין.
        לא דימיינתי לעצמי את הסיטואציה, שאותה את מתארת.
        דמיינתי לעצמי רק נפילה קצרה קדימה – ולא נפילה ארוכה אחורה, במוֹרד המדרגות העולות.
        אכן, המציאות יכולה להיות מפחידה יותר מכל דימיון. כמו שאמרת: "סיוט".
        מיד הולך לפתח את דִמיון-הפחדים שלי. 🙂

        אהבתי

  3. השבוע היתה לי שיחה קשה עם חברה מיואשת, שהכל נראה לה נורא ואיום כאן בארץ. זה אחד הדברים הכי אהובים עלי בפוסטים שלך, היכולת לראות את החדש, את הטוב, וגם אם הוא כרוך בחדירה בלתי טבעית למעמקים ובהסתגלות (שאני די בטוחה שתצליחי בה) לנסיעה במדרגות נעות (גם אני חושבת שמעלית מפחידה יותר).

    אהבתי

    • בעניין מה שסיפרת על 'הכול נראה איום ונורא בארץ' יש לי המון מה להגיד, וזה אולי שווה פוסט נפרד, אבל בחום הזה אין לי כוח לוויכוחים 🙂
      לפעמים נדמה לי שזה נחשב בון טון לראות ולהפיץ את-, ולהתריע על-, כל מה שרע – עד כדי כך שמי שלא עושה זאת נתפס כרפה-שכל. אבל אני לא משתתפת בחגיגה הזאת. בנסיעה של אתמול אפילו ראיתי שיתוף פעולה ידידותי בין אברך-אב-לשני-פעוטות (לפחות) לבין שתי-נשים-צעירות-לא-דתיות-בעליל שעזרו לו בהורדת אחד הפעוטות מן הרכבת. לא היה שם שום דבר מלבד עזרה הדדית ברוח טובה משני הצדדים, למרות כל הדברים האיומים המדווחים ברשתות החברתיות. סתם רגע אזרחי נחמד. אם רק יניחו לאנשים מכל הסוגים לנהל את חייהם בלי לנסות לחנך אותם כל הזמן, אולי יהיה יותר טוב. עד כאן דרשתי להפעם.

      ותודה על ביטחונך בהצלחתי להסתגל למעמקים – אולי באמת אאזור אומץ 🙂

      אהבתי

  4. תחנת יצחק נבון, זו התחנה ליד בנייני האומה? מול התחנה המרכזית של אגד? גם אני רוצה לנסוע ברכת. ממסעותיי בעולם, בעיקר ברכבות, אין לי בעיה עם מנהרות ארוכות או מדרגות נעות באורך הגלות. יש לי בעיה עם מדרגות, קוצר הנשימה שלי ושריריי העייפים.

    אהבתי

  5. אני פוחדת להודות שמעליות ומנהרות לא מפחידות אותי, שמא אתקע באיזו מעלית סוררת או אבלע במנהרה בבטן האדמה.
    חשבתי שהתעלות מדרגות תועיל, אך ברור לי שאת עושה זאת על בסיס יומי כך שאין לך ברירה אלא להתרגל.
    הנסיעה ברכבת כפי שהבאת לנו בתמונות מצטיירת כמו נסיעה בחו"ל בין נופים הרריים יפים.

    אהבתי

  6. נראה לי שיותר מפחיד להיתקע בתוך הרכבת עצמה בעומק 10 קומות בבטן האדמה.
    אבל, נראה לי שעומק כזה בבטן האדמה דווקא ישמש מקלט מצוין בפני מתקפת טילים מהצפון ומהדרום 🙂

    אהבתי

  7. מישהו סיפר לי (ואני לא יודע אם זו אמת או אגדה אורבנית), שהסיבה לכך שהתחנה ממוקמת כל כך עמוק מתחת לפני הקרקע היא פשוט טעות שעשו המתכננים בשיפוע המסילה במנהרה האחרונה – אחרת אפשר היה למקם את התחנה בגובה נורמלי הרבה יותר. כאמור, לא יודע אם זה נכון, אבל אפשר להאמין 🙂

    אהבתי

    • אחרי ששמעתי שאת תוואי הרכבת הישנה (למלחה) הם קלקלו כי לא חישבו נכון את חדות הסיבובים, מה שמאלץ את הרכבות בקו ההוא לנסוע לאט מאוד כדי למנוע שחיקה מהירה שלהן, אני כבר מאמינה לכל מיני דברים, אם כי למען היושר צריך להודות שלא בטוח שגם זה נכון. לולא זה היה עצוב כל כך, היה אפשר להתפוצץ מצחוק 😦

      אהבתי

  8. איכשהו את תמיד מצליחה לתאר חוויות לא קלות באופן טוב וחיובי, זה ממש מעורר בי התפעלות. מסקרן לנסוע בקו החדש הזה…

    אהבתי

  9. מעליות יותר מלחיצות אותי ממדרגות נעות. ורכבת במנהרה נשמע קלסטרופובי למדי. בכל זאת שמחה שהצלחת להנות מהנסיעה.

    אהבתי

    • מעליות הן באמת הכי מלחיצות, במובן הזה שאין לנו שליטה בהן בכלל. וזה בניגוד למדרגות הנעות, שאם הן שובתות פתאום באמצע המסע, אפשר להמשיך לעלות ולרדת ברגל. לא שזה כיף גדול… הכי כיף על פני האדמה: לפחדים מהסוג שיש שם/כאן כבר התרגלנו 🙂

      אהבתי

  10. יש לי חברה שמפחדת ממדרגות נעות, אבל אף פעם לא הצלחתי להבין מה מפחיד אותה.
    בזכותך אני מבינה יותר.
    הדבר היחיד שנראה לי אישית מאיים במדרגות נעות, זה שבגד יתפס בהן וימשך לתוכן.

    אהבתי

  11. אם תלווה אותך הנעימה של הרכבת הקטנה של הקאיפירה, אולי יעזור להתגבר על החשש לעלות ולרדת )))

    אהבתי

  12. כמעט ופיספסתי את הפוסט היפה הזה
    אז מה? כבר אין את הרכבת הישנה לירושלים? כמה חבל
    וטוב שהחדשה כבר "עלתה על המסלול" כמו שאומרים, ומדייקת. אולי אהנה גם ממנה
    ובכלל, מה זה העומקים האלה? למי למה ולמה זה טוב
    נבצר מבינתי

    אהבתי

סגור לתגובות.