נדמה לי שזה מה שקוראים 'עונת המלפפונים'. כלום לא קורה, הכול בהמתנה: לזה שכל הנוסעים יחזרו מחו"ל, ללילות קרירים, לסוף הקיץ, לסתיו, לחורף, לבחירות, לשנת הלימודים, למשהו. העיקר שיבוא כבר.
בדקתי את כל מועדי ב', מעכשיו עד תחילת השנה נותרו 'רק' שני פרויקטים מתמשכים: הכנת אתרי הקורסים (כבר התחלתי, אבל יש לי גם קורס מקוון, וזה מלאנ-ת'אלפות עבודה), וטיפול בעבודות סמינריוניות (שעם כל הדחיות, ולאו דווקא שלי, יימשך בערך עד ינואר). זה אומר שבשבוע הקרוב אין לי דד-ליין לכלום, וזו הרגשה נורא מוזרה. חשבתי שאוכל להירגע ולחגוג, אבל איכשהו זה לא קורה: תמיד יש משהו שצריך לדאוג בגללו, אין רגע דל.
בלי קשר, אתמול ראיתי בחדשות אייטם על עוד תינוקת שנשכחה ברכב לוהט. הסיפור הסתיים בשלום, כי בפעם השנייה לאחרונה הבחינו עוברים ושבים בנעשה ופרצו את הרכב בלי לחשוב פעמיים. אולי זה הסטרט-אפ האמיתי נגד התאונות האיומות האלה: להציץ בכל רכב חונה שעוברים לידו, בעיקר אם יש בו מושב תינוק. אני מציצה. אבל לא על זה רציתי לדבר, אלא על זה שדומה שגם הכתבים והמגישים בטלוויזיה הם בהמתנה לזמנים טובים יותר, ומתעצלים להקשיב, לשאול שאלות או להסביר. למשל, באייטם הנ"ל דווח שעוד לפני שהרכב נפרץ בהצלחה הגיעו גם ההורים המבוהלים, והצטרפו למאמצי הפריצה. היה שם אפילו דיון איזה חלון עדיף לנפץ (כדי להגן על התינוקת מרסיסים). בטח יש איזה הסבר הגיוני, אבל הוא נשגב מבינתי, ואיש לא שאל את השאלה המתבקשת: אם בעלי הרכב הגיעו, למה הם לא פתחו אותו במפתח/שלט-רחוק שלהם? זה היה לוקח פחות זמן וחוסך לתינוקת המסכנה עוד כמה דקות מיותרות של סבל ובהלה (שלא לדבר על החיסכון בהוצאות לתיקון הרכב). אבל איש לא שאל, ולפיכך גם לא נענה, והתעלומה בעינה עומדת.
לא משנה, אני כבר אחשוב על זה בסתיו.
___________________
[תוספת: בסוף חשבתי על זה כבר עכשיו, והגעתי לפתרון אפשרי: אולי ההורים הם לא בעלי הרכב. יש מצב. תלכי תדעי.]
זה הסתיו עם הענן / ועם הרוח המיבב
גם אצלי מתגברת תחושת חוסר הוודאות, ככל שאני מתקרב למועד החזרה לעבודה. לי כבר אין מה לבדוק, גם לא מועדי ב' [ נדרשתי לעשות זאת בחו"ל,] והבושות, הבושות … אמרו לי שהם יקבלו הדרכה של מתרגלים לכתיבת עבודות… גורנישט מיט גורנישט.
אז אני מבלה עם הנכד יפההתואר שלי, בן השנה שקורא לי אבא, כי קשה לו לומר סבא.
מקווה שלא נצטער על סיום עונת המלפפונים.
אהבתיאהבתי
עדיף באמת הבילוי עם הנכד, אפילו אם, מסיבה מאוד חמודה, הוא קורא לך אבא:)
אהבתיLiked by 1 person
יאללה לכבוש את המלפפונים, זה הזמן 🙂
לא ראיתי את האייטם המדובר ויש להניח שבסערת הרגע, כשהמטרה היא שמקדשת את האמצעים, המחשבה מתערפלת.
אהבתיאהבתי
זה טבעי, אבל מה הסיבה לערפול המחשבה של הכתבים ושל המראיינים באולפן – זה לא לגמרי ברור לי. אני חושדת שהם פשוט לא מקשיבים כל כך למה שנאמר.
אהבתיLiked by 1 person
כשאנשים לא שואלים שאלה כל כך מתבקשת, אני מרגישה כאילו כולם מבינים ורק אני לא. הרגשה לא נעימה. אבל כשזה קורה בטלוויזיה אפשר רק להרים גבה כפי שעשית את…
אהבתיאהבתי
זו אני אסתי
אהבתיאהבתי
ככלל נדמה לי שזה אף פעם לא שכולם מבינים ורק את לא. לפעמים זה אפילו הפוך…
אהבתיאהבתי
באמת מוזר מה שאת מספרת על ההורים והמנעול של המכונית
אני ראיתי, כמו שאני רואה את כל החדשות רק בכותרות של המבזקים וחשבתי שרק בבאר שבע זה יכול לקרות כמו לעזור לזקנה בכוח לחצות את הכביש. גם אם היא לא רצתה
בגלל זה אני מתגעגעת לבאר שבע. לאנשים
אהבתיאהבתי
אולי זה גם קצת ישראלי. ואולי אפילו יהודי. אמא שלי הייתה אומרת, לא יתנו לך לחיות בשקט, ימררו את חייך – אבל גם לא יתנו לך למות.
מצא חן בעיניי שראו את התינוקת ברכב ומיד פעלו, בלי לחשוב יותר מדי.
אהבתיאהבתי
זו הייתי אני, אסתי.
אהבתיאהבתי
ואני חילקתי לי את הקיץ לחודשים, בחודש הזה אסיים את המאמר הזה, ובחודש הזה את השני, ובינתיים הגיע מאמר להגהות ותיקונים ולקח את הזמן שלקח, ובחינות מועד א' ועכשיו גם ב', ועבודות שבכלל לא הקציתי להן זמן בתכנון 😦 ומי בכלל מדבר על המאמרים ההם.
והדוקטורנט שלי הפיל עלי את העבודה כולה, מינוס מבוא, והכל דחוף, כי צריך להגיש עד סוף אוגוסט. מה יהיה.
אהבתיאהבתי
זה מכה, כשהם נזכרים ברגע האחרון ומגישים הכול בבת אחת, ומאוד דחוף. הזהרתי מבעוד מועד שלא אסכים, אבל… 😦
אהבתיאהבתי
מוזר שאף פעם לא חשבתי על המשמעות שמאחורי "עונת המלפפונים" ומעניין שקישרת אותו בדיוק לעונת המלפפונים 🙂
מוזר לי שאת (וגם מניפה) בודקות עבודות. תירגלתי באחת מהאוניברסיטאות בארץ במשך כמה שנים ותמיד המתרגל היה זה שצריך לבדוק את כל המבחנים והעבודות, והמרצה רק היה עובר על הבדיקה כדי לראות שאין טעויות.
הסיפור עם הילדים ברכב הזוי והזויה כמעט באותה רמה העובדה שאין שום עונש בחוק להורה שפקיר את הילד שלו ברכב, ואפילו בלי לפתוח חלון. לא ברור לי למה לשכוח ילד ברכב זה נסלח ולשכוח להאכיל או לקחת לרופא כשהילד חולה זה לא
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת בקשר למניפה, אבל אצלי זה מאוד פשוט: אין לי מתרגל, מעולם לא היה:)
בקשר לשכחת הילדים – מקרים רבים מסתיימים בטרגדיה, וההנחה היא שההורים נענשו מספיק, לכן בדרך כלל אין עונש בחוק. שמעתי שיש מקרים שבהם ההורים עצמם אפילו מתחננים שיענישו אותם, והיו שביקשו אפילו עונש מוות. אבל לאחרונה היו כמה מקרים שבהם הילד ניצל, ונדמה לי שאז דווקא כן היה בירור משטרתי, אבל אני לא יודעת איך הוא נגמר.
אהבתיאהבתי
במקום לחכות שהקיץ יסתיים ושכולם יחזרו מחו"ל – נסעתי לחו"ל. עם הילדים והנכדים. כאילו נופש אבל זו בעצם עבודה – לעזור עם הנכדים. אבל זה נופש. וכרתים נעימה ויש בריזה מן הים וטיפ טיפה פחות חם מאשר בישראל. וחדשות אני לא רואה, רק מקבלת מבזקים של YNET לנייד….כך אני מעודכנת אבל לא חופרים לי יותר מדי. לא בודקת עבודות ולא כותבת מאמרים אבל כן עובדת (מאמנת, דרך המייל). וזה בדיוק המינון שמתאים לי.
תיהני מהשבוע ללא דד ליינים……………..אין הרבה כאלה
אהבתיLiked by 1 person
כייף לך 🙂
אשתדל, אבל אני כבר צופה אל הדד ליין הבא ומשתדלת לחזור מהר לתלם העבודה.
אהבתיLiked by 1 person
אבל למה מלפפונים? מבחינתי מלפפון זה מרענן ומפיח חיים. אבל כן, לחלק מאיתנו זו עונה בלתי נסבלת, לאחרים זו עונת הטיולים והחופשות. מבחינה פילוסופית רוחנית מה שעכשיו הוא מה שהכי מדוייק עבורך. שום מלפפון ושום עגבניה. עונת ביניים הכרחית להמשך שרשרת החיים שנסחבת על צווארנו בעליה אל הבלתי מודע.
ולגבי התינוקת שנשכחה.. אויואויואוי איך אפשר. אין מילים
אהבתיאהבתי
אני באמת לא יודעת למה קוראים לזה עונת המלפפונים. הרי זה ירק צנוע וסימפתי שלא חטא בכלום:)
הצרה היא שביום שבו אני לא עובדת אני מרגישה אשמה. אז מחר אחזור לעבוד, במלוא המרץ…
אהבתיאהבתי
יום אחד, כשממש תהיי גמלאית – לאן תוליכי את האשמה?
אהבתיאהבתי
אולי זו אחת הסיבות שאני בינתיים דוחה את הפנסיה:)
אהבתיאהבתי
מוזר, גם אני ניסיתי להבין את נושא נעילת הרכב כשהילדה בפנים, מה שהבנתי שהאמא השאירה את האבא עם הילדה ויצאה, אחר כך יצא גם הוא ומסיבה לא ברורה האוטו ננעל בלי שהיתה לו אפשרות לפתוח.
יש מכוניות שננעלות לאחר זמן מסויים אם הן מכובות, אבל לא נראה לי שהאוטו המדובר מספיק חדיש לצורך העניין.
בכל מקרה הוקל לי לגלות שהתינוקת ניצלה.
אהבתיאהבתי
כן, הסוף הטוב הוא החלק הכי חשוב של הסיפור.
וכל הטריקים האלה – נעילה אוטומטית וכו' – תמיד מפחידים אותי. לכאורה הם מקילים על חיינו, אבל בפועל לא נשארת לנו שליטה על כלום, אפילו לא על פתיחת דלת של רכב כשרוצים 😦
אהבתיאהבתי
באמת שגם אני אשמח מאוד לסיום הקיץ. לא אוהבת חום ומשנה לשנה פחות ופחות.
אהבתיאהבתי
אכן. והלחות… יש כבר סימנים ברורים של סתיו, ואני מלקטת אותם ושמחה בהם.
אהבתיאהבתי
איזה כייף שיש כבר סימנים של סתיו
חודש אוגוסט היה מאוד קשה השנה (אם הגעתי למצב שכל יום אני חייבת לישון עם מזגן)
אני שמחה שהוא נגמר
מדהים איך מרגישים הקלה משמעותית במזג אוויר, איך שיורדים אחוזי הלחות
אהבתיאהבתי
אכן. ולמחר צופים אפילו גשם! אני אאמין כשאראה:)
אהבתיאהבתי