ארבע וחצי הערות

'הנערים': הבטחתי המשך דיווח. עד כה ראינו חמישה פרקים, שזה בדיוק חצי סדרה. היא מעולה. בהתחלה שנאו אותה בימין וקראו לה פיגוע אסטרטגי, או משהו כזה, כי היא מוציאה אותנו רע. עכשיו – לולא זה היה עצוב היה אפשר לגחך על זה – כבר הופיעה הסנונית הראשונה של מאמרים משמאל, שמלינה על כך שהיא מוציאה אותנו יותר מדי טוב. ידעתי שזה מה שיהיה בסוף. לדעתי היא לא מוציאה אותנו רע, וגם לא טוב, היא פשוט מעולה, נוגעת ללב, מעוררת מחשבה, עשויה ומשוחקת היטב. בפרק החמישי היו אפילו כמה יסודות קומיים (כן, באמת, וסליחה על הספוילר).

*

בשל היות הנ"ל פיגוע אסטרטגי, או משהו כזה, וגם מסיבות אחרות, קרא נתניהו לעם היושב בציון שלא לצפות בערוץ 12 (שקשור איכשהו להפקתה). ההתקוטטויות שלו עם התקשורת כבר כל כך מייגעות. אפילו אם נכון שהתקשורת מתנכלת לו, גם אז היה עדיף שיתעלם ממנה באלגנטיות במקום להטיל בה רפש. אחרי הכול, הוא ראש הממשלה, אמורים להיות לו דברים יותר חשובים לעשות. ערוץ 12 הוא לא כוס התה שלי (פרסומות, ויונית לוי המכונה בצדק 'נסיכת הקרח', וכו'), אבל חרמות זה לא הסטייל שלי, וכשקוראים לי להחרים משהו יש לי דחף ילדותי ובלתי מוסבר לעשות דווקא. אז ב'מאסטר שף' אני דווקא צופה מאוד (למרות שההתפייטויות של אייל שני הן מעבר לכוחותיי). למדתי משם המון עקרונות בישול חשובים, עכשיו הזמן ליישם. כלומר, אולי.

*

למי להצביע: הו, ירחם השם. זעמי על כל מי שתמך בבחירות חוזרות עוד לא נרגע (איזה זלזול מרגיז בפסק הדין של הבוחר: אנחנו לא אוהבים איך שהצבעתם באפריל, אז בואו שוב בספטמבר). עכשיו נוסף גם הזעם על מפלגת העבודה שפירקה את המחנה עוד יותר, במקום לאחד אותו. יש עכשיו ארבע מפלגות אפשריות מן המרכז שמאלה, וכולן מרגיזות בעיניי. כשהן אינן זורקות כדורי בוץ זו על זו, הן מתמקדות בהצהרות מיותרות בנוגע לשאלה עם מי הן לא תשבנה, במקום לפרט מה הן כן תעשינה. אני לא יודעת מה יהיה, ואני לא אופטימית.

*

סתיו: זה בעיקר איכות האור שהשתנתה. האפירה קצת. אני אוהבת אפור. וחוץ מזה, לפעמים יש פתאום רוח קלה שנושבת לי בתוך הבית. אני לא מבינה בדיוק מאיפה היא באה,* והיא לא תלוית מאווררים, אבל היא משובבת נפש. הסתיו המסכן: יש לו יחסי ציבור כל כך גרועים, וזה ממש לא מגיע לו: זו העונה הכי משמחת שאני מכירה.

*

*בדל-הערה לקינוח:
על הרוח הזאת שלא יודעים מאיפה היא באה כתב A.A.Milne (ההוא מפו הדוב):

No one can tell me
Nobody knows
Where the wind comes from
Where the wind goes

וכך הלאה, כאן:
https://allpoetry.com/Wind-On-The-Hill
פנינה קטנה.

מודעות פרסומת

35 מחשבות על “ארבע וחצי הערות

  1. תודה על הסוכרייה הנפלאה שהבאת בסוף ( של א. א. מילן). 🙏
    וגם על עדכון חוות דעתך על "הנערים". הורי צופים בזה ואוהבים מאד. מאד אפילו.
    אני מרגישה שזה אודות אירוע שגם קרה בערך שלשום (כך זה מרגיש לי בגוף) וגם כאב לי אישית (גם הנערים וגם הילד) כל כך שלא יודעת אם אני מוכנה לחוות את זה שוב. עדיין לא.
    מצטרפת לכעס שלך על העובדה שיש בחירות שוב, בכלל, ועל מפלגות המרכז ושמאלה בפרט. רק מתקשה להבין היכן מצאת ארבע כאלה (אלא אם את סופרת גם את הערבים…). העבודה-גשר, כחול-לבן, המחנה הדמוקרטי…..את מי פספסתי?

    אהבתי

    • העניין הוא שהסדרה באמת הופכת בהדרגה לדרמת מתח פסיכולוגית, זה בכלל לא מה שחשבתי שהיא תהיה, וטוב שכך. זה לא דוקו-דרמה. יכול להיות שזה יקל עלייך לצפות, אם תרצי.
      כן, כמובן, יחד עם הרשימה המשותפת. אבל עוד לא נרגעתי מזה שהם הצביעו עם הקואליציה בעד (!!!) הבחירות הנוספות. הם מרגיזים אותי בהרבה דברים, אבל הדבר האחרון הזה הוא הקש ששבר את גב הגמל.

      אהבתי

      • אולי באמת זה יקל עלי להחליט לצפות. תודה.
        גם מבחינתי הרשימה המשותפת הגזימה סופית בנושא הקדמת הבחירות. בקדנציה הקודמת הרגיז אותי שהיא לא ייצגה את ציבור האזרחים שהצביעו עבורה ולא קידמה את האינטרסים שלהם כפי שהייתי מצפה. אני לא באמת מחשיבה אותם כחלק מגוש המרכז שמאל.

        אהבתי

        • ממה שהבנתי, חלקם אכן לא שמאל בכלל, לפי שום הגדרה. יש שם כל מיני זרמים שהתקבצו יחד, ולא בטוח שזה רעיון כל כך טוב.

          אהבתי

  2. אני חייבת להסכים בנושא הסתיו, מתחילים להרגיש אותו ממש בימים האחרונים והוא משמח מאין כמוהו, הוא העונה שצופנת בחובה הבטחה להקלה ונחמה מאימת הקיץ הנורא.
    הוא עושה אותי אופטימית יותר.

    אהבתי

  3. 1. האמת היא, שקשה לי לדמיין ישראלי-יהודי, שמצביע בעד הרשימה הערבית המאוחדת.
    אני יודע, ודאי יש כאלו, שמאלנים עד מאד – ועדיין קשה לי לדמיין.
    2. הכעס שלך על הרשימה הערבית?
    לא רק שהם הצביעו עבור פיזור הכנסת, מתוך אותה מחשבה שישובו ויתאחדו ויזכו ליותר מנדטים – אלא הם גם החשודים בכך שתמכו במינוי אנגלמן למבקר המדינה החדש. המינוי הזה, של מבקר המדינה, גם הציג את האופוזיציה (קרי: כחול-לבן) במלוא עליבותה. גיורא רום, המועמד שכנגד, לא זכה לשום תמיכה ממשית. בפגיעתו הרעה של אנגלמן חזינו באופן מיָדי – והוא עוד יוסיף ויעולל נזק ככל שנתניהו יישאר על כס השלטון.
    3. גם אני לא יודע עבור מי להצביע. לא בטוח שאלך להצביע. אני מתעב את כולם – ולא מאמין לאף אחד.
    בסופו של דבר, כדי להקים ממשלה – אנשים יעשו את ההיפך ממה שהם מצהירים כרגע.
    השאלה היא רק: מי משקר?
    גנץ שילך אצל ביבי, תוך פיצול כחול-לבן? עמיר פרץ, שכבר נפל במלכודת – והיה שר ביטחון אצל ביבי? ליברמן, שעם כעשרה מנדטים, יקבל כל שירצה – ויחזור להיות ימני כָּשֵר, שיושב עם החרדים בממשלה?
    מה הסיכוי שאלך להצביע עבור גנץ – ואקבל אותו כשר ביטחון בממשלת ביבי? אני ארגיש מה-זה מטומטם.
    זה בהחלט מעודד אותי להישאר בבית.
    לאף אחד אין מושג כיצד תסתיימנה הבחירות האלה.
    4. הסתיו – "העונה הכי משמחת"?
    אמנם שמחה גדולה על התפוגגות החום הגדול – אבל זו עונה שחוּנה נטולת פריחה, נטולת ירוק. פה ושם חצב פורח, אבל הכל צהוב וחוּם – למעשה, עד בוא החורף.
    אבל, את יודעת, איש איש וטעמו. אני בהחלט מעדיף את האביב.
    5. כן, גם אני לא אופטימי…

    אהבתי

    • 3. זה אחד הנזקים המסוכנים של המהלך הזה של בחירות חוזרות. לאנשים נמאס. לקחו את כל קולותינו וזרקו אותם לפח, אני לא מתפלאה שיש אנשים שאומרים: אוקיי, לא נלך לקלפי הפעם.
      ואף על פי כן צריך…

      אהבתי

      • זה נכון, שצריך.
        אני הטפתי תמיד על הצורך ללכת ולהצביע – ולהשפיע.
        הסיבה, שבגללה אני חושב לא להצביע, איננה רק כי נמאס (וזה סוג של התפנקות).
        גם לא רק, בגלל שאינני יכול להאמין לאף מנהיג שיעמוד במילתו.
        המחשבה של "לא ללכת להצביע" היא תוצר של יאוש. הרמת ידיים.
        גם במובן הזה, שאנחנו הולכים ומתמעטים. מבחינה דמוגרפית, מי שמתרבה יותר הם החרדים, הערבים, והערסים. כרגע, החרדים והערסים מצביעים אוטומטית לביבי.
        וגם במובן הזה, שביבי ניחן באיזשהו קסם לא מוסבר, במובן הזה שלא משנה מה אומרים עליו – הוא חסין.

        חייבים להודות על האמת: התקשורת הממוסדת באמת נגד נתניהו. בצדק, לדעתי – אבל, עדיין, יש מסע צלב נגדו. ולמרות שבכותרות של כל מהדורת חדשות מרכזית בטלוויזיה מביאים עוד תמלילים מחקירות נתניהו, עוד הקלטות של נתניהו צורח על איוב קרא – למרות הכל, אין לדברים השפעה על הבסיס הקשה של אוהדי נתניהו. מבחינתם, מדובר בקנוניה. ויש לזה תוצאות ברורות: נתניהו מסתובב, כל הזמן, סביב 30 מנדטים בסקרים. יצא לי גם, מעט, להתווכח עם תומכי נתניהו. זה לא משנה מה אתה אומר להם: מבחינתם הוא מלך. יש להם גם טיעונים משלהם, כמובן. בשורה התחתונה: הם רואים מציאות אחרת מהמציאות שאני רואה.

        כרגע, אני מכיר בסוג כזה של מציאות:
        1. מצביעי ביבי ימשיכו להצביע ביבי.
        2. מצביאי ביבי רָבִּים יותר ממתעבי ביבי.
        3. ביבי הוא אשף פוליטי אמיתי, שמצליח לתכנן הרבה מהלכים קדימה, הרבה יותר קדימה ממתחריו וממתנגדיו.

        אז אני אומר: הנה, נכנעתי. אין טעם ללכת להצביע. נשב ונחכה: או שהפריץ ימות – או שהכלב ימות. ביבי עומד לחגוג יומולדת שבעים. הוא לא ישאר ראש ממשלה לנצח. אז או שאני אמות, או שהוא ימות, או שלמצביעיו יהיה מספיק רע עקב התנהלותו – והם יפסיקו להצביע עבורו.
        כל עוד תושבי קרית שמונה ה"משעממים" ותושבי שדרות המטוּוָחים ממשיכים להצביע עבורו – סימן שלא מספיק רע להם. אז נחכה. אולי באמת טוב – ואנחנו פשוט לא יודעים מזה?

        אני כופר בהנחה, שכל האחריות לגורלה של המדינה היא על כתפָי שלי.
        יתכבדו ה"היפסטרים" התל אביביים – וילכו להצביע.
        ואם הם כבר הולכים להצביע – שלא יתעניינו רק בקידום הלגָליזציה של הקנאביס.
        על בסיס האמירה של קנדי, "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למענך – שאל מה אתה יכול לעשות למענה" – אני בוחר ללכת דווקא לפי דברי ליאור שליין:
        אם למדינה לא אכפת מהבריאות שלי, מהביטוח הסיעודי שלי, מיכולתי לנוע בדרכים (במהירות סבירה, בלי למות מתשתיות מסוכנות), מגורלם של חולים שגורלם נחרץ למוות בגלל שהתרופה שלהם לא מוכנסת לסל הבריאות, מגורלם של נכים שנידונים לחיות מקִצבה מעליבה – אז גם לי לא אכפת מהמדינה.
        או כמו שאמרה שרה נתניהו: "נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה הזאת תישרף".

        אהבתי

        • אני בכל זאת מקווה שעוד תשנה את דעתך.

          בעניין בוחרי נתניהו שממשיכים להצביע עבורו למרות הכול – נדמה לי שאפילו התווכחנו על זה פעם, מזמן: אני זוכרת שהצעתי לך את האפשרות שהאופן שבו תוקפים את נתניהו ומשפחתו ללא הרף עוד עלול לשחק לטובתו. בפועל, זה מה שקרה. התומכים שלו זוכרים שגם ראשי ממשלות קודמים ובני משפחותיהם לא תמיד היו כליל השלמות, רק שאז דיברו על זה הרבה פחות. מכאן, לדעתי, התפיסה שזו 'קנוניה', ומכאן המשך התמיכה בו.

          אהבתי

  4. גם אני מרגישה שלא בא לי להצביע לאף אחת ממפלגות השמאל, אבל אלך להצביע כי צריך, ואצביע כנראה מתוך הרגל למרץ לשעבר כי כך התרגלתי…
    ואכן מעצבן בזבוז הכסף בבחירות החוזרות. הנכד שלי אומר שהוא לא מבין מה כל הסיפור. מדוע שאחרי כמה חדשים אנשים יצביעו אחרת ממה שהצביעו. למה לחשוב שמשהו ישתנה?

    אהבתי

    • הנכד שלך צודק לגמרי. וזה גרוע מבזבוז כסף: זה לימבו מוחלט, הכול נעצר, שום דבר לא מטופל. מאז ההכרזה על הבחירות הקודמות, כל המדינה בהמתנה. זה נורא בעיניי, וחסר אחריות לגמרי.

      אהבתי

  5. גם אני אוהדת גדולה של הסתיו, ובעיקר של השינוי שהוא מייצג, ההבטחה לגשם ולצמיחה. אשר לבחירות, לא להצביע גרוע הרבה יותר מלהצביע תוך סתימת האף. כשלא מצביעים נותנים כוח גדול יותר לאלה שכן מצביעים, שהם אולי פחות אנינים מאיתנו, אבל אידיאולוגיים. ואלה יקבעו את העתיד שלי. לא תודה.
    אני לא בטוחה שהבנתי את כעסך על מפלגת העבודה המפוצלת. הרי מי שפיצל עזב (סתיו שפיר) מסיבותיו הוא (לא בחרתם בי אז אני הולכת). ודווקא ההרכב הנוכחי בראשות פרץ מוצא חן בעיני יותר מהקודם. בלי קשר, עדיין אני מבכה את גילוח השפם המטופש של עמיר פרץ.

    אהבתי

    • הכעס שלי הוא לא על המפלגה המפוצלת, אלא על המפלגה המפַצלת: אם כולם היו הולכים יחד (עבודה, גשר, מרץ, ברק, וכן, גם המשותפת, ואפשר לפנטז אפילו על כחול-לבן ביחד איתם) – כל מתנגדי הימין ביחד, היו יכולים אולי לעשות משהו. במקום זה הם מתקוטטים ביניהם ומפנטזים להיות ראשי ממשלה – ואני חוששת שאף אחד מהם לא יהיה, ואינספור קולות מצביעים ייזרקו לפח. אחד האשמים העיקריים בזה הוא פרץ שסירב ללכת עם המחנה הדמוקרטי. דומה שהאנשים האלה לא מבינים מה זה משטר קואליציוני: הם לא צריכים להיות מאוהבים זה בזה ולא להסכים ביניהם על הכול – מספיק שימצאו מכנה משותף *אחד* בין כולם וילכו על זה. אחרי שישיגו אותו, הם יכולים להתפרק שוב להנאתם.
      העבודה-גשר הם בסדר גם בעיניי, לולא הייתי כל כך מרוגזת על סירובם להצטרף למחנה הדמוקרטי.

      אהבתי

      • פה אני חולקת עליך לגמרי. אם ככה, אז בשביל מה בכלל לעשות בחירות: שכולם יתאחדו (בטוח ימצאו איזשהו מכנה משותף רחב כמו טובת האוכלוסיה), ואחרי הבחירות שיתפצלו למליון רסיסים. אצלי למשל, ברק הוא דיל ברייקר. אם העבודה הייתה מתאחדת עם ברק לא הייתי מצביעה לעבודה בשום מקרה. זו הסיבה שגם לא אוכל להצביע לדמוקרטית. כל הרעיון של פוליטיקה של מפלגות ושל קואליציה ואופוזיציה הוא שאת מצביעה למי שהכי קרוב אליך בדעות ושאת סומכת עליו ברמה כזו או אחרת שיקדם אותם ככל שניתן בנסיבות הקיימות ובמאזני הכוחות הנתונים. אם כל השמאל יתאחד סביב שנאת ביבי, אני לא שם.

        אהבתי

        • למה כולם? מספיק שיתאחדו שני גושים גדולים, ימין ושמאל. זה די מקובל במדינות שונות, די מתוקנות (שבהן ימין ושמאל אינן נחשבות למילות גנאי), שיש בהן רק שתי מפלגות גדולות. כשבמערך היו כארבעים חברי כנסת, אני בטוחה שלא לכולם היו אותן דעות, וזוכרת היטב שהיה אצלם 'מחנה יוני' ו'מחנה ניצי'. אז אורלי לוי יכולה להיות מחנה ניצי, וניצן הורוביץ יכול להיות מחנה יוני. ומה שצריך לאחד אותם הוא לא שנאת נתניהו, שכבר מזמן הפכה לאורגיה מטורללת, אלא פשוט התנגדותם למדיניות של קואליציית הימין כמעט בכל תחומי החיים (חברתי, מדיני, במידה מסוימת גם כלכלי). אבל לא – האגו שלהם לא יניח להם להתאחד: כל אחד רוצה להיות ראש ממשלה, ובסוף יש מצב שכולם יישארו בחוץ וימשיכו לבכות לבד בחושך.

          בנוגע לברק – היות שסיכוייו להגיע לכנסת (ממקומו העשירי ברשימה) הם די זניחים, נראה לי שאת יכולה להצביע למחנה הדמוקרטי בלב (כמעט) שקט. הצרה היא שהוא לא המעצבן היחיד שם, לפחות בעיניי…

          אהבתי

  6. אני סגור לגמרי בענין הבחירות. אחרי לבטים רבים, גירודים אינסופיים בראשי ובראש בת זוגי, הקשבה למר א' והרקשבה למר ג' ובדיקת כל התבחינים הקשורים לזמן, למקום, למזג האוויר ולסכנות הרס האקולוגיה בעולם החלטנו לבחור במי שהחלטנו. כן אצלנו זה ענין זוגי הבחירות מאז ומעולם.
    לצערי הסתיו טרם מראה פניו באזורי החוף [ גבעתיים], אם כי בת זוגי ויתרה כבר על המזגן בלילה, ואני ישן רק עם המאוורר. אני מאוד אוהב סתיו ויותר ממנו אוהב את החורף, בטח את זוכרת את השיר הפנטסטי הזה של רשב"ג:

    כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
    מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו
    לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.

    האם קראת את הניתוח של הירשפלד על השיר, [ או של עדי צמח, לא ממש זוכר ] שהשיר מהופך לשיה"ש, בעוד בשיה"ש הארוס נתפס כאלגוריה ליחסי אל ועם, הרי כאן הטבע הוא אלגוריה ליחסי מין בין גבר לאשה, כלומר שיר אהבה , שיר פריון וכו'
    אבל זה בסתיו.

    אהבתי

  7. לאן לאן נושבת הרוח
    הרוח לאן היא נוש(ה)בת
    לרוץ או לנוח
    לשוט או לשוח
    לאן היא נושבת הרוח
    אני כבר כן מנחשת, ככה בתוך הסחי (המתוזמן לדעתי) לאן היא נושבת. רמז
    התוכנית גאולה ולונדון אמש. (והס מלהזכיר ברשת. רק בע"פ)

    אהבתי

    • התשובה של א.א.מילן היא שאפשר לגלות לאן הרוח נושבת – אבל מנין היא באה, את זה איש אינו יודע.
      אני לא יודעת למה את מרמזת בעניין גאולה ולונדון אבל הסתקרנתי:)

      Liked by 1 person

  8. מעולם לא צפיתי בכזו אדיקות בערוץ 12, כזו אני אוהבת לעשות דווקא -)
    כל הקיץ אני מתלוננת על החום והלחות אבל אוהבת את האור הלבוש הקליל.
    לא אוהבת סתיו כרגע שהשמיים מתקדרים, מסתננת אלי עצבות בלתי ברורה.
    האביב הוא העונה החביבה עלי מסמל צמיחה התאוששות.
    וחורף? די אמביוולנטית לגביו אם נעים לי ואני בבית אז כיף לי, אבל אם צריך לצאת לקור והגשם, פחות.
    הבחירות האלה באמת מאוסות ובכל זאת חייבים להצביע לנסות לשנות הרגלים ולהצביע אוטומטית למה שתמיד הצבענו, צריך לחשוב על ההשלכות שלנו.

    אהבתי

  9. איתך באהבת חילופי העונות. פתאום הבטחה לשינוי. הסתיו מביא עמו איזו תנועה, איזו תזכורת, געגוע וציפייה. הרוח הזאת שמתחילה, העננות, המשהו הזה שמשתנה באוויר. משהו יפה מתרחש, והלב עולץ לקראתו.
    איתך גם באהבת השיר החינני של א. א. מילן.

    איזה מדכא כל עניין הבחירות, והמצב בארץ בכלל. ואין לי שמץ של מושג למי להצביע. ימין, שמאל – הכול נראה אותו חרא, והכול מגעיל. כלומר, אולי לא אותו חרא – כל צד והחרא הייחודי לו. יש דברים שמפריעים לי בימין, ויש דברים שמפריעים לי בשמאל. וחוצמזה, תכלס, מלבד גרעין מסוים של אנשים טובים ואיכותיים (אחוז שהולך ופוחת עם הזמן), האוכלוסייה עצמה בכללותה לא משהו, וככה המדינה הזו נראית. יש תהליכי הידרדרות שהם גלובליים, אך אצלנו זה פשוט יותר מורגש בשל המנטליות והתרבות שמאיצות את התהליך ובשל הדמוגרפיה והצפיפות. ויש תהליכי הידרדרות ייחודיים שקשורים ישירות למנטליות ולתרבות, וזה מה יש.

    עצוב.

    אהבתי

    • בעניין הבחירות נראה לי שכלל האצבע צריך להיות לא להצביע בעד מי שהכי טוב (כי במשחק הזה אין הרבה טובים), אלא בעד מי שפחות גרוע. אם כי אני מודה שגם אז הבחירה לא פשוטה.
      אשר לאוכלוסייה – אני לא כל כך מסכימה. לא נראה לי שהאוכלוסייה כאן גרועה יותר מאשר במקומות אחרים, אנחנו פשוט מכירים אותה יותר טוב.

      אהבתי

      • כן, ניסיתי לחשוב מי "הרע במיעוטו", ופשוט אין לי תשובה. אגב, בן זוגי מסרב להצביע כבר שנים. הוא אומר שהוא לא רוצה להצביע ולהתחרט, והוא יודע שהוא יתחרט… גם אבא שלי הפסיק להצביע…
        אגב, סוף סוף צפיתי ב"צ'רנוביל" ורציתי להגיב ברשומה שבה כתבת על הסדרה – אך היא משום מה סגורה לתגובות. הסדרה השפיעה עליי עמוקות, השפעה מטלטלת. פשוט לא להאמין שדבר כזה קרה, טרגדיה נוראית. לקראת סוף הסדרה פשוט לא הפסקתי לבכות. אני חושבת שהסדרה מעולה, עשויה היטב. נכון שיש מראות קשים מאוד לצפייה, אבל היא בעלת חשיבות היסטורית ואנושית. ההכחשה, ההסתרה והשקרים של השלטון הסובייטי – פשוט מזעזע ומפחיד.

        אהבתי

        • הרשומה ההיא סגורה לתגובות כמו כל רשומה שעברו 30 יום מתאריך פרסומה. כך הגדרתי את זה (אפשר כמובן להגדיר אחרת). הסיבה לכך היא שרשומות ישנות נוטות למשוך תגובות ספאם (שחלקן ארוכות ומייגעות מאוד, בעיקר בענייני תרופות שמוצעות לי למכירה). וורדפרס אומנם מסנן אותן כך שאינן מופיעות בבלוג עצמו, אבל הן מצטברות בדפי העריכה שלי ומצריכות טיפול (קריאה ומחיקה), ונמאס לי מזה, אז פשוט הגדרתי חסימה לתגובות בפוסטים ישנים. תיארתי לעצמי שמי שבכל זאת ירצה להגיב ימצא דרך לעשות זאת – והנה, אכן מצאת 🙂
          תודה

          אהבתי

  10. רק הסתיו. איכות האור נראית רק בתוך הבית שמחשיך אצלי מאד. השנה בגלל החגים המאוחרים הקיץ נמשך ומעיק. מחכה לפרחי החורף המנחמים. כל השאר לא בשליטתנו ( למרות המאמץ להבין להשתתף לחקור להשפיע להיאבק לקוות להתייאש)

    אהבתי

  11. בהמשך לדברים שנכתבו:

    אמש שודרה תוכניתו של שי שטרן "שי בשידור".
    היו בתוכנית שני עניינים, שרציתי לספר לך עליהם:

    1. הופיעה כאורחת בתכנית אורנה פרץ, אותה "פעילה חברתית" מטעם הליכוד, מקריית שמונה, שנתניהו הטיח בה שהיא "משעממת", כששאלה אותו על הקמת חדר מיון רפואי קידמי בקריית שמונה. הוֹ, איזה נושא משעמם! בס"ה עניין של חיים ומוות עבור תושבי האזור…
    בכל מקרה, פרץ נעלבה ובצדק – ועברה לתמוך בכחלון. כאותה פרסומת לחזיות: "ללכת עם – להרגיש בלי".
    עכשיו, כחלון, מובס וכבוי, חזר "הביתה", לליכוד. נו, אז גם אורנה פרץ חזרה הביתה…
    גם היא תשוב להצביע בעד ביבי.
    אין לי שום דרך להבין את זה, אין לי שום דרך להתמודד עם זה.

    2. בתוכנית השתתף גם אלי מויאל, מי שהיה ראש עיריית שדרות משך שנים לא מעטות. מטעם הליכוד. מרוקאי.
    אלי מויאל מנסה כבר מזה שנים לפקוח את עיניי האזרחים בשדרות, בפריפריה, ובמדינה בכלל.
    הוא התעמת קלות עם אורנה פרץ – ואני ראיתי גם בו את היאוש, את חוסר היכולת להתמודד עם אנשים שעיוורים למציאות.

    אם זה מעניין אותך – ולא צפית בתוכנית – בד"כ יש שידור חוזר במוצא"ש.

    אהבתי

    • 1. אולי אפשר להבין את זה כך: היא מצביעה בעד מפלגה, לאו דווקא בעד ביבי. והיא לא סומכת על מפלגות אחרות יותר מאשר על הליכוד. ובינינו, כפי שנדמה לי שגם אתה די מודה, גם המפלגות האחרות לא מאוד מעוררות אמון.
      2. ואני דווקא ראיתי בטלוויזיה לפני כמה ימים תושב אחר של שדרות, בעל חנות, שהתלונן שהמתיחות הביטחונית הורסת לו את העסק, וכששאלו אותו אשמת מי זה, הוא ענה חד וחלק: ביבי.
      לא יודעת מה יחליטו רוב אנשי שדרות. אמיר פרץ בונה על הצבעתם בעדו – הלוואי שהוא צודק, אם כי לא בטוח בכלל.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s