חשופית

פרי העץ כתבה על העובדה שהיא מעדכנת בבלוג שלה דווקא כשפחות טוב לה. חשבתי על זה לא מעט: נראה שכך נכון לעשות, אלא שאני, בעוונותיי, נוטה לעשות את ההפך, ובימים של טרדות מכל הסוגים (אוקטובר היה חודש מטריד במיוחד) אני נוטה להיעלם יותר. אין לי ראש לדווח ולהתייעץ, ואני לא חושבת מספיק על דברים שכן ראויים לכתיבה כאן. אז שתיקה. מילא: היקום ממשיך לנוע במסילותיו גם ככה.

ובכל זאת, כמה דיווחים קצרים (או באורך בינוני):

שנת הלימודים החלה. אני עצובה, כי לא היה לי חופש בכלל, ואפילו לא הספקתי להשלים את הבדיקה של העבודות הסמינריוניות מן השנה שעברה. אבל אני גם שמחה, כי משטר העבודה המסודרת מיטיב אתי, וטוב לי להתנתק מדי פעם ולראות גם עולם אחר, ותשמעו, בירושלים כבר קריר, ממש. משובב נפש, לא פחות.

*

את הצפייה ב'הנערים' השלמנו כבר לפני כמה שבועות. אני באמת חושבת שהיא טובה מאוד, ורק אולי הייתי מקצרת אותה קצת. מעבר לפרק החמישי-שישי היא נסחבת ונמתחת קצת שלא לצורך. אבל היא עשויה היטב, ועם חוש מידה, ויש בה גם מידה מסוימת של איפוק. אני מזכירה את האיפוק כי אנחנו צופים במקביל גם בסדרה 'הרומן', שמתפרשת כבר על פני חמש עונות (בשבוע הבא הפרק האחרון בהחלט, ותודה לאל על זה), ושאיפוק מעולם לא היה הצד החזק שלה (על אף שאחד מיוצריה, חגי לוי, הוא גם מיוצרי 'הנערים'. מוזר). אני ממש לא אוהבת את הסדרה הזאת, אף שהיא 'עטורת שבחים/פרסים', אבל מוכרחה לדעת מה יהיה הסוף, אז צופה בה באדיקות. כל הזמן היא מתארכת ומתפתלת ונוספים בה כל מיני אירועים הזויים פחות והזויים יותר, חלקם כאילו גורדו היישר ממעמקי האדמה, וכשקורה שאני נרדמת לפעמים באמצע הפרק (כי נו, כמה אפשר), ראש המשפחה מסכים לפעמים (לא תמיד) לתמצת לי את מה שהפסדתי.

*

אירוע גדול בחיי: הצטרפתי סופית לאלף השלישי, כשהורדתי לסמרטפון את האפליקציות של קינדל ושל 'עברית' ורכשתי כמה ספרים דיגיטליים. אני עדיין בעד ספרי נייר (לפני השינה, למשל, אני קוראת רק על נייר), אבל כשאני הולכת לכל מיני מקומות זה נחמד שאני לא צריכה לסחוב איתי ספר קריאה למקרה שיהיו לי כמה דקות פנויות לעיין בו: בתחנת האוטובוס, בהפסקה בעבודה, דברים כאלה. ספרי הנייר הולכים ונעשים כבדים יותר ויותר ומעיקים על הכתפיים, ואילו הסמרטפון בין כך ובין כך איתי, והספרים תמיד זמינים בו. זה ממש נחמד.

אז כשקראתי בעברית את המבוגרים והשתגעתי מהתרגום, הורדתי לקינדל את הגרסה המקורית באנגלית ועשיתי השוואות, וקראתי חלק כאן וחלק שם. זה ספר באמת נחמד, בעיקר כשקוראים אותו במקור. ולאפליקציית 'עברית' רכשתי את לא העזנו לדעת של איריס לעאל (שכותבת בו על אחיינה שנהרג ב'צוק איתן'). זה מעניין וכתוב טוב, אבל את הביקורתיות שלה על כל מה שזז אני לא מחבבת. קראתי באחת הביקורות שנכתבו עליו שהספר הזה מטפל בשכול באומץ. את העניין של ה'אומץ' אני לא לגמרי מבינה. למה זה אמיץ? ביקורות נורא אוהבות להשתמש במינוח הזה, והוא תמיד מביך אותי.

כשאני לא באפליקציה, אני קוראת על נייר את 'קאטרינה' של אהרון אפלפלד, ולא בפעם הראשונה. קראתי אותו אי אז בעבר ושכחתי מה היה בו, עד שמצאתי אותו לאחרונה על מדף בבית. מסתבר שהעותק שאני קוראת עכשיו היה של הקטנה כשלמדה אותו בתיכון, והוא רצוף הערות והסברים בכתב ידה היפה (בדיו אדומה!) על כל צעד ושעל. לא יודעת איך נולדה לי ילדה עם כתב יד כזה מסודר ונהדר (אם כי זעיר להכאיב: יש מילים שאני לא מצליחה לפענח). הספר עצמו מעניין, אבל לא הסטייל שלי. מין כתיבה דיווחית מהסוג שהפריע לי גם בהחברה הגאונה, אם כי קצר יותר (פחות מ-200 עמודים). והרי ספר הוא לא רק המסר, הוא גם הסגנון. לא משנה, עוד מעט אעבור הלאה, רק שעוד לא ברור לי לגמרי לאן.

*

לאחרונה התברר בבדיקת דם שעשו לי שחסרים לי נוגדנים. הא! עכשיו יתחיל בירור מייגע, עתיר ביורוקרטיה של קופת חולים (ביורוקרטיה היא עניין שיכול לבלוע שעות שלמות, תדעו לכם). לא פלא שכל צננת הופכת אצלי לדלקת ריאות: זה תמיד היה ככה, אבל רק עכשיו מתחילים לגלות למה. לבדי-לבדי, כמו חשופית, אני נלחמת פה במחלות בלי צבא נוגדנים שיגונן עליי. ראש המשפחה אומר, יחסית לזה שאין לך נוגדנים, הסתדרת עד עכשיו לא רע (שזה נכון). והאיש של הקטנה שלי, שהוא רופא, הרגיע אותי ואמר, אל תדאגי, יש עוד מנגנונים בגוף שנלחמים במחלות, לא רק הנוגדנים.

אז רווח לי קצת. ובכל זאת, בינינו, זה לא כל כך כיף להיות חשופית.

25 מחשבות על “חשופית

  1. לא נראה לי סביר שאין לך כלל נוגדנים.
    אני עדיין עם ספרי נייר. לא אוהבת לקרוא במחשב. אבל כנראה שגם אני אצטרף מתי שהוא לאלף שאנחנו מצויים בו. בקשר לסדרה 'הנערים' אני מאד רוצה לראות אותה אבל אין לנו כבלים או לווין, רק עידן פלוס. אולי יש לך מושג איפה ניתן לראות אותה?

    אהבתי

    • את כותבת כל כך יפה
      ומה זה הקטע של הנוגדנים? הייתכן שמגיל מסוים פוחתים הנוגדנים?
      ובכלל איך עלה על דעתם לבדוק דבד כזה?
      ואולי זה טוב? כי אם אין נוגדנים אין מלחמה בגוף?
      לא?
      כי לי אמרו שמצאו אצלי יותר מהצורך כדוריות לבנות כי הן נלחמות, אבל אצלי זה אוטואימוני, ז"א כמו מערכת חיסונית שעובדת יותר מידי, כמו אלרגיה, שמזהה דברים כמסוכנים בגוף ומפעילה נוגדנים?

      אהבתי

      • אני לא מבינה בזה הרבה, ורק יודעת שבדקו בעקבות דלקות ריאה חוזרות, ואולי חבל שלא בדקו קודם. לא נראה לי שמחסור בנוגדנים זה דבר טוב, אבל אולי הוא לא רע לגמרי:)
        תודה

        אהבתי

  2. עדה יקרה, שמחה שגרמתי לך בכל זאת לכתוב פוסט, גם אם מכמיר לב לדמיין אותך כחשופית שנלחמת לבדה. בכלל צריך הרבה נוגדנים בחיים, ומרגיע לשמוע שגם כלים אחרים יכולים לעזור, לטובת מי שאין לו מספיק. זה יכול לנחם.
    את 'הנערים' לא צלחתי מעבר לפרקים הראשונים, לא כל כך אוהבת סדרות עם אג'נדה צועקת, ואולי זה כך רק בפרקים הראשונים.
    נחמד לקרוא ספר עם הערות של הבת שלך, קיבלת ד"ש ממנה ותובנות של המורה לספרות שלה ביחד. חוויה שונה מקינדל שטרם ניסיתי אבל זה בטח יגיע, כי זה באמת נוח וגם יותר אקולוגי.
    מאחלת לך סופ"ש סתווי ונעים בלי הרבה טרדות.

    אהבתי

    • אני התרשמתי ש'הנערים' איננה סדרה מאוד צועקת. היא לא נעימה, כי היא מתארת מציאות לא נעימה, אבל נגד זה אין מה לעשות. אבל, כמובן – לא חובה לצפות.
      כן, זו חוויה מיוחדת, לראות את הספר הזה דרך העיניים של בת 16 – 17, בשיעור ספרות. היא הייתה מאוד יסודית וקשובה, כנראה, כי הספר מלא הערות:)
      תודה רבה

      אהבתי

  3. מוזר עד תמוה, כשקראתי את הכותרת, חשבתי לעצמי חשופית היא עדה. מפתיע עד כמה צדקתי ואיך הגעתי למסקנה הזו, אלא אם אני מכשפה.🤒
    קבלתי המלצה על הנערים וצריך למצוא את הזמן לצפות בסדרה. עד כה עשינו בינג' לנמלטים שנמשכה כמו מסטיק
    אבל צלחנו את כל העונות. בתחילה היה בזה עניין אחר כך התחלתי להתעסק בעיקר באבסורדים.
    מאחלת לך שפע נוגדנים שיעשו את עבודתם נאמנה החורף כבר מתדפק על דלתינו. 💪

    אהבתי

  4. בכל פעם שאני קוראת פוסט כזה שלך הלב שלי מתרחב, ממש.
    אולי את באמת נוטה להשתבלל (ראית מה עשיתי כאן? 😉) בתקופות פחות טובות אבל הנה כאן פרשת מעט מעצמך ואני רוצה להאמין שהכתיבה עשתה לך משהו טוב. וגם התגובות.
    אז לא יודעת בדיוק מדוע לא היה לך חופש בכלל ולמה את מגיעה מותשת ועם תחושת חוסר הספק גדול כל כך לשנת הלימודים החדשה, אבל טוב שיש גם טוב – הקרירות של ירושלים, החלפת הנוף מספר פעמים בשבוע ועיסוק בדברים אחרים.
    ב"נערים" כידוע לך לא מתחשק לי לצפות (וגם T לא הביע עניין, אז בזה זה נגמר) אבל באמת הבנתי שהיא עשויה היטב. אולי בעתיד, כאשר זכרון האירועים האמיתיים ידהה אצלי מעט בגוף ובנשמה (כרגע זה חי לי מדי) אוכל לעשות זאת.
    את "הרומן" התחלנו לראות – ולא צלחנו אפילו את העונה הראשונה עד סופה. משהו שם היה מאד מאד מעצבן, בכלל, ואת השחקנית הזאת אני פשוט לא מסוגלת לראות. כל הכבוד שצלחת את כל העונות.
    ברכות ומזל טוב על קריאה בסמארטפון – באמת הזכרת שלושה יתרונות משמעותיים לקריאה בדרך הזו. הראשונה היא שהספרים בהישג ידך בכל מקום ובכל זמן, ואפשר לקרוא בנסיעות, בהמתנה למשהו, בהפסקת צהריים, בלי להיסחב עם ספר. נושא המשקל של ספר והעומס על הכתפיים – מאד משמעותי גם עבורי. ואפילו היכולת להוריד תוך דקה את הספר בשפת המקור כאשר התרגום מרגיש מעצבן או לא טבעי….משמח אותי מאד.
    מזדהה ומסכימה אתך לגבי סופרים שכל הזמן מקטרים, וגם לגבי כתיבה דיווחית. זה אמור להיות ההבדל בין עיתון, למשל, או אפילו בלוג יומן אישי – לבין ספרות. אבל למצוא את הערותיה של בתך מימי התיכון בספר זו מתנה מיוחדת בעיני. לעיתים נדירות אנחנו מצליחים להציץ לתוך המחשבות של ילדינו, ולראות מה היתה דעתם או הבנתם על כל מיני דברים.
    חסרים לך נוגדנים? וואו, איזה מזל שעשו לך בדיקת דם. זה באמת מסביר המון. וטוב שעכשיו יודעים על זה ויוכלו לטפל בזה ולעזור לך להתגבר על כל צננת קטנה שלא תתפתח לדלקת ריאות. וצודק האיש שלך שציין שלמרות חשופיותך הסתדרת לא רע עד עכשיו – אולי חסרים לך נוגדים עדה אבל יש בך כוח שהצליח להתמודד למרות זאת.
    תודה על הפוסט הזה. 😍

    אהבתי

  5. כשראיתי את הכותרת חשבתי שפגשת בדרכך חשופית … מאחלת לך שתעברי את החורף בשלום ושתהיה לך שנת עבודה נעימה ופוריה ! בתי אמרה לי לצפות ב"נערים" , וכנראה אעשה זאת באחד הימים .

    אהבתי

  6. אני מזדהה איתך שלא בא לי לכתוב ולשתף כשפחות טוב.
    צודק ראש המשפחה. לא היית נרפאת גם עם אנטיביוטיקה "ללא נוגדנים" בכלל.
    אבל קצרה היריעה מלהיכנס כאן לתורת האימונולוגיה 🙂 . ורק טוב שיהיה.

    אהבתי

  7. גם אני מתחילה את שנת הלימודים עם זנבות ארוכים של חובות קריאה מעיקים של עבודות וכתיבת המלצות ודיווחים. כל כך לא בא לי, שאני פשוט לא עושה. פוגעת בתלמידים, אני יודעת, אבל ממש לא מצליחה לצאת מזה. מקווה שהאדרנלין מההוראה יעזור לך גם ליצור קצת מגן בין החשופית לבין העולם. לא קל להסתובב בהרגשה כזו. ואין על הסתיו. העונה המועדפת עלי בלי שום תחרות.

    אהבתי

    • חובות הקריאה באמת מעיקים, כמו גם הידיעה שעיכוב בקריאתם מעכב את התלמידים. מצד שני, חלקם באמת הגישו באיחור… אבל זו פיסת מידע שכולם נוהגים לשכוח.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s