שלוש מחשבות על שמונים וארבע

1. אני אוהבת את הסדרה 'שמונים וארבע' (מעין ריאליטי המשודר בימים אלה בכאן 11) על גן ילדים שמתנחל בדיור מוגן, ועל 'גן הוותיקים' שנפתח שם כתוצאה מכך. שמעתי רבים שטוענים שזה ניצול של הילדים. אני לא חושבת ככה, כי נראה לי שגם הם לומדים ומתפתחים תודות לפעילות הזאת. והיו שאמרו שזה משחק אכזרי ברגשות הזקנים, כי כשהילדים יעזבו אחרי כמה שבועות, הזקנים יישארו מול שוקת שבורה. גם בזה אני לא בטוחה בכלל, כי כבר מתחילים לראות שיש שינויים (לטובה) בתקשורת בינם לבין עצמם, וזה דבר שיכול להימשך גם אחרי שהילדים יעברו הלאה. אבל בעיקר אני רואה את התועלת בסדרה שמתמקדת בעצם בגיל המאוד-מבוגר, ומעוררת עניין די גדול (וגם חמלה) בקרב ציבור הצופים. מזה לא יכול לצאת שום דבר רע.

2. יש בסדרה הזאת כמה וכמה דמויות נוגעות מאוד ללב, משתי קבוצות הגיל, וקשה לי להחליט מי הכי. אולי אידה. יש בה משהו שמאוד מזכיר לי את אימא שלי בשנותיה האחרונות, ויש באופי שלה גם איזו נחישות לא צפויה שמדברת אליי.

3. אולי זה גם משום שאני לא יכולה להישאר אדישה נוכח השם אידה, שהיה שם סבתי (אימא של אימי, שאותה לא הכרתי כלל), ושאימא שלי חשבה (כנראה בטעות) שתרגומו הנכון לעברית הוא עדה.

[לא כותבת על המלחמה שעברה עלינו בחטף. אין לי כוח לכתוב על זה (שוב). מקווה שנגמר, ושתושבי העוטף וסביבתו יוכלו לנוח קצת.]

27 מחשבות על “שלוש מחשבות על שמונים וארבע

  1. שמונים וארבע הוא פרויקט נהדר ושווה מאוד לצפייה.
    אגב מדהים כמה אידה דומה חזותית (אבל ממש) גם לאימא שלי בשנותיה האחרונות. לבי מחסיר פעימה בכל פעם שאני צופה בה.

    אהבתי

  2. לגמרי מסכימה אתך למרות שבפרק הראשון התנגדתי..פתאום מוצאת את עצמי עוקבת ונקשרת.. אחרי כל הריאליטי עם הצעירים והנמרצים והמטרידים משהו, אני בהחלט מקווה שזו התחלת מגמת חשיפה ל"גיל התבונה…". ממליצה גם על "חמישים" ולמי שיש נטפליקס גם על שיטת קומינסקי- שתי עונות…

    אהבתי

  3. אוהבת מאוד את התכנית הזאת, ואני גם חושבת שיוצא מזה רק טוב לשתי קבוצות הגיל.
    אני מתפעלת לעיתים מהזקנים (זה בסדר לדעתי שקוראים להם כך, בלי ליפייף), שמפגינים כל מיני כישורים על אף גילם המופלג, ולא מתקשים לתקשר באופן אותנטי עם הילדים. אידה התבלטה בפרק שבו היה צריך לצלוח מבוך על סמך זכירה של תרשים, והיא עשתה את זה מושלם בלי אף טעות. זה דבר שאפילו צעירים יותר (ואני בכללם) היו מתקשים בו.
    היא זוכה להרבה פוקוס בתכנית ובפרק הבא (אם לא פספסתי) אמורים לחגוג לה יום הולדת (93? או אולי 94?) והיא מצליחה לעורר אהדה וחמלה. וזה מעורר מחשבה דווקא על אלה שפחות מתבלטים, ולא זוכים לפוקוס דומה. ככה זה תמיד בתכניות טלויזיה, וגם בחיים בכלל.
    בכל מקרה נראה לי שהתכנית עשתה טוב לכל המשתתפים בה, וזה נהדר.

    אהבתי

    • אכן, ראיתי בפרומו: בשבוע הבא יומולדת:)
      אבל אני מתרשמת שהפוקוס מחולק שווה בשווה בין כולם. כל אחד מאתנו מגיב כנראה למשהו אחר, אבל לא חסרות הזדמנויות להיקשר גם לאחרים.

      אהבתי

  4. יצא לי לראות חלקים ותוכנית במורכת לטעמי, רק חבל שאומרים כל הזמו 'זקנים. זקנים .. זקנים . זה צורם לי
    אני לא בטוחה שזה נעים באוזניהם של הזקנים ואפשר קצת לגוון, קשישים, מבוגרים, ותיקים ועוד
    כמו שעשית את
    ובקשר לשאר – עייפתי גם אני

    אהבתי

    • צריך לזכור ש'זקן' איננו מילת גנאי (כמו שגם 'ימין' ו'שמאל' אינן מילות גנאי, אם להידרש לסוגיות אחרות). לכן לא צורם לי כשקוראים להם 'זקנים'. אבל כמובן לגוון תמיד טוב:)

      אהבתי

  5. יש תיאוריה בסוציולוגיה של הזיקנה שלפיה הסיבה מדוע תמיד מחברים זקנים לילדים שהיא משום שהם שתי קבוצות אשר נמצאות מחוץ לתחום הייצור, זו הסיבה מדוע הם גם מקבלים יחס דומה במקרים רבים.

    אהבתי

  6. לא צופה בסדרה.
    אין לי צל של ספק שגם הילדים הרכים וגם הזקנים נתרמים. ממש כמו הסבא או הסבתא שהילדים מתחברים אליהם
    ומרגישים איתם הכי בנוח.
    חמותי ז"ל היתה מגיעה לגן של גיסתי ז"ל והילדים תמיד הקיפו אותה התיישבו אליה וממש חיכו לבואה. היא תמיד שבה משם עם אנרגיות מלאת התרגשות מהאהבה שהרעיפו עליה.
    גם תכנית בשם "סבא גן" או "סבתא גן" התקיימה שנים בגנים העירוניים בהרצליה ונדבתי את אמי כדי שתהיה לה הזדמנות להיפגש עם ילדים צעירים וצוות הגן. תכנית מדהימה שאינני בטוחה אם יש לה המשך. (הפסקתי את עבודתי במח' גנים לפניכ 10 שנים.

    אהבתי

  7. ילדים מקבלים אנשים בלי דעות קדומות, ולכן אני בהחלט רואה איך החיבור הזה עובד היטב. לא ראיתי, אבל רשמתי לפני (אמנם הרשימה ארוכה מאוד…)

    אהבתי

  8. הסדרה נהדרת, הבעיה שזה רק מראה לנו כמה חסר בהתנהלות הרגילה של הדיור המוגן. לכאורה זה מקום נהדר לזקנים, אבל למעשה זה מרחיק אותה מהמשפחות, מרחיק אותם מהחברה.

    אהבתי

    • בעניין הזה אני לא מסכימה. לא הדיור המוגן מרחיק את הזקנים מן החברה, בוודאי לא ממשפחותיהם. יצא לי להכיר מקרוב גם דיירים של דיור מוגן וגם מי שבחרו להישאר בבית עם מטפל/ת, ועל פי התרשמותי אלה שנשארו בבית הם לא פעם בודדים יותר מאלה שבדיור המוגן. הבעיה של דיור מוגן איכותי היא אחרת: הוא עד כדי כך יקר, שרבים לא יכולים להרשות לעצמם לגור בו.

      אהבתי

  9. לא צפיתי בתוכנית, למעט איזה פרומו קטן, והיה בו איש מבוגר מאוד, מריר, כועס ומולו הראו אחד מלא עליצות חיים. כאב לי כלכך, שהחלטתי לא לצפות יותר בתכנית.

    אהבתי

    • אני מנסה לחשוב מי האיש המריר והכועס ולא מצליחה. בעיקר הם עצובים, לא מרירים. אפילו ישראל (נדמה לי שזה שמו של אחד מהם) הוא יותר חסר אונים מכועס.

      אהבתי

      • הוא ישב בצד, אח"כ קם ונעמד ליד החלון. אח"כ ראיינו אותו והוא הסביר למה הוא לא יכול. בעיניי הוא היה מריר ביותר, בוודאי ליד אותו איש ששיחק עם הילדים בכדור. לא עומד בזה. אם זו עריכה הרי היא מניפולטיבית לגמרי, ובכל מקרה אני מבקר מדי שבוע בבית אבות, את חותנתי ורואה מה קורה שם [ אגב מקום יפהפה ומטופח ]. אני שומע אותה, את כעסיה, את התסכול מאובדן העצמאות כמעט לגמרי.

        אהבתי

        • אני חושבת שאני יודעת על מי אתה מדבר. הוא לא כל כך מריר, הוא פשוט נורא עצוב, ולא מאוד חברותי. אבל זה משתפר ככל שהסדרה מתקדמת.
          נדמה לי שאין ויכוח שזה גיל נורא קשה (אמא שלי תמיד אמרה: לא מספיק שזה גיל קשה – אנחנו גם מגיעים אליו במצב ירוד ובבדידות) – , ויש בו הרבה תופעות של דיכאון, תסכול וכדומה. את זה שום סדרה ושום דיור מוגן מטופח לא באמת יכולים לפתור. אולי להקל קצת, וגם זה לא תמיד.

          אהבתי

  10. מתביישת לומר שטרם צפינו בסדרה אבל המשוב שאנחנו מקבלים מכל מי שצופה סביבנו הוא אדיר. הורי ממש אוהבים את זה וגם חתני ובתי, ובעיקר חכמוד, נכדי הבכור, שצופה בסדרה ובוכה…..מתרגש כל כך. זה אומר הכל.

    אהבתי

סגור לתגובות.