לקחי הכתר

פרק מטלטל במיוחד בעונה השלישית של הסדרה 'הכתר' עוסק באסון בעיירת הכורים הוולשית אברפן ובתפקוד של המלכה אליזבת בעקבותיו. כמי שהקפידה על קוצו של כל יוד בנוהלי הכתר, ומעבר לזה התברכה באופי מאופק (מדי), לא הייתה מסוגלת להפגין את רגשותיה בעקבות הטרגדיה, וזכתה משום כך ללא מעט ביקורת. היא עצמה, אגב, הייתה שותפה לביקורת הזאת עליה – ובשיחה נוגעת ללב שהייתה לה בעניין עם ראש הממשלה דאז, הרולד וילסון, הוא ניסה לנחם אותה ואמר לה משהו על תפקידם של מנהיגים. מנהיגים, לדבריו (בציטוט לא מדויק), אמורים ליישב יותר משברים מן המשברים שאותם הם מייצרים.

ברוח הימים האלה אי אפשר לי שלא לחשוב על המנהיגים שלנו (פחות או יותר על כולם), שהייתי שמחה לשלוח לשבת לבד בחושך כדי להרהר בחטאיהם, כמו גם בשאלה האם הם עוסקים בפתרון משברים או ביצירתם, והאם בכלל אפשר לטעון שהם מקיימים משהו מדברי התבונה שהושמעו בפני המלכה אליזבת לפני למעלה מחמישים שנה.

הם מן הסתם לא יישבו בחושך ולא יהרהרו ולא יתביישו, אבל התשובה הפרטית שלי לשאלה אם הם עושים את המוטל על מנהיגים היא לא ולא, באלף רבתי.

__________________
עריכה מאוחרת:
מוסיפה כאן קישור לשיר ולשי מפורסם המושר בפי מקהלת גברים. נראה לי שהוולשים די מפורסמים במקהלות כאלה, פעם אפילו ראיתי סדרה שלמה על מלחין ולשי שכתב בשבילן שירים. זה אומנם שיר אהבה, אבל משהו בו מתקשר לי אל הפרק בסדרה שעליו סיפרתי, ומי שיראה את הפרק אולי יבין למה. והוא יפהפה בעיניי.
הנה.

14 מחשבות על “לקחי הכתר

  1. לא הבנתי אם מדובר בסדרה טובה או לא…

    אי אפשר להשאשים אותה בחוסר יכולת להביע רגשות, הרי זה מה שמצופה ממנה רוב הזמן, ממש כמו חיילי משמר המלכה. אני בספק כמה תשבוחות היה מקבל חייל שהיה מתחיל לצחוק בכל פעם שמישהו היה עושה לו פרצוף.
    חוץ מזה, היא גדלה בארמון המלוכה. כנראה שהרגש הכי מתרגש שהיא קיבלה שם הוא משהו בסגנון "There, there" שמלווה בלחיצת יד

    אהבתי

    • לטעמי זו סדרה טובה. אני אכן לא מאשימה אותה, אבל במקרה הספציפי המתואר בפרק הנ"ל, היו שהאשימו אותה – ואיכשהו גם היא האשימה את עצמה.

      אהבתי

  2. אוהבת מאד את הסידרה, למרות שרק התחלתי לראות פרק אחד בינתיים (אז כבר עשית לי ספוילר קטן, לא נורא). אי אפשר באמת להשוות בין המלכה (אליזבת או כל אחת אחרת) לבין המנהיגים שלנו. זה פשוט לא בר השוואה. עצוב

    אהבתי

  3. תודה על הקישור לשיר הוולשי, אני אוהבת סגנון כזה. וכידוע כל דבר אנגלוסכסי עושה לי את זה 🙂
    ניסיתי פעם להתחיל לראות את "הכתר" וזה לא תפס אותי. אבל אולי שווה לתת לזה עוד צ'אנס…
    אני כבר מיואשת ממצב מדינתנו וכבר לא מצפה לשום דבר. מדחי אל דחי וכיו"ב… לא רק המנהיגים, גם העם לא משהו בכלל, וזה משתקף במנהיגים. השתלטו על המרחב הציבורי אלמנטים ערסיים בריוניים אגרסיביים וולגריים וחומרניים. זה נהיה המיינסטרים. והפוליטיקלי קורקט הרס כל חלקה טובה. כי אסור לבקר מנטליות ברורה של אוכלוסיות מסוימות, הביקורת ישר מתויגת כגזענות, מה שמאפשר לגורמים דפקטיביים להרוס כל חלקה טובה.
    טוב, לא התכוונתי לנאום ולשטוח כאן את הדברים, אבל ככה יצא, כי התסכול גדול. ותמיד יהיה מי שייתן תיאוריה נוגדת, תפיסה שונה של המציאות, וזה הופך לחילופי מלל, ומלא אנשים מדברים, ולכל אחד יש דברים נורא חשובים להגיד, והכול נראה לי כאוס ובלגן אחד גדול. קקפוניה.
    אז אני מעדיפה לחלום על מרחבי היופי השקטים מהשיר הוולשי…

    אהבתי

    • זו סדרה טובה, אם כי קצת מייגעת לפעמים, תלוי באיזה פרק. יש שאני חוטפת תנומה קטנה באמצע:)
      מסכימה בקשר לשיר הוולשי: יש להם מוזיקה נהדרת, וכנראה מסורת ארוכה של שירת מקהלות. וגם נופים…
      אגב, אני לא בקיאה בזה, אבל לא בטוחה שהוולשים ישמחו להכריז על עצמם כאנגלוסכסים.

      אהבתי

סגור לתגובות.