הימים חולפים, שנה עוברת*

ועולם כמנהגו נוהג. רק מנגינת הבלוג הולכת ומידלדלת, מסיבות שונות. חמש שנים בדיוק עברו מאז שהכרזתי על המעבר הסופי מישראבלוג לכאן. בינתיים ישרא כבר איננו, או שמא יש לומר עדיין לא חזר, אבל גם כשהיה כבר לא התגעגעתי אליו. מצד שני העציות העיקשת של וורדפרס ממשיכה לעצבן אותי. השתכנעתי שמבחינות רבות בלוגספוט עדיף, מלבד הטיפול הכושל שלו בסטטיסטיקות. אבל סטטיסטיקות הרבה פחות מעניינות אותי ממה שעניינוּ פעם.

סיכומי סוף שנה? מה אומר ומה אדבר, הייתה שנה לא משהו, ו-2020, מלבד מספרה החמוד (הרבה יותר קל לחשב שנים עם 2020 מאשר עם 2019, בדוק), לא נראית לי מאוד מבטיחה משום בחינה. גם לא מן הבחינה הפוליטית, שמורטת את עצביי באופן קבוע. הלהיט החדש הוא בקשת החסינות: אחרי שהכריז שלא יבקש חסינות, נתניהו כמובן ביקש אותה, אבל עכשיו לאחר הבקשה דומה שאינו מעוניין שהכנסת תדון בה. כמובן, יש סיבות (די הגיוניות) מאחורי הדברים, אבל מחלקם הקדמי זה נראה כל כך מופרך, שחייזר שיגיע לכאן וישמע את כל זה ייאלץ להסיק שבני אדם נולדו בלי מוח.

אני ממשיכה לקוות שכל מי שהרים את ידו בעד בחירות חוזרות (עוד בנגלה הראשונה) ייענש על זה במקום הכי כואב: במנדטים שמפלגתו תקבל, ליתר דיוק באלה שהיא לא תקבל. אין עונש יותר אפקטיבי מזה. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. מצד שני, שחקי-שחקי על החלומות** (היום כל השירים במלעיל). מצד שלישי, אני בכלל זוממת לא ללכת להצביע שוב. מצד רביעי, כולם אומרים לי שזה לא בסדר ולא הגיוני. מצד חמישי, למי אצביע? כחול-לבן נראים די עלובים, ועל המפלגונות שמשמאל לכחול לבן, שמכלות את ימיהן בהתקוטטויות מגוחכות, כבר בכלל לא בא לי לדבר. מפלגה שזקוקה לקולי כדי להינצל, אולי עדיף שתאבד. מצד שישי, הרי גם זה לא הגיוני. ואני הרי משתדלת בכל כוחותיי להיות אדם הגיוני, אם כי, בהתחשב בנתונים המוגבלים שבהם התברכתי, זה לא תמיד מצליח לי.

משהו נחמד לסיום (כי כמה אפשר לרטון ולהתלונן כל הזמן):

גיליתי שבזמן המתנה פה ושם, הכי כיף להוציא מן התיק פנקס ממורטט ועיפרון ולהתחיל לצייר (=לרשום) את מה ומי שאני רואה. זה טוב כי זה לא דורש ריכוז מן הסוג שקריאה מחייבת, ובזמן השרבוט המחשבות שלי יכולות לטייל לאן שהן רוצות. אני מתבוננת באנשים מעל למשקפיים שלי, ואז מורידה את העיניים אל הנייר ומנסה לרשום עליו את מה שאני רואה. כשהאנשים זזים (הם כל הזמן זזים, להוותי), אני משלימה מן הזיכרון, או עוברת לרישום הבא. וכשלא נעים לי שרואים שאני רושמת (מה שעלול להתפרש כפלישה לפרטיות, על אף שאני מתחייבת שהרישומים שלי לא מספיק טובים כדי לשקף את המציאות באופן נכון) – אני עוברת לרשום את המודל הזמין הקבוע שלי: כף ידי השמאלית. לצערי בכל הנוגע לרישום ידיים, אני מתקדמת לאחור: פעם היו לי הישגים נאים יותר. אבל בכל שאר הרישומים נדמה שאני לומדת דבר או שניים, וזה נחמד.

2020 טובה לכולם!

* https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1730&wrkid=5274
** https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=118

29 מחשבות על “הימים חולפים, שנה עוברת*

  1. לשרבט להנאתך כשאת בהמתנה למשהו זה רעיון נפלא. אני בעוונותי נולדתי ללא כשרון בתחום הזה, וצאד מעריכה ומתלהבת מאלה שיש להם את זה.
    על המצב באמת שלא בא לי לכתוב ומהבוקר נוספה עוד דאגה…עם החיסול של סולימאני (או איך שקוראים לו)…
    אין כאן רגע דל

    אהבתי

    • אני לא חושבת שיש לי כישרון, אבל זה מוצא חן בעיניי, אז אני משרבטת בלעדיו:)
      ואכן – או סקנדל או פסטיבל, ובעיקר סקנדל.

      אהבתי

  2. עונש נחמד בחרת להם, אני בעד!
    כיוון שלא ברור לי אם אצביע (אבל אני חייבת לעצמי) אחזור על אותה בחירה שלי בתקווה שעוד אנשים יתעשתו ויבחרו כמוני. אולי סרטי נוסטלגיה יעשו את העבודה (תרתי משמע).
    כדי לצייר ידיים אולי כדאי לך לצפות בהדרכה ביוטיוב . פעם לא היה לנו את הלוקסוס הזה. ברגע שלומדים את הטכניקה זה קל יותר. אני למשל הייתי שוכחת שבין האצבעות יש קרום מפריד ולכן היד נראתה כמו קיבוץ של נחשים.
    רק משגיאות למדתי.

    אהבתי

  3. מזל טוב לחמשולדת, ואהבתי את זה ששני השירים במלעיל. ועל הפוליטיקה אין מה להרחיב, למרות שכל פעם נראה שאין גבול לדמיון.

    אהבתי

  4. אה, העליבות הזו…
    יותר נכון, ה"עוֹלֵב" הזה.
    מדינת ישראל מעולם לא נראתה כה עלובה בעיניי, כמו בעצם ימים אלה.
    כשהסקרים מלמדים על כמיליון אנשים – שווה ערך ללמעלה משלושים מנדטים – שעדיין חושבים להצביע למען הביבי הזה.

    אני לא מצליח להבין כיצד הגענו למצב הזה של בחירות שלישיות. אני לא מצליח להבין כיצד משהו או מישהו – החוק, מערכת המשפט, מפלגת הליכוד עצמה, הכנסת, העם, הבחירות החוזרות ונישנות – לא הצליח לנתק את הקשר בין נתניהו לבין כס השלטון.
    יש לי חבר, מתוך המעטים שעדיין נותרו לי, שמעריץ את ביבי ופועלו. בוויכוח האחרון שלנו ב"ווטסאפ" הוא כינה את ביבי "גוליבר בין ננסים". החבר מתעקש שלא לראות את הנזק שה"גוליבר" שלו גורם למדינה, ופשוט מדקלם לי את דף המסרים של הליכוד. פלא גדול הוא לי, היות ומדובר בבחור חכם ואינטיליגנטי.

    אבל יש צד שני למסר שלו – ואני מסכים למסר הזה, מסר שהוא משותף גם לך:
    כל השאר ננסים.
    גם "כחול-לבן" שלא השכילו לעשות דבר עד כה, גם מפלגות השמאל – "העבודה" ו"מרצ".
    אבל לא רק הן – גם איווט ליברמן, שנשאר יושב על הגדר, מפָחד לבחור איזושהי בחירה שתבריח ממנו מצביעים.
    למרות השנאה לביבי, למרות ההכרה שצריך להוריד את ביבי מכס השלטון – ליברמן לא עזר עוז בנפשו לחבור למחנה ה"שמאל" ("שמאל" במרכאות, שהרי "כחול-לבן" אינם באמת שמאל) ולוּ למען המטרה הקדושה הזו של הורדת נתניהו מכס השלטון.
    אבל כולם קטנים ועלובים, עסוקים בעצמם ובאגו שלהם בלבד – ואף אחד לא מגיע לחוכמתו ותככנותו של נתניהו, שאכן מתנוסס גבוה מעל כולם.

    גם אני מהרהר שוב, כמו בבחירות הקודמות, באפשרות שלא אלך להצביע. באמת, אין אף אחד ראוי.
    שיסתדרו בלעדָי.
    מצד שני, התיעוב שלי כלפי נתניהו – כן הוציא אותי לקלפי.
    והתיעוב הזה, הוא לא התמוסס עם הזמן – אלא ההיפך.

    אהבתי

    • נראה שהגענו למצב הזה של בחירות שלישיות (שאיש לא מבטיח לנו שהן האחרונות בסדרה) משום שהפוליטיקאים מסרבים להתמודד עם תוצאות הבחירות הראשונות, שהן פחות או יותר תיקו. מסכימה שתיקו הוא תוצאה לא נוחה, אבל היא משקפת מציאות שחייבים להתמודד איתה, במקום לרוץ כל פעם למועד ב' ומעלה מתוך איזו תקווה עמומה שהמצב ישתנה. אני עדיין מחכה לצדק הפואטי שיגזול מהמפלגות שחוללו את העניין הזה את המנדטים להן: עד שהן לא תשלמנה במנדטים, אין מבחינתן מניעה להמשיך כך עוד ועוד.

      אהבתי

      • את לגמרי צודקת. תודה על התיקון.
        בזמן האחרון הפכתי לעצלן מהרגיל – וכתוצאה מכך ליותר רשלן.
        פעמים רבות אני מתעצל לבצע הגהה כמו שצריך – וזו התוצאה.
        אם תרצי, זה גם מתוך "התאמה" לרמה הכללית שאני פוגש.
        אם בנאדם מאד משכיל, שכותב שירה, יכול לכתוב כאן, בהמשך, "יחד עם עדת המריונטות מלחכי פנקה שלו" – אני קצת מרגיש, שאין בי צורך להתאמץ.
        עיָיפתי, זו האמת.

        אהבתי

  5. שנה אזרחית (כמו גם שנת מס) טובה ומוצלחת. הגעגוע שלי לישרא הוא נוסטלגי: אני מתרפקת לפעמים על הזכרונות, על מה שהיה, אבל יודעת שדברים השתנו ומה שהיה לא יחזור. הרישום נשמע רעיון מצוין להעביר את זמן ההמתנה. תיהני.

    אהבתי

  6. גם אני אוהבת לשרבט, בעיקר בהרצאות משעממות, ורוב ההרצאות משעממות אותי. אבל אני לא מרגישה מספיק נוח לתקוע את המבט שלי לפרצופים של אנשים, לכן אני מציירת את הרגליים שלהם, והנעליים. זה דווקא מאד נחמד ומומלץ..
    לגבי ביבי, הבעיה שלי היא לא אתו אלא עם מצביעיו, ואלה, אם ביבי ילך, יצביעו למישהו אחר שלא יהיה כנראה טוב מביבי. אז המצב מייאש מבחינתי. עדיין אצביע מרץ כי הכי נורא בשבילי זה שלא תשאר שום מפלגה שמאלנית אמיתית, והעבודה גשר לא ממש שמאל.

    אהבתי

    • הבעיה שלי היא דווקא כן עם ביבי והרבה פחות מזה עם מצביעיו, שזכותם לבחור בכל מי שירצו. מבחינתי הוא היה ראש ממשלה מספיק זמן, עשה מספיק טעויות וגרם מספיק נזק: הגיע זמנו ללכת. כמאמר המשורר: Enough is enough.
      אשר למרצ – אני לא רואה מצב שבו אצביע עבורם עם ההתקוטטויות הנוכחיות שלהם, ואגב לדעתי הם הרבה פחות שמאל ממה שהם אוהבים לטעון: שמאל של ממש אינו יכול להיות ציוני, משום ששמאל אמיתי אינו מאמין בלאום. יש להם שם קצת בלבול במערכת המושגים שלהם… לא משנה, טרמינולוגיה תמיד הייתה עניין סבוך במקצת.

      רגליים ונעליים! אולי אאמץ את הרעיון גם אני:)

      אהבתי

      • כן, הם בהחלט לא ממש שמאל, אבל להצביע למפלגה הערבית גם נראה לי לא מתאים, אז מה נשאר למי שהכיוון שלו שמאל? לדעתי כחול לבן הם ימנים ממש והעבודה אולי מרכז, אולי גם ימין.

        אהבתי

        • אולי הכיוונים האלה של שמאל-ימין הם לא העיקר. אני מנסה להצביע למי שאני חושבת שהם יחסית הגונים, ויחסית יכולים לנסות להביא איזה שינוי, ולא כל כך אכפת לי אם הם מוגדרים שמאל או מרכז. לא שקל לי למצוא:(

          אהבתי

  7. הסטטיסטיקה החדשה של בלוגספוט מקיפה ואטרקטיבית יותר. מאפשרת גם חיבור קל לגוגל אנליטיקס שנותן פילוח מדהים של קהל הקוראים שלך. יש אפליקציה שמעבירה את כל תכני הפוסטים מהבלוג בוורדפרס לבלוג בבלוגספוט.

    אוי ואבוי לך אם לא תלכי להצביע ואחר כך תייסרי את עצמך שעזרת לשמר את שלטונו של הפשיסט האנטי דמוקרטי, המושחת והשקרן הזה, יחד עם עדת המריונטות מלחכי פנקה שלו.

    אהבתי

  8. במלעיל כמובן,:
    לא בהר ולא בבקעה
    שיטה עומדה שם עתיקה
    ואותה איש לא פיצח
    לא השמש לא ירח
    השיטה הישראלית
    היא שיטה כה שלומיאלית

    ובכל זאת, שנה טובה!

    אהבתי

  9. אכן, נראה שישרא לא יחזור. נהנתי ממנו כל עוד היה קיים, אבל התנועה המועטה באתר והקפיאה על השמרים הזיקו לו מאוד לדעתי.

    בלוגפוסט זו פלטפורמה נחמדה מאוד, ובנוגע לסטטיסטיקות- אפשר להתחבר ממנה לגוגל אנליטיקס שבו אפשר למצוא המון מידע

    שתהיה לך שנה מוצלחת, מקווה שתגלי שהיא טובה משציפית 🙂

    אהבתי

    • הבעיה שלי עם הסטטיסטיקות היא לא חוסר מידע, אלא העובדה שבלוגספוט סופר גם את הכניסות שלי כבעלת הבלוג, גם כשאני מחוברת עם סיסמה. גם בגוגל אנליטיקס זה כך.
      אמן, תודה. גם לך:)

      אהבתי

  10. אני אהיה בנאלית ואומר: כבר עברו חמש שנים (פרצוף מופתע)? לא מרגישה סוף שנה, אבל תמיד טוב לעצור לסיכומים. כשהבת שלי היתה במסע לפולין היא חזרה עם מחברת מלאה רישומים, כולם של נעליים של אנשים או פנסי רחוב. לדעתי יש אלמנט של בריחה בציור שנמנע מפנים, ואת לא מהבורחים.

    אהבתי

    • אבל יש איזו אי נעימות ברישומי פנים, כי המודל עלול להרגיש נרדף במקצת. זו בעיה. גם בצילום, אגב, אבל אני לא מצלמת.
      ותודה על תיאורי כ'לא מן הבורחים':)

      אהבתי

  11. מרוב החיבור שלי לפייסבוק והכתיבה שם , נכנסת לעתים רחוקות לדואר הזה ( שבו אני מקבלת תזכורות לבלוגים ) בפוליטיקה לא אגע ( הלוואי והיתה לי מילה טובה ) שתהיה שנה אזרחית טובה !

    Liked by 1 person

סגור לתגובות.