הכול נרטיב

"מה זה משנה מה קרה באמת… ממילא הכול יהפוך בסוף לסיפורים,  והכול תלוי באיזה אופן נבחר לספר אותם" (מתוך הספר היפה  תישארי של תמי בצלאלי,  עמ' 367).

והפרק 'על האימהות שלנו' (שם, עמ' 358 – 363) הוא יפהפה. והוא מלא חמלה,  בעולם ובעידן שבהם נדמה שהחמלה נגוזה,  כשכולם יודעים תמיד מי אשם, אפילו בלי לבדוק.

*

בעניין אחר:
במשך שנים הלנתי על העבודה ומרצ שלא השכילו להתאחד ולפטור אותי מעונשו של הניסיון להבחין ביניהן (סליחה על חילול הקודש, אבל בעיניי באמת שאין הרבה הבדל) ולהחליט במי מהן לבחור. עכשיו, שסוף סוף קם הדבר ונהיה, ויש הכרזה על 'איחוד השמאל', לא בא לי להצביע עבורם. הם נראים כל כך עלובים, לא ממש מאוחדים ולא באמת שמאל, וההתקוטטויות ביניהם מעצבנות אותי, ובעיקר יש מין הרגשת חמיצות של 'מעט מדי ומאוחר מדי', ו'איפה לעזאזל הייתם קודם'.

ואף על פי כן.
הם סוף סוף עשו את מה שהטפתי להם לעשות כל השנים, אז יש מצב שבכל זאת אתן להם את קולי. זה לא מי יודע מה מסעיר ומבטיח, אבל זה יותר טוב מכלום, ובימים כאלה של אפלוליות בינונית, גם על זה צריך לברך.

29 מחשבות על “הכול נרטיב

  1. כשהבנתי שהעבודה מתאחדים (לפחות טכנית) עם מרץ חיכחתי ידי בציפיה לפוסט שלך, עדה.
    כי גם אני הרגשתי את ה"מעט מדי מאוחר מדי" שאת מתארת כאן. לא שהצבעתי לעבודה מאז שרציתי להפיל את ביבי הקדנציה הראשונה שלו או למרץ מאז 92' (אז הצבעתי רבין לראש ממשלה ומרץ כמפלגה ).
    אבל זכרתי את הקיטורים המוצדקים של מצביעי השמאל כל השנים ולשבתי לעצמי ….חבל.

    אהבתי

  2. אני מרגישה כך גם כן. כל מה שקורה שם מעורר דחיה, אבל מצד שני זה מה שיש בכוון שמאל יהודי (לא אצביע למפלגה ערבית). כחול לבן מבחינתי הם לגמרי ימין, אז זה מה שנשאר.

    אהבתי

    • אל תגלי לשום איש, אבל אני הייתי מעדיפה שכל האיחוד השמאלי החדש הזה יתאחד עם כחול לבן, ועם הרשימה המשותפת – כל מי שמשמאל לנתניהו, שילכו ביחד. אבל לא, האגו (המצופה באידיאולוגיה) לא ייתן להם. יש כאן יותר מדי מפלגונות שההבדלים ביניהן זניחים, והן מכלות את כוחותיהן לריק במקום להתאחד ולהחליף את השלטון. אבל זה רק אני, כולם אומרים שאני טועה 😦

      אהבתי

        • מה שנכון עובדתית הוא שכדי להשיג מטרות צריכים להתאחד על סמך מכנה משותף כלשהו. כאשר יש X מפלגות שכולן חושבות שהדרך של השלטון הקיים שגויה והן שואפות להחליפו, כדאי להן להתאחד. נכון, הן לא זהות, אבל כאמור, יש מה שמאחד אותן. אז שמים בצד את ההבדלים ומתאחדים כדי להשיג את המטרה המשותפת, אחר כך נוכל כולנו להתפלג להנאתנו בחזרה.

          האופציה האחרת היא להמשיך לשבת לבד בחושך וליילל כמה אנחנו שונים, מיוחדים, אידיאולוגיים, צודקים וחסרי השפעה. נדמה לי שדווקא האופציה הזאת היא שמשחקת לידי השלטון הקיים: היא שיחקה כך כבר כמה פעמים, ויש לה סיכוי טוב להמשיך בדיוק באותו משחק גם בבחירות הבאות. ואז נוכל כולנו לשבת לבד בחושך וליילל בצוותא.

          אהבתי

  3. סוף סוף.
    ייחלתי לכך ובכוונתי להצביע להם. בתקווה גדולה שהמסקנה שהביאה אותם לקבל את ההחלטה תביא להם הארה.

    אהבתי

  4. לפני מספר ימים הודעתי לאישתי שיהיה איחוד.
    לאחר שעמיר פרץ יצא בקריאה פאתטית לאיחוד עם "כחול-לבן", אמרתי "זהו. אין לו ברירה. יהיה איחוד עם מר"צ".
    "כחול-לבן" הרי לא מעוניינים באיחוד עם "העבודה". העבודה ממותגת כ"שמאל", בימים בהם "סמולן" הפכה למילת גנאי. ל"כחול לבן", שעמלה על מיתוגה כ"מרכז", שמנסה לגזול עוד קולות מהימין – איחוד עם מפלגה שמאלנית ממש לא מתאים. עכשיו, כשהאיחוד הפך לעובדה, כשברור שהמפלגה המאוחדת תעבור את אחוז החסימה – ב"כחול לבן" יעשו את מירב המאמצים "לשתות" קולות מהמפלגה המאוחדת.

    וכן. העליבות שולטטטטטת.
    גם בשמאל, גם בימין, גם במרכז.
    נציגי "העבודה" כמו גם נציגי "מר"צ" סובלים מרמת עליבות גבוהה. אבל הם לא יוצאי דופן.
    לכן, עבור אדם בעל עמדות שמאלניות – אינני מבין מה הבעיה להצביע עבורם.
    זה לא שיש נציגים מרשימים יותר בכל אחת מהמפלגות האחרות. כולם עלובים.

    אמש התפרסמה ידיעה, שמטוסים של חיל האוויר המהולל שלנו הוּצפו בעודם חונים בהאנגרים תת קרקעיים.
    נזקים במאות מיליונים. הוויכוח בין מהדורות החדשות היה רק על המטבע:
    נזקים במאות מיליוני שקלים – לעומת נזקים במאות מיליוני דולרים…
    60-70 מיליארד שקלים בשנה זורמים לתקציב הביטחון בכל שנה, באפיקים הגלויים לעין.
    אבל אין כסף לחיישני מים ולמשאבות אוטומטיות בהאנגרים תת קרקעיים.
    אבל גם בלי כסף שהושקע: מדוע אין אף חייל שתפקידו להתריע על הצפה – ומדוע לא גררו את המטוסים מיד החוצה?
    הרי המטוסים לא ימסו בגשם, אם יעמדו על המסלול בחוץ.
    שלא לדבר על כך, שאפשר היה להטיסם לבסיס אחר, שלא סבל מהצפות.

    זו הרמה האמיתית של מדינתנו. מאד עצוב.
    הכנסת כולה וחיל האוויר – הם שני הצדדים של אותה המטבע.

    אהבתי

    • טוב, לא לגמרי השתכנעתי שהכנסת וחיל האוויר הם שני הצדדים של אותו מטבע. מה שקרה בחיל האוויר זה אולי תוצר של זלזול וחוסר אחריות, מה שקורה בפוליטיקה הרבה יותר גרוע – הם משחקים שם משחק מאוד אכזרי, ובנוסף לכול עושים את זה בלי שכל, ומבלבלים את המוח מבוקר עד ערב בנוגע לשאלה עם מי לא יישבו – במקום להבין סוף סוף שמשטר קואליציוני מלכתחילה מבוסס על זה שיושבים עם *מישהו*.
      אבל כן – זה נראה רע. על זה קשה להתווכח.

      אהבתי

      • אני אנסה להסביר למה התכוונתי עם "שני הצדדים של אותה המטבע":
        הפכנו למדינה, בה אף אחד לא עושה את עבודתו כמו שצריך.
        יש אינספור דוגמאות. מכבאים שלא מחלצים זוג טובע ממעלית מוצפת, דרך עיר שלמה (נהריה) שטובעת בשיטפון, דרך ערים שלמות שנבנות ללא תכנון של נתיבי תחבורה לתושבים (חריש), וכלה במטוסי F16 שטובעים בשיטפון בתוך ההאנגר בחצור.
        אני פוגש כל הזמן עובדים שלא עושים את עבודתם כמו שצריך. כשאני פוגש מישהו שכן עושה את עבודתו כראוי – אני נפעם, כי הוא החריג.
        על מה מבוססת תוכנית כמו "יצאת צדיק"? על כך, שצריך להעניק אות הוקרה למישהו, שעושה את עבודתו כמו שצריך. הנורמה היא שמשקרים ומרמים ולא מקצועיים – ויש לתת פרס למי שעשה את עבודתו נאמנה.
        גם נבחרי הציבור שלנו – בכנסת ובממשלה גם יחד – עושים חרא של עבודה.
        כולם – כל אלו שהזכרתי, כולל נציגי המפלגות ואנשי חיל האוויר – כולם חולקים את אותה מטבע.
        אף אחד לא עושה עבודתו נאמנה – בעיקר לא ראש הממשלה שעסוק רק בעצמו ובחסינות שלו ולא אכפת לו בכלל מאזרחי המדינה הזו.

        אהבתי

        • כן, יש הרבה זלזול, חוסר אחריות, הזנחה ועוד.
          אבל יש גם הרבה דברים אחרים: לא רק אנשים שעושים את עבודתם כמו שצריך, אלא גם רבים שעושים הרבה מעבר למה שצריך. רק שזה הרבה פחות סנסציוני מן המחדלים, וזה תופס הרבה פחות כותרות. זה טבע האדם: רואה את הרע, פחות מזה את הטוב. אבל גם הטוב קיים.

          אשר לאיילון ולגעתון ולכל השאר: מתי שהוא יהיה צורך לתת את הדעת לשאלה על מידת התבונה שבהפיכת אפיקי נחלי אכזב לשטח בנוי ולנתיבי תחבורה. פעם חשבו שנחלי אכזב זורמים בעוצמה רק פעם בעשרים שנה, ושאת הנזק של זה אפשר יהיה לספוג איכשהו. בשנים האחרונות מתברר שזה לא בדיוק כך: השטפונות תכופים יותר, והנזקים כבדים. אולי משום שהמחשבה הראשונית הייתה מוטעית, ואולי בשל שינויי האקלים, מי יודע. אבל צריך יהיה לעשות עם זה משהו – וזה לא יהיה פשוט, וגם לא זול.

          אהבתי

  5. אנחנו והחברים שלנו, והעמית שלי מהעבודה – כולנו נצביע לרשימה המאוחדת הזו. צריך לזכור שמר"צ התפתחה על חורבות השמאל במפלגת העבודה, שברח אליה, ובעקבות זאת גם שמהּ שונה. ואינני מתיחס אך ורק למפ"מ.
    לגבי הנרטיב, תלוי באיזה שלב הוא מתעצב ומי מעצבו וחותם אותו לגמרי [ ראי – חתימת התנ"ך, ארבעת עורכי התנ"ך, הספרים החיצוניים ].
    לטעמי, לפחות, חוץ מנרטיב יש גם מספר כלשהו, ויש לקחת לפחות את שני אלה בחשבון כשקוראים נרטיב כלשהו 🙂

    אהבתי

    • בהחלט, גם מספר, הוא זה שמחליט איך לספר את הסיפור. מה שחשוב פחות בנרטיב – וזה מצחיק או עצוב, תלוי בנקודת ההשקפה – זה מה *באמת* קרה.
      וכן, כנראה גם אני אצביע לרשימה החדשה-ישנה הזאת. אלא אם כן יקרה שוב משהו שיטרוף את כל הקלפים.

      Liked by 1 person

      • אלא אם כן, הסיפור מונע משקולים אחרים מאשר שיקולי "סיפור הסיפור" [ ואין כוונתי לאמנות הסיפור ], ואז כידוע ההיסטוריה היא של המנצחים או לפעמים דווקא של החיילים ומכתביהם, וזו היסטרויה אחרת לגמרי. 🙂

        אהבתי

  6. מצד אחד קשה לי לקבל שסתיו שפיר אאוט וזנברג אין, מצד שני אולי מוטב לסתיו הפסקה ופעילות רצינית במקום חברתי אחר שיכול להועיל הרבה יותר מאשר בכנסת ההזויה. אין לי מושג איך יתגלגלו דברים עד מועד הבחירות. הקלפים נטרפים כל הזמן.. אחליט ברגע האחרון…

    אהבתי

    • נראה לי שכולנו כך. יש לנו כיוון די ברור, אבל אנחנו פתוחים לשינויים, כי כל הזמן משהו משתנה, ולא באשמתנו:(

      אהבתי

  7. "מה זה משנה מה קרה באמת… ממילא הכול יהפוך בסוף לסיפורים, והכול תלוי באיזה אופן נבחר לספרם" – אהבתי וכל השאר (הפוליטיקה) – ממש לא. איכס.

    אהבתי

  8. בסבב הזה של הבחירות ככל הנראה שוב נצביע לרע במיעוטו, וממילא אוטוטו יגיע סבב רביעי, ומי יודע, אולי גם חמישי ושישי. המציאות לא השתנתה גם עם האיחודים הללו.

    אהבתי

    • אני מאוד חוששת שהצדק אתך, וזה מאוד מדאיג אותי. כמאמר המשורר, העם אמר את דברו, ועם אמירתו צריך להתמודד, ולהרכיב מה שאפשר על פיה (כן, אפילו ממשלת אחדות, ואפילו עם נתניהו, אם זה מה שתוצאות הבחירות מכתיבות) – במקום לרוץ כל פעם למועד נוסף של הבחינה המייגעת הזאת. והלוואי שנתבדה.

      אהבתי

  9. לצורך התגובה, הדעות הפוליטיות שלי לא חשובות, רק אגיד שקיבלנו במקום העבודה שלי הודעה על עוד יום שבתון…וזה כל כך מרגיז כי אני חושב שיהיו עוד ימי שבתון.
    הפילוג והפיצול בעם מבית מדרשו של הגאון ביבי הורסת את כל מה שאפילו הליכודניקים זוכרים. זה פשוט תיקו קשה שכנראה לא יפתר לעולם.
    העבודה ומרץ והאיחוד הזה הוא לא טבעי. אי אפשר לשים את זנדברג ופרץ בכפיפה אחת כמו גם לא אורלי לוי. מבחינתי, כל אחד שם דואג לעצמו ולכסא שלו. אין כבר ערבות הדדית ודאגה, זה נגמר.

    אהבתי

    • אכן תיקו, פחות או יותר, ואם זה רצון הבוחר, אין מנוס מלשקול גם ממשלת אחדות ליכוד-כחולבן. זה לא כיף גדול, אבל זה סוג של פתרון. נתניהו אשם בהרבה דברים, אבל התיקו הוא לאו דווקא אשמתו, ואולי איננו אשמת איש: זו פשוט עובדה שצריך להתמודד איתה.

      היות שזנדברג ופרץ ולוי טוענים שבראש מעייניהם האזרח וזכויותיו מול מערכת דורסנית שאיננה מתעניינת בו, והיות ששלושתם מתנגדים למדיניות הימין, הרי שיש בהחלט מקום לאחד ביניהם. ימין ושמאל הם קודם כל השקפות חברתיות-כלכליות, למרות שאצלנו נוטים לשכוח זאת.

      אהבתי

  10. "הכול יהפוך בסוף לסיפורים, והכול תלוי באיזה אופן נבחר לספר אותם"….כל כך נכון.אהבתי. תודה על השיתוף

    אהבתי

  11. האמת שמרצ בשנים האחרונות הפכו להיות משהו שאני לא מסוגלת להצביע לו בכלל
    קיצוניות (לטעמי) שאני לא מסכימה איתה
    עם האידיאולוגיה של מפלגת העבודה מעולם לא הסכמתי
    מה גם שרוב האנשים שם מחממי כיסא ואין שום מצב שבעולם שאני אצביע לאיזושהי מפלגה שאורלי לוי תהיה שם
    אגב, ההבדל העיקרי בין זנדברג ללוי זה שזנדברג אשכרה עושה משהו בעוד לוי… ובכן אני לא יכולה לזקוף לטובתה איזשהם דברים שהיא עשתה לטובת האזרח.

    אהבתי

      • את אורלי לוי מציגים בתור ח"כית חברתית
        ובכן חברתית היא ממש לא הייתה
        בקושי הצעות חוק חברתיות
        והצעות חברתיות של מפלגות אחרות היא הצביעה נגד

        אהבתי

סגור לתגובות.