[לא היום, כי היום השמש בכלל רק הציצה החוצה בפעם הראשונה אחרי כמה וכמה ימים של סדום ועמורה, אלא באחד מימי דצמבר האחרון, בשעת צוהריים חמימה ושמשית. זה הלך ככה:]
אני הולכת ברחוב ורואה מולי אבא צעיר עם תינוק חגור במנשא שקשור לחזהו. כפות הרגליים הפצפונות בלי גרביים. אני מקווה שלא קר לו. האבא מדבר בסלולרי, עם אוזניות. התינוק מתבונן בעניין בנעשה מסביב, עד כמה שהוא יכול לראות כשהוא חגור כך שפניו מופנים אל אביו, במקום אל העולם הגדול. זה לא נראה מאוד נוח, אבל אולי זה כן. אני משתעשעת במחשבה שהתינוק חושב שאבא שלו מדבר אליו. בעצם, מנין לו לדעת שלא? וכך הוא נהנה מכל העולמות: גם טיול, גם שמש חורפית מלטפת, גם מראות רבים לצפות בהם, וגם שיחה נעימה, מלב אל לב.
בלוגיעדה 
כל כך אוהבת את ההתבוננות שלך ואת הסיפורים שנרקמים מתוכה.
עד גיל מסוים חייבים לשאת את התינוק במנשא עם הפנים פנימה. לא בדיוק מבינה את הלמה ואת האיך.
אבל אם התינוק נראה נינוח וגם התבונן מסביב אז בטוח הרגיש אהוב ומוגן, וזה מה שחשוב.
רק קרררררר לי לחשוב על כפות רגליו הקטנות……….
אהבתיאהבתי
גם לי קר לחשוב עליהן, אבל לא היה קר כמו עכשיו, להפך, וחוץ מזה התינוק לא נראה מוטרד:)
אהבתיאהבתי
אני מתחלחלת מהמחשבה שהתינוק יחף, הרי אם קר קר ברגליים אגב הדרך לצנן תינוק כשהוא סובל מחום גבוה, היא באמצעות קירור רגליים וראש.
יש אנשים מבוגרים שמסתובבים עם מעילים וכובעים לרגליהם כפכפי אצבע, לעולם לא אבין זאת ומצטמררת בשבילם. ייתכן שהרגליים שלהם חמות במיוחד או שהם מזיעים בכפות הרגליים וכך הם מווסתים את חום הגוף.
התינוק המסכן מן הסתם יתרגל לתנאים האלה.
אהבתיאהבתי
לא בטוח שהתינוק היה מסכן, הוא נראה לי די מבסוט. אבל בכל מקרה, לא הייתי מוציאה אותו בלי גרביים. נזכרתי שלפני שנים רבות, במכולת שבה קניתי כמעט יום יום – כשהייתי מגיעה מצוננת (כעשרים פעם בשנה) היו שואלים אותי: שוב ישנת בלי גרביים?
אהבתיאהבתי
עדה יקרה
מזה זמן רב לא דברנו…
אפרופו רגלים יחפות
כאשר
הנינים שלי
באים אלי ולא חשוב אם קיץ או חורף , דבר ראשון
חולצים נעליים…..
אהבתיאהבתי
גם הילד שלי הולך רוב השנה עם כפכפי-אצבע, שזה כמעט יחף. יש אנשים שיש להם דם חם.
אבל מי המגיב/ה?
אהבתיאהבתי
איזו תמונה מקסימה. אף פעם לא הייתי אבא של מנשא. אני לא אוהב את זה – עניין של העדפה אישית. אבל לרגליים של התינוקי לא הייתי דואג:)
אהבתיאהבתי
אני חושבת שהוא היה בסדר גמור, אין מה לדאוג:)
אהבתיאהבתי
שהייתי בחטיבת ביניים ופחדתי ללכת לבד, הייתי מחזיקה את הטלפון ומעמידה פנים שאני מדברת (בימים ששיחות בסלולרי עלו בערך חצי משכורת לדקת זמן אוויר). מה אני באה להגיד? שלכי תדעי, אולי האבא באמת דיבר לתינוק 🙂
אהבתיאהבתי
נזכרתי פתאום במשהו שראיתי אתמול בדיילימייל. יותר לא נוח מזה, זה לא יכול להיות
אהבתיLiked by 1 person
ואולי באמת התינוק שמר עליו:)
ובתמונה – הכלבים שומרים. אני תוהה אם להם קר ברגליים:)
אהבתיאהבתי
אב גאה ומלא שמחה הייתי, גם סבא גאה ומלא שמחה הייתי – לוקח את הילדודעס במנשא, כשקטנים מאוד פניהם ואזניהם צמודים ללוח לבי, וכשגדלו קצת, פניהם אל העולם.
אגב, הכי לא נוח זה המנשא, לטעמי ומנסיוני, אבל הידיים פנויות לקניות, או לעשיית דברים אחרים. גליתי גם מעבר של נשים "מודעות" נקרא לזה [ לא צעירות בנות 20, אלא צעירות בנות 30++ ] לוקחות את ילדיהן במנשא בד, בו הילד מכוסה כולו בבד המחמם. המעיזות יותר סוחבות כמו בנות השבטים באפריקה על הגב.
אהבתיאהבתי
אומרים שעל הגב זה הכי טוב בשביל התינוק, או לפחות ככה אמרו פעם. אני מעולם לא ניסיתי, בשום צורה, והילדים גדלו מאוד בינתיים ונראה שכבר לא אנסה. אם וכאשר יהיו נכדים, אהיה זקנה מדי בשביל להעז…
אהבתיאהבתי
גם אם חשדת שהרגליים החשופות קרות, טוב שלא אמרת כלום. הכי שנאתי אנשים שהתערבו לי כשהייתי אמא צעירה, ותמיד מצאו מה להעיר: הוא לבוש מדי/הוא לא לבוש מספיק; הוא קשור בכיסא לכיוון הלא נכון (הכי מעצבן, כי זה היה בכיסא הקדמי וההוראות היו לשים אותם הפוך) וכן הלאה. תינוקות הם רכוש הציבור, עוד בבטן.
ובכל מקרה ציירת פה תמונה נפלאה.
אהבתיאהבתי
כמובן לא הייתי אומרת כלום, עניין הגרביים (ודומיו) לא מספיק חמור כדי להתערב. תודה:)
אהבתיאהבתי
תמונה יפה פרט לגרבים
גברים … אף פעם לא קר להם 😝
אהבתיאהבתי
יש מצב 🙂
אהבתיאהבתי
הכי אני אוהבת להסתכל ומאוד אוהבת לקרוא אחרים שמסתכלים.
תודה)
אהבתיאהבתי
על לא דבר, בשמחה.
ותגובתך הזכירה לי את זה:
אהבתיאהבתי