לא פרוזה

בחודשים האחרונים הצטברו אצלי כמה קטעים קטנים שחשבתי שאולי הגיע זמנם לראות כאן אור. שזה במקום לספר או להסביר או להתווכח על פוליטיקה או להתעצבן על הבחירות או לחשוב על הקורונה.
הנה, מחורף עד אביב:

חורף (עוד ציפור)

סופת ברקים בטרם זריחה:
ציפור עונה בציוץ על כל רעם
לא מוותרת אף פעם

*

שָם

מה לי כי אלין
על כאבי
על עלבוני –
הנה אפרושׂ לי בתוכו
מרחב-מה
ושָם
יוריק אָחוּ
וברושים שואפים לשמיים
סביבו
ושָם
אולי אנשום לי
קִמְעָא

*

מִכְתָם מלילה לבן

דומֶה
שאין גרוע
יותר מזה:
הַלִּהְיוֹת לבד
למרות שיחדיו

*

קל וחומר

אפילו סחלבים נובלים.
ומה יגידו אֲזובי הקיר
ומה אומַר אני

[פתאום אני חושבת שזה קצת מזכיר לי את הסלעים הנשברים של דליה רביקוביץ'. מקווה שזה לא ייחשב לי ל'לקיחה במשיכה'.]

*

שלומי טוב

שלומי טוב, רק שערותיי הלבינו –
זאת שורה שקראתי פעם בספר
שסיפר סיפור אמיתי.

וגם בסיפורי האמיתי
שלי –
שלומי טוב
ורק שערותיי הלבינו
והן מוסיפות ומלבינות
הולכות
ומלבינות

*

אביב

יום יום
אבלוש אל הסחלב
לראות
אם הֶעלָה גבעול חדש
עם בְּשׂוֹרוֹת של מתנותיו –

יום יום
האכזבה:
סְאַת הציפייה
עוד לא מָלאה

*

11 מחשבות על “לא פרוזה

  1. מאד התחברתי לכל אחד מהשירים הרגישים והיפים האלה. תשומת הלב שלך – למשל לציפור שלא מוותרת לרעם ועונה לו בעקשנות (או בנאמנות?) בכל פעם מחדש.
    ב"שם" זיהיתי את ההסכמה לחוש את הכאב, להתבוסס בעלבון, להתיידד איתם, לנשום לתוכם – ובכך לאפשר להם להתפוגג מעצמם.
    מאד הזדהיתי עם "מכתם מלילה לבן" – כאשר הוא ישן ואני לא מצליחה לישון משום מה, ולכן למרות שאנחנו יחד, אני מאד מאד לבד.
    "קל וחומר" – נראה לי מקורי מספיק והרי גם דליה "משכה" מהתלמוד… אז אולי "המושך ממושך פטור"? 😉
    מצטערת שאני פולשת ומתפלשת אל תוך השירים ומעניקה להם משמעות משלי. הם יפים כל כך בפני עצמם שאולי עדיף פשוט לא לגעת………

    אהבתי

  2. מאד נהניתי.
    היופי שבשירים שהם מעוררי הזדהות.
    בדיעבד אני מצטערת שלא נתתי לשערותי להלבין והחלטתי לצבוע, זו מטלה שבכל פעם גורמת לי להרהר אולי שווה להרפות.

    Liked by 1 person

  3. סחלבים דורשים הרבה סבלנות.
    מצד שני, כשהם כבר פורחים – הם פורחים זמן רב, עם פרחים נפלאים.
    רוב הסחלבים שבמשתלות ובחנויות הפרחים הם מסוג "פלנופסיס". אני מניח, שהסחלב שיש לך הוא מהזן הזה.
    הסחלבים לא ממהרים לפרוח: מהשלב שבו מתחיל לבצבץ עמוד הפריחה ועד לשלב הפרחים הפורחים – עוברים שבועות רבים (שלא לומר חודשים…).
    ממש עכשיו זו התקופה שעמודי הפריחה רק מתחילים לצמוח.
    יחד עם זאת, מכיוון שבמשתלות מבצעים כל מיני מניפולציות – אפשר למצוא במשתלות ובחנויות סחלבים שממש נמצאים עכשיו בשיא פריחתם.
    יש גם סחלבים, שעכשיו זו עונת הפריחה הנורמלית שלהם. נגיד, סחלב מסוג "דנדרוביום", שפורח דווקא בחורף שלנו.
    יש לי גם "דנדרוביום נובילה", שלמרות שמו אינו דומה ל"דנדרוביום" הרגיל. עכשיו הוא מוציא ניצנים רבים. אם הכל ימשך כמצופה, הוא יהיה עטור בקרוב בהמוני פרחים.
    הסחלבים מסוג "קטליאה" כבר סיימו את פריחתם, לפחות אצלי. עכשיו זו המתנה ארוכה עד לשנה הבאה – והניסיון שלי מלמד, שהם לא חשים שום התחייבות לחזור ולפרוח בשנה הבאה. הפרחים של הקטליאות פורחים זמן קצר יותר מהאחרים – אבל כשהם כבר פורחים, הפרחים מרשימים מאד. לוקח זמן רב, כמה שנים, עד ש"קטליאה" בכלל מתחילה לפרוח. באחת הקניות האחרונות שלי, קניתי "קטליאה" צעירה, שעדיין לא פרחה מעולם. זו קנייה "על עיוור", שכן אין לדעת כיצד יראו הפרחים העתידיים שלה, עד שאכן תפרח…
    אז אני מחכה…
    יש מצב, שאצטרך לחכות שנים.
    מצד שני, למעט טיפול רגיל, לא צריך לעשות הרבה: בעיקר צריך, שגם אני וגם ה"קטליאה" הצעירה נישאר בחיים…
    אבל בעוד את בוחרת לכנות את הציפיה הזו "אכזבה" – אני לא באמת מאוכזב. זו דרך העולם – וצריך סבלנות.
    אפשר לקצר את התהליך – ולקנות סחלב פורח. אלא שזה תקף רק פעם אחת. אם ממשיכים לגדל את הסחלב, אם לא הורגים אותו, אם הוא שורד – לוקח זמן עד שהוא יפרח שוב.

    Liked by 1 person

  4. זו לא תהיה הפתעה אם אומר שעיקר התרשמותי סבה סביב שירי ה- כמו האיקו שלך, הקצרצרים. התרשמתי גם מגלגולו של הברוש, אותו עץ זקוף וגבוה שנערץ מאוד בשירה העברית.

    אהבתי

סגור לתגובות.