סימן הפיסוק המתלהב

פורסם בתאריך על ידי

בהמצאות מזדמנות של אלנה פרנטה, פרק שלם מוקדש לסימן-הקריאה – אותו סימן פיסוק שכבר הודיתי לא פעם שהוא לא כוס התה שלי:

"אני אוהבת את הטונים הנמוכים, את ההתלהבות המנומסת, את התלונות האדיבות. אבל מאחר שהעולם אינו הולך בכיוון הזה, אני עושה כמיטב יכולתי שלפחות בעולם המלאכותי שמשרטטת הכתיבה אף פעם לא אגזים בסימני-קריאה. מכל סימני הפיסוק סימן-הקריאה הוא הפחות מוצא חן בעיניי. … אם צירוף של מילים הוא פרי כוונה להשמיע קריאה, ניתן להבין זאת בקלות מן הנקרא ואין צורך לפנות אל הסימן הזה" (31 במרץ 2018).

מי היה מאמין שאני (אני[!]) אסכים עם כל מילה (כל מילה[!]) שאלנה פרנטה (אלנה פרנטה[!]) כותבת.

32 מחשבות על “סימן הפיסוק המתלהב”

  3. חחחחח גדול([!])
    עם השנים אני לומדת להמעיט בסימני קריאה….מעדיפה סימני שאלה או לפחות מלים כמו "אולי", "כנראה" או "לדעתי" או "להרגשתי" או "אני מאמינה ש"…..לא מתוך היסוס או חוסר ביטחון, אלא כי באמת מה שבא ממני אולי נכון לגבי, או נכון לרגע הזה, אבל לא מחייב אחרים ובוודאי לא אמור להישמע כאמת אבסולוטית.
    ומעניין (ולא ממש קשור, אבל עכשיו פתאום חשבתי על זה) שבהקשר של הבחירות למשל, פיתחתי סלידה ממושגים כמו "העם"….מי זה העם הזה שכולם מתייחסים אליו?

    אהבתי

  4. צרות של עשירים…
    הקורונה מתפשטת, בחירות בפתח, 100 רקטות על ישובי הדרום ביממה אחת – ואנחנו דנים בסימן קריאה…
    ובכן, אין לי שום בעיה איתו.
    מה שאני שונא, ממש מתעב, זה שמשתמשים בו כאמצעי להדגיש מילה באמצע משפט.
    בעבר היה לי בוס, שנהג לכתוב כך:
    "אני רוצה להדגיש, שמאד!!! חשוב לבצע את המטלה הזו."
    זה נהג להטריף את דעתי.
    לא עזר, שניסיתי להסביר לו, שסימן קריאה מסמן סוף משפט. הוא המשיך בשלו.
    וזה לא היה החיסרון היחיד שלו…
    למרבה המזל, הוא כבר לא הבוס שלי. 🙂

    אהבתי

    • אני מוכנה לדבר על הקורונה בכל עת, וגם על הבחירות, אבל חסה על העצבים של הקוראים. ההיסטריה שמעוררים בארץ בעניין הקורונה היא שערורייתית בעיניי (ולא, אני לא מקילה ראש בסכנות המחלה, בוודאי לא אני, שכיכבתי כבר בכל כך הרבה דלקות ריאה). אני רק מאוד מקווה שההיסטריה הזאת לא קשורה איכשהו לאיזה רושם טוב שמישהו רוצה לעשות לקראת הבחירות. ובעיקר אני מקווה שהבחירות הארורות האלה ייערכו במועדן, ושלא ינסו לדחות אותן שוב, אחרת באמת לא נגמור איתן אף פעם.

      אהבתי

      • אני זוכרת , קוץ , שפעם הערת לי שסמנתי סימן קריאה באמצע המשפט , למרות שאולי זה לא תקני לפעמים לדעתי זה מתבקש .אגב; את זה מצאתי באתר של האקדמיה ללשון העברית : אדם שוויצרי אוכל 11.9 קילוגרם (!) שוקולד בשנה. עוד אחד : אדרבה! נסה נא לעשות כמותו.

        אהבתי

        • נגה, ביני לבין האקדמיה (וגם ביני לבין עדה, שהשתמשה בסוגריים) אין שום ויכוח.
          לגמרי חוקי להשתמש בסימן קריאה בתוך סוגריים באמצע המשפט.
          מי שעושים את ההבדל, הם כמובן הסוגריים. הם מספרים לנו, שהמשפט המקורי טרם הגיע לסיומו.
          גם כשהערתי, בזמנו, לבוס שלי – אמרתי לו, שהאופציה להשתמש בסוגריים חוקית וקבילה.
          גם אמרתי לו, שמכיוון שרוב התכתובת היתה במחשב, ניתן היה להדגיש גם באמצעים אחרים, בהתאם לתוכנה שבשימוש (אותיות עבות, אותיות מוּטות, קו תחתון להדגשה, אותיות גדולות יותר, צביעה של האותיות, וכו').
          צר לי, "סתם" סימן קריאה באמצע המשפט הוא לא תקני – וגם בלתי מתבקש.
          שבת שלום!

          אהבתי

  7. גם אני מתחברת לכל מילה. זה בהחלט סימן הפיסוק הפחות חביב עלי מכולם, למרות שלפעמים אין ברירה אלא להשתמש בו. הצירוף שלו לסימן/סימני שאלה, משפר אותו לאין ערוך 🙂

    אהבתי

  9. באנגלית הצעקה גדולה יותר כאשר משתמשים במילים עם אותיות גדולות במשפט. אז אולי אפשר להתנחם ב- ! אחד קטן. ומה זה ! הפרימיטיבי הזה לעומת כל האימוג'ים המשתרבבים להם כיום בהמוניהם במשפטים. וסיימתי בלי אחד ספציפי כזה.

    אהבתי

  10. אהבתי את זה. אני חושבת שקריאה נכונה של הטקסט אפשר להבין ממנה את הנקרא ואין צורך בסימן קריאה. אבל בעיני עודף הנקודות…. בכל מקום… זה הכי נורא

    אהבתי

    • הן באמת מייגעות לפעמים. אבל אולי באיטליה הן לא מקובלות, אז אלנה פרנטה לא מכירה אותן. וגם, הן לא מביעות רגש מוגדר – לא כמו סימן הקריאה. הן יותר מעין 'כלבויניק' שיכול להתאים לכל צורך.
      אגב, אחד הדברים שהכי משעשעים אותי בהקשר הזה זה שהנקודה בסוף משפט – ההיא שלימדונו שאין לוותר עליה – פיתחה כאלה יחסי ציבור גרועים, שהיא פשוט הולכת ונעלמת.

      אהבתי

  13. מאוד אהבתי את הדיוק שבמשפט "אם צירוף של מילים הוא פרי כוונה להשמיע קריאה, ניתן להבין זאת בקלות מן הנקרא ואין צורך לפנות אל הסימן הזה".
    למדתי. תודה על המבואה

    אהבתי

סגור לתגובות.