על מספרים ואנשים

הערב כבר הודיעו על 61 חולי קורונה בארץ [ועד שסיימתי את כתיבת הפוסט עלה המספר ל-75]. המספרים מן הסתם עוד יעלו שוב ושוב. לאחרונה, אגב, בדיווחי התקשורת, מספרי החולים לא סתם עולים, אלא 'מזנקים'. דרמה מילולית מעצבנת.

כמו כל אזרחית טובה, אני עוקבת באתר משרד הבריאות אחר הדיווחים על מסלולי החולים לפני שאובחנו, כדי לדעת אם מסלוליי הצטלבו עם מסלוליהם, ואם גם אני צריכה לסגור את עצמי בחדר מבודד (חרדת הבידוד גדולה אצלי מחרדת הקורונה, אבל זה לפוסט נפרד). אבל ככל שמספר החולים עולה, המעקב אחרי הפרטים נעשה מסובך יותר. משום מה מדווחים במשרד הבריאות על כל חולה בנפרד: ממספרים אותו ומפרטים איפה הוא היה, ואז עוברים לחולה הבא. וכך יודעת כל המדינה שחולה X חזר מחוצלארץ כזה או אחר אחרי ששהה בו רק יומיים לצורך משחק כדורגל, ומיד לאחר שובו ישב במסעדה פלונית, שתה קפה בבית קפה אלמוני, ביקר בחנויות אלה ואלה בקניון הזה והזה, וכך הלאה. שאז מתחילות ברשת ההתבדחויות (או הגערות) על חשבונו: כמה הוא אוכל ושותה וקונה ומסתובב בכל מָקום בִּמְקום לשבת בשקט בבית. בהקשר הזה כדאי לזכור שכולנו אוכלים ושותים וקונים ומסתובבים בחוץ כל עוד לא נודע לנו שאנחנו חולים וכל עוד לא נצטווינו להתבודד בבית.

אז כן, שיטת הרישום הזאת באמת פולשת לתחום הפרט, ואני לא רואה מה תרומתה לבריאותנו. הרי אם נחשפתי למחלה בסופרמרקט או באוטובוס, זה לא ממש משנה לי אם זה היה בגלל חולה X או חולה Y – אני בצרות גם כך וגם כך. נראה לי מספיק טוב שיציינו את המקומות שבהם הייתה חשיפה למחלה, שימיינו אותם לפי אזורים ותאריכים (ולא לפי חולים), ויפסיקו כבר עם המידע האישי הזה שאינו נחוץ לאיש.

וחוץ מזה, איזה פורים שקט ועצוב היה היום.

*

[עריכה מאוחרת: אופס. מן הון להון ראיתי שדווקא בYNET יש רשימה של 'מוקדי הקורונה' שמסודרת לפי תאריכים ולא לפי אנשים. יפה. אם כי בשל תקלה כלשהי, כל פעם שאני מנסה לרדת במורד הרשימה, היא קופצת למעלה בחזרה להתחלה. אולי תקלה אצלי.]

37 מחשבות על “על מספרים ואנשים

  1. אצלינו ביום ראשון העיר הייתה מלאה ילדים בתחפושות שמחות ועליזות. ראש העירייה שלנו נאלץ בצער רב לבטל את העדלידא שהבטיח קודם לכן במודעות ענק שתהיה הכי הכי הכי. אז ממש טוב שהעירייה שנמצאת בגרעונות לא תוציא כל כך הרבה כסף על כל ההכי הכי הזה.

    Liked by 1 person

  2. לפי מה שנראה מכאן, בארץ יש הרבה היסטריה אבל טיפול לא נכון. עושה רושם שיש כמה אנשי ״לי זה לא יקרה״ שמסתובבים חופשי (בעיקר במקומות חרדיים. הסתכלתי ב-ynet) ומכניסים בעקבותם אלפים לבידוד. זו לא עבירה פלילית? אי אפשר להעניש אותם איכשהו (קנס או מאסר)?
    כאן אין פאניקה אבל יש זהירות. יש אזור אחד בצרפת שנחשב לאזור אדום וסגרו בו הכל וביתר האזורים פשוט נמנעים ממגע או קירבה מיותרת. אני אישית מנסה גם לא להכנס למקומות עם הרבה אנשים. לקחתי פעם אחת את המטרו אז רחצתי ידיים לפני ואחרי ושמתי מסכה. גם קניות אני משתדלת לא לעשות.
    חוץ מזה, נראה לי שעדיף פשוט להזהר אבל אין טעם להלחץ, זה פשוט לא מועיל לאף אחד

    אהבתי

    • על מידת הנכונות/יעילות של הטיפול אפשר יהיה לדעת יותר בעוד חודש חודשיים. בינתיים זה מוקדם מדי.
      אין לי מידע על מי שמזלזלים בבידוד. אני מניחה שיש כאלה. בכל מקרה הבידוד לא הרמטי, הוא מיועד להוריד את מספר ההידבקויות בבת אחת, אבל הוא לא ימנע אותן לגמרי.
      עם השורה האחרונה שכתבת אני מסכימה בהחלט:)

      אהבתי

      • גם לי אין מידע, כמובן. פשוט ראיתי במפה שיש הרבה בתי כנסיות ואז עשיתי זום אין על רחובות וראיתי ששם כל מוקד ההדבקה פרוש על שלושה רחובות, ששלושתם נמצאים בשכונה החרדית של העיר.
        אותו אדם נכנס לכמה בתי כנסיות, הלך כל יומיים (!) לסופר השכונתי, הסתובב בישיבות. זה פשוט מפחיד כמה נזק אדם אחד חסר אכפתיות יכול לעשות. זו שכונה חרדית, שגם ככה הכל בה צפוף ודחוק. עכשיו תארי לך כמה משפחות מרובות ילדים (בתים לא גדולים עם 4-5 ילדים בחדר) צריכות להכנס לבידוד. ברור לחלוטין שזה בלתי אפשרי מבחינה פיזית וברור שאותו אדם בקלות יכול להיות אחראי להדבקה של אלפים ויותר

        אהבתי

        • אבל לפי מה את יודעת שזה 'אדם חסר אכפתיות'? ההוראה להיכנס לבידוד כשחוזרים מארצות שונות לא הייתה חד פעמית לגבי כל הארצות (כל פעם טפטפו עוד מדינה שממנה הגיעו), וחוץ מזה יש כבר שני מקרים של ישראלים שבכלל לא היו בחו"ל ולא ידעו שהם בקבוצת סיכון כלשהי.

          אהבתי

    • רשמתי לפניי, אם כי לא בטוח שיהיה לי כוח נפשי לראות עכשיו סדרה על מגפה. אולי בהמשך, כשהעניינים יירגעו קצת (בתקווה שיירגעו).

      אהבתי

  3. אוהבת את כיוון המחשבה שלך. באמת אין סיבה לתאר מסלולו של כל חולה בנפרד. מצאתי גם את עצמי, בעוונותיי, מרימה גבה על חולה 46 (אם אינני טועה) שהספיקה להיות גם בירושלים וגם בכפר סבא וגם ברעננה, גם ב"כל החנויות בקניון " ( נו, באמת) וגם במעון לקשישים וגם כמובן היא גננת ביישוב קטן וכל הילדים והעובדים וההורים נחשפו אליה במשך שעות ארוכות וימים שלמים…וואלה הספיקה הרבה. ואז חשבתי שרוב האנשים מספיקים הרבה…אולי לא עד כדי כך. דווקא אנחנו יחסית יושבי בית . ועכשיו מתברר שכנראה טוב שכך

    אהבתי

    • צריך לזכור שהיא נדבקה כנראה מבעלה שבכלל לא היה בחו"ל. מי שלא היה בחו"ל לא חשב בכלל (עד לפני יום-יומיים) שיש אפשרות שהוא נשא. גם במשרד הבריאות לא חשבו, למרבה הצער.

      Liked by 1 person

  4. ראוי ונכון שכל אחד ייקח אחריות על מעשיו ואם לא חייבים לשבת בבית קפה, אפשר לדחות את התענוג לפעם אחרת.
    קנייות מצרכים וכד' הן חיוניות וכיוון שכך האדם שיש לו ספק אם בא במגע עם אדם ששב מחו"ל עדיף לא שייכנס להסגר, אפילו מחמת הספק.
    וחייבת לספר על קטע משעשע משהו שקרה לי לפני כשלושה שבועות, לפני הגידול במספר החולים או הנשאים.
    השתתפתי בסלון ספרותי ולאחר שאכלתי משהו נתקפתי שיעול, אז השתעלתי פעם, פעמיים ושלוש ולאחר מכן הבטחתי לעצמי שגם אם אחנק, אני לא משתעלת יותר ושתיתי מים בכל פעם שחשתי גירוי.
    מזל שלא קמו ונטשו את המקום.
    מה גם שזו פעם ראשונה שהתארחתי במקום.

    אהבתי

    • כן, היום כל עטישה וכל שיעול מעוררים חשד. זה די קשה בשבילי, שמתעטשת בכל ימות השנה, וגם משתעלת כמעט בכולם. גם אני משתלת להתאפק כפי שתיארת, כדי לא להבהיל אף אחד:)

      אהבתי

  5. לפני ימים מספר ביטלתי כרטיסים להופעה עתידית. גם בימים כתיקונם, כשיש סתם מגיפת שפעת, אני נחרד מכל בנאדם שמשתעל ומנוזל באולם התאטרון. לא מצליח להבין אנשים, שהולכים להצגה/מופע כשהם חולים. הם פשוט שמים זין על כולם. נכון, הכרטיסים עלו להם כסף וחבל לא ללכת – אבל מה עם כל הקהל שיכול להידבק מהם?

    בימים הקרובים מתוכננת חתונה, שאנחנו מוזמנים אליה. בן של חברים.
    אמש נערך דיון בווטסאפ ביני לבין מוזמנת נוספת לחתונה. מה עדיף? לא להגיע בכלל? להגיע, לברך, לתת מתנה – וללכת? לשבת באירוע עם מסיכה על הפנים?

    כשלעצמי, אני חושב שהחברים שלנו היו צריכים לשלוח הודעה למוזמנים בגילנו (ומעלה) ולכתוב מפורשות:
    "אנחנו מודעים למגיפת הקורונה ולחששות בקרב הציבור. ברצוננו להודיע, שאנחנו לא נכעס על מי מהמוזמנים שיבחר לא להגיע. מבטיחים גם לא להיעלב, כי ברור לנו שלא מדובר במשהו אישי. כמובן, נשמח על כל מי שיבחר להגיע ולהשתתף בשמחתנו, למרות החששות".

    אבל ברור לי שאני סתם מפנטז. הם רק רוצים שתהיה חתונה גדולה ושמחה.
    הם רק שוכחים, שבנאדם שיושב ואוכל, תוך חשש מכל מי שמשתעל או מנוזל או נראה חולה – בנאדם כזה לא באמת שמח בשמחתם.

    הפתרון הקל היה אם משרד הבריאות היה אוסר על התכנסויות מעבר למאתיים אנשים – ולא אלפיים אנשים. הצגות תאטרון היו מתבטלות, כמו גם חתונות ושאר ירקות. לטעמי, בסופו של דבר, אנחנו גם נגיע לכך – וגם לאוניברסיטאות ובתי ספר סגורים. כמו באיטליה. רק שעד אז, מספר הנדבקים עוד יזנק.

    אהבתי

  6. ברשותך, אני מבקש להוסיף עוד משהו:
    קראתי עכשיו בתגובות, בבלוג של אמפיארטי:
    "מקווה שיהיה בסדר הערב בחתונה. יש כמובן המון ביטולים – והזוג הצעיר מבואס מזה מאד. אבל לפחות עדיין לא הגבילו אירועים של 300 איש, אז החתונה עדיין יכולה להתקיים."
    אם משרד הבריאות היה מוציא הנחיה, שאוסרת על התכנסות של מעבר ל – 200 אנשים, הכל היה ברור.
    חתונות היו מתבטלות. הזוג הצעיר היה מתחתן בלי מסיבת חתונה, כאשר היתה עומדת לזכותו אפשרות להתחתן במועד מאוחר יותר. הכל היה בחסות החוק: הביטולים, הזיכויים, תביעות לחברת הביטוח (נניח, של בעלי האולמות, שסופגים ביטולים) – והיתה חובה להסדיר את הכל.
    כרגע, כל הציבור יוצא ניזוק. הזוגות הצעירים שסופגים המון ביטולים, בעלי אולמות השמחה ומפיקי האירועים שסופגים ביטולים של אירועים עתידיים, היכלי התרבות והתאטראות שהקהל מדיר רגליו מהם – אבל אף אחד לא יכול לתבוע אף אחד בגין הנזק. הממשלה נמנעת, ככל יכולתה, מצעדים שיכריחו אותה להכניס את היד לקופה הציבורית ולפצות את כולם, כמו שראוי לעשות.
    זה דומה להגדרת "צוק איתן" ל"מבצע" ולא ל"מלחמה" – מה שאִפשֵר לממשלה לא לפצות כראוי את האזרחים שנפגעו מהעובדה שאכן היתה מלחמה בת 50 ימים.
    אבל הפעם המשבר הוא כל כך גדול והשלכותיו כה נרחבות, שלא תהיה לממשלה – כל ממשלה – ברירה, אלא להכניס את היד לכיס.

    אהבתי

  7. לא רחוק מהעבודה שלי התגלו היום שני חשודים לקורונה, עדיין לא מאומתים, שכנראה היו צריכים להיות בבידוד, אבל זלזלו.
    אני לא נביאה ולא יודעת איך יתנהלו הענינים, אבל דבר אחד אני יודעת, יהיה יותר גרוע, לפני ששוב יהיה טוב.

    אהבתי

  8. המשפט על פורים תפס אותי. אמנם לא הייתי בארץ מרבית השבוע, אבל דרך הנייד ראיתי וקראתי וחברים שלחו תמונות קניונים ריקים [ אגב, מה שלא רע כלכך ].
    בנורווגיה התחיל הטירוף, לפי גיסי, אנשים נכנסים למודוס מצור וכל הסופרים מתרוקנים בקצב מסחרר. מזכיר אותנו.

    אהבתי

      • בחרתי להתאים עצמי לאיזו דיאטנית שכתבה בעיתון על אכילת ירקות מוגברת, על התעמלות על כסא.. יש לנו מוזיקה יוונית נהדרת.ואפס נשנושים או הפיכת הנשנוש לפרס 🙂

        אהבתי

        • תודה רבה רבה. היום חבשתי את האוזניות שקניתי, שמתי מוזיקה קצבית מאיזו תחנת רדיו בטלפון הנייד. נקיתי את הבית ורקדתי מדי פעם על פי איזה שיר שהדליק אותי. אני מניח שזו לא ממש התעמלות כפי שהדיאטנית התכוונה, על הקפדתי לנענע את אברי גופי מלמעלה עד כפות הרגליים, לפחות 20 דקות במרץ. 🙂

          Liked by 1 person

  9. הרשימות האלה מעצימות את השמות המגוחכים שניתנים כאן לבתי קפה ועסק. אולי ז הזדמנות להסתכל על עצמנו בראי ולתקן ולמצוא שמות יותר מכובדים. על עבריים אני כבר לא מדברת

    אהבתי

  10. פינגבק: This is my Letter to the World * | בלוגיעדה

    • אכן. זה מן הסתם יימשך כך. צריך לזכור, אבל, שלא כולם חולים: אצל רבים הנגיף נמצא בגוף בלי לגרום נזק. בסופו של דבר, זה מה שעשוי אולי לסיים את המגפה: המספר הגדול של אנשים שיפתחו נגדו חסינות טבעית לאחר שנחשפו לו. אוכלוסיית המחוסנים תגונן גם על הלא-מחוסנים. אבל זה עוד ייקח זמן.

      אהבתי

      • העניין הוא שאף אחד לא לא באמת יודע אם יהיה באמת חיסון טבעי
        כרגע מי שחלה יכול לחלות בזה שוב (כבר היה לפחות בן אדם אחד בארץ שחלה פעמיים)
        ככה שאי אפשר לבנות על זה…

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s