יומן קורונה (1)

היום יום שישי. מחר שבת מחר שבת. מאז יום רביעי גם אנחנו ספונים בביתנו. אפילו עשינו הזמנה אונליין מהסופר, כיאה לעידן החדש שנחת עלינו. לעבודה אינני נוסעת, אבל הקורסים עברו למתכונת מקוונת. למזלי יש לי ניסיון עם קורסים מקוונים, כך שאינני אובדת עצות כפי שאפשר היה לשער שאהיה. מצד שני, קורס מקוון זה פי עשר יותר עבודה מקורס רגיל, כך שעל אף שעות הנסיעה שנחסכו ממני, אני עובדת יותר מאשר בדרך כלל. אתמול הצלחתי להוסיף הסברים מוקלטים למצגת: הייתי כל כך גאה בעצמי, שמרוב נחת לא יכולתי להתרכז עוד בעבודה עד הערב.

*

שאלת השאלות שמרחפת בימים אלה על פני המים: מה קורה עם הבדיקות/מטושים/ערכות וכו'. בעניין הזה אי אפשר להוציא תשובה ברורה משום אדם. יושבים כל המלומדים האלה באולפן, דוקטורים ופרופסורים, רהוטים וסמכותיים, וברגע שהם נשאלים על הבדיקות והמטושים דומה שמוחותיהם יצאו בזה הרגע מתוך התוף של מכונת הכביסה לאחר מחזור סחיטה מאומץ במיוחד: בעקבותיו הם מצליחים להפיק מפיהם רק שברי משפטים שאין שום קשר לוגי בין חלקיהם. ודווקא במבנה המשפט אני מבינה קצת – למעשה, נדמה שזה הדבר היחידי בעולם שבו אני מבינה משהו בכלל.

*

ההתפתחות המסעירה ביותר של הימים האחרונים: התהפכות היוצרות של ההיררכיה המשפחתית שלנו. שני צאצאינו התחילו להתנהג אלינו כאילו הם ההורים ואנחנו הילדים הפרחחים שלהם. בין השאר גערו בנו על התנהגותנו חסרת האחריות ופקדו עלינו להישאר בבית, לעשות קניות רק באינטרנט, להתכונן לבאות ולשמור על בריאותנו. אנחנו פוחדים להפר את פקודותיהם, על אף שמאז שנולדו הם מפירים במצח נחושה את כל פקודותינו ושום דבר רע לא אירע להם בשל כך. מכל מקום, המצב החדש הזה אינו נטל קסם, ויש להודות שהם נורא חמודים. אל תגלו לשום איש.

*

ראיתי שבאחד מבתי החולים הופכים את החניון (התת קרקעי?) לשטח אשפוז. הידעתם איך עוברת שם האחות ממיטה למיטה? נכון מאוד, ילדים: היא נוסעת מחולה אל חולה במכונית ננסית. תודו שלראש היהודי יש פטנטים שאינם נופלים מאלה שמפיק הראש הסיני. עפתי על זה לגמרי. כמו שעפתי על בעלי דירות להשכרה לתיירים, שמשכירים את הדירות שהתרוקנו עקב המצב לטובת מי שפקודת הבידוד נחתה על ראשיהם שלא בטובתם. מה אומר ומה אדבר? באילתורינו ננוחם.

*

הדומיה מסביב מורטת את עצביי. זה מין יום כיפור מתמשך עד אין סוף. מחצר הבניין הסמוך עולים אליי פתאום קולות דיבור. אני מציצה מחלוני ורואה שתי שכנות שקועות בשיחה בחניה, במרחק של כשלושה מטרים זו מזו. כמה מהר הפנמנו כולנו את ההוראות.

*

היות שאי אפשר 'לקפוץ לסופר' בכל רגע שמתחשק, התחלתי לחשב חישובים במטבח שלי. צריך לתכנן מראש מה וכמה צריך, כדי לערוך רשימת קניות בלי להתבלבל. את זה נשמור למחר, את ההוא לשבוע הבא. לא לזרוק כלום, אולי עוד יהיה לו שימוש. מצב חדש עבורי, אבל גם לזה נתרגל. בינתיים לא חסר לנו דבר.

*

שישי בערב בלי ארוחה משפחתית: לא הילדים ולא בני זוגם ולא הכלבה הוגולינה (שם בדוי, וראו קטגוריה על שמה). בישלתי רק עבור שנינו, ואכלנו בצוהריים, כיאה לבני גילנו. בערב נראה את יומני החדשות של אולפני שישי, כבר מזמן לא הייתה לנו הזדמנות.

*

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

24 מחשבות על “יומן קורונה (1)

  1. מצאתי את עצמי מחייכת מאוזן לאוזן למקרא המשפט "הייתי כל כך גאה בעצמי, שמרוב נחת לא יכולתי להתרכז עוד בעבודה עד הערב.".
    לדעתי בעניין הבדיקות והמטושים יש כאלה שקשה להם לשקר ויש כאלה שמשקרים במצח נחושה. אין מספיק בדיקות. נקודה. קברניטנו עסוקים בלטפוח אלה על אלה על השכם לגבי ההיערכות המוקדמת המצוינת התקדימית של המדינה ומדלגים באלגנטיות על הפאשלה הענקית הזאת. הבדיקות, והמיגון לצוותים הרפואיים.
    מעניין שדווקא המצב הנוכחי הפך את התפקידים אצלכם (אמא שלי קוראת לי ול-T "ההורים שלנו" כבר כמה שנים) ואני מסכימה איתך ש"המצב החדש הזה אינו נטל קסם, ויש להודות שהם נורא חמודים". היום גם בתי התחילה להפגין סימנים של התהפכות כזאת כלפינו – זה באמת חמוד ומחמם את הלב.
    גם אצלנו אין ארוחה הערב אבל החלטנו לנצל את הפסקה בהנחיות שאומרת "שמותר לנסוע לסייע לבן משפחה" כדי להקפיץ אל בתי את הלזניה ש-T הכין אתמול….וכנראה נישאר לאכול אותה איתם. לא ברור מה יהיה בהמשך – אם נמשיך להיפגש, אם נמשיך לטפל בנכדים….יתכן שלא. הרבה בריאות לכולנו
    נ.ב. דווחי איך עלה עניין הזמנת המזון בסופר. בינתיים אנחנו הולכים בעצמנו ושומרים על מרחק ועל כללי ההיגיינה….ונקווה לטוב

    אהבתי

    • הזמנו אתמול בלילה, הובטח לנו שהמצרכים יגיעו בשני בצוהריים. ראה נראה.
      מה שיפה בקסם הוא שהם גם הרבה יותר נגישים בוואטסאפ ובטלפון. הקטנה מאוד אחראית ועוזרת בכל ימות השנה, אבל אחרי הילד אני לפעמים רודפת ימים ארוכים כדי שיענה לי, והנה היום הוא סתם מצלצל לשאול מה שלומנו. אחרית הימים:)

      Liked by 1 person

  2. היי
    אני מנהל יומן בידוד מיום חמישי בשבוע שעבר. https://www.arikbenedekchaviv.online/ אינני מנהל קורסים מקוונים, כי אין לי רמקול ואין לי מצלמה, כך שאין טעם באף קורס מקוון מאף סוג. אני שולח דפי עבודה – אבל יפים וצבעוניים, והם עונים בשולי הקובץ ומחזירים לי.
    הזדמנות פז לערוך בדיקות מורכבות יותר, לחלוק אתם מידע רב יותר, לשלוח אותם לאתרים וכו'
    הילדים שלנו עדיין הילדים שלנו, עוד לא שינו התנהגות. נראה מה יהיה בהמשך 🙂

    אהבתי

    • ניסיתי להוסיף לרשימת הקריאה שלי, לא בטוח שזה עובד – אבל אעקוב בכל מקרה. באיזו פלטפורמה זה? אני לא מכירה אותה.
      קורס מקוון אפשר לנהל אפילו בלי מיקרופון ומצלמה: פשוט להעביר קבצים, מצגות, קישורים לאתרי אינטרנט, שאלות למטלות. אצלנו לכל קורס יש אתר שיעור, ושם אפשר לפתוח פורום ולנהל דיונים בכתב. בלי מצלמה, בלי מיקרופון. כמובן, אפשר גם עם.

      Liked by 1 person

      • קורסים כאלה יש לי גם. הבעייה אתם, לפחות בפלטפורמה שהוצעה לנו, שהיו ועדיין יש קשיים של תלמידים להתחבר אליהם, להעלות חומר. משהו מטורלל לגמרי:-)

        אהבתי

  3. גם הילדים שלנו גוערים שלא נשמענו להם וערכנו קניות, נכון יותר, בעלי ערך קניות והסתבר לי שאני צריכה להיות כלב השמירה.
    ולכן גערו בי שלא עשיתי את תפקידי.
    אנחנו החלטנו על ההסגר כבר קרוב לשבועיים ולי אין בעיה עם זה. לעומת זאת בעלי מאד שש להסתובב בין חנויות ולבזבז את כספנו כאילו אין מחר.
    הוא כמעט זרק לאשפה חבילת גלידה כי לא היה מקום בפריזר למצרכים.
    אמרתי שגלידה יכולה להיות תחליף לארוחה אם חלילה יחסר.
    לאיזה מצב הגענו…

    אהבתי

    • זה נראה סוריאליסטי לגמרי, אבל למרבה הצער זו בדיוק המציאות. עוד יכול להיות שבדרכנו לסופר נצטרך לדווח לשוטר על מחוז חפצנו:(
      תחזיקי מעמד:)

      אהבתי

  4. איזה יופי של פוסט. ממש חייכת אותי וזה לא מובן מאליו בתקופה הזאת. מזדהה מאוד עם כל מה שכתבת, חוץ מזה שהילדים עדיין איתנו ואנחנו עדיין גוערים בהם. אני בטוחה שזה ישתנה מהר מכפי שאני חושבת…. 🙂

    מרגישה שותפות גורל. תודה על ההומור הנפלא. 🙂

    אהבתי

    • בצילומי הכתבה זה נראה מצוחצח ומואר היטב, הכול חדש ונקי. אני גם לא הבנתי אם זה במרתף או לא, לא היה ברור. אשר לרדון – נצטרך לדאוג לו אחרי הקורונה, אי אפשר הכול ביחד…

      אהבתי

  5. לגבי הקניות בסופר – אנחנו הלכנו היום, והופתענו לגלות סופר לא עמוס באנשים, שמכיל כמעט הכל (כולל תועפות נייר טואלט), ועם הקפדה של הצוות ושל הלקוחות על ההנחיות. בכניסה נתנו לנו אלקוג׳ל וכפפות, העובדים והלקוחות הקפידו על שמירת מרחק, והקופאית חיטאה את הקופות. היה ממש יופי, כל כך שונה מהחוויה המפוקפקת של שבת בערב, עם החוסרים והתורים האינסופיים.

    אהבתי

  6. נגעת בנקודה כאובה. בגיל, גם אני וגם זוגתי בקבוצת הסיכון. הילדים לא באים לבקר כי לא רוצים לסכן אותנו, אבל זוגתי יוצאת לקניות ויש לנו חילוקי דעות על זה. למעשה רק לפני יומיים השתכנעה שיסתדרו בלעדיה בעבודה ושהנובל יחכה :). בינתיים הביאה לבית את העבודה הכוללת שיחות ועידה של שעות והרבה החלטות והוראות בשלט רחוק. אגב אם תהית איך ביבי מבטיח 5,000 בדיקות – היחידה לציוד בין מחלקתי (מדעי ולא רפואי) בפקולטה שלנו נסגרה ועוסקת כולה כעת בבדיקות קורונה.
    נצפה לימים טובים יותר ורק בריאות.

    אהבתי

    • בנוגע לבשורה (המשמחת) על היחידה ההיא בפקולטה שלך: הנחמה היחידה בתוך הכאוס האינסופי במערכת הבריאות היא שיש במדינה הזאת אנשים רבים שהם אלופים באילתורים. זה מה שמציל אותנו תמיד ברגע האחרון, על סף התהום. אני מניחה שלולא היינו כל כך גרועים בהיערכות מסודרת, לא היה מתפתח אצלנו כזה כישרון לאלתר. ולמרות זאת אני חושבת שההיערכות המסודרת מראש עדיפה. חבל שאצלנו היא תמיד מתפספסת.
      ואכן, רק בריאות.

      אהבתי

  7. אני מוצאת שלאנשים קשה להפנים את מושגי הריחוק והסגר. גם לי עצמי זה נראה מוזר.
    לחמי וחמותי מאד קשה להבין שלא רצוי שיסתובבו כמו שהיו רגילים.
    ביטלנו את ארוחת הערב של יום שישי ושלחתי להם פיצה שהכנתי הביתה, כי שניהם אוהבים ולחמי היתה יום הולדת שלא יכולנו לחגוג יחד.
    לפחות כתבתי לו מזל טוב עם הזיתים…

    אהבתי

  8. בהצלחה לכולנו במצב המוזר והלא פשוט הזה.
    אני לצערי יצאתי השבוע כל יום מהבית פרט להיום (שבת).
    מקווה שיאשרו לי לעבוד מהבית בשבוע הבא

    אהבתי

  9. גם אצלינו הבן התקשר מחו"ל בשיחה רצינית מאד, רצה לדעת אם אנחנו מבינים את חומרת המצב, ונרגע רק לאחר שהבין שאנחנו מודעים. אני לא זוכרת שהוא אי פעם דאג לנו כמו עכשיו. אולי בגלל שמפמפמים שהבעיה של המחלה היא עם הזקנים. אז זה נחמד להיות קצת במרכז תשומת הלב של הדור הצעיר.
    אבל, כפי שכתבת, המרחק מהילדים וגם מהנכדים קשה מאד.
    מחכה להמשך היומן……

    אהבתי

    • בדיוק, תשומת הלב חמודה, ואיך הם זמינים מהר בטלפון, אחרית הימים ממש 🙂
      אבל, בגדול: זמנים קשים. לגמרי.
      יש עוד המשך מהיום, אולי יהיה גם מחר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s