אחרי חמש יממות תמימות שבמהלכן לא הוצאתי את קצה אפי מן הבית (מסעות להורדת הזבל לפחים לא נחשבים), הרגשתי שהחלודה מגיעה לי כבר למוח. תצאי, תצאי קצת, אמר לי ראש המשפחה. בדקתי את הוראות משרד הבריאות: אם הבנתי נכון (ולא קל להבין, אגב), יציאה לפעילות גופנית של שני אנשים גג – מותרת. עכשיו, הליכה היא הפעילות הגופנית המועדפת עליי (אף שאני מוסיפה לה תרגילי התעמלות ויוגה בבית, יום יום) – אז לקחתי איתי את עדה ק. (ביחד אנחנו בקושי שתיים) ויצאנו להליכה קצרה. נזהרנו לא להתקהל, לא דיברנו עם איש, בקושי נשמנו ליד אנשים אחרים (היו אנשים, אבל לא הרבה).
למרות זאת עדה ק. לא הפסיקה להתלונן:
– זה אסור, אמרה לי, ביבי לא מרשה.
[יש בפייסבוק סרטון חמוד כזה עם ילדון שלא מרשה לאמא שלו לנשק אותו כי ביבי וכו'.
מילא ביבי, אבל משה בר סימן טוב גם הוא לא מרשה, והוא באמת מפחיד אותי].
– 'סתמי, אמרתי לה, אני נוהגת על פי ההוראות. שימי לב שאני אפילו לא מתעטשת ולא מפזרת סביבי הדבקה טיפתית. כלום. ונושמת לגמרי בזהירות. אפילו לא קשר עין עם אף אחד. וחוץ מזה, אמרתי לה, הישיבה האינסופית בבית לצורך השטחת העקומה מכניסה אותי לדיכאון. ודיכאון מסכן גם הוא את בריאותי: נפש בריאה בגוף בריא. Mens sana in corpore sano. בלטינית זה נשמע יותר טוב. אז תשמרי שני מטר ממני ותשתקי.
עדה ק. השתתקה. היא פוחדת ממני קצת, כי כשאני עצבנית, אני די מפחידה. בינתיים הייתה שקיעה נהדרת – השמש כבר לא נראתה, אבל השאירה אחריה שובל צהוב-כתמתם-ורדרד. היו כמה ענני נוצה, והציפורים התכוננו בציוצים ערים לשנת הלילה שלהן.
א-פרופו ציוצים: בדרך חזרה, במדרכה שמנגד, ראיתי אימא אחת צעירה מטיילת עם פעוט שמהדס אחריה על מעין אופניים זעירים (גם זה מותר על פי הוראות משרד הבריאות). הפעוט הסביר משהו באריכות נלהבת, וקולו הצייצני נישא אליי מהצד השני של הכביש, והזכיר לי את הקול הציפציפי של הילד שלי כשהיה פעוט בעצמו. פתאום התמלאתי געגועים עזים, לא בדיוק ברור לְמה ולָמה. גם עדה ק. התגעגעה.
חזרנו הביתה ואני הורדתי את המעיל ומיד הלכתי לרחוץ ידיים באריכות, לפי ההוראות. נדמה לי שאפילו ביבי היה יכול להיות מרוצה מזה. אם כי השאלה אם אני מרוצה ממנו היא כבר עניין אחר לגמרי.
*
ויהי ערב ויהי בוקר, יום שלישי.
[תהיו עדינים איתי בנוגע לשיטת הספירה של הימים: זה לא היום השלישי לסגר/עוצר/מה-שזה-לא-יהיה, אלא היום השלישי לדיווח בבלוג. יש להניח שלא אנדנד כאן כל יום, וזאת לשמחת לב כולנו.
בריאות לכול!]
ד"ש לעדה ק.🙂
אהבתיאהבתי
כן גם אני כמעט לא יוצא מהבית,משתעל מתעטש ומפהק לזרוע,לקח לי קצת זמן להבין את הקונספט,אם אני יוצא זה רק בסביבות 7 7 וחצי בבור למכולת והבייתה,הילדים שגרים בבית (שניים,אחד מהם בצבא אבל נראה לי שהוא יותר בבית מאשר בצבא ,מה גם שהוא יוצא לחפשש( חופשת שחרור) ביום חמישי וזוגתי שכל הארגון שבו היא עובדת יצא לחל"ת,היא מכולם עובדת וכך אני פחות משתגע:-) טליק
אהבתיאהבתי
אני מקווה שכולנו נצליח לא להשתגע, אם כי זה לא פשוט. תודה, טליק.
אהבתיאהבתי
לבהיר: תודה, אמסור לה 🙂
אהבתיאהבתי
איזו גיבורה ושקדנית את. עושה יוגה.. בטח עכשיו גם תעשי כל יום הליכות. כל הכבוד. מחר תציירי. אצלי היו יומיים סאגות. אין לוח זמנים בינתיים או דברים עקביים למעט להציץ מדי פעם למספר המתים באיטליה
אהבתיאהבתי
מאוד אשמח לעשות הליכות, בתנאי שלא יחמירו את הכללים ויסגרו עלינו עוד יותר.
מספר המתים באיטליה זה ממש נורא. פחד.
אהבתיאהבתי
את לא מנדנדת! כיף לי!
אהבתיאהבתי
תודה, אני שמחה 🙂
אהבתיאהבתי
טוב שיצאת תוך שמירת הכללים. אבל העיקר טוב שיצאת.
ממש טוב שיצאת.
נהדר שאת כותבת 🙂
אהבתיאהבתי
תודה, שימחת אותי 🙂
אהבתיאהבתי
טוב שיצאת וטוב שלקחת איתך את עדה ק. למרות הקיטורים. אין כמו הליכה בטבע (או בנוף אורבני אביבי) כדי להקל על הנפש
אהבתיאהבתי
היא מה-זה נדנדה הרבה, אבל הרי אי אפשר בלעדיה 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אני מאוד בעד טיולים מהסוג הזה בימים האלו. אחרת כולנו נשתגע.
בריאות!
אהבתיאהבתי
תודה, גם לכם, ואכן, גם על בריאות העצבים צריך לשמור.
אהבתיאהבתי
פוסט פשוט מקסים.
כל עוד את לא נוגעת בדבר בחוץ, ושומרת מרחק מאנשים, זה אפילו בריא, לגוף ולנשמה.
תרגישי טוב.
אהבתיאהבתי
תודה, בכל הסעיפים:)
אהבתיאהבתי
איך התגובה עפה לי?
מעריצה אותך שעושה גם וגם הליכות יוגה והתעמלות, אני גם בטוחה שרגע הפיק היה כשהפעוט השמיע את קולו מעבר לכביש.
אני בעיקר מוציאה מארון הבגדים לשמש בחצר את כל הבגדים התלויים. והספורט שלי מסתכם בכך שכיוון שמדובר בהרבה מאד בגדים, אני יוצאת ונכנסת הרבה פעמים.
כך אני מסבנת את עצמי (איזה עומק, יאללה לא ידעתי שאני כזו עמוקה😜).
אהבתיאהבתי
מזג האוויר משתפר ומתאים במיוחד לפעילות שאת מתארת בין ארון הבגדים לשמש שבחצר:)
אהבתיאהבתי
נגיף הקורונה מרשה פיצול אישיות בין עדה לעדה ק. 🙂
אהבתיאהבתי
זהו, אני מקווה שזה לא מסמל את תחילת ההתרופפות הכללית בשל התנאים הקשים בימים טרופים אלה:)
אהבתיאהבתי
חחחחחח
יום שישי, יום תרופות, יום סופר, יום טיול עם כלבה שתחזור מהקרנטינה שלה.
אהבתיאהבתי
שיעבור לכם מהר עד אז. מקווה שהגזרות החדשות לא ימנעו מכם קצת אוורור בחוץ.
אהבתיאהבתי
כתבת יפה…
אני יצאתי מהבית כל יום – לעבודה וגם קצת לקניות.
רק בשבת ישבתי בבית…
לעומת זאת להליכה לא יצאתי אפילו פעם אחת בשבוע שעבר. השבוע אאזור עוז לעשות זאת – אלא אם משרד הבריאות יאסור גם זאת…
אהבתיאהבתי
יש מצב שיאסור:(
תודה
אהבתיאהבתי
מתגעגעת אליך. גם אני הגעתי למסקנה שמותר לצאת והוצאתי את עצמי להליכה מאד מספקת. אולי אנחנו בחופש ואולי צריך להיות אחראיים ולא להרגיז את משה בר סימן טוב (מחזיקה מהאיש, באמת!) אבל גם צריך להשתדל ולא לסבול.
אהבתיאהבתי
גם אני מתגעגעת. אבל אני לא בטוחה שמשה בר סימן טוב מסכים איתך בעניין ההשתדלות לא לסבול: ההנחיות עומדות להיות מוחרפות 😦
אהבתיאהבתי
משעשע לקרוא. התיאור שלך מקסים וממש קל להזדהות איתו. גם אני לא הוצאתי את האף מהבית כמה ימים, גם לא לרוקן את הפח. לפני יומיים יצאתי החדשות עם כל ילד בנפרד לכמה דקות על הבימבה ג'וק (אופניים קטנות ומוזרות-חפשי בגוגל) ושמתי לב שכל האנשים המבוגרים מתרחקים מאיתנו בצורה גלויה, אפילו חוצים את הכביש ולא יכולתי שלא להתבאס קצת.
לא אתנגד לדיווח יומי, החומר הכתוב משאיר אותי שפויה, מה גם שהספריה נסגרה וכבר חרשתי את אלו שבבית.
אהבתיאהבתי
גם אצלנו סגרו את הספרייה. יש כמובן אפליקציות (עברית וכו'), אבל אני מנסה להגן על (ולחסוך ב-) הסוללה של הסמרטפון.
גם כשרואים אותי עוברים למדרכה ממול. מביך.
יש מצב שהפעוט שראיתי אכן הידס על בימבה ג'וק:)
תודה!
אהבתיאהבתי
נשמע שמצאת את האיזון העדין בין המותר לאסור.
מה שיותר מדאיג אותי זה חוסר הבטחון שהאיש הזה מצליח לטעת בנו..
רק בריאות ובעיקר שפיות
אהבתיאהבתי
לגמרי, בריאות ושפיות. תודה!
אהבתיאהבתי
נהניתי מהשיחה שלך עם עדה ק. 🙂
וברצינות, כן, בריאות נפש זה גם חשוב, ולהיות ספונים בבית בלי לצאת – אפילו למופנמים שאוהבים להיות בבית – זה מירשם לדכאון. שמחתי שאפילו כשהנחיתו עלינו כללים נוקשים יותר (אתמול בערב) כאן מכירים בצורך הזה ומרשים – פעם ביום, ומקסימום שני אנשים – לצאת למטרת פעילות גופנית.
אהבתיאהבתי
ההנחיות החדשות יגבילו את זה כנראה ל-100 מטרים מהבית. נעשה טיולים ברונדלים:(
אהבתיאהבתי
השבוע זה השבוע הרביעי שלי בבית
חוץ מפעמיים שהלכתי למכולת במושב לא יצא לי לצאת בכלל
עובדים מהבית ועושים הכל מהבית
וככה זה
ואולי עדיף
רק היום שמעתי מידיד שהיה ב3 סופרים שונים ואיך זה שכולם משתעלים שם
ושהוא חושש להידבק מרוב סיבובי הקניות שהוא עשה
אהבתיאהבתי