יומן קורונה (3)

אחרי חמש יממות תמימות שבמהלכן לא הוצאתי את קצה אפי מן הבית (מסעות להורדת הזבל לפחים לא נחשבים), הרגשתי שהחלודה מגיעה לי כבר למוח. תצאי, תצאי קצת, אמר לי ראש המשפחה. בדקתי את הוראות משרד הבריאות: אם הבנתי נכון (ולא קל להבין, אגב), יציאה לפעילות גופנית של שני אנשים גג – מותרת. עכשיו, הליכה היא הפעילות הגופנית המועדפת עליי (אף שאני מוסיפה לה תרגילי התעמלות ויוגה בבית, יום יום) – אז לקחתי איתי את עדה ק. (ביחד אנחנו בקושי שתיים) ויצאנו להליכה קצרה. נזהרנו לא להתקהל, לא דיברנו עם איש, בקושי נשמנו ליד אנשים אחרים (היו אנשים, אבל לא הרבה).

למרות זאת עדה ק. לא הפסיקה להתלונן:
– זה אסור, אמרה לי, ביבי לא מרשה.
[יש בפייסבוק סרטון חמוד כזה עם ילדון שלא מרשה לאמא שלו לנשק אותו כי ביבי וכו'.
מילא ביבי, אבל משה בר סימן טוב גם הוא לא מרשה, והוא באמת מפחיד אותי].
– 'סתמי, אמרתי לה, אני נוהגת על פי ההוראות. שימי לב שאני אפילו לא מתעטשת ולא מפזרת סביבי הדבקה טיפתית. כלום. ונושמת לגמרי בזהירות. אפילו לא קשר עין עם אף אחד. וחוץ מזה, אמרתי לה, הישיבה האינסופית בבית לצורך השטחת העקומה מכניסה אותי לדיכאון. ודיכאון מסכן גם הוא את בריאותי: נפש בריאה בגוף בריא. Mens sana in corpore sano. בלטינית זה נשמע יותר טוב. אז תשמרי שני מטר ממני ותשתקי.

עדה ק. השתתקה. היא פוחדת ממני קצת, כי כשאני עצבנית, אני די מפחידה. בינתיים הייתה שקיעה נהדרת – השמש כבר לא נראתה, אבל השאירה אחריה שובל צהוב-כתמתם-ורדרד. היו כמה ענני נוצה, והציפורים התכוננו בציוצים ערים לשנת הלילה שלהן.

א-פרופו ציוצים: בדרך חזרה, במדרכה שמנגד, ראיתי אימא אחת צעירה מטיילת עם פעוט שמהדס אחריה על מעין אופניים זעירים (גם זה מותר על פי הוראות משרד הבריאות). הפעוט הסביר משהו באריכות נלהבת, וקולו הצייצני נישא אליי מהצד השני של הכביש, והזכיר לי את הקול הציפציפי של הילד שלי כשהיה פעוט בעצמו. פתאום התמלאתי געגועים עזים, לא בדיוק ברור לְמה ולָמה. גם עדה ק. התגעגעה.

חזרנו הביתה ואני הורדתי את המעיל ומיד הלכתי לרחוץ ידיים באריכות, לפי ההוראות. נדמה לי שאפילו ביבי היה יכול להיות מרוצה מזה. אם כי השאלה אם אני מרוצה ממנו היא כבר עניין אחר לגמרי.

*

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שלישי.

[תהיו עדינים איתי בנוגע לשיטת הספירה של הימים: זה לא היום השלישי לסגר/עוצר/מה-שזה-לא-יהיה, אלא היום השלישי לדיווח בבלוג. יש להניח שלא אנדנד כאן כל יום, וזאת לשמחת לב כולנו.
בריאות לכול!]