יומן קורונה (4)

ישנו השיר הנהדר ההוא של זלדה, שלומי קשור בחוט אל שלומך. המילים האלה מסתובבות לי בראש כבר כמה זמן, בכל מיני הקשרים. גם בהקשר פרוזאי לגמרי, שזלדה מן הסתם לא חשבה עליו.

שלומנו קשור בחוט (או בלעדיו) אל האינטרנט. הכול מנוהל דרכו. משפחה, מידע, טלפוניה, מפגשים וירטואליים, טלוויזיה, עבודה, הזמנות מהסופר, שירותי בריאות. פייסבוק. בלוגים. ועוד ועוד. מצד אחד זה נפלא, מצד שני זה מגביר את תחושת הבידוד שלי. מכל עבר סוגרות עליי עוד ועוד חומות. המוח החרדתי שלי ממציא את כל תרחישי האימה האפשריים. ואם יתקלקל האינטרנט. ואם טכנאי לא יבוא לתקן (כולם היום הרי שומרים מרחק). ואם גם הסמרטפון ישבוק. ואם לא יהיה איפה לקנות סוללה להחלפה (הכול נסגר). ואם ואם. לא אלאה אתכם בכל הפרטים.

בימים כתיקונם, אני תמיד מתכננת מסלולי מילוט: אם לא יהיה אינטרנט בבית, אסע לעבודה ואעבוד משם; אתנחל אצל הילדים המסכנים; אשב בקפה-אינטרנט; אבקש מחברים או שכנים רשות לעבוד אצלם כמה שעות ביום; אשתמש בטלפון/סמרטפון שלהם כדי לדווח לספק על התקלה; אלך לטייל בחוץ, או בקניון, עד יעבור זעם.

אף אחד ממסלולי המילוט הללו לא זמין היום. זה בדיוק מה שמלחיץ. שלומי קשור בחוט אל האינטרנט, ושלום האינטרנט קשור בחוט אל יד המקרה.

בילדותי, כשהייתי מפליגה על כנפי דמיון-האסונות (כן, כבר אז הייתי כזאת), הייתי אימי מנסה להדגים בפניי את חוסר התוחלת שבמחשבות הללו בעזרת סיפור על ילדה אחת שהכירה בחוץ לארץ, שנהגה לשבת ולקונן באופן הבא:
ואם כשאגדל אתחתן ויהיה לי תינוק – ואם התינוק יישן בעריסה מתחת למדף – ואם על המדף יהיה כד כבד – ואם החתול יקפוץ על המדף ויפיל את הכד – ואם הכד יפול על התינוק ויפגע בו – ואם אם.
צאי וראי, הייתה אימא שלי אומרת: והיא בכלל הייתה אז רק ילדה!

אז כן. את מסלולי הדמיון האלה צריך לחסום איכשהו, ומסלול המילוט המועדף הוא זה: כשנגיע לגדר, נטפס עליה.

הולכת לנסות להפנים וליישם.

*

ויהי ערב ויהי בוקר, יום רביעי.

26 מחשבות על “יומן קורונה (4)

  1. עדה אולי תבקשי מאנשים הצעות למסלולי מילוט נוספים?
    למשל ( למרות שלא ביקשת)

    לצלול לכל אותם בלוגים, פורומים ושאר אתרים. כי השיטוט בהם פשוט משכיח חרדות?
    או
    במקום לחשוב לטפס על גדר כשיהיה צורך ( מחשבה שמראש מניחה קיומה של הגדר) לחשוב להגיב בדיוק ורק בדיוק למה שיש הרגע?

    Liked by 1 person

  2. אני תמיד בעד חשיבה חיובית 🙂 והליכה יומית, נטולת אינטרנט, שבה שואפים את המציאות כמה שיותר, ואז חוזרים לבידוד בין הקירות 😐

    אהבתי

  3. מי שנוטה למחשבות חרדתיות מאד קשה לאמן אותו לחדול מזה . אני יודעת. בטח לא בתקופות של לחץ וחרדות קיומיות.
    קל יותר לתרגל את זה כאשר כולם מסביב רגועים ורק את בחרדות שלך. אבל מי חושב על זה כאשר הכל בסדר?
    אז עכשיו באמת נותר לאמץ את החרדות האלה , להתפייס איתן, ולהשלים עם הסיכוי שאכן תתמשנה, ולו בחלקן, ולסמוך שנמצא דרך להתגבר או לפחות לחיות איתן זמן מה. מניסיוני כשלא מנסים בכוח להדוף אותן, הן הולכות ומצטמקות. חיבוק. נ.ב. ותמיד אפשר לדפוק על דלתות ולצעוק מן העבר השני ולבקש עזרה מאחרים

    אהבתי

  4. זו בהחלט בעיה… אני מודה
    לפעמים גם אני שוגה במחשבות על מה יהיה אם האינטרנט יחליט לפתאום הפסיק לעבוד..
    כרגע זה נראה בעיני ממש מופרך
    אבל במצב בו אנחנו נתונים – לכי תדעי..

    אהבתי

    • אי אפשר לדעת כלום. חוסר הוודאות הוא באמת מורט עצבים. מצד שני, כמגיעות בעיות, מתמודדים איתן איכשהו. כך שאין טעם לעשות את מה שאני עושה, שמנסה להתמודד איתן טרם הופעתן.

      אהבתי

  5. ואני אישית ממליצה וקונה גם לילדים וגם למבוגרים את הספר "פוליאנה" ואומרת להוציא אותו מהמגירה אחת לשנה לפחות…אז זה הזמן.
    ושתבוא שגרה במהרה

    אהבתי

  6. המחשב שלי התחיל קצת לעשות בעיות, נכבה פתאם, אתחל את עצמו פתאם. ואני נבהלתי. מה אעשה עכשיו ללא מחשב. מי יקח את המחשב שלי לתיקון…..
    אז הגעתי למחשבות דומות לשלך.
    בינתיים יש מחשב, אז אשתדל לחשוב רק מחשבות חיוביות עליו..

    אהבתי

  7. אני מניח, שאת מכירה את סיפור הרבי והעז.
    על אותו עיקרון: תחשבי מה יקרה אם לא יהיה חשמל?
    לעומת מחסור בחשמל – מחסור באינטרנט הוא ממש משחק ילדים.
    האם היינו שורדים בלי חשמל בכל שעות היממה?
    – לא צריך להרחיק מדי.
    מספיק להגיע (במחשבות, כן?) עד רצועת עזה.

    אני לא מכיר דרך להילחם בחששות ובמחשבות טורדניות.
    גם אם המציאות מוכיחה, פעם אחר פעם, שהחששות לא תמיד מוצדקים.
    מחשבות טורדניות שחומקות למוחנו – קשה מאד לגרשן.

    הרבה בריאות!

    אהבתי

  8. מעניין שגם אבי ז"ל היה מספר לי את הסיפור שאמך ספרה, כן גם אני הייתי חרדתית מגיל מאד צעיר. מה לעשות זה לא בשליטתי.
    הסיבה שביטלתי את הוט (טוב חוץ מהסיבה שהם עצבנו אותי והשירות על הפנים) כי הטלפון האינטרנט והטלויזיה היו מחוברים יחד. כלומר, אחד משתבש הכל משתבש.
    אין על זלדה .

    אהבתי

    • יכול להיות שזה איזה סיפור עם ולא באמת מישהי שהם הכירו אישית:)
      הטריפל הוא רעיון שטני. התנגדתי לכל אורך הדרך. אבל אני לא מחליטה פה לבד 😦
      את הסלולרי לא הסכמתי להעביר אליהם: לא כל הביצים באותו סל.

      אהבתי

  9. הפסיכיאטרית האחרונה שפגשתי [ לצורך חידוש תרופות או שינויין אני חייב לפגוש פסיכיאטר. אני בקופ"ח, וכל פעם זה מישהו/הי אחר/ת ] אמרה לי: יש לך בוודאות הפרעת חרדה, או בשפת הרחוב – חרדתי.
    מה שאת מתארת כקרה לך כילדה קטנה, תגבירי את הווליום פי אלף כך שיכלול כאבי לב[ ממשייםצ לא רומנטיים, הזעה בכל הגוף, ירידה התיאבון, דכאון – למזלי לא קליני ]
    מאז שיש לי גיבוי למחשב, הנייד, אני פחות לחוץ בענין.

    אהבתי

  10. חשבתי שתובילי למסלולי מילוט אחרים
    והאמת – התפלאתי, למה להיכנס לסרטים רעים. צריך לעצור תכף ומיד והיכנס לסרטים טובים, לשנות את מסלול העלילה
    שאלה של תירגול
    אני למשל מטיילת בויקיפדיה, אולי אכתוב על זה פוסט לדוגמא, וזה נותן לי תחושה של טיול וירטואלי מאלף ואפילו – כן – משביע. כמו ממתק

    אהבתי

  11. פינגבק: יומן קורונה (5) | בלוגיעדה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s