יומן קורונה (5)

הייתי קוראת לפוסט הזה 'שובו של הפיראט הוורוד'. תיכף תבינו למה. אבל הכותרת כבר תפוסה.

*

נזלת והתעטשויות הן אצלי דרך חיים. אני האדם שלעולם לא ייתפס בלי טישיו. יש האומרים שזו אלרגיה (שהגורם לה לא אובחן מעולם), ויש המציעים הסברים אחרים. כך או כך, העונה הבוערת מבחינתי היא כל שנה במרץ ואפריל, כשהשיטה המכחילה המסכנה פורחת. אני לא יודעת למה אני ככה רעה אליה, אולי מפאת שמה המעצבן (היא לא מכחילה אלא צהובה, זה למה). אבל אני אוהבת להאשים אותה בכל האלרגיות שלי, לא בטוח שבצדק.

אז זה מתחיל מנזלת, עובר לא פעם לסינוסים, ואז מתחיל שיעול טורדני שהולך ומחריף, וכבר קרה לא אחת ולא שתיים ולא שלוש שזה הפך לדלקת ריאות. אין לי כבר אצבעות ביד לספור כמה פעמים הייתה לי דלקת ריאות בליל הסדר. ודלקת ריאות זה וואחד סיפור, עכשיו כבר כולם מבינים את זה, והיא יכולה להתפרשׂ בשקט על פני חודשיים ויותר שבסופם היא מסתלקת ומותירה מאחוריה אדמה חרוכה.

בקיצור, זה לא משהו שמישהו צריך בדיוק עכשיו, כשכל העולם השתגע. השנה כמובן חוסנתי וכו', אבל הקורונה הרי לא יודעת את זה.

אז לאחרונה השיטה המכחילה הארורה והמסכנה התחילה לפרוח ואני התחלתי להתעטש. מן הון להון הנזלת החריפה, ואני באמת התחלתי לדאוג. היה איזה לילה שנאלצתי לישון בישיבה, כי האף היה סתום כאילו יצקו לתוכו בטון. ממחטות הנייר החלו לאזול בקצב מבהיל (ומה ביבי יגיד אם לא יישארו לי?), והרי לא נעים ללכת לקנות במקומן עוד נייר טואלט, עוד יאשימו אותי באגרנות. אז עדה ק. אמרה לי: פעם אחת בחיים תתנהגי באחריות. אל תחכי שזה יהיה עוד יותר גרוע: תכי בברזל בעודו לוהט, כבר עכשיו.

זאתי יש לה לפעמים עצות טובות. ראש המשפחה הסכים איתה לגמרי, ואני החלטתי לציית, שלא כדרכי. כמובן, היום לא הולכים למרפאה, כי ההתעטשויות מבהילות נורא. במקום זה יש איזו פרוצדורה של להתקשר ולהפעיל כרטיס מרחוק ולהתקשר שוב וככה וככה, וזה נגמר בכך שהרופאה שלנו התקשרה אליי ושאלה איך היא יכולה לעזור. סיפרתי את שסיפרתי, היא נזכרה בכל השנים הקודמות, רשמה לי שני תכשירים נגד אלרגיה ואמרה לי ללכת לקחת אותם מבית המרקחת.

אמריקה, תדעו לכם. אני מהדור שרגיל לקבל פיסת נייר עבור כל דבר, אבל היום המרשם מחכה במחשבים של כל בתי המרקחת בארץ. כפרה עליו.

אמרתי לרופאה: ומה, ככה עם הנזלת אלך לבית המרקחת? זה יבהיל שם את כולם! אז היא ענתה, שימי מסכה. עדה ק. תכף קפצה (היא לא אחת שתוותר על ההזדמנות לרטון) ואמרה שאין לנו מסכות (כבר חיפשתי בכל מקום, ואין). אבל הרופאה לא התבלבלה: תאלתרי משהו, אמרה לי.

אמרתי לעדה ק.: נו, נראה אותך עכשיו. תביאי קצת תועלת, לכי תאלתרי.

מסתבר שזאתי היא באמת לפעמים רבת תושייה, על אף נרגנותה. הלכה ופשפשה בארון הבגדים ושלפה משם צעיף משי ורוד, ארוך וצר ודק, קיפלה וסידרה בשכבות והביאה לי ואמרה: תקשרי.

קשרתי, וחיזקתי את הקשר מאחור בעזרת הקליפס של השיער. יצא סביר. עדה ק. הייתה מדושנת עונג, אני פחות. שמטתי את ה'מסכה' על הצוואר (זה הכי cool ככה), אמרתי לעדה ק. שאשים אותה כמו שצריך רק בבית המרקחת, כדי לא להבהיל אנשים בחלל סגור, ויצאנו לדרך.

בבית המרקחת הראשון שעל פניו עברנו היו הרבה אנשים, והתור (מדולל בשני מטרים בין ממתין לממתין) השתרך בחוץ. לא התחשק לנו לחכות, אז המשכנו לבית המרקחת הבא, ושם היה ריק. היטבתי את המסכה על הפנים, וידאתי שהכול קשור, לקחתי אוויר ונכנסתי פנימה (הדלתות בבתי המרקחת פתוחות עכשיו לרווחה כל העת. יפה). על ההתחלה התנצלתי בפני הרוקח והרוקחת (העגמומיים במקצת) על התחפושת, והסברתי שאני לא רוצה להתעטש עליהם. הם מלמלו משהו על כך שזה בסדר, חבשו מיד את מסכותיהם הם (אמיתיות, לשם שינוי), והחלו לטפל בפנייתי (עם כפפות!). אני חושבת שנחה דעתם כשראו שהמרשם שלי הוא לא עבור חום-שיעול-קשיי-נשימה, אלא סתם נגד נזלת אלרגית – מחלה פשוטה וקלה, כפרה עליה. על הדרך שאלתי אם יש מסכות, וכמובן נעניתי שלא. לא חשבתי אחרת.

כשיצאתי מבית המרקחת שמטתי שוב את המסכה על הצוואר. אם לרופאים המנתחים בכל הסרטים והסדרות מותר, אז גם לי מותר. חוץ מזה, היה לי חם מתחתיה, וחשבתי על זה שבקיץ כל העניין הזה יסתבך עוד יותר. מילא. מה למדתי אתמול? שנטפל בגדר הזאת אחר כך.

חזרָתי הביתה לא לוותה באירועים מיוחדים, פרט לעובדה שכל מי שראה אותי התרחק ממני, למרות שלא התעטשתי. התנחמתי בעובדה שמטרת המתרחקים היא להגן עליי (מפאת גילי). ככה זה נשמע יותר טוב.

כשנכנסתי הביתה הסרתי את הצעיף לגמרי והכרזתי: 'שובו של הפיראט הוורוד'. סיפרתי לראש המשפחה על חוויותיי ואמרתי לו שגם הוא חייב לאלתר לעצמו מסכה. מאוחר יותר הוא אכן אילתר איזה צעיף מיוחד מציוד רכיבת האופניים שלו, הרבה יותר מוצלח משלי. ועדה ק. אפילו לא הייתה צריכה לעזור לו למצוא.

*

ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישי.

25 מחשבות על “יומן קורונה (5)

      • אצלי עוד לא נגמרו
        הבוקר שוב נדחף לי הגוף החוצה, מין בעירה שכזו, להוריד את הקלוריות,
        היה נחמד
        האויר היה נקי, עשיתי סיבובים מסביב לבית, נזכרתי מה חסר לי – כורכומין, נו, להזיק זה לא יזיק, ואלכוג׳ל בבית מרקחת קטנה ע"י שפע זול, -.40 ₪ שומו שמים. לחצי ליטר

        אהבתי

  1. גדול,עדה ק. אשה כלבבי לגמרי:-)
    תרגישי טוב ושהתרופות יעזרו
    טליק

    אהבתי

  2. גדול!!!
    עדה את זוכרת שהדגמתי לכן איך עושים מסכה חד פעמית ממגבת נייר וגומיות? היא ממש יעילה לחד פעמיות. עליה אפשר לשים צעיף משי דקיק כמו הינומת כלה, ולעטוף את הצוואר בעוד צעיף. זה דווקא נחמד. פורים מתמשך. טוב שחזרת בשלום. ושיצא לך עוד פוסט מגניב.
    אגב, הרעלות השחורות שחובשות בנות אירן או "המאה שערימיות" ממש מבוקשות עכשיו. דווקא בא לי על זה. מה דעתך?

    אהבתי

  3. כל הכבוד לעדה ק. והתושיה שלה. באמת מחבבת את הבחורה הזאת. גם T אלרגי בטירוף בעונה הזאת וכשהוא מתחיל להתעטש זה פשוט סידרה אינסופית. הוא לוקח אלרג'יX, בלי מרשם, ונראה אם זה מספיק. מאחלת לך (וגם לעדה ק.) בריאות שלמה

    אהבתי

  4. אוקיי – קרה לי משהו שעוד לא קרה לי: כתבתי תגובה ושלחתי והיא נעלמה אל נבכי האינטרנט כלא היתה. אז מה היה לנו שם?
    רציתי לומר שאני ממש מחבבת את עדה ק., בחורה רבת תושיה, וטוב שאת מטפלת באלרגיות האביב (או קדחת השחת כפי שפעם קראנו לזה). גם T סובל מבעייה דומה, ובינתיים מתמודד עם כדורים ללא מרשם (שעבדו היטב בעבר). הרבה בריאות (ובתקווה שהתגובה הזאת לא תאבד בתהום הנשייה)….

    אהבתי

  5. "וואחד" ו"כפרה עליה" אומרת עדה או עדה ק.?
    בימים אלה 'לבריאות' לכל אפצ'י יש משמעות.
    לבריאות.

    אהבתי

  6. אני מחכה בקוצר רוח ליום שישי. יום בית המרקחת שלי. הסופר שנלך אליו, יחד או לחוד. מסיכות יש לנו "בשפע" 🙂

    אהבתי

  7. את גם מחלקת מספרים לקורונה? אמא'לה 🙂
    לפני שאשכח ואתוב את מה שהתכוונתי, יש קישור של הסופרפארם והם שולחים לך חינם הביתה את התרופה.
    יש גם מתנדבים אצלנו בשכונה שהתגייסו לקניות, תרופות, תיקונים של חשמל ומחשב ועוד. לדעתי זה רק לתושבתי השכונה. גם במועדון גיל הזהב הוקמה קבוצה של מתנדבים לאותה מטרה והבנתי שאינה מיועדת רק לחברים.
    050-216-0019שמו אורי זילקה. את מוזמנת להיעזר בו.
    לא יודעת אם השיטה הכחולה אשמה, אצלנו אין כזו וכל שנה בתקופה הזו, בעלי מתעטש, מנוזל ונדבתי לו פטנט שאם לא מועיל (והוא כן) לא מזיק למרוח מבעוד מועד על הנחיריים ואזלין ואז האלרגנים נדבקים אליו ולא חודרים לדרכי הנשימה, זה במידה ואת יודעת למה את אלרגית.
    גם אני הפכתי לאלרגית ואלוהים יודע למה, אלא שאצלי אין הבדלי עונות. תמיד שואלים אולי בעיקר כשאני מדברת בטלפון, אם אני מקוררת.
    והנה ברגע זה התחיל סבב ההתעטשיות של בעלי, בחיי.

    אהבתי

      • שמתי לב שכשאני מגלה עצמאות חשיבתית הם דוקא נרגעים ויוצאים קצת מהפניקה
        למדתי את זה מאימי במלח המפרץ. נסענו לשם לשבועיים להירגע, והיא בחדר "האטום' כביכול סירבה לענוד את המסכה
        זה הירגיע אותי יותר מהכל

        אהבתי

  8. האמת שאם את בקבוצת סיכון אפשר לעשות משלוח מבתי המרקחת של סופר פארם…
    גם לי יש אלרגיות בתקופה הזאת של השנה
    וזה עוד היה אחרי שהייתה לי שפעת (בינואר) שהשאירה אותי עם שיעול שסירב לעזוב יותר מחודש
    זו הייתה פעם ראשונה שישנתי בישיבה האמת… (אני יכולה להגביה את החלק האחורי של המיטה שלי כך שזה חצי ישיבה חצי שכיבה, לא הייתי יכולה לישון אחרת).
    העיקר שהשפעת הזאת נגמרה.

    תרגישי טוב!

    אהבתי

    • שמעתי על האפשרות למשלוח, אבל בניגוד למשלוחים הרגילים מהסופר, לא הצלחתי להפעיל את זה, ומכל מקום הייתי זקוקה לתרופות במהירות ולא רציתי לבזבז זמן. עבר בשלום 🙂

      תודה, וחג שמח! ראיתי גם את תגובותייך האחרות, תודה גם עליהן!

      אהבתי

סגור לתגובות.