יומן קורונה (9)

כל השבוע הייתי טרודה בהכנת יחידות לימוד מסובכות בשביל ההוראה המקוונת שלי. כולל הקלטות וכדומה. בזום יש אפשרות לשתף ולהקליט לוח לבן שעליו אפשר לכתוב כל מיני דברים – אילנות גזירה תחביריים, למשל, ואותיות בערבית. כל מה שאני צריכה. ואז גם ארגנתי לתלמידים מפגש זום להבהרות ומענה על שאלות. לראשונה בחיי. הייתי מרוצה מעצמי מאוד. התלמידים נראו מותשים. לאו דווקא באשמתי, הפעם. אני חושבת שזה צוק העיתים. אני תמיד משתדלת לא להלחיץ. יש תלמידים שמשגשגים דווקא כשלוחצים אותם עד דק, אבל אני, כשלוחצים אותי, מתפוררת לאבק. אז אני נוהגת איתם כמו שהייתי רוצה שינהגו בי. הסברתי שהכוונה שלנו היא לא לשגע אותם בדרישות (כבר הזהירו אותנו מטעם המכללה שהעומס עליהם בלתי נסבל), אלא לשמור איכשהו על גחלת של עבודה שוטפת, נספיק כמה שנספיק. אני חושבת שהרגעתי אותם קצת, ובימים המטורפים האלה, גם זה חשוב.

*

כל הנ"ל לא מנע ממני להקדיש כמעט יום שלם לניסיון לתפור כמה מסכות, עכשיו שחובה. ראש המשפחה הצליח להזמין לנו אונליין אספקה של כמה פשוטות שיגיעו תוך שבוע, אבל עד אז אנחנו מאלתרים. חרקתי שיניים בעניין הזיגזגים של משרד הבריאות (קודם אסור, עכשיו חובה, ורק בד של סדין בצפיפות כזאת וכזאת [ובשלוש שכבות, וב-70 מעלות כביסה!] – רק זה טוב להם!). אני לא מומחית לעניינים לוגיסטיים, אבל נדמה לי שהפרויקט הזה גדול בהרבה מן הממדים שמשרד הבריאות לבדו יכול לנהל. יש בישראל מספיק גופי-חירום למיניהם, הגיע הזמן לתת להם לעבוד, ולשחרר אותנו ממבט עיניו הנוגה של בר סימן טוב. ועל הבוס שלו אני בכלל לא מדברת.

*

א-פרורפו הבוס הנ"ל, יפה כתב אתמול בטוויטר איימן עודה (שהרגיז אותי הרבה בשנה האחרונה, אבל כשמגיעה כוכבית, מגיעה):

"הבעיה של בני ברק היא גם הבעיה של נצרת, תל אביב ובאר שבע. מעולם לא היה כאן משבר שכל כך הבהיר את שותפות הגורל של כולנו. את כמה שהאינטרסים והאתגרים משותפים וכמה דחוף להפיל את החומות המדומיינות שמפרידות בנינו. מאחל לתושבי בני ברק וכולנו בריאות וימים בטוחים יותר."

והיה לי עצוב שאף אחד אחר ממי שקראתי קודם לא טרח להגיד גם את מה שעודה הוסיף במשפט האחרון שלו.

*

את בני ברק היכרתי קצת בילדותי. היו לי שם דודים. דתיים. לא חרדים. אבא שלי התווכח איתם לא פעם, כי כל עניין דתי שהוכתב על ידי רבנים הרגיז אותו. גם את אימא שלי, אבל היא ניסתה למנוע חיכוכים, ולכן את רוב המפגשים בביתם העביר אבי כשהוא שקוע בכורסה ומתעמק בשתיקה בעיתון ההונגרי שלהם (אצלנו כבר לא היו עיתונים הונגריים. רק עברית). אני זוכרת את לילות הסדר אצלם, ואת השקט של שבת לפני ואחרי הצוהריים (היינו חונים ברחוב הסמוך, כי ברחוב שלהם היה אסור), ואת הטעם של התבשילים של דודתי. מן העולם הישן. ואת החנויות הזעירות ברחוב הראשי. בשבילי בני ברק הייתה חוצלארץ, מכל הבחינות. אפילו שפה. שלא לדבר על לבוש, ריחות ואורח חיים. התבוננתי בה בסקרנות אין קץ. אני לא יכולה להגיד שהשתגעתי עליה (בני ברק איננה שוויץ או איטליה, זה בטוח), אבל היום, כשאני רואה מה קורה בה ואיך מדברים עליה, נחמץ לי הלב.

*

בחוץ אביב ואביב. יצאתי אתמול לסיבוב ברדיוס של 100 מטר מסביב לבלוק (פלוס-מינוס. סיבובים מסביב לבלוק הם בהכרח מלבניים, וזה בעייתי מבחינת הרדיוס. עדה ק., יכולת להיות מהנדסת). היום אצא שוב. א-פרופו אביב, הסחלב שלי עומד במריו: עלים ירוקים יש, אבל שום גבעול של ניצנים ופרחים. מצד שני, האלמוגנים בחצר האחורית פורחים. והציפורים. הו, הציפורים.

*

אתמול בערב – שוב מפגש זום עם הילדים עב"ל. והוגולינה. קבענו טנטטיבית לחזור על זה בליל הסדר. הילדים עדיין גוערים בנו כי לדעתם אנחנו לא נוהגים מספיק בתבונה בעניין המשלוחים (זה לא נכון! אנחנו מאוד נבונים, מאורגנים וזהירים!), והקטנה איימה לקפוץ להביא לנו דברים ולהניח מחוץ לדלת. פקדתי עליה לשמור גם על עצמה, אבל הקטנה לא רגילה לשאול אותי מה לעשות.

*

בקהילת פרפרים פתחו בפרויקט של השאלון של פיבו. נזכרתי שאי אז בימים העברנו אחד כזה, עם שרביטים, בישרא. חיטטתי בבלוג הגיבוי ומצאתי. למטיבי הלכת, הנה קישור.
[זה לפעמים לא יוצא כאן ברור, אבל המילים 'הנה קישור' הן-הן הקישור, ועליהן צריך להקליק].

*

אם כבר בלוגוספרה: בדיוק היום מלאו 14 שנה להיותי בלוגרית. בלי חגיגות. עדה ק. ממשיכה לנדנד לי לפתוח בלוג בבלוגספוט, כי העריכה פה משגעת אותה. גם אותי, אבל אל תגלו לה.

*

צורי ללב:
עוד מתרגול-הבית של האחיין שלי. הפעם האדג'יו מתוך סונטת 'הסערה' של בטהובן. המילה אדג'יו פירושה באיטלקית 'לאט', והיא מלַווה קטעי מוזיקה רבים. בעידן אחר, ביקום אחר, בשנת 1996, כשביקרנו באיטליה והשתכנו בבית בסיאנה, היה בחניה שם שלט: אדג'יו. סעו לאט. האחיין שלי מסביר שהאדג'יו הזה יושב בין שני פרקים סוערים, ומהווה משום כך נווה-מדבר – לא דבר של מה בכך בימים אלה. והוא יודע על מה הוא מדבר.

הנה.

*

ויהי ערב ויהי ובקר, יום תשיעי.

32 מחשבות על “יומן קורונה (9)

  1. אצלנו יש מרצים לא הוגנים שמנצלים את העולם המקוון הנדרש כיום כדי ללמד חומר בזמן שחורג מהזמן המקורי המיועד של ההרצאות הפרונטליות. מתחילות להגיע תלונות של הסטודנטים בעניין ובצדק.
    מסתבר שגם לגבי הדודים בבני ברק יש לנו סוג של מכנה משותף. הנה בקישור:
    https://kankan111.blogspot.com/2016/08/blog-post_6.html

    אהבתי

    • נראה לי שחשוב לנסות להמשיך פחות או יותר כרגיל, אבל לזכור שאלה לא ימים רגילים, ולהוריד קצת את מפלס הדרישות והציפיות. יש הרבה גורמים שחייבים להתחשב בהם.

      אכן. רחוקים הימים ההם של ילדותנו. הם נראים לי עכשיו חלק מיקום אחר 🙂

      אהבתי

  2. פעם נכנסנו לבני ברק בגלל הוייז ש"חשב" שהוא מקצר בזמן, זו היתה חוויה בדיוק כמו שציינת – חו"ל .המון אנשים מתרוצצים כמו דבורים עסוקות ,רחוב הומה וקופות צדקה על כל שעל. הגענו למחוז חפצנו באיחור רב בגלל התנועה ברחובות, אבל הרווחנו חוויה.
    איזה סיפוק כשאת מרוצה סוף סוף מהתוצאה לראשונה בחייך, אולי ההשקעה הרבה מביאה לתוצאות כאלה.
    ואגב שמעתי גם את איימן עודה ומאד אהבתי את מה שאמר.

    אהבתי

  3. ראיתי השבוע את מיני-הסידרה 'המורדת' על בת קהילת סאטמר בבורו פארק, ניו יורק (מוקד קורונה לאחרונה) שברחה משם, וחשבתי על העולמות הרחוקים הללו שנמצאים ב'מרחק נגיעה' (גם שם של סידרה על בני ברק). אהבתי את התשובות שלך על ה'פיבו', אם כי אני לא אוהבת שאלונים כוללים כאלה. אבל אם הייתי צריכה לבחור מילה שאני שונאת זה 'מאמי' – מתחנף, מקטין, ודוחה אותי באופן כללי.

    אהבתי

  4. ברכות ליום הולדת 14 🙂
    הפוסט של עודה באמת יפה.
    גרתי בבני ברק (בפרדס כץ…) עד גיל 3. כמובן שאני לא זוכר כלום מתקופה זאת. אבל בגיל 22 גרתי שנה שולי בני ברק (רחוב מודיעין – בן גוריון) וקצת יותר הכרתי אותה. מפעם לפעם אני גם מגיעה לחתונות של קרובי משפחה חרדים שם… אני מסכים אתך שיש בה אוירה של חוץ לארץ.
    בריאות!

    אהבתי

  5. מהסוף להתחלה: האדג'יו נגע לי במקום עמוק בפנים. תודה על כך. 🙏
    בלוגולת 14 שמח, עדה (וגם עדה ק., ברכות גם לך). כל כך שמחה שעד שהגעתי כבר היית.
    אמרתי כבר שבזכות שאלון הפיבו שלך מלפני שנים, עלה בי חשק לענות על השאלון בעצמי. לפני כן זה איכשהו לא דיבר אלי בכלל. אז שוב תודה 🙏 חייכתי שציינת על הקישור שהוא קישור. באמת לא מספיק ברור עשו את זה.
    לבי על הסחלב שלך (למרות שכל עוד יש עלים ירוקים וחיים והגבעול לא הפך לקש, יש תקווה). אכן הפריחה מתפשטת במלוא עוזה, למזלי איני צריכה להרחיק לכת מהבית כדי ליהנות ממנה. למרות שחייבת לומר שגם לפני שעברנו ליישוב די כפרי, גם כשגרנו ברעננה, מכל חלונות ומרפסות הבית ראיתי בעיקר עלוות ופריחת עצים שהקיפו אותו. כן, היה לי ממש טוב בדירה ההיא, בה גרנו 17 שנים (הכי הרבה זמן שגרתי בדירה כלשהי ברצף בחיי).
    לא ביקרתי כמעט בבני ברק, לא היה לי את מי (אבל ליוויתי את T לשם כאשר קנה ממישהו את הרכב הראשון שלו כשהשתחרר מצה"ל: דה-שוו שנת 1964!).
    כן יצא לי לנסוע דרכה (גם בגלל הווייז, כמו שכתבה כאן רחל, נדמה לי) וזו סכנת נפשות בכל שעות היום – אנשים וילדים ועגלות באמצע הרחוב. ממש קשה לנהוג שם. טוב, היום הרחובות שם ריקים. עצוב.
    תודה שהבאת את דבריו של עודה. הלוואי ועוד פוליטיקאים היו מתבטאים כמוהו.
    אגב זה לא רק כאן, גם בניו יורק מפנים אצבע מאשימה (ולצערי בצדק) לחרדים היהודים. קודם היתה זו החצבת שהם הפיצו כי סרבו להתחסן, ועכשיו הקורונה. באמת חסרות סיבות ללבות אנטישמיות?
    אני לא מנסה בינתיים להכין מסיכות ביתיות. קניתי פה ושם מסיכות בכל הזדמנות – חלקן במחיר מופקע – מאז שהסיפור הזה התחיל, וסוף סוף מתחילים להשמיש אותן. ועכשיו טוענים שכבר לא יהיה מחסור. גם עכשיו ממשיכים עם ההטעיות והבלבול. עכשיו טוענים שהמסיכות ה"שוות" עם הפקק לא מגינות כמו מסיכות המנתחים הפשוטות. וברור לי שיש כאן טונות של מניפולציה. ושקרים.
    כל הכבוד על כל ההכנות האקדמיות המקוונות וההשתלטות על הכלים השונים – לא מובן מאליו. ובעיקר על ההרגעה של הסטודנטים הלחוצים.
    עכשיו חופש, לא? יכולה לנוח קצת.

    אהבתי

    • גם אני מתרשמת שיש הרבה הטעיות בניסיון להסתיר כשלים. וזה למרות שברור שיהיו כשלים, הרי זה מבחן מאוד, מאוד קשה – גם בשביל מערכות בריאות טובות משלנו. לא יותר פשוט להגיד: יש בעיה, אין לנו מספיק מסכות, תאלתרו? הזגזוגים האלה רק גורמים לי לא להאמין למילה אחת שיוצאת מפיהם. חבל.

      תודה 🙂 אנסה גם לנוח.

      Liked by 1 person

  6. כל הכבוד לך על ההוראה המקוונת ועל ההתחשבות בסטודנטים!!
    זכרתי שיש מילים שאת לא אוהבת כמו ממש, אבל לא זכרתי מתי קראתי אצלך… מתברר שמזמן…
    האדג'ו נפלא. תודה.

    אהבתי

  7. אז ככה – כיתה ט'1 לא נכנסה לאתר השיעור המקוון של מט"ח, למרות שכולם קיבלו מכתב ובו קוד אישי [שם משתמש] ולכולם יש ססמה שהן בחרו. רק אחד נכנס. המסקנה – אמשיך עם משלוח דפי עבודה. [ זה אחד הקשיים שהעליתי בפוסט ב"קריאת שירה" ביחס לתלמידי אומץ/אתגר/מבר. גם כיתה י'3 כיתה איכותית מאוד העדיפו את הדפים עם ההפניות על פני היעזרות באפשרויות של השיעור המקוון[א-סינכרוני]. בקיצ, כשנחזור לביה"ס להמשך עבודה, זו תהיה מטרת העל שלי – לקנות מצלמה/מיקרופון ושיעורים מקוונים ושימוש בהם.

    אהבתי

  8. כל העסק הזה של תפור מסכת במו ידייך מופרך לחלוטין בעיני. גם אם נדלג על העובדה שלא כל אחד יכול, מסוגל או יודע לעסוק במלאכת היד הנדרשת, גם ההנחיות מעורפלות מאד ולא ניתנות בצורה ברורה.
    זה די מעצבן בעיני ועוד סימן להתנהלות צולעת עם המשבר.

    Liked by 1 person

    • זו הצרה: הערפול והזגזוגים. יום אחד ככה, למוחרת ההפך, ולא פעם עם תירוצים כושלים.
      אני די סומכת על העצה של פרופ' גבי ברבש (לפני שנכנס לבידוד בגלל שהייתו באולפן קרוב לליצמן): הולכים לסופר ואין לכם מסכה? לפחות תתעטפו בצעיף. זה יותר טוב מכלום.

      אהבתי

  9. 1. מזל טוב לרגל הבלוגולדת!
    2. כל העניין עם המסכות הוא שערוריה. העובדה שהמִמסד אומר, שדווקא המסכות הטובות והיקרות ביותר אסורות לשימוש, היא כי הן מתוכננות להגן על החובש אותן – ופחות על הסביבה. אין לי מסכות מהסוג הזה – אבל אלה בהחלט המסכות שהייתי מעדיף לשים על פנָי…
    3. לא מרחם על החרדים, שהחליטו שהוראות והנחיות המדינה לא ממש מחייבות אותם – אלא הנחיות הרבנים שלהם. ויש להם על מה להסתמך: הנחיות הרבנים טובות עבורם בפטור מצה"ל, בפטור ממיסים, בקבלת הקיצבאות והתשלומים השונים, בעובדה שמשטרה ופקידי מס הכנסה מפחדים להיכנס אליהם (בעיקר לפלגים הקיצוניים). איזו סיבה יש להם לפקפק בדיברי הרבנים? אז זהו, שיש סיבה: מגיפת הקורונה.
    4. כמו בארץ – כך גם בחו"ל. הקורונה מכה בהם בכל עוזה. אבל בחו"ל יש עוד אלמנט: אנטישמיות.
    אני מצרף קישור.
    כשראיתי את הסרטון – נאלצתי לצבוט עצמי כדי להאמין. היהודים בהחלט נותנים סיבות טובות לאנטישמים.
    הנה, כאן:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5706088,00.html

    שבוע טוב!

    אהבתי

    • 1. תודה!
      2. הממסד אומר כל יום משהו אחר – לדעתי כדי להתמודד עם המחסור (תשאירו לרופאים), או כדי להכחיש אותו. אני לא מאמינה בקונספירציות, אבל זה ההסבר היחיד שאני יכולה למצוא לזיגזוגים.
      3. בעניין הזה אני יכולה להגיד רק דבר אחד: לא כל החרדים הם מקשה אחת. כל קבוצה מורכבת מפרטים שאינם זהים זה לזה, ואני שומעת/קוראת גם את מה שהפרטים אומרים/כותבים. זהו, לא מתווכחת על זה יותר.
      4. ראיתי את הכתבה הזאת לפני כמה ימים. מודה שלא התעמקתי, וגם לא ברור מה המקור וכמה אפשר לסמוך עליו. להזכירך, היו גם ישראלים לא חרדים שהשתעלו על עובדי מד"א או המשטרה – זה הרי לא מוכיח שכולנו חיות. ראיתי מנגד גם ריאיון בערוץ 1 עם רב קהילה בברוקלין, שאמר שבקהילה שלו יצאו הוראות כבר לפני פורים לבטל את כל החגיגות בגלל הסכנה, וזה היה עוד לפני שהיו הוראות כלשהן מטעם המדינה. אז יש ויש. כאמור: לא מקשה אחת (אבל לא מתווכחת).
      5. שבוע טוב!

      אהבתי

  10. כואב לי על מה שקורה בבני ברק, ובכלל על מה שקורה בארץ בגלל המצב הזה של המגזר החרדי. לדעתי, לא נכון להאשים אותם. הם בסך הכל אנשים פשוטים שנולדו למציאות בה הממשלה, מהיום הראשון בה קמה המדינה, איפשרה להם לחיות במין מציאות נפרדת בה הם מדורבנים לא לעבוד (כן, חרדי גבר שעובד נחשב לכזה שאינו מספיק חכם כדי רק ללמוד), להוליד ילדים בקצב מסחרי ולא לעשות כל דבר שמזכיר את העולם המודרני (בבתי הספר מעבירים להם שחרדי מודרני הוא סוג של קללה), וזה כמובן כולל גם השכלה בסיסית.
    עכשיו הם נקלעו למצב בו הם דחוסים בבתים קטנים בלי יכולת אמיתית להבין למה, שהרי הדבר היחיד שיכול לעזור הוא להתקבץ יחד ולזעוק תפילה. ואז הם מפונים מבתי הכנסת על ידי חיילים ושוטרים, וזה מזכיר להם ימים חשוכים מהגולה.
    מהצד השני של אותה מדינה קיימת החברה הלא חרדית שרואה בכל המגזר הזה סוג של נטל מתמשך, שעכשיו גם מפיץ את הקורונה לכל עבר והופך מנטל למגזר שגם מעמיד אותנו בסכנה קיומית אמיתית.
    אז אפשר לשלוח אלפי חייילים ושוטרים עם אלות לבני ברק ואפשר ליצור גטאות מכל היישובים החרדיים אבל זה לא מה שיפתור את הבעיה. נוצרה כאן בעייה גדולה שיכולה להפתר רק עם תוכנית אמיתית וארוכת טווח.

    ככה אני רואה את זה. אני בטוחה שהרבה יחשבו שאני טועה.

    אהבתי

    • בגדול, אני לא חושבת שאת טועה. אני גם לא רואה את כל החרדים כאשמים. ובכלל, כשווירוס כזה משתולל בכל העולם, אין טעם לצאת בהאשמות. אבל כשאנשים פוחדים מאוד, זה מוציא מהם לפעמים רשעות שמגיעה לממדים שקשה להאמין. חבל.
      כך או כך, אני מקווה שיקפידו עכשיו על ההוראות הרבה יותר. ממה שאני מבינה – הרוב אכן מקפידים, גם בבני ברק, וזה מה שחשוב.
      ושנהיה כולנו בריאים.

      אהבתי

  11. ועניין המסכות ייצור עצמי פשוט הצחיק אותי. חשבתי על זה היום בבוקר, שאפשר להסביר לליצמן שוירוס הוא כמו אלוהים – אם לא רואים ומרגישים אותו, זה לא אומר שהוא לא קיים. לא ברור לי מי הגאון שחושב שוירוס לא יעבור מבעד לכמה תחתוני כותנה.

    אהבתי

    • הם טוענים עכשיו בתוקף שהווירוס לא עובר באוויר אלא רק דרך טיפות. נגד זה התעטפות בבד כלשהו יכולה לעזור, גם אם לא באופן הרמטי. הרי גם המסכות הכירורגיות אינן הרמטיות, ובכל זאת רופאים משתמשים בהן כל השנה כדי לא להדביק את המטופלים.

      מקווה שמחר לא יגידו את ההפך – זה כבר קרה להם לא פעם.

      אהבתי

      • גם פה הופץ שבוע שעבר מדריך עם איך להכין מסכות תוצרת בית. בערך שעה אחרי שקיבלתי את אותו מדריך, קיבלתי גם מייל רשמי מהממשלה לא להתייחס ולא להעביר את המייל הזה ולהתייחס אליו כספאם. אז…

        אחרי שהגבתי, נזכרתי שלפני שעזבתי את הארץ, התנדבתי בחלוקת מזון למשפחות נזקקות. היינו אוספים בכל יום שישי מזון מחנויות ומניחים את החבילות מחוץ לדלתות של משפחות קבועות. כל המשפחות הללו היו חרדיות עם 10 ילדים ויותר, וזה היה כל המזון שלהן לשבת. בבני ברק יש הרבה מאוד משפחות כאלה וקשה לי לחשוב איך התארגנות קהילתית מקומית (בטוחה שהיתה) יכולה היתה להספיק במצב של סגר. כואב לי גם לחשוב כמה עשרות אלפי ילדים בילו את השבת האחרונה עם כמות מאוד מצומצמת של אוכל

        אהבתי

        • רק לדייק – כאן זה לא ספאם, זו ההנחיה הרשמית של משרד הבריאות, שנשענת על הנחיית ארגון הבריאות העולמי.

          ממה שאני מבינה, המצב שם עכשיו קשה גם מן הבחינה הזאת.
          ולא מן הנמנע שההדבקה היא בעיקר בגלל הצפיפות הרבה, ולא רק בגלל שלא נשמעו להנחיות.

          אהבתי

  12. למידה בזום זה משהו שצריך להתרגל אליו, רוב הסטודנטים שרגילים לשיעורים פרונטליים מתקשים בזה.
    לכן גם הרבה מהם מתלוננים (לפחות בפתוחה זה ככה).

    כשרק התחיל העניין עם הקורונה משרד החינוך אמר שהמסכות לא עוזרות
    ואחר כך שינה את דעתו
    אבל בוודאות מסיכות בד לא עוזרות אל מול חיידקים ווירוסים
    נראה לי שעושים את זה יותר כדי שלאנשים תהיה הרגשה של הגנה.
    מאידך יש גם לא מעט אנשים שלא שומרים על זה…

    אצל ההורים שלי יש 3 סחלבים (בצבעים שונים) על אדן החלון מעל הכיור במטבח שלהם
    2 מהם פורחים כבר שבועיים-שלושה ועכשיו הצטרף אליהם גם השלישי
    אם יש לך ענף (או יותר) עם ניצנים עליו, בשלב מסויים הם יפתחו

    אהבתי

סגור לתגובות.