יומן קורונה (11)

זה הזמן לקריאת ספרים מפורסמים על מגפות. בראש כולם הדֶבֶר, של אלבר קאמי, אבל אין לי בבית, ועל ספריות אין מה לדבר עכשיו. אז במקום זה נחתתי על על הפיקחון של ז'וז'ה סאראמאגו, שהוא מעין המשך רופף של על העיוורון שאותו קראתי לפני שנים (ושאותו לא אהבתי, אבל אי אפשר לומר שלא הרשים אותי, וגם הוא כמובן על מגפה). בעל הפיקחון המגפה היא לא ממש בריאותית, אלא, תחזיקו חזק, סיפור של ממשלה שלא אהבה את איך שהעם הצביע בבחירות. על כן כפתה עליו בחירות נוספות, וכשזה לא עזר (כי התוצאות לא השתנו לטובה), הטילה עליו סגר. המממ. נשמע מוכר עד אימה.

לסאראמאגו יש סגנון ציני חד כתער, רק הייתי שמחה לו היה מחלק את הספר לפרקים, ואת הפרקים לפסקאות, ואת הפסקאות למשפטים באורך סביר (וגם מוסיף סימני פיסוק מגוונים פה ושם, כי בינתיים יש רק פסיקים). יש פסקאות שמשתרעות על כמה עמודים, וזה הורג לי את העיניים, שלא לדבר על המוח. במיוחד לפני השינה, שאז מסתבר שאני נרדמת באמצע פסקה, פשוטו כמשמעו, משום שסופה יגיע רק בעוד כמה עמודים ואין לי כוח לצלוח אותם. אני לא מתה על ציניות שאין לה הפוגה, ומהבחינה הזאת העדפתי בזמנו את הדבר, משום ששם לפחות היה ברור, למיטב זיכרוני, שאלבר קאמי לא לועג לגיבור הראשי שלו (ששמו היה, אם אני זוכרת נכון, שארל[?] רייה [?], והוא היה רופא הגון בתוך עולם של כאוס ואימה).

כך או כך, סאראמאגו נותן שם כמה עצות על ניהול סגר, ואני מעתיקה לכאן משהו מזה (עם הערות שלי בסוגריים מרובעים):

"סגר אינו משהו שמאלתרים כלאחר יד, אלא צריך לדעת יפה מאוד לאן שואפים להגיע ואיך, לאמוד את התוצאות, להעריך את התגובות, לשקול את החסרונות, לחשב את הרווחים וההפסדים…" (עמ' 71).
[נראה לי שהנ"ל מתייחס בעצם למה שקוראים אצלנו 'תכנון אסטרטגיית היציאה'].

ועוד, בהמשך, על תכנון הסגר שבסיפור:
"ההוראות שבאו מלמעלה עסקו בעקרונות הכלליים של הסֶגר והתעלמו כליל מן הפרטים הביורוקרטיים של הביצוע, וזו תמיד הפִּרצה שדרכה חודר התוהו ובוהו" (עמ' 71).
[שזה מזכיר לי את נתניהו שקובע שנגיע ל-30000 בדיקות ביום – ועכשיו שכולם ישברו את הראש איך לבצע את זה, העיקר ש'אני הנחיתי'].

ועוד משהו שאני חייבת להעתיק גם:
"כולנו להבה קטנה ורוטטת שעלולה לכבות בכל רגע, ואנחנו מפחדים, מעל לכול אנחנו מפחדים" (עמ' 59).
[אבל זה לא ממש מתאים לערב חג.]

*

אתמול הקשבנו בחדשות הערב להוראות לסגר/עוצר שיוטל בערב החג, ואז צפינו בכתבה ארוכה על מצב הביצים והיעדרן, ואמרתי לראש המשפחה, לו היו אומרים לנו לפני חצי שנה שבזה נתעסק בערב פסח, לא היינו מאמינים. ועכשיו זה נראה לנו כמעט נורמלי. ללמדכם כמה מהר מסתגלים בני אדם למציאות הזויה.

*

בישלתי מרק עם קניידלעך ועוד כמה דברים, היום אוסיף גם חרוסת – עם יין אמיתי, כנדרש, כי אין תירוש שאני מעדיפה. בכלל, כל הזמן אני מאלתרת בין המצרכים החסרים, ומסתבר שאפשר גם אפשר לאלתר. אפשר למשל אפילו להכין קרם שוקולד למריחה על המצות, במקום 'השחר העולה' שלא זכרנו לקנות. לא שזה מאוד נחוץ לנו, בינינו, אבל זה מסממני החג. אחרי כל הדברים האלה נהיה מוכנים לסדר זוגי. האמת שזה אפילו לא כל כך נורא, בין כך ובין כך אני לא טובה באירוח והאכלה של מלאנת'אלפות אנשים, כי אני בשלנית די בינונית (ונורא לחצנית). מתישהו נעשה מפגש זום עם הילדים והוגולינה, ונציץ החוצה הערב בשמונה וחצי לראות את 'מה נשתנה' על המרפסות מסביב, אם יהיה. אני מקווה שיהיה, זה נחמד.

ושיהיה לכולנו חג שמח, בריא ומשטיח עקומות!

*

ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד עשר.

35 מחשבות על “יומן קורונה (11)

  1. ציטוטים נהדרים שלצערנו שלא אבד עליהם הכלח.
    אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות ממצה עם שוקולד 🙂
    חג שמח

    אהבתי

  2. את הדבר קראתי ואני חושב עליו מפעם לפעם בימים אלה… המצב שם גרוע בהרבהמהמ שיש לנו (לשמחתי).
    את "על הפיקחון" ו-"על העיוורון" לא קראתי…
    בספריה אצלנו הודיעו שהם יכולים להחליף לנו ספרים באמצעות שליח של הספריה (שירות חינם). בינתיים לא השתמשתי. יש לי הרבה ספרים שעוד לא קראתי בבית…

    אני עדיין חושב שצריך להעמיד את אנשי המכון הביולוגי לדין כי נתניהו מזמן הנחה אותם לפתח חיסון לקורונה והם עדיין לא עשו זאת!

    חג שמח ובריא לכם!

    אהבתי

  3. לא קראתי את הספרים למרות שהם נמצאים אצלי בספריה, לא יודעת מה הסיבה כי יש את הסקרנות לקרוא את ספריו וכנראה ששמעתי חוות דעת של חוסר התלהבות.
    זוכרת את אסנת מהסדנא? היא דווקא היתה בעדו.
    כל כך הרבה השתנה שזה הזמן הנכון לצעוק את זה בראש חוצות (נו טוב במרפסות).
    שיהיה חג שמח ובריא.
    האמת שבזכות הקורונה אנחנו פחות מתעייפים ולחוצים מאירוח בסדר.

    אהבתי

    • מרפסות נעשו שימושיות מאוד לאחרונה: כל בית צריך מרפסת:)
      ואכן, ההכנות השנה היו קלות בהרבה מכרגיל. חג שמח!

      אהבתי

  4. את "על העיוורון" קראתי בנשימה אחת (בעצם כמו שהוא כתוב, זה הסגנון של סאראמאגו) והתלהבתי ממש. עם השנים יצא לי לקרוא עוד ספרים שלו (בין השאר "הבשורה על פי ישו" – שהיה מעולה עד שלא, עד שממש ממש לא – ורפסודת האבן שדווקא אהבתי) ומשום מה "על הפיקחון" יושב לי על המדף כבר שנים ולא מביאה את עצמי לקרוא. בכלל לא ידעתי על מה זה, ועכשיו שאת מספרת (ומצטטת ברוב חן וחוכמה) אולי סוף סוף אגיע אליו.
    פספסתי את עניין ה"מה נשתנה" מהמרפסות, כאן אין מרפסות אז אולי שכנינו ייצאו לפתח בתיהם לשם כך. אנחנו מתכננים להתחיל את "זום הסדר" בשבע וחצי, ולהספיק את ה"מה נשתנה" שלנו עוד קודם לכן. בתנאי שהאינטרנט לא יאכזב כמובן.
    אפשר כמעט הכל להכין עם תחליפים, מניסיוני, ולפעמים זה עולה על המקור.
    חג שמח עדה יקרה

    אהבתי

    • קולות המה-נשתנה עלו מכל המרפסות והחלונות, בדיוק בשמונה וחצי. זה היה ממש מרגש.
      חג שמח!
      (אם תקראי את 'על הפיקחון', ספרי מה את חושבת עליו.)

      Liked by 1 person

  5. אפרופו הסתגלות, אני חושבת שאחרי שתגמר הקורונה, נשכח ממנה די מהר. החיים יחזרו למסלולם הרגיל, אנשים יעבדו קשה כדי להשלים מה שהחסירו, הכלכלה תדשדש קצת אבל אחר כך תתעשת, וכאילו לא הייתה מגפה בעולם. איך כבר שכחנו שהיה חורף קשה יחסית, שהיו שטפונות ואנשים סבלו, שלפני כן הייתה בצורת והכנרת הגיעה לקו התחתון, ועכשיו זה כבר לא רלוונטי ועבר.

    Liked by 1 person

    • במידה מסוימת, עדיף כך. שכחה היא חלק מן ההישרדות. אולי נעריך קצת יותר את חירויות היומיום, לפחות לזמן מה. אחר כך נסתגל.
      ואם הממשלה – כל ממשלה שתהיה – תלמד מזה להשקיע יותר במערכת הבריאות באופן קבוע – דייני. אבל ספק אם כך יקרה.

      אהבתי

    • ונשכח, אסתי שלא היה כל כך נורא להיות בפסק זמן מהמרוץ המטורף של החיים

      אהבתי

  6. חברתי הטובה, דר' מרים רינגל, נחשבת לאחת המומחיות הבינלאומיות ליצירת סאראמגו. אישית, אהבתי ביצירתו את "הבשורה על פי ישו" , דברי ימי מנזר, שנת מותו של ריקרדו ריש [בלתי קריא לגמרי.. אחרי 20 עמודים עזבתי מתוסכל לגמרי ], על העיוורון. הכי אהבתי זה את "הבשורה על פי ישו". השאר איכשהו שרדתי, אבל לא עשו לי "כלום".

    אהבתי

  7. יש להניח שממרח השוקולד שלכם טעים יותר משוקולד השחר.
    ואם כבר, מצה עם אבוקדו 🙂

    אהבתי

  8. מכל הפוסט לא הבנתי מה הכוונה במה נשתנה על המרפסות. היתה התארגנות לערוך מה נשתנה בשעה מסויימת במרפסת? אם כן, איך זה היה?
    המחסור בביצים עצוב ואני מקווה שהוא לא יעלה בסגירת לולים. פה לא חסר כלום כי הממשלה קראה לאזרחים שגרים בקרבת אזורים חקלאיים, לצאת לעזור לחקלאים. בנתיים זה עובד.

    חג שמח 🙂

    אהבתי

    • הייתה איזו יוזמה – לא יודעת של מי – לצאת בשמונה וחצי בערב למרפסות ולשיר יחד מה נשתנה. זה הופץ בכל הארץ, בהרבה הערים – וזה עבד. וזה היה מרגש.
      https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5711226,00.html

      אני לא מבינה גדולה בביצים, אבל נדמה לי שכל שנה לקראת פסח יש קצת בעיות, כי קונים הרבה – והשנה אנשים התחרפנו לגמרי. כמו עם הנייר טואלט. פסח, סגר ושמועות – זה שילוב לא טוב לביצים:)

      חג שמח!

      אהבתי

  9. שמעתי אבל לא בדקתי שאפשר להשאיל ספרים למי שיש את אפליקצית evrit

    אף אחד לא העלה בדעתי שנהיה בסיטואציה כזאת
    קטונתי להגיב על עניינים פוליטיים
    הכל פשוט כל כך מעצבן, מגעיל, אגואיסטי, אינטרסנטי
    ולחשוב שנציגי העם אמורים לייצג את הבוחרים שלהם ולדאוג להם ולא רק לדאוג לתחת של עצמם

    הזוי בעיני שמדברים על חזרה לשגרה, לדעתי זה רק יביא גל התפרצות נוסף של הקורונה.

    אהבתי

    • הם יהיו חייבים לחזור לשגרה באופן חלקי, כי ככה אי אפשר להמשיך – אי אפשר לעמוד בזה מבחינה כלכלית, ואם הכלכלה תתמוטט, זה יפגע גם בבריאות.

      אהבתי

      • אני לא חושבת שהכלכלה תקרוס
        קודם כל יש לא מעט חברות שהעובדים שלהן כן עובדים מהבית
        יש אנשים שהוצאו לחל"ת ומעדיפים לעבוד בכל עבודה גם אם זה קופאי/מלקט/שליח בסופר
        בסופו של דבר מה שמחזיק את רוב המשק זה קטר ההייטק וקטר ההייטק עובד במלוא המרץ כאילו כלום לא מתרחש (אפילו יש גיוסים וקליטת עובדים חדשים).
        מה שכן יש ותהיה קריסה כלכלית של עצמאיים ועסקים קטנים. הפתרון שהמדינה מציעה להם זה לעג לרש (לא באמת פתרון).
        לא יודעת אם יצא לך לראות באחד מהערוצים את הראל ויזל (הבעלים של פוקס) אומר את הדברים בצורה הכי ישירה שיש על המצב של העסקים הקטנים והעצמאיים והוא פשוט צודק.
        ויזל: בעסקים הקטנים והבינוניים – בכמה כסף מדובר?
        שמחון: 21 מיליארד.
        ויזל: כמה נתנו מהקרן הזאת? (צועק)
        שמחון: קרוב למיליארד.
        ויזל: עם ישראל ידע שנתנו לקטנים לא לגדולים מה-21 מיליארד, פחות ממיליארד. זה הגיוני שלעניים שאין להם כסף לאכול, 21 מיליארד שקל קרן למה מחכים שכולם ירעבו למוות? בושה וחרפה. לא לעשירים שיתנו לעניים.
        את יכולה לראות/לקרוא בכתבה הזאת:
        https://www.maariv.co.il/corona/corona-israel/Article-759839

        אהבתי

  10. אני מחפשת ספר בסיפריה הדיגיטלית אבל לא נדבקת לשום דבר מאז אובה וסבתא שלי מוסרת… חסר לי. את הדבר אני זוכרת מהילדות כספר שמאוד אהבתי, אבל לא מעבר. היו הרבה עכברושים בספר, נכון? 🙂 לא קראתי את סרמגו. איך שהוא לא דיבר אלי אף פעם ומהתיאורים שלך לא התפתיתי. חג שמח!

    אהבתי

    • 'הדבר' הוא ספר טוב, אבל יש בו המון עכברושים, עם כל הכרוך בזה. לא מומלץ לפני השינה.
      אני לא מתה על סאראמאגו, אבל 'על הפיקחון' שלו כל כך מזכיר את מצבנו הפוליטי, לפחות בשליש הראשון שלו, שנשאבתי לתוכו: בחירות חוזרות, סגר, עוצר, משטרה, הנהגה מגוחכת – מכל טוב הארץ:)
      חג שמח!

      אהבתי

  11. עשיתי קצת סדר בספריה לקראת הפסח ומצאתי מחדש את 'הדבר'. מאוד אוהבת את קאמי, הכתיבה שלו, האיש עצמו. את סאראמאגו הרבה פחות. קראתי את 'על העיוורון' כי אי אפשר שלא, אבל היו קטעים שממש סבלתי. רוע טהור. לא רציתי מאז לגעת בשום דבר אחר שהוא כתב.

    אהבתי

    • 'על העיוורון' היה נורא בעיניי. אני זוכרת שחשבתי לעצמי – הוא העביר אותנו דרך כל הזוועות האלה רק כדי להגיע למסקנה שכולנו שרויים בעיוורון? והרי ידענו את זה גם קודם…
      אבל 'על הפיקחון' שונה. פחות זוועות-מגיפה, יותר הצלפות פוליטיות בנוגע לבחירות, מתאימות לי בול לעכשיו.

      אהבתי

סגור לתגובות.