יומן קורונה (15)

מה נהיה לך את, עדה ק., שככה השתתקת? בין יומן קורונה 14 ל-15 מפרידים עשרה ימים! זה יומן זה?

אז האמת שפג קסם הדיווח, בעיקר משום שאין מה לדווח. יום בא ויום הולך, וכולם דומים. פרט לעובדה שאחרי 'חופשת הפסח' חזרנו למתכונת ההוראה המקוונת, אז שוב אין לי זמן.

*

כל יום אני יוצאת לסיבוב רגלי של כחצי שעה. פלוס מינוס 500 מטר. לא הבנתי אם זה מותר או אסור, אבל אני עם מסכה בכל מקרה, לא מתקהלת, ורוחצת ידיים היטב בשובי הביתה. אם אני לא אצא פעם ביום אני גם אשתגע וגם אחליד.

בסיבובים כאלה אני מאלתרת כל מיני מסלולים קרובים לבית. בעיקר אימצתי את 'הליכת השור' – שזה אומר לפנות ימינה, ושוב ימינה, ואז שמאלה, ושוב שמאלה, ואז ימינה, ושוב ימינה, וחוזר חלילה. ככה הולכים חצי שעה בכל מיני זיגזוגים קרובים לבית, במקום להתמיד בקו ישר למרחקים האסורים. ככה אני גם מגלה כל מיני סימטאות ורחובונים שלא היכרתי, ולפעמים מתגברת על פחדי מפני כלבים שגרים ברחובונים כאלה ומשוכנעים שהרחוב שייך להם ומתעצבנים על כל מי שמעז לעבור בו.

למה 'הליכת שור'? כי ככה, בשאיפה, השוורים חורשים את השדות (שוורים עוד חורשים שדות?) ובמונח הזה משתמשים גם כדי לתאר טקסטים עתיקים מאוד, מתקופות שבהן כיוון הכתיבה עוד לא התייצב: היו כותבים נניח מימין לשמאל, מגיעים לסוף השורה, מסתובבים וחוזרים בכתיבה ימינה, ואז, בצד ימין, מסתובבים וחוזרים בכתיבה שמאלה, וכך הלאה.

ככה יוצא שבסיבובים הרגליים שלי אני כל הזמן חושבת על שוורים.

*

את מנכ"ל משרד הבריאות עוד לא למדתי לחבב. הוא מזכיר לי פיתום, למרות ששפתיו כן זזות. כל הזמן אני מחפשת את הבובה שלצידו, ואין. כששואלים אותו למה, על פי ההנחיות החדשות, עסק פלוני פתוח ואילו עסק אלמוני סגור, הוא פוצח בסקירה מייגעת של תולדות הפעילות המופלאה של משרד הבריאות, החל מן הימים שקדמו לבריאת העולם ועד לימינו אנו. אחרי חמש דקות של דקלום כזה הוא מוסיף בסוגריים את התשובה המתבקשת לשאלה שכבר נשכחה: ההנחיות לא מושלמות, נתקן.

אני לא כל כל כועסת על הטעויות של משרד הבריאות, כי אני יודעת שבאירוע לחוץ כזה, אי אפשר שלא לטעות. אבל הרי אפשר לחסוך בדקלומים, לא? תגיד ישר 'טעינו, נתקן', ונעבור לשאלה הבאה. ככה תחסוך לכולנו המון זמן, שלא לדבר על עצבים. וגם תזכה ביותר אמון, שזה לא דבר של מה בכך.

*

היום תליתי את הדגל מחוץ לתריסולים, כבכל שנה לפני יום הזיכרון/העצמאות. אבל חסרון המרפסת מציק לי השנה יותר מכרגיל. שני דברים צריך כל בית בימי קורונה: אינטרנט ומרפסת. בעניין האינטרנט מחזיקה אצבעות שימשיך לשרוד בצוק העיתים, ואילו עניין המרפסת אצלנו אבוד (מרפסת כביסה לא נחשבת), וחבל לי על זה נורא.

*

א-פרורפו הדגל: קראתי השנה המלצות להחליף את דגל המדינה שבמרפסות/חלונות בדגל שחור. לא נראה לי. זה לא שחמתי לא בוערת בי להשחית על מעללי הממשלה שעוד לא קמה (איך אמרה דוריה למפל מחדשות כאן 11? אני אאמין כשאראה את המסמך החתום) – אבל הדגל הוא שלי, לא שלהם, ואני זו שאצוק לתוכו משמעות, ולא הם. כמאמר הטף: אני לא מסכימה להם, והם לא יחליטו עליי.

*

ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישה עשר (נניח).

36 מחשבות על “יומן קורונה (15)

  1. סגר הוא בהחלט תקופה מעולה לגלות מקומות חדשים. גם אני, כמוך, נכנסת לסמטאות לא מוכרות (ולפעמים הולכת לאיבוד. השבוע בטעות הגעתי לעיירה שנמצאת 8 מהבית שלי, אחרי שרציתי לחזור הביתה אחרי הליכה. פשוט הלכתי לכיוון הלא נכון…) ותמיד נהדר לגלות מקומות\ציורים\צמחים חדשים. בכל אופן, אהבתי את המונח "הליכת שור" 🙂

    למה הכלבים מפחידים אותך? הם בסך הכל רוצים לשחק או סתם רואים שיש מישהו שעובר ליד בית הבעלים שלהם. הם לא מתכוונים לתקוף. לרוב, אם תעצרי מולם ופשוט תסתכלי עליהם, הם ישתעממו וילכו להסתובב עם עצמם בגינה.

    ברור לגמרי למה דווקא עסק X ולא עסק Y. קוראים לזה לובינג ושיקולים אינטרסנטיים.

    ראיתי את ההפגנה עם מחאת הדגלים השחורים ומאוד התרשמתי. יום למחרת גם שמעתי בחדשות על זה שגנץ ונתניהו הקימו ממשלת אחדות והפרשנית אמרה שזה המשך לתהליך של השלטון בסגנון הדיקטטורי ששולט בישראל בשנים האחרונות. למרות שהיא אמרה בדיוק מה שאני חושבת, עצוב לשמוע את זה ממישהו חיצוני…

    אהבתי

    • אני פוחדת מכלבים, משום מה. זה לא לגמרי רציונלי, אבל כשהם נובחים אני נבהלת. יש אולי רק שני כלבים שאני ממש לא פוחדת מהם, ואחת מהם היא זו שנודעה בכינוי 'הוגולינה' – הכלבה של הבת שלי.

      אהבתי

  2. לא ולא – מעולם לא תליתי דגל ובוודאי לא אתלה דגל שחור. אני מתקשה מאוד עם הפרשנויות מהצד שלי, שהופכות את החיים כאן לאסון, שוד ושבר וטרגדיה. לענ"ד בעוד 10 שנים, נביט אחורה ולא נפסיק לצחוק על המאיימים על חירותנו והמאויימים מאובדן חירותנו.
    מטריד אותי מאוד אבדן השליטה העצמית של הממשלה, הביטוי הגס לסוגיות אינטרסנטיות מובהקות כמו: איקאה כן ושוק הכרמל, לא.
    אבל עוד רגע אני יוצא לסיבוב צילום פרחים באור יחד עם לוסי הקטנה שלי.

    אהבתי

    • הבעיה עם תחזיות היא שאי אפשר לדעת כמה הן נכונות לפני שהן מתגשמות (או לא). אבל גם אני משתעשעת לפעמים במחשבה על מה שנחשוב על כל זה בעוד חמש או עשר שנים. זה לא לגמרי מופרך להניח שנתפלא על כמה שהיינו היסטריים. מצד שני, אולי לא…

      Liked by 1 person

  3. בנשיונל ג'אוגרפיק ובערוץ הטיולים מראים שעדיין לא רק שוורים משמשים בחרישה בחלקי עולם אלא גם בני אדם דוחפים/מושכים מתקני מחרשות 🙂
    כמחאה אני יכול שלא לתלות דגל ביום העצמאות, אבל לעולם לא אתלה דגל שחור.

    Liked by 1 person

  4. אהבתי את הליכת השוורים, ככה הייתי סורגת בילדותי פעם מסיימת שורה ימין וחוזרת ימין וחוזר חלילה. אף פעם לא הפכתי את כיוון הסריגה, כך בעצם סרגתי ביד ימין ושמאל מבלי לשים לב.
    לא אתלה דגל שחור, never, לא אדכא את עצמי. כן תלינו דגלים להכניס קצת שמחה בכאוס השורר בלאו הכי.

    אהבתי

  5. עוד חברה שלי גילתה ליד הבית סמטאות קטנות שלא הכירה. מעניין.
    אני נוסעת חמש דקות עם הרכב עד לקצה העיר, מחנה שם האוטו, ויוצאת להליכה של חצי שעה בשדות. אני כמעט לא פוגשת אף אדם, ולא נראה לי שאני מסכנת מישהו או את עצמי למרות שזה יותר מחמש מאות מ' מהבית.

    אהבתי

  6. כיף לשמוע ממך! אז תגידי, את בטוב?

    איזה כיף זה ההליכה המשוורת הזאת? גם אני אימצתי לי אותה, ובזכותך עכשיו אחשוב גם על חקלאות תוך כדי. "תפרתי" את הרחובות מסביב לבניין שתי וערב ביציאה האחרונה שלי, וכמעט לא חזרתי על עקבותי. כאן בפתח תקווה גיליתי שני ארנבונים בחצר ממול (ואת צלחת האוכל שמסביבה התאספו). ובכניסה לרחוב מהצד השני- עץ של שסק מבשיל. אני כבר זוממת לארגן לי קופסה שתחכה בבידוד ארבעה ימים כדי לנטוף עסיס מהאצבעות שלי 🙂
    מזדהה עם חסרון המרפסת. פה יש חלון גדול ועדיין הוא לא כמו לצאת ממש החוצה, להגיח מהקירות אל חלל. מצד שני, שמש ישירה נכנסת לתוך הבית, זה ממש אחרת מבדירה בה אני חיה בד"כ, שם החלון העיקרי הוא גם צפוני וגם מוגף בתריסים רוב הזמן.

    מעריכה אותך שאת ממשיכה לצפות בדברים האלה. איך לא קורסת מתסכול ומועקה? אני קוראת סוג של לייב-בלוגינג שלהם בפייסבוק של יעל פורמן Yael Furman שהיא הגיקית שהתחילה בעדכונים והפכה למדבבת הלא רשמית של החדשות בנושא.

    אהבתי

    • זאת עונת השסק. זה כזה עץ יפה! אף פעם לא שמתי לב קודם. יש לנו שניים בחצר הבניין, והם מלאים בפרי. עוברים ושבים לוקחים לפעמים, ואנחנו מרשים, את יכולה לבוא גם:)

      Liked by 1 person

  7. יש ימים שפשוט לא בא לכתוב, ופתאום שמים לב שעבר זמן. אבל איזה כיף שאת לא מחויבת לשום דבר, ויכולה לכתוב כל יום או פעם בשנה ואף אחד לא "מחליט עלייך".
    אכן התברר אחרי שנים רבות שכן צריך מרפסת. אני מעולם לא הבנתי את הצורך/רצון במרפסת, תמיד גרתי בדירות ללא מרפסת, עד שעברנו לדירת גג (ואז היינו משתמשים במרפסת של הגג, אבל זו היתה טירחה להעלות לשם כיבוד וכו') – ובסוף עברנו לבית פרטי ואז אם רוצים לצאת יש גינה. אגב יש כאן גם מרפסת (היתה כבר בתכניות הבנייה המאושרות שקיבלנו כשקנינו את המגרש, ולמרות שבפנים שינינו כמעט הכל, בחוץ לא העזנו לערוך שינויים מחשש שלא יאשרו ויעכבו את הבנייה. למותר לציין שאנחנו לא משתמשים במרפסת הזאת לעולם).
    טוב שאת עובדת וטוב שאין לך זמן כי זמן זה לפעמים שעמום ושעמום זה לפעמים דכאון.
    נהדרות ההליכות שאת עושה והדימוי להליכת השור מדליק ממש. יש לידכם סימטאות קטנות ועקלקלות שרק בזכות ווייז ופה ושם צורך לאסוף נכדים מחבר/חוג גרם לי לעבור דרכן. אגב כל כך הרבה אנשים עשו תמ"א אצלכם – וקיבלו מרפסת – לכם לא מתחשק הסיוט הזה במקרה???
    לגבי בר סימן טוב לא הבנת – הוא עצמו הבובה וביבי הוא הפיתום. או ליצמן. או שילוב מעוות של שלושתם. הוא בעצמו חרדתי, לא רופא (אז לא באמת מבין), לא מסתובב בשטח אז לא יודע באמת מה קורה, בובה של ביבי, בובה של ליצמן, משרת אינטרסים של אחרים וקורא-דפי-מסרים מדופלם. מעלה בי גועל, בקיצור.
    גם אני היום תליתי את הדגל ישראל על השער. המדינה היא שלי, לא של הפוליטיקאים המגעילים שמנסים להרוס אותה לטובת האינטרסים הפרטיים שלהם. לא דגל שחור, בשום אופן.
    טוב שעדכנת, עדה, לא חשוב אחרי כמה זמן.

    אהבתי

    • אצלנו בינתיים אין תמ"א (אף שהיו תוכניות מסוגים שונים), אבל בתור שכנה של תמ"א בבניין לידנו אני יכולה להעיד שזה אכן סיוט.
      השתעשעתי מהתיאור שלך בעניין הפיתום ובובתו 🙂 יש מצב שאת צודקת.
      תודה על העידוד:)

      Liked by 1 person

  8. עד כמה שהבנתי עניין ה 500 מטר לא קיים בכלל. זאת אומרת, מגבלת ה 100 מטרים לצרכי התאווררות נשארה על כנה. ולצרכי ספורט אין שום מגבלה. אז אם את מגדירה את ההליכות היומיות שלך כספורט, את יכולה להסתובב חופשי. אני לדוגמא הגדרתי שהליכה עם עגלה היא ספורט (ושמישהו יתווכח איתי שדחיפת ילדון ששוקל 11 ק"ג פלוס עגלה ששוקלת מי יודע מה עוד כמה ק"ג זה לא ספורט). אבל אהבתי את הליכת השור. ובכלל, זה שהקורונה גורמת לנו לסטות מהמסלול ולגלות דברים חדשים.
    ואין ספק שהיא גם גורמת לנו להעריך דברים אחרים. אני כל יום מודה על המרפסת הקטנה שלנו. והיום ראיתי סרט והיה שם בית גדול צמוד לאגם, והמחשבה הראשונה שלי היתה שהייתי נותנת הכל כדי לעבור שם את הסגר.

    Liked by 1 person

    • עניין ה-500 מטר הוא חידה, שלא לומר בדיחה עצובה. שמעתי שאפילו המשטרה התנערה מן החובה לאכוף את זה. בדיוק מהסיבה שתיארת, ותוסיפי לזה את העובדה שבשביל סופר ובית מרקחת אפשר להרחיק אפילו יותר מ-500 מטר. זה אכן מעורר את החשק לברוח הרחק מכאן, לאיזו מרפסת מעל אגם או ים 🙂

      אהבתי

  9. טוב שאת יוצאת להליכות… לפני הקורונה הייתי יוצר להליכות של 7.5 ק"מ כמה פעמים בשבוע… מאז הקורונה הפסקתי לחלוטין כי ה-100 מ' (כעת 500) עם מסכה ממש לא נראה לי… במקום זה אני עולה ויורד במדרגות 7 קומוות לפחות פעמיים ביום 🙂
    הרעיון של הדגל השחור נשמע לי מזעזע. אני עדיין אוהב את המדינה למרות הכל.

    אהבתי

    • 7 קומות ברגל! יפה. בהחלט תחליף ראוי להליכת 500 מטר:)
      איכשהו אצל רבים מיטשטש ההבדל בין ממשלה לחברה/מדינה, וחבל. זה לא אותו הדבר. יכולה להיות ממשלה איומה במדינה שיש בה הרבה אנשים טובים. ומותר לאנשים האלה גם לחגוג ולשמוח מדי פעם.

      Liked by 1 person

  10. 1. לגבי בר סימן טוב:

    https://www.themarker.com/news/.premium-1.8795770

    2. לגבי ליצמן:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5720633,00.html

    3. לגבי "מדוע עסק אחד סגור ושני פתוח?":
    הכל אינטרסים.

    לגבי איקאה:

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3810372,00.html

    4. שאלה:
    מה הקשר בין מירי רגב להסרת שיער בלייזר? אולי את יודעת? 🙂

    "מספרות, מכוני יופי וקוסמטיקה: לאחר שבממשלה אמרו כי ספרים "עובדים בשחור", הוחלט לאשר ממוצאי שבת פתיחת מספרות. בנוסף אושרו פתיחת מכוני יופי וקוסמטיקה. בהודעה הרשמית נכתב "לרבות הסרת שיער בלייזר", דרישה שהועלתה כמה פעמים בישיבה על ידי השרה מירי רגב."

    אהבתי

    • בנוגע למירי רגב אין לי מושג, מליצמן כשר הבריאות כנראה ניפרד בקרוב, ורק אני אמשיך להתעצבן על בר סימן טוב המסכן:)
      תודה על הקישורים.

      אהבתי

  11. נחמד הביטוי הזה של הליכת השור, שרבים מיישמים בימי קורונה. גם אני עשיתי כך וגיליתי סמטאות לא מוכרות, אבל מאסתי בהליכת הזיג זג הזאת בזמן האחרון והרחבתי את הטווח, שממילא לא מוגבל עוד, על פי המצב בשטח.
    לא שמעתי על דגל שחור אבל החלטתי כבר לפני כשבועיים ללא שום קשר לפרסומים או ליוזמות של מישהו שלא אתלה כלל דגל השנה, פעם ראשונה. אמא שלי הפטריוטית תלתה כבר דגל ומתרעמת על כך שלא אתלה, אבל זוהי תחושתי. אין לי שום תחושת גאווה השנה על המדינה והעומדים בראשה, וכל אחד רשאי ליצוק לתליית הדגל או לאי תלייתו משמעות ע"פ הבנתו.

    אהבתי

    • יעשה כל אחד על פי הבנתו בעניין הדגל, בהחלט. בשבילי הדגל זה יותר חגיגה מאשר גאווה. נכון שהחגיגות השנה הן לא משהו, ובכל זאת שומרת על החגיגונת האחת הזאת.

      אהבתי

  12. מלכתחילה לא היה היגיון רב בהנחיות, או קשר אל מציאות היום-יום. לכן אי אפשר שלא להפר הנחיה מופרכת.
    רחובות צדדיים מאד מקלים בזה שאפשר לראות מי מתקרב מרחוק ובהיעדר תנועה – אפשר לחצות מיד אל הצד השני.
    וכן, השנה גם אני מתכוונת לתלות דגל, לראשונה בחיי. הצדק לגמרי איתך – האדם יוצק את המשמעות 🙂

    אהבתי

    • היטבת להגדיר: 'אי אפשר שלא להפר הנחיה מופרכת'. ועל זה אמר המלך באחת הכוכביות ב'הנסיך הקטן': אם אצווה על שר הצבא שלי להפוך לפרפר, והוא יסרב לעשות זאת, זו תהיה אשמתי ולא אשמתו.

      Liked by 1 person

  13. איזה כיף שכתבת. תמיד מעניין לי כאן. היום למדתי על הליכת השור- תודה.
    כל כך מזדהה עם חסרון המרפסת, נראה לי שהמודל הבא של הדירות שאתכנן יכלול רק מרפסות.
    דגל לא דגל, אני מרגישה על סף שוקת שבורה מבחינה מדינית. חוסר אמון כללי ועצבות על השנאה שהולכת וגוברת בין הגושים השונים.
    תעשי טובה לאנושות ותכתבי יותר,הספריה עדיין סגורה, אני לא מצליחה לצייר…
    בקיצור תמשיכי לכתוב, נחמד פה. 🙂

    אהבתי

  14. בדיוק בערך כמוך נמאס לי מידי פעם ללכת במסלולים הקבועים, אז מידי כמה ימים אני מתפתה ללכת במסלול אחר שאני לא בטוחה לאן יקח אותי.
    הכי מספק היה זה שלקח אותי כמעט לפסגת ההר משביל של זכרתי ולמרות שהיה מאד תלול וקשה, היה מרגש ומדהים למצוא את עצמי כמעט בפסגה.
    הכי מפחיד היה שביל שהכניס אותי לפרדס והרגשתי שם מאד מוסתרת ומאש לבד וזה היה מפחיד. מאד שמחתי להגיע חזרה למקום שבו אני לא האדם היחיד.

    אהבתי

  15. אני כבר יצאתי קצת מעבר לחמש מאות מטרים עד לחוף הים ( כעשר דקות הליכה , עם מסכה וגם תעודת זהות אם שוטר יבקש שאזדהה ( אחרי שראיתי בחדשות שאזקו אשה שסרבה להזדהות ). בחצר סמוכה גליתי עץ שסק , קבלתי רשות לקטוף וצלמתי אותו ממש מקרוב .יש לנו מרפסת שהשקיפה לים , אבל מאחר ובנו בניינים הים מוסתר מאיתנו. משום מה אנחנו לא מנצלים אותה מספיק. מרפסת מערבית שבחורף קר בה ובקיץ חם עד שהשמש כבר שוקעת …למדתי ממך היום על המושג הליכת שור . תודה

    אהבתי

    • אני זוכרת צילום יפה שלך של השסק בפייסבוק. תודות לו קלטתי פתאום כמה שעונת הפרי של העץ הזה היא יפה. ואז ראיתי שגם אצלנו בחצר:)

      אהבתי

  16. הרגת אותי עם הפיתום! זה כל כך קולע! הוא מונוטוני וחסר כריזמה ויש לו כל כך הרבה דקות מסך, והשילוב… קשה. מזדהה עם מה שכתבת על הדגל – ישראל לא מושלמת אבל איזו מדינה כן? וצריך להבין שדווקא בגלל שזאת המדינה שלנו היא יותר מרגיזה כשהיא טועה ומטעה. אבל אני חושבת שלפחות במשבר הקורנה היתה כאן התנהלות נכונה, לפחות התוצאות טובות ביחס למדינות האחרות. מקווה שהקורונה לא תתפרץ עלינו בפתיחה ההמונית שאחרי החג…

    אהבתי

    • מסכימה איתך שדווקא משום שהיא שלנו היא מרגיזה יותר. מה גם שאנחנו מעורים בענייניה ויודעים בדיוק מתי היא מרגיזה.

      אהבתי

  17. לא תליתי דגל,לא שחור ולא כחול לבן,גם המשכתי במסורת אותה התחלתי לפני שנתיים נדמה לי,לא ראיתי את טקס המשואות ואת כל מה שבא אחריו,די לא רוצה לראות את דקלומי מה שניהיה מהפארסה הזאת,זוגתי חושבת שאני צריך להפסיק להתמרמר,האמת שאני לא ממורמר בכלל,אני פשוט מסרב לקחת חלק בשטיפת המוח הקרוייה כולנו עם אחד,אנחנו לא ואין טעם לשחק אותה כאילו אנחנו כן. אני יוצא מעט מהבית,אבל עד לפני שבוע היו לי בעיות בכף הרגל ולא יכולתי ללכת בצורה טובה,אבל זה עבר ואולי אנסה בשבוע הבא להתחיל ללכת יותר. לא שדחוף לי אגב,נהנה בבית דווקא.
    לדעתי הקורונה זה רעיון לא רע בכלל לימים כמו יום העצמאות,אין זיקוקים,כלבים לא נבהלים ובורחים,יש שקט נוצה ברחובות,מה רע?
    טליק

    אהבתי

    • האמת שאני חושבת שזוגתך קצת צודקת. זה לא שהכול כל כך נפלא, אבל גם קודם לא היה כל כך מופלא, ולא היו חסרים דקלומים וסיסמאות ריקות מתוכן גם אז. זה בעיקר אנחנו שהשתנינו.
      אם הקורונה תמנע את ההשתוללות המוגזמת של ל"ג בעומר, עם סכנת השריפות וזיהום האוויר, אני באמת אסכים שיש לה גם צדדים חיוביים:)

      אהבתי

סגור לתגובות.