שוב יומן קורונה??

מאתמול בערב, במקום להתמקד בשמחת החג, אני שוב תחת הרושם של 'הזינוק' במספרי המאובחנים (כרגיל, לא יגידו לנו אם הם באמת חולים וסובלים או שרק הבדיקות יצאו חיוביות). ושוב אימת הבידודים. אני לא אוהבת את המספרים האלה, הם לא נראים טוב. יכול להיות שזו עלייה שצריך ללמוד לחיות איתה, ויכול להיות שזו עלייה שצריכים לנקוט נגדה אמצעים יותר חריפים (שוב). אני מקווה שהצעדים עכשיו יינקטו קצת יותר במידה ובשכל, אבל אין לדעת. לי נדמה גם עכשיו שהאמצעי שהכי פשוט להקפיד עליו לאורך זמן הוא מסכה ורחיצת ידיים – בעוד ששמירת מרחק לא תמיד תלויה בשומר. אבל, כמובן, לא מבינה איך אפשר לעטות מסיכה כשאוכלים או שותים. לא מקנאה בבעלי מסעדות וכו', נשמתם באמת יוצאת עכשיו, אבל גם אני לא כל כך מעזה לאכול בשום מקום שאינו אצלי בבית.

*

יומן קריאה:
כבר היה נדמה שהעניין עומד להיגמר ולא אקרא עוד ספרי מגיפות, אבל עכשיו נראה שלאחר שהשלמתי את קריאת על הפיקחון, עוד יהיה לי מספיק זמן גם בשביל הדבר. כל אחד מן השניים מדכא בדרכו הייחודית. סאראמאגו הוא ציני, מושחז ומרושע, הרבה יותר מדי לטעמי, אבל איכשהו הספר דיבר אליי יותר מקודמו (על העיוורון), אולי משום שנדמה היה שהוא כל כך רלוונטי למוראות המאה העשרים ואחת, לא רק (אבל גם) בישראל: שלטון מושחת, פחדני ומטומטם, גניבת דעת הציבור, בחירות חוזרות וסגרים, וכיוצא באלה. הפתק הלבן בקלפי, שהוא מעין גיבור בלתי מוכרז של הסיפור, החל לדבר אליי כאופציה מאוד סבירה: בין כך ובין כך לא נראה שלמישהו אכפת מה דעת המצביעים, אז בשביל מה לטרוח.

המשפט שהכי אהבתי בספר הוא תיאור הדגל שתלוי מאחורי שר הפנים בזמן מסיבת העיתונאים שלו. לפני המסיבה הוא מתואר כך:
"מאחוריו [כלומר, מאחורי שר הפנים], תלוי כמו תמיד, שקע דגל המדינה בהרהורים."
ואחרי המסיבה:
"ושם, מאחור, ללא ליאות, הוסיף הדגל לשקוע בהרהוריו" (עמ' 329 – 330).

אני לא יודעת למה זה כל כך מצחיק אותי. זה אומנם ציני ומרושע כרגיל – אבל שלא כרגיל, הרשעות מכוונת אל יישות שיכולה לספוג אותה בלי קושי. במחשבה שנייה, לא בטוח שהיא מכוונת אל הדגל השקוע בהרהורים (ללא ליאות!)

*

יומן גנן:
סיפרתי כבר שהסחלב מלמד אותי סבלנות? אז זהו, שזה שיעור קשה. הגבעולון החדש הגיע לגובה שני סנטימטרים, נעצר ונדם. כנראה שוב עשיתי משהו לא בסדר. אני עדיין מחכה, אבל עם פחות תקווה.

*

יומן בלוגוספרי:
עוף החול הנצחי – ישראבלוג – שב והפציע. צריך אקרובטיקה מיוחדת כדי להגיע אליו, אם כי אפשר. עדיין לא הכול עובד: לאט לאט. למרות שהספורט החביב עליי הוא להתלונן על וורדפרס, אני לא שוקלת לחזור לישרא. לא באמת מתגעגעת. בכל זאת שמחה בשביל מי שחיכו לו כל כך בנאמנות, וכמובן, נחמד שפוסטי העבר שלי עדיין זמינים שם. כבוד למי שהצליחו במשימה – אני הייתי מאוד סקפטית, אבל התברר שצדקו.

*

שוב יצא פוסט חמוץ, ועוד בחג. עם הקוראים הסליחה. ניסיתי לאזן את זה קצת עם בשורת ישרא – וכמובן, חג שמח!

22 מחשבות על “שוב יומן קורונה??

  1. המספרים אכן מדאיגים אהבל אני בוחרת להתרכז בטוב שיש עכשיו?
    אתמול בערב ארוחת חג משפחתית. התגעגעתי לזה מאד
    היה נהדר להפגש, לדבר, לריב, לצחוק,

    אהבתי

  2. עדה, כל כך הרבה גישות לאיזור הביניים הזה של סיום ואולי סוג של התחלה. ימים יגידו את דברם. אולי. . אולי אנחנו עכברים שיוצאים לקושש חיים למרות שיודעים שהחתול הגדול יושב על השיש במטבח, מנומנם למחצה.

    Liked by 1 person

  3. חג שמח!
    אני חושבת שהעקומה של הקורנה יורדת, וכמובן שהיא לא יכולה לרדת בקצב אחיד אלא עם קפיצות, אבל אני לא רואה שום סימן לדאגה.
    לישראבלוג מאד שמחתי. שם הרגשתי בבית, ולא בשום מקום אחר אליו נדדתי. את זוכרת את הנסיון הלא מוצלח שלי לוורדפרס, וגם בבלוגגר לא הסתדרתי.
    ולגבי הסחלב, ניתן לקנות במשתלות דשן סחלבים, ואולי זה יעודד אותו. אצלי הוא כבר פורח מתחילת מאי.

    אהבתי

  4. לא יודעת אם לומר "שוב" יומן קורונה או "עדיין" יומן קורונה. ימים יגידו.
    באמת יש הרבה מקומות בהם אין ממש דרך להישמר – בכיתות, באוטובוסים, אולי גם במסעדות, בתי קפה…..
    לו כולם היו מקפידים לפחות על המסיכות…..אבל אם המסיכות לא באמת מספיקות אז הלך עלינו.
    T כבר אמר בתחילת הקורונה שבסוף כולנו נחלה. זה עיצבן אותי אז אבל יש מצב שהוא צדק. ייקח עוד הרבה הרבה זמן עד שיהיה חיסון.
    אי אפשר באמת להסתגר לגמרי ולהתבודד לגמרי עד אז.
    אנחנו מקפידים על מסיכות מחוץ לבית ורחיצת ידיים (או אלכוג'ל כאשר אנחנו עוברים ממקום למקום מחוץ לבית) ובינתיים לא ממהרים להתערות בין הבריות מעבר למינימום הנדרש. אבל כן נפגשים עם הנכדים ומהבחינה הזאת הכל פרוץ. הם בבית ספר ובגן ולכן – אי אפשר לקרוא לזה שאנחנו נשמרים. אוף.
    וואו כמה שנים עברו מאז שקראתי את "הדבר" (בצרפתית, בתיכון). חזק ביותר.

    באמת מצחיק/ים המשפט/ים על השקיעה בהרהורים של הדגל. או שלא היה זה הדגל. עדיין לא הבאתי את עצמי להתחיל לקרוא את ה"על הפיקחון" למרות שיושב לי על המדף ואת כבר המלצת…..מדשדשת עם "אן מאבונלי".
    פתק לבן הוא לא משהו שאי פעם העליתי על דעתי לשים בקלפי. גם לא ללכת להצביע הוא לא משהו שאי פעם העליתי בדעתי. גם לחיות באמצע מגיפה כלל עולמית לא העליתי בדעתי.
    אז מתברר שהכל אפשרי.

    סחלבים הם כמו ילדים. לא תמיד זה קשור ישירות למשהו שאת עשית.

    ישראבלוג אכן עלה במאמץ רב (מאד) של אנשים אכפתיים (מאד) – והבלוגרים מאושרים. אני כנראה כבר לא אכתוב שם, אלא אם יעבור שדרוג משמעותי (כרגע זה עדיין רחוק אפילו מלהיות כפי שהיה), אבל אם הבלוגרים "שלי" יכתבו שם אז אקרא ואגיב כמובן.

    הפוסט לא יותר חמוץ מהמציאות, יקירה.
    טוב שכתבת
    חג שמח

    אהבתי

    • בנוגע ל'בסוף כולנו נחלה', אני מניחה שאולי לא כולנו, אבל רבים ייחשפו לנגיף הזה בדרך זו או אחרת. העניין הוא שלא באמת כולם מפתחים מחלה, וחבל שהדיווחים השונים לא מקפידים על ההבחנה בין חולים רציניים לבין מי שיצאו חיוביים בבדיקה אבל אין להם (כמעט) שום תופעות (שזה כנראה הרוב).
      אהבתי את הרעיון שסחלבים הם כמו ילדים:)
      תודה

      Liked by 2 אנשים

  5. אצלנו, בקבוצת הווטסאפ של המורים כבר ישנה "חגיגת היסטריה" קלילה, כי גן ילדים ושני תיכונים נמצאו "מודבקים" [בת ים ], שני המנהלים שלנו ב"אטרף" של "חיפוש ממשקים" , עמידה על המשמר וכו'

    אהבתי

  6. שמחה להגיד שאני לא הייתי צריכה סבלנות עם הסחלב. הוא התחשב והוא פורח לתפארת. כל מה שעשיתי, השקיה עם מים רתוחים אחת לשבוע. בלי להציף.
    העובדה שישראבלוג התאושש במידה ואנשים יכולים
    לראות את הפוסטים מעודד אותי שאולי גם יקרה גם ב"תפוז" ששם וירוס או האקר הרסו לרבים את כל הבלוג והנהלת תפוז מתמהמת בתיקון… הפחת תקווה…
    וחג שמח

    אהבתי

  7. למה שוב? מבחינתי לא הצלחנו עדיין להתגבר. ככל שיקפידו פחות, כך המספרים יגדלו ומתברר שכל ההנחות שילדים אינם נדבקים לגמרי שגויות ואף אחד לא יודע באמת איך להתמודד ולכן מנסים לחיות לצידה. הרי אי אפשר לחנך את כולם.
    אני נמנעת ממפגשים עם חברים אבל עם המשפחה כבר נפגשנו השבוע וגם אתמול וזה לגמרי מספק אותי.
    יש הנחיות ביוטיוב איך לטפל בשורשי הסחלב המסרב להתאושש.
    הוציאי מן העציץ, הורידי את כל השורשים היבשים ושוב הכניסי לעציץ עם אדמה/טוף ותני לו דשן שיתחזק וישוב לאיתנו. זה אפשרי. אגב אין צורך במים מינרלים, מזוקקים או מים מורתחים אפשר להשקות במים רגילים והם ישתו בלי להתלונן.

    אהבתי

  8. חג שמח…
    גם אני תוהה אם התחיל הגל השני ונחזור לסגר תוך זמן קצר. נראה לי שאף אחד לא יודע.

    אהבתי

    • מחר בערב כנראה שוב הצהרת נתניהו (כבר מזמן לא היה לנו את זה), ואז נדע איזה גזירות יפילו על ראשינו. מקווה שעכשיו שאנחנו כבר יותר מנוסים, נעשה פחות שטויות ונקצור יותר הצלחות.

      אהבתי

  9. אספר לך מעט סיפורי סחלבים, ברשותך:
    1. יש לי סחלב מסוג קטליאה. הראשון מסוגו, שרכשתי לפני שנים רבות. לא רק שהוא מאד יפה בעיניי, אלא שהוא גם היחיד שלפרחיו יש ריח. ריח ממש טוב – שלקראת נבילת הפרח הופך להיות ממש מסריח…
    אבל עד שהפרח נובל – הריח מצוין, לפחות לטעמי. כל שאר הסחלבים פורחים וכומשים בלי שום חתימת ריח.
    ובכן, באיזשהוא שלב, הסחלב הזה מיאן לפרוח. יחד עם זאת, היה בתהליך צימוח של עלים חדשים, שזו שמחה גדולה. כדי לעודד אותו, הוספתי מלמעלה קצת אדמה המיועדת לסחלבים, כדי לכסות את שורשיו החדשים. הוא ממש לא אהב את זה. ממש-ממש. הוא הפסיק לצמוח, עליו נותרו קטנים ועלובים ודקים. הוא הפסיק להוציא עלים חדשים, שלא לדבר על לפרוח. את זה הוא לא עשה כבר מזה שנים. אישתי מחזיקה בדעה, שצריך לזרוק אותו. אבל אני, שיודע שראוי לעשות ההיפך ממה שהיא מייעצת, החלפתי לו את כל המצע למצע חדש – ואני מקפיד גם לדשן אותו. עכשיו, ממש עכשיו, הוא מתחיל להוציא שני עלים חדשים. הם ממש קטנטנים ועדיין ארוכה עד למאד הדרך לפריחה, אם בכלל.
    2. יש את התופעה הזו, שאני מכנה "הפלה". שצומח לו ניצן, מתפתח יפה – ופתאום הוא משנה כיוון וכומש. בלי הסבר הגיוני. שאלתי במשתלות, ההסבר שלהן הוא "מכת קור" או "מכת חום". אלא שההסבר הזה קצת דחוק. על אותו הצמח, באותם התנאים בדיוק, יש ניצנים שמתפתחים לפרחים יפים – וכאלו שכומשים ונובלים. אין לי הסבר מניח את הדעת. השנה היה לי מוט פריחה כזה, עם ארבעה או חמישה ניצנים גדולים, יפים ומפותחים – שכל אחד מהם נבל בתורו בטרם נפתח. זה עלה לצמח בקיצוץ כל מוט הפריחה. עכשיו יש לו מוט חדש, עם שני ניצנים בודדים שמחכים להפוך לפרחים. נראה מה יהיה איתם.
    3. לפני שנים, גם אני הייתי מרתיח מים עבור הסחלבים. בסופו של דבר, זה נמאס לי. במקביל, המגָדלים הפסיקו לדרוש את העניין הזה מהלקוחות. בקיצור: הסחלבים מצליחים לחיות ולפרוח גם עם מים רגילים. אולי הם אכן מעדיפים מים מזוקקים או מורתחים או מים מינרליים – אבל אני כבר מזמן לא שואל אותם להעדפותיהם בעניין.
    4. בסופו של דבר, כל סחלב יש לו את האישיות הפרטית שלו. יש לי שני סחלבים מאותו סוג, שנקנו יחד. האחד הוציא עוד ועוד "גבעולים" שמהם יצאו פרחים (זה לא עמוד פריחה) – והשני נותר קטן ועלוב. זה נכון, שהראשון זכה לתנאי תאורה טובים יותר, אבל גם השני היה אמור להיות בסדר. באופן אבסורדי, זה לא הקנה לו מקום טוב יותר על אדן החלון – אלא דווקא ההיפך. חבל לי לבזבז "מקום טוב" על אדן החלון עבור סחלב שבסוף מאכזב ולא פורח…
    5. מוט הפריחה אכן צומח לאט. אם התהליך מתקדם גם אם באיטיות, אם הסחלב נראה בריא – המשיכי להשקות ולדשן בדשן סחלבים.
    אין צורך לתקן משהו שאיננו מקולקל.

    אהבתי

  10. באתי, קראתי, הגבתי… סתם, קפצתי לביקור, עשיתי קצ'-אפ, נדהמתי לגלות שכמעט חודשיים לא הייתי פה, אז מן הסתם אחרי שקראתי כל כך הרבה בבת אחת אין לי משהו משמעותי להגיד על כלום כי הכל מעורבב לי בראש, אבל רציתי לפחות לנפנף לשלום 🙂

    אהבתי

סגור לתגובות.