ועכשיו בעייפות

כאוס – זו המילה שמשכה את תשומת ליבי כמה פעמים בכותרות הבוקר.

והיא נראית לי מתאימה. יותר מכל דבר אחר, הרושם הוא שיש כאן בלגן נורא, עד כדי התפוררות. לא רק בבריאות – גם בפוליטיקה, וגם בכלכלה, וגם בקשקוש המיותר של 'הסיפוח', וגם בכל עניין אחר. ובעיקר בממשלה. איזה תמהיל מחריד לב של שחיתות, בינוניות, פחדנות ואגו – במינונים מגוונים.

אמון הציבור הוא משאב מתכלה שיש להשקיע בו מאמץ באופן קבוע. כשמבזבזים אותו בטיפשות, המחיר יקר. למשל, כשקודם מדברים על עשרות אלפי מתים במגפה, ואחר כך מתפארים (בחוצפה אופיינית) שאנחנו יודעים למנוע זאת יותר טוב מאחרים, ואז חוזרים לאיים במאות/אלפי 'הרוגים' – אף אחד כבר לא לוקח את זה ברצינות. או, למצער, לא יודע איך לקחת את זה. כנ"ל בנוגע לקפיצה הנחשונית בין 'המסכה מיותרת, אפילו מזיקה' לבין 'תשלמו 500 ש"ח קנס אם לא תשתמשו בה'. ועל הפארסות של המיסים ושל המימונים של נתניהו – כשמאות אלפי מובטלים לא יודעים איך יגמרו את החודש – עליהן רק אומר שמישהו שכח שמעבר למה שעושים או לא עושים, צריך לחשוב גם על איך שזה נראה. והוֹ, כמה נורא זה נראה.

בניגוד לדעה המקובלת, הציבור בארץ לא יותר מטומטם מאשר בכל מקום אחר. אבל הוא עייף, מאוד עייף. הוא אפילו מוכן לקבל שעושים טעויות. אבל כשאף אחד, אף פעם, לא מוכן לבלוע את גאוותו ולהודות בטעות ולסמן את הכיוון לתיקונה – וכשהמוצא הוא תמיד, אבל תמיד, להאשים מישהו אחר ('הציבור לא ממושמע!') – זה לא מתקבל טוב.

לא מאמינה להם יותר, לאף אחד. שיחשבו חזק איך אפשר לשפר את זה, וכדאי שיעשו זאת מהר. ויחשבו על פתרונות יצירתיים, כי השבלונה שבה בחרו עד עכשיו מיצתה את עצמה.

25 מחשבות על “ועכשיו בעייפות

  1. אני תולה תקוות בגנץ. הוא חלש מול נתניהו אבל הוא פועל ביושר ומתוך אינטרס אמיתי לשפר את המצב. אני ממש מקווה שהוא יצליח. אם קודם אמרתי שלא אכפת לי, כי באמת שכבר התייאשתי, עכשיו חזרה לי תקווה קטנה.

    אהבתי

  2. עייפות מוחלטת מול הכאוס המוחלט. השקרים, חוסר האונים, טפשות וחוסר מיומנות, ובעיקר – חוסר יכולת או רצון לראות מה באמת קורה. מה קורה לאזרחים, מה קורה למערכות השונות (בריאות, חינוך, רווחה, משפט, משטרה ואפילו ביטחון). הייאוש שלי נובע מהחשד שהם לא מכירים שום שבלונה אחרת. ממשיכים שוב ושוב להשתמש בזו שמזמן לא הוכיחה את עצמה. עצוב. מקומם. מייאש

    אהבתי

    • ואוסיף רק את זה: חוסר היכולת לראות באזרחים בני אדם שנולדו עם מוח. מתנהגים אלינו כמו אל עדת פורעים/מטומטמים, ואז מתפלאים שזה לא עובד.

      Liked by 2 אנשים

    • ישנה בדיחה ישנה שמספרת על יהודי אחד שנסע בירושלים, וחיפש מקום חניה אך לא מצא. ביאושו הוא מרים את הראש לשמיים ומתחנן "אלוהים, אם אתה מסדר לי עכשיו מקום חניה אני מבטיח שאני מתחיל לאכול רק כשר, לשמור שבת ולכבד את כל החגים" ברגע שסיים את תפילתו, ראה אל מול עיניו מקום חניה פנוי. מיד הרים ראשו לשמים ואמר "לא חשוב, הסתדרתי כבר בעצמי…"

      הבדיחה הזאת תמיד הזכירה לי פוליטיקאים אבל כעת יותר מתמיד. מספרים לנו, הבוחרים, על כל הדברים הדחופים והחשובים שהם הולכים לטפל בהם, על קורונה וכלכלה שיש להבריא ובסוף אנחנו מקבלים "תודה, הסתדרתי" ודיונים בבג"ץ על החזרי מס, כיבודים וג'ובים.
      גועל נפש.

      Liked by 1 person

      • אכן, דומה שכך. 'נכנסים מתחת לאלונקה', ואז מעיפים את שייריה לכל עבר ומתקדמים בלעדיה. ואכן גועל נפש:(

        אהבתי

  3. אני מסכימה עם כל מה שאת אומרת, אלא שהבעיה שיש חלק גדול מאד באוכלוסיה שלא חושב כמונו, ושימשיך להצביע לביבי או למפלגות הדתיות שתומכות בביבי, וכל זמן שיש לביבי את הבייס שלו אין סיבה שיסתכל איך זה נראה מבחוץ. עכשיו כאשר גם גנץ בידיו, הוא בכלל מרגיש מלך. בטוח שלא אכפת לו במיל מה אנחנו חושבים. לפי מה שהבנתי נצטרך לשלם מקופת המדינה לכל ההוצאות של קיסריה. כל מסיבה, כל הזמנת אוכל ממסעדות יוקרה, כל בלוי שיאיר ירצה לעשות עם חבריו. נשלם על הכל. הבעיה שאפילו חלק גדול מהמובטלים הרבים לא מאשימים את ההנהגה שלנו. מקסימום הם יאשימו את גנץ אבל חס ושלום לא את ביבי.

    אהבתי

    • ברור שיש לו תומכים נאמנים. השאלה הגדולה היא כמה מהם יישארו נאמנים כשהמצב הכלכלי יתדרדר עוד ועוד (כפי שצופים שיקרה), וכשייווכחו לדעת שהממשלה לא יכולה, או לא רוצה, לעזור להם להחזיק את הראש מעל למים. אני די מאמינה שנתניהו חושש מזה בעצמו,
      ולדעתי יש לו ממה לחשוש. משבר כלכלי קשה הוא לא שאלה תיאורטית של אידיאולוגיות ורגשות: זו המציאות האכזרית, ומי שיתקשה לשרוד אותה, לא יגלה סלחנות. כך נראה לי. עכשיו נשאר רק לחכות ולראות, בתקווה שאתבדה ולא יהיה כל כך גרוע.

      אהבתי

  4. ההשלכות ארוכות הטווח של אובדן האמון במוסדות המדינה לא יהיו טובות., אני מקווה שלא יהיו הרסניות. מבחינה כלכלית ומבחינת עוצמת הקורונה אנחנו נמצאים רק בתחילת ההידרדרות. וצפויה לנו שנה קשה. המפתח לפתרון הוא חיסון – נקווה שיגיע כמה שיותר מהר.

    אהבתי

    • היות שאני קטנת-אמונה עד מאוד, גם בחיסון אני לא כל כך מאמינה: זה עניין ארוך מאוד, ואחרי שיתגלה סופסוף, צריך יהיה לייצר אותו במיליארדים, ואז לחסן את כולם, וכמובן להתפלל שהוא יעיל ונטול סיכונים. לא אתפלא אם יגלו איזה טיפול או תרופה לפני שימצאו חיסון. או שהווירוס יתעייף קצת, תאורטית הרי גם זה אפשרי. כל מגיפה, אפילו הקשה ביותר, נגמרת מתי שהוא. אבל צריך נשימה ארוכה, ולא תמיד קל לגייס אותה.

      אהבתי

  5. גם אני התעייפתי ומסכים עם הרוב בהסתייגות אחת – סיפורי המסיכה הגיעו מארגון הבריאות העולמי. באופן ספציפי זה לא נובע מהשטויות של ממשלת ישראל

    אהבתי

    • כן, גם ארגון הבריאות העולמי לא הצטיין בכל מיני עניינים.

      אני זוכרת שכשמשרד הבריאות עוד אמר 'לא לא' על מסיכות, היה אורח רופא באולפן הטלוויזיה שאמר: נכנסים לסופר? יש לכם צעיף? (זה עוד היה בחורף) – תכרכו אותו מסביב לפה ולאף.

      אבל המלצות כאלה הן לא הסטייל של משרד הבריאות: הם לא ממליצים, אלא מצווים, עם איומים, ומתאמצים לומר הכול באופן הכי חד משמעי שאפשר, כי הם לא מאמינים שאנחנו מסוגלים לקלוט מסרים מורכבים. חבל, כי נראה לי שאנחנו דווקא כן מסוגלים…

      אהבתי

  6. יש לי חבר, שהוא מתומכי ביבי. הרבה מילים אנחנו שופכים ב"ווטסאפ", מסתובבים ככלבים סביב זנבנו.
    אבל למרות הטיעונים השחוקים – ביבי מספק לנו גם חומרים חדשים. אין רגע דל.
    וגם על החומרים החדשים אנו מתווכחים, ממשיכים להתבצר כל אחד בעמדתו.
    אז כן, יש לנתניהו אוהדים שרופים, חלקם אפילו לא באמת מטומטמים – חברי הוכחה חיה.

    אבל-
    אני חושד, שרוב אוהדיו לא באמת נטלו קבים רבים של חוכמה, כשאלו ירדו ארצה מהשמיים.

    אבל יש לי תקווה קטנה בלב:
    בואי ניקח לדוגמה את תושבי שדרות.
    משך עשור – עשר שנים! – נופלים להם טילים על הראש. ביבי מבטיח להם שיהיה בסדר.
    הטילים ממשיכים ליפול, יש מלחמות שבהן הכל סגור והמסחר מושבת – אבל למלחמות קוראים "מבצע" ולא "מלחמה" גם כשהן אורכות 50 יום. להגדרות כמו "מבצע" או "מלחמה" יש משמעות מעשית, מבחינת הפיצוי לאזרחים. אז לא מספיק שהם חוטפים טילים – ביבי גם דופק אותם כלכלית.
    הקטע המדהים הוא, שהם המשיכו להצביע עבור ביבי גם במערכות הבחירות האחרונות. ביבי ניצח בשדרות בענק. לא שכחתי, את טוענת שהם לא מטומטמים – ושיש להם את הסיבות שלהם.

    אבל עכשיו יש מגיפת קורונה. תארי לעצמך התפרצות אמיתית בשדרות. סגר כללי. חולים רבים.
    זה לא תסריט מופרך – יש חולי קורונה בשפע במעוזי ליכוד כמו דימונה, קרית גת, אשדוד – ואפילו בת ים.
    על זה תוסיפי את המשבר הכלכלי. נפגעו ממנו יותר עצמאים קטנים – לא עובדי הייטק, שרובם המשיך לעבוד מהבית. הנפגעים הקלאסיים: תושבי שדרות. בעלי חנויות, מספרות, מסעדות, דוכני פלאפל, חנויות בגדים, חנויות נעלים, מניקור-פדיקור. לא בדיוק ויזל מ"פוקס", שמושך 49 מיליון שקלים דיווידנד. הם נפגעו קשה – ונחשי מה? ביבי ממשיך לדפוק אותם. לא מעביר כספים לעצמאיים, מעמיד קריטריונים שאיכשהו יוצא תמיד שאתה לא עומד בקריטריונים. מצהיר על הקצאת מאה מיליארד שקלים – אבל האוצר מעביר לחשבונות האזרחים הנאנקים רק מיליארדים בודדים. זה, חוץ מהברדק במערכת החינוך (יש להם ילדים קטנים, צריך להישאר איתם בבית…). גם מערכת הבריאות בדרום חלשה יותר מאשר במרכז, יש להם בעיקר את "סורוקה" בב"ש.

    עכשיו השאלה שעומדת לפתחי היא כזו:
    האם האנשים האלו יתעוררו? האם הם ישנו את דעתם? האם יצביעו אחרת?
    כי אני, מבחינתי – שימשיכו לאכול מרורים עד שתיכנס בינה בקודקודם.
    עד שיבינו, שהם אוכלים בדיוק את מה שהם בישלו/מבשלים.
    אולי – רק אולי – מכאן תבוא הישועה.

    אגב, אני משוכנע לחלוטין, שאלמלא פחד בדיוק מהתסריט הזה – ביבי כבר היה בעיצומה של מערכת בחירות רביעית. ארבעים המנדטים בסקרים כל כך קורצים לו. ההתרסקות של גנץ בסקרים באה כשמן בעצמותיו.
    סקרים שמנבאים כ – 65 מנדטים לגוש הימין גורמים לו להזיל ריר.
    אבל הקורונה הרפואית והקורונה הכלכלית הם הימור גבוה מדי. סקרים אחרים, שמעידים שהציבור כבר לא מרוצה מתיפקודו בשתי הזירות – הרפואית והכלכלית, בעיקר הכלכלית – מתפרסמים גם הם. קרוב למיליון מובטלים הם חבית חומר נפץ, שאין לדעת כיצד יצביעו בקלפיות, ברגע האמת.

    אז ביבי נאלץ לבלוע את גנץ – ואנחנו נאלצים לבלוע את שניהם.
    כמה נורא!

    אהבתי

    • חשבתי עליך כשכתבתי את הפוסט, אמרתי לעצמי: הנה יבוא קוץ ויגיד שהם מטומטמים 🙂

      אני באמת מאמינה שלמצביעי ביבי יש סיבות טובות, אפילו בעניין הטילים בשדרות (אני חושדת שהם לא מאמינים שלגנץ יש פתרון יותר טוב, ואל תגלה לשום איש – אבל גם אני לא בטוחה שיש לו).

      אבל המצב הכלכלי זה עניין אחר. אם התחזיות הקודרות יתממשו, זה כנראה משהו חסר תקדים לגמרי. וזה 'החיים עצמם', לא כל מיני אידיאולוגיות ורגשות נאמנות או קיפוח. אני די מאמינה שאם לאנשים לא יהיה מה לאכול, הם לא יסלחו לנתניהו. מסכימה איתך שכנראה גם הוא מאוד פוחד מזה. אבל היות שלא התברכתי בכישרון נבואה, אני לא יכולה להתחייב.

      כרגיל, ראה נראה.

      אהבתי

      • האמירה הזו, שאף אחד לא מאמין שלגנץ יש פיתרון טוב יותר, טומנת בחובה איזו אקסיומה הרסנית: "כך נגזר עלינו לחיות!". אני כופר באמונה הזו. בעיניי, זה לא סביר שמדינה ריבונית חוטפת מטחי טילים – וממשיכה כאילו כלום. אף מדינה ריבונית וחזקה בעולם לא היתה משלימה עם מציאות כזו. בעיניים ימניות צריך להחריב את עזה עד היסוד. בעיניים שמאלניות יש לתת להם לבנות נמל ימי, שדה תעופה, להזרים כסף לשיקום הרצועה, להעניק להם אישורי עבודה בסיטונות. בכל מקרה – צריך לנסות ולעשות משהו. ביבי בוחר שלא לעשות כלום – ותושבי שדרות ממשיכים לחשוב שזו גזירת גורל לחיות כך – וממשיכים להצביע עבורו.

        אבל אלו לא רק הטילים עצמם:
        אלו מרכזי "חוסן" שלא מתוקצבים כיאות. אלו עובדים סוציאליים שלא מתוגמלים כראוי. אלו רכזי הביטחון בעוטף עזה, שלא קיבלו משכורות בָזמן, כשהם עסוקים במלחמה בשריפות של בלוני התבערה. אלו הכשלים הבירוקרטיים של מס רכוש שמטפל באלו שרכושם נפגע, בין אם מדובר בתושב שדרות שנפל לו טיל על הבית, בין אם מדובר בחקלאי שהשדה שלו נשרף כולל התבואה שחיכתה לקציר.

        אולי אני טועה, אבל אני חושב, שאני מבין את אופן החשיבה של ביבי:
        הוא מוכן להוציא כסף רק על תשוקותיו שלו (מטוס פרטי, כמעט 800 מיליון שקלים) ורק על מה שמשאיר אותו בשלטון. לפי אותו היגיון, אין צורך להשקיע בתושבי עוטף עזה:
        הקיבוצניקים בלאו הכי לא מצביעים עבורו – אז אין מה להשקיע בהם תקציבים.
        תושבי שדרות ושאר הערים מסביב בלאו הכי מצביעים עבורו – גם כשהוא משתין עליהם מהמקפצה – אז גם בהם אין צורך להשקיע.
        אז במי צריך להשקיע? רק במי שיכול לערער את יציבות שלטונו. נניח, ליצמן, גפני, ודרעי. אם הם לא יקבלו את מה שהם רוצים – הם עלולים לתמוך במי שכן ייעתר לדרישותיהם. הרבי מגור יפסוק – ופתאום כולם יתמכו בגנץ, נניח.
        לכן, אף קיצבה של חרדי לא נפגעה כבר שנים ארוכות. הכוללים, הישיבות, המקוואות – כולם מתוקצבים כראוי, אנחנו לא שומעים על כספים שלא הגיעו ליעדם. גם המתנחלים מקבלים את מה שהם צריכים, נניח כוחות צבא ששומרים על מתנחלים בישובים קטנים ומבודדים.

        אבל עם ישראל, בכללותו, לא מקבל את מה שהוא צריך. ביבי מסתפק בהבטחות חסרות כיסוי – והעם אוכל את החרא הזה, וממשיך כאילו כלום. העיקר, "פתחו לו את השמיים" והוא יכול לטוס בזול לקפריסין, ל"הכל כלול", כולל מין קבוצתי, ספק אונס, עם תיירת בריטית אחת.
        העם הזה ויתר על מערכת בריאות איתנה, על מערכת חינוך סבירה (שרק הולכת ומתדרדרת במדדים בינלאומיים), על תחבורה סבירה (יש פקקים – אבל אין מספיק כבישים, אין מספיק אוטובוסים, ואין רכבת בסטנדרט מערבי מודרני למרות המסילה החדשה לירושלים) – והכל תמורת הבטחות ריקות ומילים חלולות.
        גם במשבר הקורונה ביבי מיהר להכריז על 80 מיליארד שקלים, 100 מיליארד. מה אכפת לו להכריז? הכרזות לא עולות כסף – בעיקר שאת הכסף הממשי לא באמת מעבירים לחשבון הבנק של האזרחים ושל בעלי העסקים הקטנים. רק שהפעם מצביעי ביבי (לא רק הם – אלא גם הם) מגלים שעם הבטחות ריקות מתוכן קצת קשה לקנות אוכל במכולת. זה השוני הגדול. נראה מה השינוי הזה יוליד.

        אהבתי

  7. הקישורית שאני מוסיפה להלן, אינה מנחמת, אינה מעודדת אבל נראה לי, וגם בחדשות זרות שיצא לי לראות בכל מיני שפות, שאנחנו לא לבד בקטע הקשה הזה
    לצערי
    👇
    https://www.gplanet.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%a6%d7%a8%d7%a4%d7%aa%d7%99/?fbclid=IwAR0udc7Z7zf7kCdQMJWQcObdYjirN4iUNrOA1ZbmSAZdXqBr4kbkguloZCA

    אהבתי

  8. פינגבק: הסיפור (לשבת) על מחדש השפה העברית – החיים שלי (או של אחרים)

  9. מה 'ני יודע. אני ממשיך עם המסכה, לא מוריד מעל פניי כשאני בכל מרחב ציבורי באשר הוא. האירוע היחיד שהיינו בו היה לפני חודש, שם האנשים הקפידו מאוד על מרחק, על ישיבה משפחתית.. וכך אף אחד, אני מדגיש, אף אחד לא נדבק!

    אהבתי

    • מצוין, כך צריך. גם אני תמיד עם מסכה כשאני לא בבית, ועוטה אותה כראוי, ולא 'חצי חצי'. גם אם היא לא מגינה במאת האחוזים, לא נראה לי שכדאי לוותר על אחוזי ההגנה שהיא כן נותנת.

      Liked by 1 person

סגור לתגובות.