נשק וסע (או: שלום כיתה א')

לא, אני לא אכתוב על מהומת פתיחת שנת הלימודים אצלנו. רק אציין נסיבות מקילות: זה לא קל להחליט החלטות בתנאים כאלה. לא הייתי רוצה להיות במקום מי שצריכים להחליט. וזה בלי קשר לעובדה ששר החינוך אצלנו הוא מעצבן ברמות על. ליבי ליבי לרוני גמזו, שנלחם בגבורה מול תחנות רוח, ולפעמים גם מצליח.

ומכאן – ישר לסין:
על דף הפייסבוק של עופר מסין כתבתי כבר כמה פעמים. היום הוא מספר על היום הראשון ללימודים של בנו הקטן. כן, גם בסין מתחילים ב-1 בספטמבר. יש הוראות מדויקות וקשוחות על איך מותר להיפרד מן הילד (רמז: מאוד מהר – אומרים שלום וזהו), והסינים, בניגוד לישראלים, מצייתים בקפדנות. עופר מסין, שהוא הרי עופר ישראלי, מנסה להביע התקוממות, אבל אשתו הסינית לא מרשה, והוא שומע בקולה. גם הילד הקטן מציית בלי תלונה.

אבל זה לא מונע מעופר מסין לשקוע בזיכרונות. ביומו הראשון בכיתה א', בארץ הקודש, הייתה אימו בשמירת היריון, ומי שלקחה אותו לבית הספר הייתה ברברה השכנה. הוא מספר שהמורה פקדה על הילדים לנפנף לאבא ואימא לשלום, ומוסיף: "ועד היום אני תקוע עם היד ככה באוויר כי ברברה זאת לא אמא שלי, חשבתי אז ולא ידעתי מה לעשות. לנפנף או לא." שזה המשפט שהכי נוגע לליבי בכל הפוסט של עופר מסין, למרות שכמעט כל משפט שלו נוגע ללב.

איך שלא יהיה, אחיו הצעיר של עופר מסין (ההוא שהיה אז עובּר בשמירת היריון) מספר לו עכשיו שבארץ קוראים היום לנוהל הפרדה המקוצר הזה בשם 'נשק וסע'. עופר מספר לאשתו, שמספרת להורים הסינים בבית הספר בווהאן, וכולם מתפעלים. בסין זה נחשב 'מילים רכות', וזה מקסים בעיניי ביותר. אגב, אני זוכרת שגם אני התפעלתי בפעם הראשונה שראיתי את החניות הזמניות-מהירות של ה'נשק וסע' הזה (הרבה אחרי שהילדים שלי כבר לא למדו שם).

אז התחילה שנת הלימודים. גם אני כבר שקעתי במצולות הכנת השנה הבאה אצלנו (מתחילים אחרי החגים), ועוד לא רואה את הסוף: בינתיים הכול יתנהל ממרחק, בזום, ואני שונאת את זה. לא הייתי בירושלים מאז ה-8 במרץ, ואני נורא מתגעגעת.

שתהיה שנה"ל תשפ"א טובה לכולנו.
והנה הקישור לפוסט של עופר מסין.

32 מחשבות על “נשק וסע (או: שלום כיתה א')

  1. מעניין, אני בדיוק השבוע מתארחת אצל חבר סיני ויצא לנו לדבר אתמול על ציות להוראות. נראה לי שבסין, מעבר לצייתנות הבסיסית, יש משטר מאוד נוקשה. זה בעצם אומר שמי שאומר משהו נגד הממשל או נגד משהו שיכול "לערער את שלוות הציבור" נשפט ונשלח בקלות לכלא. זו הסביבה אגב שאותו רופא שהתריע ראשון על הקורונה נשלח לכלא – הוא ערער את שלוות הציבור. אולי מכאן נובעת גם הצייתנות הזו להוראות ההיפרדות הנוקשות

    אז השנה בעצם תלמדי מהבית? הבנתי מאח שלי שהספריה במכללה שלו (כנרת) פתוחה

    אהבתי

    • כן, המשטר כנראה מאוד נוקשה, מה שעזר להם לשמור על סגר מאוד אפקטיבי בווהאן בתחילת הקורונה. עופר מסין תיאר את זה בזמנו בפרוטרוט, כי הוא גר בווהאן עצמה.

      בינתיים, לפחות בסמסטר הראשון, אנחנו מלמדים מהבית, אלא אם כן יהיה איזה שינוי פתאומי לטובה. הספרייה פתוחה כל הזמן, אבל שיעורים פרונטליים כמעט לא מתקיימים כבר ממרץ.

      אהבתי

  2. גם אני מתגעגעת. המכללה נראית שונה בלי התלמידות/ים והמרצות/ים.
    הספרייה פתוחה אבל מעטים מגיעים וגם הצוות מצומצם.

    אהבתי

  3. אין מצב לאכזבה, הרקפות לא מסוגלות לעולל לך זאת. ומה עלינו שכבר התרגלנו לקרוא עליהן?
    ירושלים מחכה לך הם רק מתכננים עכשיו כיצד יראה השלט "ברוכה השבה עדה".
    ובנימה פחות צינית, כנראה שלא יהיה מנוס מחזרה לשגרה, אמנם שונה במקצת אך אי אפשר לקיים לימודים רק בזום לאורך זמן, כמו גם דברים אחרים.
    ששנת תשפ"א תהיה מוצלחת בהרבה ושתביא בפיה את הברכה לסוף הקורונה, אמן.

    אהבתי

  4. שנת לימודים מוצלחת!
    אצלי זאת השנה השנייה שאין לי ילדים בבתי הספר ואני שמח שכך – קצת פחות דאגות וטרדות

    אהבתי

  5. "זה לא קל להחליט החלטות בתנאים כאלה. לא הייתי רוצה להיות במקום מי שצריכים להחליט." – זה המוטו שלי בימים אלה. בוודאי שההחלטות לא מושלמות, אבל כל כך לא הייתי רוצה להצטרך לעשות החלטות כאלה, כשמה שלא תחליט זה יהיה קושי אדיר לחלק מהאוכלוסיה.

    גם כאן חוזרים לבית ספר, וכמובן הדיעות חלוקות על ההחלטה הזאת. (וגם אני חוזרת לבית ספר בקרוב. לשמחתי לא בזום, כי זאת כיתה פצפונת ויש לנו חדר מספיק גדול כדי לעשות את זה עם שמירת מרחק. אחרי שנת הפסקה, אני מאד שמחה לחזור ללימודים.)

    אהבתי

    • עוד בעיה עם ההחלטות היא שלא משנה מה תחליטי – תמיד יאשימו אותך שלא עשית נכון. לרוב האנשים אין מושג איך לפתור את זה יותר טוב – אבל בינתיים מותחים ביקורת, שזה תמיד הכי קל.

      בהצלחה ובשמחה בכיתה הפצפונת:)

      Liked by 1 person

  6. התקופה הזו מזמנת התמודדויות לא פשוטות בכלל להורים לילדים, בעיקר להורים לקטנים.
    לא מקנאה בהם במילימטר, לא בסין ולא בארץ.

    אהבתי

  7. צובט את הלב. הילד הקטן לומד להיות ממושמע, אבל מה עושים עם כל הרגש הזה שפועם בלב?

    אהבתי

    • וזה רק אחד מנזקי הקורונה. יש עוד רבים אחרים.
      אשר לילד הספציפי הזה – אני מאמינה שבבית תומכים בו ועוזרים לתעל את כל ההתרגשויות האלה למקום נכון. ממה שהתרשמתי בסרטונים, גם בבית הספר קיבלו את פניו יפה. הסדר והמשמעת האלה נועדו מן הסתם למנוע הדבקות נוספות – אולי הם יודעים מה הם עושים.

      אהבתי

  8. באמת לא קלה כל ההסתגלות… שנה ראשונה שלנו. אבל כשאת משווה את זה לסינים, המצב פה נראה לי טוב יותר.
    אגב, זה לא טחנות רוח?

    אהבתי

    • אני כבר לא יודעת איפה יותר טוב, אבל בהצלחה לכם בשנתכם הראשונה, ובאלו שיבואו אחריה.
      צודקת, טעות שלי: טחנות.

      אהבתי

  9. 1. אני עדיין ממתין להתממשות הנבואה שלי, שגמזו יטיל את המפתחות על השולחן ויתפטר.
    נבואות אחרות דווקא התממשו.
    2. המצב ממש לא טוב. אמש היו מעל 3,000 נדבקים. אני כותב את המספר ולא מאמין: 3,000! ביממה!
    סגר כבר נראה בלתי נמנע. הפוליטיקאים עושים את כל השגיאות האפשריות – ולאף אחד לא באמת אכפת.
    3. יואב גלנט הוא איש כוחני ומגעיל במיוחד. מאד שמחתי לראות כיצד מנכ"לית הסתדרות המורים (בסיוע בית הדין לעבודה) כופפה אותו בפעם הראשונה. גמזו עשה זאת בפעם הנוכחית. אולי יצליחו לשחרר קצת מהאוויר החם והדלוח שהשר מלא בו.
    4. חשבתי לעצמי: האם העובדה שאת מלמדת רק בזום ולא נוסעת לירושלים – האם העובדה הזו איננה עושה עבודת הכנה עבור פרישתך לגמלאות? ריכוך תהליך הפרישה?
    5. עוד מעט קט (ואולי כבר עתה, אינני יודע) תהיינה המשתלות מוצפות ברקפות. קטנות, גדולות, ענקיות. במגוון צבעים. גם אם את אוהבת את הטבעיות – גם אלה, המהונדסות, תוכלנה למלא את ליבך שמחה.
    אגב: מה שלום הסחלב שלך?

    אהבתי

    • 1. תלוי כמה הוא עקשן. בינתיים הוא נראה לי אגוז מאוד קשה. מקווה שהוא יחזיק מעמד. העובדה שלא אכפת לו מה כל הלשונות הרעות אומרות עליו היא סימן טוב, אבל אין לדעת.
      2. ואף על פי כן, לפחות על פי עיתון הארץ הבוקר, מקדם ההדבקה המפורסם ירד מתחת ל-1. זה הישג נאה. בקיצור: מגמות סותרות, מאוד.
      3. גלנט מנסה לנהל את משרד החינוך כמו שמנהלים צבא. זו בעיניי טעות קשה.
      4. לא יודעת. אולי. אבל בתנאים כאלה, אולי כבר עדיף לפרוש ודי. מכל מקום, התחייבתי לשנה הזאת אז אעמוד בהתחייבותי, ונראה מה יהיה בהמשך.
      5. נכון, רקפות תמיד משמחות, אבל במיוחד כשהן 'אמיתיות', קטנות ועדינות, גדלות במושבות-מושבות, נפרשות על פני מרחבים, ממתיקות סוד בצידי שבילים וכדומה, כמו שהן עושות בחצר המכללה אצלנו. הן מקסימות.
      הסחלב הלבן עדיין שורד, מדי פעם מוציא עלה חדש ובריא, אבל עמוד הפריחה החדש נבל בעודו באיבו. אין פרחים השנה. מצד שני, קיבלתי במתנה עוד סחלב, בצבעים נהדרים, בינתיים כולו פורח, ואני נזהרת לא לטעות בשום דבר.
      6. תודה:)

      אהבתי

  10. מאד מבינה ללבך על הגעגוע לירושלים ולהוראה ה"נורמלית". אחי, לעומתך, חוגג על ההוראה בזום באוניברסיטה. טוב, הוא באמת חרדתי ברמות. ועכשיו שגיסתי נכנסת לקבוצת סיכון (בגלל המחלה), עדיף באמת שהוא יבוא במגע עם כמה שפחות אנשים.
    הלב די נצבט לי על הילדים הסינים (וגם היפנים, אולי עוד יותר אפילו – מבחינת המשמעת) למרות שמה שקורה בארץ הוא הקיצוניות השנייה. מאמינה שמה שאמור להיות נמצא היכן שהוא באמצע.
    גם אני חייכתי לעצמי כשראיתי לראשונה את חניות ה"נשק וסע" ליד הכניסה לבית הספר של הנכדים. זה כמובן לא היה כשילדיי היו במערכת החינוך. אבל כשהם למדו הם הלכו מההתחלה בעצמם לבית הספר ברגל. רק בימי ששי לפעמים היינו מפנקים אותם בטרמפ. הרבה השתנה מאז

    אהבתי

    • כן, סין וישראל יושבות על שני צדדים מנוגדים של הסקאלה. היה עדיף משהו ממוזג באמצע:)

      גם הילדים שלנו הלכו לבית הספר ברגל. זה היה יחסית קרוב, אבא שלהם היה בעבודה, ואימא שלהם לא נוהגת. זה מחשל:)

      Liked by 1 person

  11. אני כבר בכיתות מאז אתמול. כיתה אחת קטנה, שמבקשים שנתייחס אליה כאל כיתה מאתגרת מאוד להגשה לבגרות, כלומר אני מלמד אותם מה שאני מלמד כתות אחרות בשכבה י'. שיעור ראשון הוקדש לשיר קשה שנקרא "למה לא התלוננתי – חשבון".
    בניגוד אלייך, לעת עתה אני מלמד בכיתה. יש לי 4 קפסולות [ מותר עד 10 קפסולות למורה ], ואני מרוצה מאוד.
    שנה טובה ומוצלחת.

    אהבתי

    • הקפסולות נשמעות לי רעיון מגניב: שקט ושלווה (יחסית). הבנתי שהן מיטיבות גם עם הילדים. מקווה שיש מספיק כוח הוראה, חדרים ושעות עבודה כדי להתמיד בזה.
      אמן:)

      Liked by 1 person

      • גם אני מקווה. שתי הקפסולות הללו לא ישתנו לאורך השנה. האחת זו כיתה קטנה, 10 תלמידים, והשניה זו כתת אומץ/אתג"ר שמחולקת קבוע לשתי קבוצות, גם ללא הקורונה. השלישית היא כיתה גדולה, נראה אם תאוחד עד סוף השנה.

        אהבתי

  12. הוא באמת כותב מקסים, עופר מסין, ובסרט זה כל כך מסודר והניפנופים העדינים לשלום, שזה נראה טבעי.
    גם אצלנו זה יהיה בזום אבל אולי קורס אחד קטן יהיה בקמפוס. מצד שני, אני נוסעת למעבדה כל יום, אז ללמד בזום לא נורא בעיני. הבת שלי שבכיתה י' תגיע לבית הספר רק יומיים השבוע וזה מצער.
    שנת לימודים טובה שתהיה!

    אהבתי

  13. הו, גם אני קוראת את הפוסטים של עופר מסין, זה מרתק לקרוא את הדברים שהוא כותב.
    וכמה שונה התרבות הסינית מזו הישראלית…

    הורי גרים במושב וביום הראשון של הביה"ס היינו עולים להסעה ונוסעים
    שונה מאוד מבתי ספר בעיר

    Liked by 1 person

סגור לתגובות.