לא בטוח שזה קשור לסגר, אבל כבר לא כל כך בא לי לכתוב, וזה כבר הרבה זמן ככה. אבל קראתי באיזה מקום שרצוי לתעד בקיצור תקופות כאלה (של סגר), כדי שלא יהפכו בזיכרוננו לבליל מעורבל ומעורפל של כלום. למשל, שכדאי לכתוב על דברים טובים שקרו, ועל ציוני דרך כאלה ואחרים.
*
אז ציון הדרך של אתמול, מוצאי ראש השנה, היה כשיצאנו להליכת ערב (שאצל ראש המשפחה היא מעורבת גם בריצה): פתאום הייתה בריזה קלה. שזה נראה דבר פעוט, אבל מה שאיפיין את חודש ספטמבר עד כה היה שהאוויר המהביל עמד במקום בלי לזוז במשך כמעט שלושה שבועות. ופתאום: בום, בריזה. זה לא דבר של מה בכך, וזה הדבר הטוב הראשון שקרה מזה זמן ממש רב, ואולי זה סימן לבאות.
(נ"ב: יש בריזה אפילו עכשיו, באמצע הצוהריים. היא מתגנבת פנימה דרך החלון, ואפילו עוד לא הדלקתי מזגן).
*
ועוד אתמול בערב ראיתי כתבה בטלוויזיה על נשים שהפסיקו לצבוע את שערן. Silver Sisters, כך זה נקרא עכשיו. נטען שם שהן אמיצות, ומאז אני תוהה אם זה חל גם עליי. כי אני לא הפסקתי לצבוע את השיער, פשוט אף פעם לא התחלתי. נראה לי שזה פחות נחשב לאומץ, וזה מאכזב. מילא.
אגב, עדה ק. מעירה שהאייטם הנוכחי לא עונה לדרישה של 'לכתוב על דברים טובים', כי הוא לוקה בחמיצות מרירה וקורטוב של ציניות מרושעת. עדה ק. היא מומחית גדולה לציניות מרושעת, ולכן לא מן הנמנע שהיא צודקת.
*
אז הנה משהו פחות חמוץ: את הסגר הזה אני יכולה אולי לאפיין כ'שובה של עדה ק.'. זאתי יש לה תמיד מה להגיד ועל מה להתלונן, ולמרות שהיא מעצבנת, יש לה טביעת עין לא רעה, ולפעמים היא אפילו משעשעת.
בקיצור: יש מצב שיהיה מעניין.
בלוגיעדה 
פוסט מרענן שמעיד שחוש ההומור לא נס ממך. גם נהניתי לקרוא שאני עכשיו אחות כסופה אמיצה. כיף.
אהבתיאהבתי
הידד לכסופות האמיצות! 🙂
אהבתיאהבתי
נקווה שיהיה מענייו חיובי 🙂
ובאמת שלא ברור לי מה האומץ הגדול בלא לצבוע שיער (אבל אני גבר)
אהבתיאהבתי
על החלק של החיובי אני מתקשה להתחייב מראש 🙂
אהבתיאהבתי
אני מבינה את העניין של אומץ בעבור מי שהפסיקו לצבוע את השיער. אלו אנשים שפוחדים להתבגר והתחילו להתמודד עם הגיל. על אותו משקל, אפשר להגיד שכל מי שהפסיק משהו שמוזן מפחד הוא אמיץ, בין אם זה לצאת בחושך, ללבוש צהוב במקום שחור או לשים משקפיים במקום עדשות. את אף פעם לא פחדת מהגיל שלך ולכן בעניין הזה את לא אמיצה, פשוט כי מעולם לא פחדת 🙂
אהבתיאהבתי
זה נשמע טוב (אני שמחה להיחשב כאמיצה), אבל… אני דווקא כן פוחדת מגילי. הצרה היא שאני חושבת שצבע שיער לא ירגיע את הפחד 🙂
אולי ההליכה נגד המוסכמות והמיינסטרים וכו' היא זו שמתפרשת כאומץ. זה נכון בהרבה הקשרים, אבל דווקא עניין השיער נראה לי פחות מהותי בהקשר הזה.
אהבתיאהבתי
כל כך שמחה שכתבת, ואני מסכימה עם מי שאומר שכדאי לתעד את התקופות האלה כי במבט לאחור זוכרים איזשהו בליל של דברים. ויש אנקדוטות כאלה חביבות כמו הבריזה, שגם אני שמתי לב אליה (למרות שבצהרי היום בתור בחוץ לבית מרקחת הזעתי חופשי למרות הבריזה) ובירכתי עליה. אצלכם ברחוב יש כנראה מן מנהרת רוח שכזאת. אצל בתי בדירה בסלון בימים כאלה לא צריך מזגן מרוב שיש רוח נהדרת (קומה 5, כיוונים צפון מזרח).
בניגוד למה שאמרת או שהגיבו כאן חלק מהאנשים, אני חושבת שהעובדה שמלכתחילה לא רצת לבצוע כשהתחיל לבצבץ האפור היא זו שמצביעה על אומץ אמיתי. נתת לטבע לעשות את שלו. אני רצתי לצבוע מהרגע שבעלי העיר שיש לי כבר שערות אפורות – בלי לעצור רגע ולשאול את עצמי עד כמה זה באמת חשוב לי או מפריע לי אישית. אני מאמינה שהייתי צובעת גם ככה (כי מדי פעם אני אוהבת לשנות את השיער, כולל את הצבע שלו, ועשיתי כך גם כשהייתי צעירה ולא היה בכך צורך) אבל קצת מצרה על העובדה שמה שדחף אותי בפעם ההיא היה ההערה שלו.
אמא שלי הפסיקה לצבוע בזמן הסגר הראשון והאמת שזה נראה עליה נורא. לא silver sister ולא בטיח. שמחתי כשאבא שלי שכנע אותה לחזור לצבוע. אז זה כנראה אישי. יש אנשים שזה הכי טבעי עליהם.
שמחה מאד גם על שובה של עדה ק. החביבה עלי במיוחד. בהחלט מצפה שיהיה מעניין.
אהבתיאהבתי
תודה על המחמאות, אני מאוד אוהבת להיחשב כאמיצה, אולי בגלל שאני לא כל כך… 🙂
נראה לי שזה בעיקר הנרגנות המובנית של זאתי, עדה ק., שמתעצבנת כשמצפים ממנה לעשות דברים שנראים לה מיותרים, ואז היא מתחילה לעשות דווקא ולא יוצאים מזה…
גם אחותי הבוסטונית הפסיקה לצבוע שיער לרגל הסגר (הראשון והיחידי שהיה שם עד כה), ודווקא נראה לי מוצלח מאוד (קיבלתי תמונות, אותה לא ראיתי כבר מינואר ואלוהים יודע מתי נתראה). במשך שנים התרגלו כולם לצבע, עכשיו מתברר שאפשר להתרגל גם לבלי-צבע…
אהבתיLiked by 1 person
אישתי נהגה לצבוע את שיערה – ובעידודי הנמרץ, הפסיקה. כבר שנים רבות, ששיערה טבעי – ומלבין.
אנחנו כל כך רגילים, שנשים צובעות את שיערן, שזה נראה לנו טבעי. אלא שזה לא טבעי. ובצד נשים שצביעת השיער נראית עליהן טוב – חייבים להודות – יש רבות שהצבע נראה עליהן רע. שיער יבש, דהוי, חסר ברק. כאילו שיש על הראש שלהן פרווה של עכבר מת. השיער המלבין של אישתי נראה הרבה יותר חי וחיוני ומבריק מאשר שיערה הצבוע. כמובן, לאחר שאזרה אומץ והפסיקה לצבוע, אישתי שמחה מאד לא להיות משועבדת לצורך וגם לטקס הצביעה. שלא לדבר על כך, שצביעת השיער ממש לא בריאה. אבל מה כבר אפשר לצפות ממין, שמוכן לעבור ניתוח שבו דוחפים לו שתלי סיליקון לתוך השדיים (או השפתיים…), ומזריקים לו רעלן (בוטוקס) לפרצוף?
מקום, שבו העניין הזה של השיער בא לידי ביטוי מופרך, הוא התיאטרון. זקנות, פסע לפני המוות – ושיערן שחור כעורב. זקנים, אותו הפסע גם לפניהם – והם מקפידים לנסות ולהסתיר את הקרחת המבהיקה בארבע שערות מקלישות, הנמתחות מצד לצד. ואני מתבונן ממושבי על מופע-הפדחת המוצג לפנָי – ולא יודע את נפשי. בני האדם אכן מטומטמים! מה הם חושבים? שאנחנו לא רואים שהם זקנים?
"ציניות מרושעת"?
אי אפשר להיות ציני בלי להיות חכם. ככה זה.
ולגבי ה"מרושעת", יש לי הרגשה שזה בס"ה חיבור חזק למציאות הנוכחית. אי אפשר להיות מציאותי, במציאות הנוכחית, בלי ללקות באותה "ציניות מרושעת". אישית, נראה לי שאני עמוק יותר בתוך הציניות המרושעת מאשר את…
ובכל מקרה: קצת מודעות עצמית היא מצרך ממש נדיר לאחרונה. יותר ויותר אני פוגש אנשים חכמים ונבונים, שאיבדו כל שמץ של מודעות עצמית. אני מקדם בברכה כל אדם, שמעז להכתיר עצמו כ"ציני מרושע". ממש מרען ומשיב נפש.
אהבתיאהבתי
שלוש הערות קטנות:
1. 'המין שמוכן לעשות כך וכך' יענה לך (אבל אני לא הולכת להיכנס לוויכוח הזה) שהוא הוסלל למצב הזה אחרי המון שנות דיכוי על ידי המין השני. למשל, הניסיון שלך לשכנע את אשתך לא לצבוע לא נחשב אופייני. להפך.
2. אולי אי אפשר להיות ציני בלי להיות חכם, אבל אפשר להיות חכם בלי להיות ציני:)
אני צינית ומרושעת לא פעם, ולא מאוד גאה בזה.
3. מסכימה שאתה הרבה יותר עמוק בזה ממני 🙂
אהבתיאהבתי
המין שדוחפים לו סיליקון לשדיים ובוטוקס לפרצוף הרבה יותר חכם ממך.
תסתכל על נשים כמו ניקול ראידמן או מירי בוהדנה. קצת בוטוקס, קצת סיליקון, נכונות לגדל ילדים והופ! רמת חיים של מיליארדר לפני גיל 30. שגבר עם הנתונים שלהן לעולם לא היה משיג.
אז נכון שאלו דוגמאות קצת קיצוניות, אבל יש הרבה נשים שנראות קצת פחות טוב ולחיות ברמה קצת פחות גבוהה – אבל עדיין רמה כזו שגבר עם הכישרון שלהן לא היה מצליח להשיג. תמורת סיליקון ובוטוקס בסך הכול (ורצון להביא ילדים – שהם ככה כמעט לכולן יש).
אהבתיאהבתי
גם אני שמתי לב לבריזה, זה ממש נפלא.
אני מתרגשת משינויי מזג האוויר, ומהטבע בכלל, ונופים, ועצים. אני מאוד אוהבת עצים.
האנושות נורא רועשת וקקפונית ומתפלשת בהתעסקות בעצמה, וזה נפלא שיש עצים שקטים ויפים להתנחם בהם. ובריזות. ועננים, וריח של גשם באדמה ובגזעים.
אף פעם לא צבעתי את שערי. איך ששיניתי קידומת ל-40, לפני כמעט 3 שנים, פתאום הופיעו בשערי שלל שערות לבנות, כמו בבת אחת. תמיד הייתה השערה הבודדת האחת הקבועה שנתלשה דרך קבע, ופתאום הצטרפו החברות בהמוניהן. אבל אני לא צובעת, לא אכפת לי. אפילו שספר אחד – אה, סליחה מעצב שיער – שאל אותי מה עושים בנדון, יען כי חייבים לעשות משהו בנדון. אז זהו, שלא… וזה הרי גם לא בריא, כל החומרים החזקים האלו…
בריאות ובשורות טובות.
אהבתיאהבתי
מה שכתבת על העצים הזכיר לי את ה-Ents משר הטבעות:)
בעניין הצביעה אני תמיד חוזרת על זה: כל אחת לפי הרגשתה. אם היא לא אוהבת את מה שהיא רואה בראי, זה בסדר גמור לנסות לשנות, אין פסול בזה. אבל אם לא מפריע לה, היא לא צריכה לנסות לשנות רק כי 'חייבים'. זאת כל התורה על רגל אחת.
בריאות ובשורות טובות, אמן, לגמרי.
אהבתיאהבתי
החגים היהודים מותאמים לעונות השנה.
המזג אוויר המטורף שהיה לנו במהלך ספטמבר, אקא סוף חודש אלול, היה הגיוני למדיי.
אנחנו פשוט לא חושבים בחודשים עבריים אז זה פחות מסתדר לנו.
מרגישים הקלה בחום, בלחות, פתאום נעים בערב, אחרי יותר מחודש של מזג אוויר בלתי נסבל בערב.
אפשר סוף סוף לישון בלי מזגן כל הלילה (באיזור בו אני גרה פשוט אי אפשר היה אחרת).
אמא שלי כבר שנים צובעת את השיער, גם סבתא שלי.
שיער שיבה זה יפה, אבל צריך לקחת בחשבון שזה מזקין
יש לנו שכנה בגילי, שנראית מבוגרת ממני בלפחות עשור בגלל שיער השיבה
אני חושבת שלצבוע שיער זו החלטה אישית
גם אני צובעת, ויש לי אולי 5-6 שיערות לבנות (לא בגללן אני צובעת, אלא בגלל שאני לא אוהבת את צבע השיער הטבעי שלי שגורם לי להיראות כמו שילגיה)
אהבתיאהבתי
צודקת בעניין מזג האוויר באזור שלנו ולוח השנה העברי, זה הרבה יותר הגיוני להתבונן בזה כך.
בעניין צביעת שיער – ראי נא תגובתי לאור, בדיוק מעל תגובתך.
אני לא בטוחה ששיער שיבה מזקין, אבל יש מצב שצביעתו מצעירה 🙂
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את עדה ק. כולל הכל. ואשר לצביעת שיער (הרמת לי להנחתה), ניסיתי. זכורה לי במיוחד הערתה של הכהנת הגדולה שהיא מומחית גדולה בציניות עם קצת רשעות (טבעית לגמרי) בשוליים שנשים יפות יכולות 'לשאת' שיער שיבה בכבוד, אבל שגם הן, אם יצבעו, ייראו טוב יותר. בעיקרון, אני חושבת שצביעת שיער, כמו הורדת שיער ממקומות מסוימים (רגלים, שפם, גבות, בתי שחי וכו') זה עניין של מוסכמות תרבותיות. וגם גאוגרפיה. בארצות קרות ובלונדיניות נשים פחות צובעות ולבן גם דומה יותר לבלונד ופחות בולט. בארצות ים תיכוניות נשים צובעות, ואפילו מגיל צעיר, חינה וכו'. בתרבות הים תיכונית שלנו הרוב הגדול צובעות. בתרבות כזו לא לצבוע מיד מתייג אותך בערך עשור יותר מגילך הכרונולוגי, וגם, כן, מעיד על סוג של אומץ חברתי.
אהבתיאהבתי
מסכימה איתך שזה תלוי תרבות וגאוגרפיה. נראה אם ה-Silver Sisters יחוללו שינוי תרבותי או לא. נראה לי שהקורונה תעזור להן:(
ד"ש מעדה ק. 🙂
אהבתיאהבתי
♥♥
אהבתיLiked by 1 person
ראיתי עת הכתבה על אתה שהחליטו לא לצבוע את שיערן וישר חשבתי עלייך.
אני גורס שכל אחד ואחת יעשו מה שטוב ונח להן,זוגתי עדיין צובעת אחת לשבועיים ואם זה נוח ומתאים לה,זה סבבה.
באשר לסגר השקרני,זה מעצבן ואין כל כך מה לעשות חוץ מלנסות להוציא את המיטב כי הרי זה לא תלוי בנו,הכל פוליטיקה
טליק
אהבתיאהבתי
לגמרי – שכל אחת תעשה כרצונה ואיך שנוח לה. זה הכי טוב.
באשר לסגר – אני מתרשמת שהוא אכן עוזר להפחית התקהלויות, וזה לא יכול להיות רע. אבל די איבדתי אמון בכולם, וחבל.
אהבתיאהבתי
עדה ק. לגמרי משעשעת.
הייתי יכולה להשתתף בכתבה, שלא ראיתי, כי הפסקתי לצבוע ואז אלצו אותי לחזור לסורי ולצבוע ונשברתי.
בינתיים מאז שוב צמחה השיבה ומחזיקה מעמד.
אהבתיאהבתי
זהו שעכשיו בימי קורונה יש מי שנאלצות להפסיק לצבוע כמעט בעל כורחן, ואז כבר רואות כי טוב ונשארות כך. הווירוס הארור הזה משנה את העולם אפילו בתחום הזה.
השיבה תמיד מחזיקה מעמד 🙂
אהבתיאהבתי
מזג האוויר של הימים האחרונים זה החדשות הכי טובות שהיו פה מזה הרבה זמן.
אני מעולם לא צבעתי את השיער, ובגלל גנים גרועים התחלתי להלבין בגיל מאוד מוקדם. עכשיו אני בשלב שזה מתחיל להיות ממש בולט. לולא הייתי עצלנית כנראה הייתי מתחילה לצבוע כבר, כי אני לא אוהבת את זה על עצמי…
אהבתיאהבתי
הערב הודיעו שיהיו אצלנו מחר פחות מ-30 מעלות! וזו הפעם הראשונה מאז הרבה מאוד זמן. שמחה גדולה!
אם את לא אוהבת את זה, הגיוני לנסות לעשות משהו בעניין. אחרי הסגר… או שאולי אפילו אפשר לבד, בבית.
אהבתיאהבתי
עדה ק שולטת! אני אוהבת אותה, היא מצחיקה אותי.
אני צובעת פעם בחצי שנה, כשיש לי חשק לשינוי. בפורים שעבר צבעתי לסגול כהה. אבל הכל דוהה בסופו של דבר לצבע הרבה יותר בהיר. מנהלת המעבדה שלי צבעה שנים על גבי שנים עד שהחליטה שלא עוד ועכשיו יש לה שיער לבן עם גוון של כחול וזה ממש יפה לה.
באמת יש יותר רוח בזמן האחרון וזה מאוד מעודד.
אהבתיאהבתי
עדה ק, מוסרת ד"ש ותודה:)
אהבתיאהבתי
גם אני צפיתי באייטם על נשים באפור.. והבנתי כמה דברים:
רוב הנשים צובעות את שערן.
מסתבר שיש אופנים שונים להיהפך לאפור.
אצלי זה התבטא בפסי כסף פה ושם
אז היה קל להשלים עם זה ולזרום,
אבל יש כאלה שהאפור משתלט עליהן בצורה בולטת במיוחד, בגיל מאד צעיר ועם זה קשה להשלים
כנראה
אהבתיאהבתי
וכמובן, לא חייבים להשלים עם זה. מותר בהחלט לצבוע:)
אהבתיאהבתי