הדכדוך והמיאוס שולטים בכול. וגם מין עצב חסר תוחלת. אפילו האורות הצבעוניים הקטנים שמהבהבים על מרפסות (טרנד חדש? או שזה קשור לסוכות?) לא מצליחים לשמח אותי. אני רואה אותם בטיוליי הרגליים, והם רק מוסיפים לי עצֶבֶת, למרות שכוונתם שונה לגמרי, ולמרות שבימים כתיקונם הייתי מחבבת אותם מאוד.
*
קראתי משהו יפה אצל ג'וליאנה: היא כותבת שם, בין היתר, על "לבנות שוב פיגומי אופטימיות". לא שאני מצליחה, אבל הרעיון מוצא חן בעיניי.
*
אם כי בינתיים, כל מה שיש לי להציע הוא זה:
סגר ב'
שמיכה כבדה נפרשה על חיינו
חונקת אותָם
עד דק
עד אינָם
*
ודווקא את סגר א' צלחתי לא רע. אבל סגר ב' מסתמן כמשהו שמעבר לכוחותיי.
או, למצער, מעבר לסבלנותי.
לאמור: מיציתי.
כן, ככה בדיוק גם אני מרגישה ומנסה למשוך את עצמי למעלה ככל שאפשר. עוד מעט אצא להפגנה, אולי קצת רעש ישפר את ההרגשה.
אהבתיאהבתי
מקווה שעזר:)
אהבתיאהבתי
עדה שמחתי לראות אותך בזום היום ואת נראית ממש טוב! ויופי שאת יוצאת להליכות. ודיוקן העצמי שציירת היום נהדר! תעלי אותו לבלוג…
אהבתיאהבתי
אולי בפוסט הבא. תודה!
אהבתיאהבתי
מצטער לשמוע… אבל בהחלט מבין
אהבתיאהבתי
נראה לי שכולנו פחות או יותר באותה קלחת. תודה:)
אהבתיLiked by 1 person
מזדהה עם העצב, מצטערת על חוסר התוחלת. נראה לי שהסגר הזה קשה יותר כי בסגר הראשון חשבנו שנסבול קצת ואז זה ייגמר. ועכשיו אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים אם ומתי זה ייגמר. ואיך אנחנו ניראה כשזה ייגמר.
גם אני אהבתי את האמירה הזאת של ג'וליאנה, על פיגומי האופטימיות. גם אני עוד לא שם.
יפה ומדויק השיר, גם אם עצוב. שולחת חיבוק ואנרגיות טובות
אהבתיאהבתי
תודה רבה, חיבוק בחזרה:)
אהבתיLiked by 1 person
גם אני מזדהה איתך, ונראה לי שזאת תחושה של כולנו, לפחות רובנו .המרחק מהילדים והנכדים . ומה שקורה בארצנו לא מעודד בכלל ( בלשון המעטה)
אהבתיאהבתי
כן. תסכול ודכדוך, שלא לומר ייאוש, בכל אשר נפנה:(
ואני עוד זוכרת ימים ושנים ומשברים עברו, כשלפחות כולם ידעו להתאחד, לעזור, לגלות סולידריות. איש לא העז להשתין מהמקפצה.
אהבתיאהבתי
זה באמת קשה. לא רואים את הסוף של זה. מרגישים שקשה לבנות אופק של תקוה. מאד מבינה אותך. נסי לשלב ביום דברים שאת אוהבת לעשות ויכולה גם בהגבלות הנוכחיות . לי עזר גם לצאת להליכות קצרות עם מוסיקה. חיבוק גדול. מתגעגעת אליך.
אהבתיאהבתי
מקפידה מאוד על הליכות יומיות. ולשקוע בעבודה גם עוזר לא פעם. וחוץ מזה, הפוסטים שלך משמשים השראה להתבוננות יותר מתונה ואופטימית.
חיבוק בחזרה:)
אהבתיאהבתי
קשה עד בלתי אפשרי ואני מבינה את עניין ההצטרפות להפגנה. חברה שלי אמרה שיש איזו הפגנה קטנה ונחמדה למטה והיא תצטרף. נדמה לי שזה כבר סוג של תירוץ שנוסף בשביל להצדיק יציאה מהבית. כמו ללכת עם הכלב.
השמיכה העבה תצא לאוורור בשמש הקופחת, אל תתני לה להשתלט על חייך.
אהבתיאהבתי
כן, הפגנות הן גם פעילות חברתית, ואנחנו כל כך צמאים לזה עכשיו: את רואה עוד אנשים, מקשיבה לשיחותיהם, מחליפה איתם חיוכים. דברים פשוטים כל כך, וחסרים כל כך.
אהבתיאהבתי
זה הזמן ללמוד שפה חדשה. ועכשיו ברצינות: כמובן שזו התחושה. אנחנו והם. אחרי היאוש יבוא גם הכעס, ואולי הוא כבר שם.
אהבתיאהבתי
אצלי הכעס כבר ישנו, ובכל עוזו.
אהבתיאהבתי
ובעניין השפה החדשה: בימים אלה אנחנו צופים עכשיו בנטפליקס בסדרה הנורבגית (הטובה מאוד) Occupied. העונה השנייה עוד לא תורגמה לעברית, אז בלית ברירה אנחנו מאזינים לנורבגית, קוראים בריצה איטית את הכתוביות באנגלית, ומקווים לטוב. למדתי הרבה מילים חדשות 🙂
אהבתיאהבתי
כן, בדיוק. אני אפילו רואה חדשות עכשיו מרוב יאוש. אולי זאת הדרך של נתניהו להתיש אותנו.
אהבתיאהבתי
בעניין ההתשה מטעם נתניהו – 🙂
אני רואה חדשות כל הזמן, לא מסוגלת להתנזר:(
אהבתיאהבתי
האורות המנצנצים זה קטע חדש ששמתי לב אליו בשנים האחרונות. אנשים מקשטים את הסוכה שלהם עם נורות קטנות כאלה (כמו שמקשטים עצי קריסטמס)
אני חושבת שהבעיה העיקרית עם הסגר הזה, הוא שהוא מונע משיקולים פוליטיים
אוכלוסיה X מקבלת סגר נוקשה אוכלוסיה Y מקבלת הקלות כאלה ואחרות
בפועל זה לא באמת סגר ויש סוג של שגרה
הכלכלה נפגעת אנושות, וגם עצמאיים ואנשים שלא עבדו לפני שהתחילה הקורונה
המצב פקקטה
אהבתיאהבתי
נקודת אור יחידה: המספרים בכל זאת מתחילים לרדת. אולי נצא מזה כבר בקרוב.
אהבתיאהבתי