צרות של עשירים

במקום ליילל על קורונה הזאתי וההרס שהיא גורמת בכל אשר תפנה, אתלונן קצת על משהו אחר, לשם שינוי: על סדרת טלוויזיה. כאילו שאין בעולם צרות אחרות.

בעוונותינו התחלנו לצפות בנטפליקס בסדרה 'הרשימה השחורה', עם ג'יימס ספיידר בתפקיד הראשי. אני כבר לא זוכרת איפה ראינו המלצות עליה, אבל ראינו. לטעמי היא די איומה, בעצם – מאוד אלימה, תכופות קשה לצפייה (שאז אני צופה דרך מסך האצבעות שלי ומציצה דרך הרווחים ביניהן, כפי שעשיתי בנעוריי בסצינת הסוס של 'הסנדק'). מעבר לזה, היא צפויה להימשך עד אין סוף – המון עונות, עשרות פרקים בכל עונה. עניין של שנים (אלא אם כן צופים בבינג', אבל אין מצב שאעמוד בזה). זאת אומרת שצריך לשרוד את קורונה הזאתי (ושאר מרעין בישין) כדי לחיות ולהתקיים עד לסיום. לא פשוט.

אז למה צופים? כי מעבר לאלימות ולמתח, יש בה גם דרמה פסיכולוגית מאוד מסקרנת, ויש איזו תעלומה שלא נותנת מנוח (האמת שיש יותר מאחת, אבל נניח לזה). אני לא יכולה לספיילר, כמובן, אבל בין חלק מן הדמויות יש איזה קשר עלום שחייבים לפצח. כל פרק מוסיף רמזון קטון שלא עוזר בכלום, וככה משאירים את הקהל השבוי בציפייה. וחוץ מזה ג'יימס ספיידר, שאותו מעולם לא הערכתי כשחקן, עושה כאן (להפתעתי) את תפקיד חייו.

מובן שנדמה לנו שאנחנו כבר מנחשים נכונה את פתרון התעלומה, אבל ראש המשפחה אומר: ואולי הם רק רוצים שתחשבי שאת יודעת, ובסוף יפתיעו אותך. אני כבר מוכנה להשלים עם כל הפתעה שתבוא, אבל מתחילה לחשוש שגם בסוף לא נקבל את הפתרון (זה נורא אומנותי ככה, להשאיר את זה תלוי באוויר, אבל אני שונאת כשעושים את זה).

כדי לחסוך לעצמי את הפרקים הקשים לצפייה ניסיתי אפילו לעשות את מה שאסור לעשות: חיפשתי ספויילרים באינטרנט. רק שיגידו לי מה הקשר בין הדמויות, ואוכל לנטוש לאנחות את הסדרה ומכאוביה המגוונים. אבל לא, הם לא מגלים גם שם.

במילים אחרות, כמו בכל עניין אחר בחיים, אין קיצורי דרך. עודני שבויה. באסה.

*

אגב, אם כבר מדברים על טלוויזיה: ראינו אתמול את הסרט שנעשה על פי הרומן היפהפה 'אליזבת איננה' (שעליו כתבתי כאן לא מעט). הפקה בריטית, עם גלנדה ג'קסון (!), שמשחקת מצוין. אבל מעבר לעצב המובנה שהסרט השרה עליי, גם יצאתי מאוכזבת. אני לא יודעת אם בכלל אפשר להעביר ספר כזה לסרט. אפשר כמובן לספר את העלילה, אבל אי אפשר לשקף את האופן המעודן שבו מתוארות מחשבות במוחה של אישה שהולכת ומאבדת את זיכרונה. חבל ועצוב.

*

נו, והנה הוכחתי שעדה ק. יכולה להתלונן אפילו על עניינים בלתי קורוניים בעליל. אין כמוה.

22 מחשבות על “צרות של עשירים

  1. לא רואה סדרות עם אלימות ידאי לא כאלה שלא נגמרות,אין לי סדרה מיוחדת שאני רואה בימים אלה,משתדל לראות בערוץ 11 אבל לא את זמן נעילה,הייתי שם,לא רוצה לראות
    אבל רואה יותר ויותר דברים קלילים בנטפליקס,שום דבר ראוי לציון שאני יכול להמליץ וגם כמעט לא קורא ספרים בגלל כשל בספריית היישוב.
    נמצא בעוונותי הרבה בפייסבוק אבל גם נמאס לי מהמילייה שבחרתי להיות,שמאל מתנגד ,מחאה המון ציניות וסארקזם בלי תקווה.
    יצאתי מכל קבוצות הוואטס אפ של קטמון ולא חידשתי חברות בעמותה,בקיצור שנה של שינויים
    אה וגם נגמלתי מקריאת עיתונים…
    טליק

    אהבתי

    • קראתי בפוסט שלך בישרא על חלק מזה, השארתי שם תגובה.
      אני עדיין צורכת יותר מדי תקשורת, אבל מוואטסאפ אני משתדלת להדיר את רגליי אלא אם כן באמת חייבים, זה נראה לי מאוד מייגע שם. כל הזמן שולחים תמונות וסרטונים שצריך לחכות שייפתחו… אין לי סבלנות.

      אהבתי

    • ספיידר ממש הפתיע אותי. זכרתי אותו כשחקן חסר ייחוד לגמרי, והנה פתאום… אבל צריך בשביל הסדרה הזאת עצבי ברזל, מה שלא מתאים לי בכלל. נראה עד מתי אחזיק מעמד.

      אהבתי

  2. גלנדה ג'קסון שחקנית מעולה בעיני. היו צריכים למצוא פתרון יצירתי לשיקוף המחשבות.
    סדרות ארוכות מלאות אותי, לא אוהבת להיות כבולה ולפי מה שספרת גם אין דרך קלה לצאת עם הרגשת רווחה אם לא צופים בה עד הסוף.
    העיקר שתמשיכי להתלונן, כך אני מוצאת את עצמי עסוקה. 🙂

    אהבתי

  3. מכיון שאין לנו טלוויזיה בכבלים, אין טלוויזיה בלווין, אין נטפליקס, ואין שום דבר חוץ מעידן פלוס שאלה הערוצים 11, 12, 13 וגם 23 ו99. בקיצור הטלוויזיה רוב היום סגורה. זה נראה לי מצב אידיאלי. סרטים אני רואה במחשב שאנחנו מעבירים לטלוויזיה. הסינמטקים שולחים כל שבוע סרטים שעולים סכום פעוט ורובם סרטים מצויינים. יש גם כל הזמן פסטיבלים ובכל אחד מהם סרטים חדשים ונהדרים. אז לא חסרות לי סדרות… ואם את לא נהנית מחלק מהן, אין שום סיבה שתסבלי…

    אהבתי

  4. הנרגנות, כבודה במקומה מונח.
    למה לא? זה לא שחיינו כאן (בארץ – ועל פני כדור הארץ) כל כך סוגים בשושנים. והקורונה, שמשתוללת בעולם כולו, בוודאי לא מוסיפה לשמחה.

    אבל –
    מזג האוויר נפלא. כבר לא חם – אבל גם לא קר. בימים האחרונים – בעיקר בלילות – ירד הרבה גשם. לרגל האדמה הרטובה אישתי יצאה היום לשתול פקעות בגינה. היום היה תורם של האיריס, אמריליס, והרקפת.
    עדיין ממתינים לשתילה: פקעות של קלה, סיפן (גלדיולה), כלניות, נוריות, נרקיסים, ועוד.

    אנחנו מזמינים יותר ויותר מוצרים באינטרנט/בטלפון. אני מוצא, שזה מאד יעיל ונוח. הקניות הרבה יותר ממוקדות (אם כי, לא בהכרח יותר חיוניות…), השליחים מביאים את זה עד לדלת הבית. יש גם פאשלות – אבל אנחנו מצליחים, בדרך כלל, להתגבר עליהן באופן משביע רצון.

    תמהיל ההוצאות השתנה.
    בגלל הסגָרים והעבודה מהבית – הצטמצמה מאד עלות סעיף הדלק בתקציב החודשי. אין גם הוצאות על מסעדות, על בילויים, על סרטים/תיאטרון/הופעות.
    לא קניתי ספרים לאחרונה. בלאו הכי יש בבית ערימות של ספרים שטרם קראתי. מה שחסר לי זו הסבלנות, לא הספרים. לא קניתי דיסקים כבר זמן רב, הפורמט מת. בלאו הכי, אני מאזין כל הזמן לדיסקים ישנים ומוכרים.

    מתגברים הסיכויים שטראמפ ייאלץ לעזוב את הבית הלבן. למרות שכישראלי, טראמפ נהנה בתחילה מאהדה שלי – האיש הביא כל כך רוע לעולם הפוליטי, שראוי לו שיגורש בבושת פנים מהבית הלבן. אם הייתי אמריקאי – ודאי היתי מצביע נגדו. המציאות שוב הראתה לנו, שהיא עולה על כל דימיון. במובנים שונים:
    זה גם בלתי נתפס, שטראמפ אשכרה הצליח להגיע לעמדת "נשיא ארה"ב", זה גם בלתי נתפס כיצד עד לפני כמה חודשים זה היה ברור שהוא הולך לנצח בבחירות, זה גם מדהים כיצד הקורונה השאירה אותו כשערוותו גלויה לעיני כל, ככישלון מנהיגותי וניהולי מהדהד. הסבירות שהוא הפסיד – גבוהה מאד (למרות שעדיין אין תוצאות סופיות).

    אהבתי

    • אם הוא אכן יפסיד – אפשר יהיה אולי לרשום את זה לזכות הקורונה. טוב ויפה, הגיע הזמן שהיא תעשה גם משהו טוב, כי עד עתה היא גרמה רק צרות צרורות.
      בעניין מזג האוויר – צודק. הלוואי שיימשך ככה, עם גשמים רגועים ושלווים (חלומות באספמיה).

      אהבתי

  5. אנחנו התחברנו לנטפליקס רק לפני חודש בערך (ובאותה הזדמנות נטשנו סופסוף את 'הוט' ועברנו לסיב האופטי של 'פרטנר'). בהתחלה הרגשנו כמו ילדים בחנות ממתקים, אבל דווקא המבחר הגדול מדגיש את העובדה שקשה מאוד למצוא סדרות דרמטיות טובות שאין בהן הרבה אלימות, והרבה פעמים אלימות קשה, וזה מבאס. בינתיים נהננו מאוד מ'גמביט המלכה' ואנחנו מתכננים על 'הוליווד'.

    אהבתי

    • מכירה את ההרגשה של ילדים בחנות ממתקים. האמת היא שזה ממש לא כך, כפי שנוכחת לדעת בעצמך. את הגמביט ניסינו ואני לא התחברתי לזה, אבל אני שומעת עליה כל כך הרבה דברים טובים, שאולי כדאי שננסה שוב.

      אהבתי

  6. מזמן צפיתי בסדרה הזו, היא לא הצליחה להשרות בי ועליי ענין רב, נדמתה כעוד רבות אחרות אחריה עם מבנה סכמאטי שאין אפילו נסיון לברוח ממנו לרגע.

    אהבתי

  7. כמה נחמד ומרענן לקטר על משהו אחר 🙂
    אנחנו ראינו בינתיים את כל העונות שהיו עד כה ב"רשימה השחורה" ונהנינו מאד. חייב להיאמר: אין לנו בעייה עם אלימות בסדרות/סרטים. אישית אני לא יכולה לצפות בהתעללות בילדים או בחיות, אבל כל השאר עובר אצלי בסדר.
    כמוך גם אני חושבת שספיידר מצא כאן את תפקיד חייו, אחרי קריירה בינונית ומטה. אמנם הוא שיחק כבר את הרשע ב"יפה בוורוד" אי אז בנעוריו, אבל מאז לא נתנו לו תפקידים כאלה, עד כמה שיצא לי לראות. בלי לספיילר אני יכולה לומר לך שלאורך כל העונות הסוד הזה שאת מדברת עליו ממשיך לרחף מעל לכל קו העלילה, תופס כל מיני זוויות ועיקולים והטעיות בדרך, וייתכן שהוא זה שמצליח להחזיק חלק מהצופים שאולי אחרת היו נושרים בדרך כי הרבה מהמתרחש הוא די More of the same. הפרק האחרון של העונה האחרונה (שהיתה בינתיים) תפסה אותם באמצע הסגר של הקורונה ומצא חן בעיני כיצד הם הצליחו להתגבר על הקשיים ולאלתר ולהפיק אותו למרות הכל.
    וא-פרו-פרו קורונה – פרקים חדשים של סדרות שסוף סוף התחילו להתחדש, פוצחים בנושא הקורונה וגם בנושא ה"black lives matter" ומצד אחד זה יפה וראוי, ומצד שני זה כנראה קרוב מדי למציאות ווואלה – תנו קצת אסקפיזם בסדרות טלוויזיה, את המציאות אנחנו רואים ביום יום גם ככה!
    לגבי "אליזבת איננה" (שנמצא אצלי ברשימה אבל טרם קראתי) – מעט מאד סרטים הצליחו להעביר באופן ראוי את מה שהיה בספר. ממש מתי מעט. לדוגמא: סרטי "הסנדק" עמדו במשימה, להרגשתי. "הגשרים של מחוז מדיסון" הצליחו להתעלות בסרט (בעיקר בזכות השחקנים) פי כמה מונים על הספר הרדוד והבינוני. אבל אלה יוצאי הדופן

    אהבתי

    • מסכימה בעניין הגשרים של מחוז מדיסון, שעשה שירות נהדר לספר סתמי לגמרי. נראה לי שגם ב'תייר מזדמן' (The Accidental Tourist) עשו עבודה יפה, אם כי שם יש איזה קטע קטן בסוף שהיה קשה מאוד להעביר כמו שצריך, וזה הפריע לי (אני מאוד אהבתי את הספר, כמו את כל הספרים של אן טיילר). אבל בגדול, כן: זו מלאכה מאוד קשה, ובמקרה של 'אליזבת איננה' היא קשה במיוחד. כי הספר נותן אפשרות נדירה לראות מה באמת מתרחש בתוך מוחה של הדמות הראשית, וסרט לא יכול לעשת זאת, כך שהוא משאיר אותנו עם נקודת המבט שאנחנו רגילים אליה: מבחוץ.
      בעניין רשימה שחורה – מן הסתם נמשיך ונצפה, לפחות לעת עתה:)

      Liked by 1 person

  8. אהבתי את האסקפיזם הזה, תלונות והכל. סף הסיבולת שלי לאלימות השתנה. או שמא עלי לומר שב לאחור. כשהייתי צעירה סצינות אלימות (מי אמר ראש הסוס ב'הסנדק'?) היו עושות לי סיוטים, ואחר כך בגרנו וקהינו וראינו סרטים של טרנטינו שהופך את האלימות למשהו אסתטי כמעט כמו בסרט מצויר. כיום אני לא מוכנה. חזרתי לרגישות של פעם וקשה לי לספוג אלימות בסרטים. אני מזדהה עם הנכדות הגדולות שלי שלא מוכנות לראות אלימות אפילו בסרטים מצוירים.

    אהבתי

    • סיוטים מן הסוג הזה כבר אין לי, אבל מעבר לזה עדיין קשה לי עם אלימות, בעיקר מן הסוג שיש בסדרה הזאת. מסך האצבעות הוא מאוד שימושי במקרים כאלה, אבל המתח והכוננות הבלתי פוסקים של 'הנה הנה זה מגיע עכשיו' מורטים את עצביי. כך שאני לא יכולה להאמין שאחזיק מעמד עד העונה האחרונה, מה גם שמסתבר שאין להם שם כוונה באמת לגלות מי נגד מי.

      Liked by 1 person

  9. אני לא רואה טלוויזיה כמעט בכלל, למעט חדשות. וכשאני אומרת טלוויזיה אני מתכוונת לכל דבר שמוצג על מרקע הטלוויזיה. אבל כבית אנחנו מחוברים לנטפליקס ובעלי צופה בדברים שלהם לא מעט. קורה לא פעם שכשאני עוברת ליד הטלוויזיה אני רואה תמונות של אלימות, כולל קשה, ומברכת על כך שאני לא צריכה לראות את זה ויכולה פשוט לפנות לעיסוקיי.
    לגבי אליזבת איננה – התוודעתי אליה כשקראתי אצלך על 'עדיין אליס' (את משווה אליה בסוף הפוסט) וזה הספר הבא שאני מתכננת לקנות. אבל התחלתי עם עדיין אליס שהוא ממש מקסים בעיניי, אם כי קראתי רק את השליש הראשון ומן הסתם גם אם הוא ימשיך להיות מקסים יהפוך למקסים שקשה לקרוא. בכל מקרה, זו הזדמנות טובה לומר לך תודה על המלצות הספרים וספציפית על זו שהביאה אותי לקרוא את עדיין אליס.

    תודה לך והמשך יום מוצלח

    אהבתי

    • אני שמחה שהספר מוצא חן בעינייך. הוא אכן קשה, ובכל זאת יש בו איזו זווית אופטימית. כך גם 'אליזבת איננה', שיש בו משהו מאוד חומל ואנושי. ותודה *לך*.

      אהבתי

  10. כבר זמן ש"נכתב" לי פוסט בראש על הסידרה הסולטן. אם כבר אלימות, אז לפחות היסטוריה לא מוכרת בתרבות שונה לגמרי עם קודים שונים לגמרי
    נכנתי לשם משעמום הסגר ונכבשתי.
    התלבושות והמשחק -לא משהו שרואים כל יום

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s