עידן הסנקציות

אתמול לפנות ערב שמעתי באחת מתוכניות החדשות דיווח על המחשבות של משרד הבריאות בנוגע להטבות עתידיות למתחסנים נגד קורונה. מטרת ההטבות היא כנראה לשכנע את הנמנעים מלהתחסן שכדאי להם מאוד.

עד כאן אפשר להבין. ה'הטבה' שקורצת במיוחד לי אישית היא שאולי עכשיו, שבועיים אחרי שחוסנתי בחיסון השני (ואפילו תעודת מתחסן יש לי!), אני באמת אהיה פטורה מאימת הבידוד, שעולָה לי בבריאות כבר קרוב לשנה (כל סמס מקפיץ אותי, והמחשבה על איכוני השב"כ מוציאה לי עשן מהאוזניים). למרות שאני לא משוכנעת שבמשרד הבריאות לא ישקלו בקרוב לבטל את ההטבה הזאת, הם כבר הזכירו את זה פעם.

הכתבת והמגישה באולפן דנו קצת בהטבות, והרחיבו בשאלה מה יכול לפתות את הצעירים במידה הרבה ביותר (חדרי כושר? חוצלארץ?), אבל זה כמובן לא נעצר שם. חיש קל עלתה מילת הקסם 'סרבנים', ואחריה מילה קסומה אפילו יותר: סנקציות (נגד סרבנים).

מילה על סרבנים: צריך להבחין בין מפיצי תאוריות קונספירציה של מתנגדי חיסונים (שלא לדבר על מי שקובעים תור לחיסון ובכוונה לא באים, כדי לקלקל, כדי לגרום לבזבוז של חיסונים שייזרקו לפח, שזה באמת גועל נפש) – ובכן, להבחין בין מתנגדי החיסונים שהם באמת בעיה (לא חדשה, אגב), לבין אנשים שפשוט פוחדים (ושנראה לי שהם רוב ה'סרבנים'). בין אם החששנים אכן מזיקים לבריאות הציבור או לא (ובעצם, איך הם יכולים להזיק למי שכבר התחסנו? שאלת תם) – אפשר להבין את החששות: אנשים נוטים לפחוד מפני הלא נודע; הזמן שעובר והניסיון שנצבר בדרך כלל מרגיעים אותם. אני, למזלי, הייתי פטורה מן הצורך לחשוב הרבה, כי אני שייכת לקבוצות הסיכון, ובגילי כבר לא דואגת לעתיד המאוד רחוק, והיה לי די ברור שעדיף לי להתחסן. אבל אנשים צעירים, חזקים ובריאים, שהסיכוי שלהם למחלה קשה עדיין נמוך יחסית – האם באמת זה פשע מצידם לשקול את העניין, להסס, לחכות עוד קצת על הגדר, ללקט עוד הסברים ועדויות מרגיעות? והאם באמת הם יכולים לסכן את מי שכן התחסנו, שמספרם עולה מיום ליום, למרות היללות הבלתי פוסקות בעניין הקצב היורד?

ההצעה שהוזכרה בשידור אתמול הייתה לדרוש מכל עובד להגיע לעבודה עם תעודת מתחסן, ואם לא התחסן – לדרוש אישור על בדיקת קורונה שלילית אחת ליומיים. אפשר לומר שגם את זה אני יכולה להבין, פחות או יותר. אבל זה כמובן לא נעצר כאן: עכשיו היגגו, בקול רם ובלי בושה, איך חושבים במשרד הבריאות להערים קשיים על 'סרבנים' שיתבקשו להביא אישורי בדיקות שליליות: לדרוש תשלום עבור הבדיקות, ויותר מזה: להקטין את מספר מתחמי הבדיקות ואת הנגישות אליהם, כך שלנבדקים יהיה יותר קשה למצוא מקום להיבדק בו, וזה יגזול מהם יותר זמן, כוח ועצבים. לא פחות.

מה שהיה מופלא בעיניי זה שהדיון הזה נמשך באולפן בשלוות נפש מוחלטת. איש מן המשתתפים לא הרים גבה ואמר: רגע, למה? למה להציק ולרדוף? מצד אחד לדרוש בדיקה, מצד שני להקשות בכוונה על מי שמתבקש להיבדק? למה זה נורמלי שמשרד הבריאות מתעסק בכלל עם דברים כאלה? כל כך התרגלנו לשב"כ שרודף אחרינו, ולקלות הבלתי נסבלת שבה כולאים אותנו בבתינו כבר קרוב לשנה – שעכשיו זה כבר בסדר גמור להתעלל במי שפוחדים מחיסון? התחרפנתם?

וזה מה שמחריד בעיניי במיוחד במגפות: שהפחד והמתח ועייפות החומר מוציאים מבני אדם רשעות ושנאה בכמויות שלא תתוארנה. ובעיקר, שהם אפילו לא ערים לכך.

אפרופו ערנות:
היה פעם סיפור (למיטב זיכרוני אמיתי) על ניסוי כלשהו שבו סטודנטים התבקשו במבחן במתמטיקה (או הנדסה) לחשב את מערכת הצינורות שתוביל דם מחבל ארץ אחד למשנהו, על פני מאות קילומטרים. הסטודנטים שקעו מיד בתכנון ובחישובים, ועמלו שעה ארוכה על הפתרון, מבלי שאיש מהם תהה לרגע, בע"פ או בכתב: אבל רגע, למה להעביר דם בצנרת? ממי תקחו את הדם הזה, ואיך? ובשביל מה?

אז זה מה שרציתי להגיד. ונניח עכשיו למוסר ההשכל.

43 מחשבות על “עידן הסנקציות

  1. פעם ראשונה אולי שאני לא מסכימה איתך בענייני קורונה.
    כלומר, כן, אין שום צורך מצד משרד הבריאות לחשוב איך להערים עוד ועוד קשיים על מי שרוצה לערוך בדיקת קורונה כדי לוודא שהוא שלילי. בדיקות קורונה צריכות להיות נגישות, זה אינטרס של כולם.
    אבל נמאס לי מהשיח של הימים האחרונים של "כל אחד יעשה מה שהוא מוצא לנכון, ודי כבר עם האגרסיביות בכפיית חיסונים על כולם".
    לשאלה שלך אם מי שלא מתחסן פוגע במי שכן התחסן – התשובה היא חד משמעית כן, מהמון סיבות. הסיבה הכי פשוטה שהיעילות של החיסון היא רק 95% ולא 100%. אז נתאר לעצמנו בחור חביב בן שלושים, שהחליט לא להתחסן כי הוא מאוד חושש לעצמו (וכנראה אפילו מספר לעצמו שהוא נורא הגיוני ורציונלי, כי הסיכונים שלו מהחיסון עולים על הסיכונים שלו מהקורונה, שהרי הוא צעיר, בריא ויפה). הוא סוף סוף הולך לבקר את סבא אחרי כמעט שנה, כי סבא כבר התחסן מזמן והוא מוגן. אבל אופס, הסבא נפל דווקא בחמישה אחוז ולא ב 95%, והוא פיתח מחלה קשה והגיע לבית חולים. לא עדיף היה שהבחור החביב בן השלושים לא היה חושב רק על עצמו במקרה הזה? ואם נרחיב את זה עכשיו לכל האוכלוסייה של האנשים בסיכון שטרחו והלכו והתחסנו, וכרגע הם בחשיפה גבוהה לאנשים שמפיצים את הנגיף, אז חמישה אחוז מתוך כל האנשים האלה זה לא מעט.
    ואפשר להמשיך לחשוב על עוד ועוד סיבות שהאנשים האלה מסכנים את כולנו. החל מאבא של ילד מהגן שלי שלא התחסן, יידבק, ידביק את הילד שלו, ויכניס גן שלם של ילדים לבידוד (בהנחה שהם אי פעם יחזרו לגן). וכמובן כל אותם אנשים בריאים ויפים בני שלושים שכן יפתחו מחלה קשה ויעמיסו על מערכת הבריאות של כולנו, בלי שום סיבה, כי הם היו יכולים ללכת להתחסן ולפתור את כולנו מהצורך לטפל בהם.
    ועוד משהו שאנשים אומרים לעצמם כדי להרגיש טוב זה שהחיסון בכלל לא מונע הדבקה אלא רק מחלה קשה. אז גם זה כבר לא נכון, ויש עוד ועוד ניסויים שמראים שהחיסון מפחית באופן משמעותי גם הדבקה.
    אז כן, מבחינתי האנשים האלה הם בהחלט סרבנים, הם בהחלט מסכנים אותי ואותך, והם בהחלט מעכבים באופן משמעותי את החזרה שלנו לשגרה. ומכיוון שהפסקתי להאמין בסיכוי לשכנע את כולם שהחיסון אכן בטוח, אני בהחלט חושבת שהמדינה צריכה לנקוט באופן של גזרים ומקלות כדי שכמה שיותר אנשים יתחסנו.

    Liked by 2 אנשים

    • עניין הבידודים בגנים ובבתי הספר הוא אכן מטריד ומלחיץ מאוד. אני לא יודעת אם אילוץ להתחסן הוא מה שיפתור אותו. נראה לי שהתפיסה שניתן 'למגר' את הנגיף (כולל כל מוטציות העתידיות שלו) על יד בידודים אינסופיים היא מוטעית מיסודה, אבל כתבתי על זה כבר מספיק במקומות אחרים.

      בגדול נראה לי שאין 100% הצלחה בשום דבר – גם לא באפשרות לשלוט על 9 מיליון בני אדם. אפשר לנסות לגייס את רצונם הטוב, כשמבינים מלכתחילה שלא כולם יתגייסו. כדאי גם להתחשב קצת יותר בפחד שלהם – יש מי שפוחדים יותר מאחרים. אפשר לנסות להרגיע, אבל דרישה לבדיקות ובו בזמן חסימת הדרך אליהן הן ממש לא צעד מרגיע. הדרישה להתחסן מעלה על נס תמיד את הסולידריות החברתית – אבל אני תוהה מה התמיכה באמצעים מרושעים מהסוג שהזכרתי בפוסט מעוללת לסולידריות הזאת.

      באשר לשאר – למרות שאני ומשפחתי ורוב מכריי מחוסנים, עדיין אני מבינה שחייבים להיזהר. גם סבו של הצעיר שהזכרת יצטרך להמשיך להיזהר. אני מאמינה שיעברו עוד שנים עד שהמצב יירגע לגמרי – אבל בינתיים אפשר לשמוח שמספר המתחסנים עולה מיום ליום, ועוד יוסיף לעלות, גם בלי הצקות דרקוניות.

      אהבתי

      • זה נכון לגבי כל ניהול המגיפה במדינה – נכון היה מהרגע הראשון לא לעסוק בהפחדות אלא בהנגשת מידע מדויק ומסייע. זה לא קרה, זה לא קורה עכשיו, התייאשתי מהסיכוי שזה יקרה כל עוד השלטון לא מתחלף.
        לגבי האנשים עצמם אני פחות סלחנית ממך. יש לי תחושה שכשאוכלוסיות בסיכון חששו, הם התייעצו עם כל מי שיכלו, קראו כל חומר שהם מצאו, והגיעו לתובנות שהסיכון המזערי שבחיסון מתגמד לעומת הסכנות שבנגיף, והלכו והתחסנו. לעומת זאת אנשים צעירים שחוששים, פחות טורחים לקרוא ולבדוק, ופשוט פותרים את עצמם במשיכת כתף אקראית על סמך איזה פוסט שהם קראו בפייסבוק שבכל מקרה הם מסכנים רק את עצמם אז מה אכפת לכולם.
        אני חושבת שמי שטרח וקרא והתעמק, ומבין שבגלל שהוא לא מתחסן הוא מהווה סכנה לאנשים אחרים, ולמרות זאת הוא לא מתחסן, אכן פועל מתוך אנוכיות עצומה, שפחד לא יכול לתרץ. כל מי שנוסע בכביש או טס במטוס או לוקח תרופה עם תופעות לוואי אפשריות של אלרגיה, דימומים, אי ספיקת כליות, לחץ דם, אירוע מוחי (וזו היתה רשימה חלקית של תופעות לוואי של אדוויל), לוקח סיכונים משמעותיים לפחות כמו אלו שבלקבל חיסון חדש שקיבל את כל האישורים ושלא נמצאו איתו בעיות בטיחותיות. ויש היום כמה גופים ואנשים פרטיים שטורחים ומפיצים את המידע הזה, אז מי שרוצה – יודע. גם בלי הממשלה.

        אהבתי

        • כאן כנראה נישאר חלוקות. אני לא רואה כאן 'אנוכיות עצומה'. אני יכולה להעיד שבכל השנה האחרונה, גם לפני שחוסנתי, לא ציפיתי משום אדם צעיר ובריא לוותר למען בריאותי על חייו, עבודתו, פרנסתו, שפיותו ושפיות ילדיו הקטנים. זאת אחת הסיבות שמהרגע הראשון חשבתי שסגר הוא פתרון מטורלל. השתדלתי כמיטב יכולתי לשמור על בריאותי בעצמי, תוך כדי ניהול מחושב של סיכונים. ידעתי שאני עלולה להיכשל וכתוצאה מזה לחלות, ובכל זאת. מעולם לא הערתי לאיש בעניין מסכה (חוץ מאשר לאיש שלי, מודה). להפך, בדרך כלל הופתעתי לטובה מרבים-רבים שהיטיבו את מסכותיהם על פניהם ברגע שראו אותי מתקרבת. אני חושבת שבכך הם הוכיחו שהם לא אנוכיים.

          את צודקת שבכל תרופה ובכל חיסון יש סיכונים. הצרה עם חיסון הקורונה היא שעדיין לא יודעים עליו הכול. לא שמשקרים, לא שמעגלים פינות – אלא פשוט לא עבר מספיק זמן. כשמעלים איזה חשש בפני המומחים, הם עונים 'אין לנו סיבה מיוחדת לחשוש שכך יקרה'. זו תשובה יפה והגונה, ואני מעריכה אותם עליה, אבל לטעמי היא לא מאוד מרגיעה. אני יכולה להבין שיש אנשים שחרדים מזה מאוד. לעולם לא אקח על עצמי את האחריות ללחוץ עליהם לעשות משהו שהם פוחדים ממנו ושאיש אינו יודע עליו הכול. במידה מסוימת אני יכולה לומר שהתמזל מזלי להיות בגילי: זה לא כיף גדול, בדרך כלל, בטח שלא בתקופת קורונה, אבל זה לפחות פטר אותי מחיבוטי נפש בעניין הזה.

          אהבתי

          • אז אנחנו יותר חלוקות בדעותינו ממה שחשבתי. אני לא מסכימה עם רוב מה שכתבת.
            חשבתי לרגע לכתוב תגובה ארוכה ומפורטת על מה אני חושבת בנוגע לכמה מהעניינים האלה, אבל ויתרתי. נכתבו כבר מספיק מילים, ונראה לי שכולם מכירים כבר את כל הדיעות. גם ככה לא אני ולא את קובעות כלום.
            מה שנשאר זה רק לקוות שכשכל זה ייגמר יישבו מדינות העולם בשקט ובשלווה ויגבשו מדיניות למה עושים בפעם הבאה שמתפרצת מגיפה עולמית. קיבלנו הרבה תשובות לאיך לא כדאי לנהל את זה, אולי תוך זה יהיה אפשר לגבש איזה סדר פעולות של מה כן כדאי לעשות.

            אהבתי

    • לפי ההיגיון הזה, היית ממליץ להרחיב את זה גם לאשפוזו ושיקומו של מי שנפצע בתאונת דרכים בגלל שנהג במהירות מופרזת? או לקה באירוע מוחי או בהתקף לב משום שצרך יותר מדי שומנים מן החי?

      אבל ברצינות עכשיו: פרט ל 'אגואיזם צרוף וקוצר ראייה קיצוני' שהזכרת לעיל – אתה לא יכול להבין שיש מי שהפחד השתלט עליהם? אני מבינה שאתה לא פוחד, וטוב שכך – אבל אתה בטוח שכולם כמוך? והעיקר: אתה בטוח שהדרך להרגיע פחד היא להפחיד עוד יותר?

      אהבתי

        • לא הבנתי את הטיעון. מי שחושש מן הקורונה יותר מאשר מן החיסון, כמוני, ילך להתחסן כמעט בלי למצמץ. מי שהחששות שלו הפוכים, כמו רוב הצעירים, נמצא בבעיה. בעצם הוא נדרש לעשות דבר שהוא מאוד פוחד ממנו, למען המושג המופשט של 'טובת הציבור'. כשהוא ממשיך להסס, מתחילים לאיים עליו ולדבר עליו מכוער. מה ההיגיון בזה?

          אהבתי

  2. בענין המורים והמורות והתחסנותם/ן אני נבוך ונקרע בין שתי אופציות מנוגדות – חובת חיסון ו- איסור חובת חיסון. אפילו חיסוני חובה לילדים קטנים לא כופים כיום, בארץ בוודאי, אז יהפכו את חיסון הקורונה ל-חובה?! ההתנגדות לקורונה היא שדה מחקר עתידי לעשרות אם לא מאות דוקטורנטיות.ים בתחומי "מדעי האדם", החל מאנתרופולוגיה דרך סוציולוגיה, פסיכולוגיה, תרבות, תקשורת, ממשל ומה לא?!
    אישית גם אני אחרי החיסון השני וכבר מרוויח אותו במפגש עם עוד קבוצת חברים וותיקים מאוד, שכולם אחרי החיסון השני למעלה מעשרה ימים.

    אהבתי

    • זה אפילו יותר מביך כששומעים שמשרד הבריאות טוען שפחות מ-40% מן המורים התחסנו, בעוד שבהסתדרות המורים טוענים שהמספר כפול מזה. אני תוהה מי מהם טועה בחשבון, השנה האחרונה לימדה אותי שרוב בני האדם לא יודעים חשבון בכלל…
      וכן, נראה לי שעוד יעשו עלינו הרבה מחקרים כדי להבין מה קרה לנו כאן, ואולי יקום עוד איזה אלבר קאמי ויכתוב רומן בשם 'הקורונה', ובו יחשוף את כל חוליי החברה האנושית (לא חסרים כאלה).

      Liked by 1 person

  3. אני נוטה להסכים איתך בעניין. אני מבינה לגמרי את הצורך "להגן" על האוכלוסיה מפני האי-מתחסנים. מצד שני, אם המדינה מאפשרת לאנשים בחירה בכל סוג אחר של חיסונים ולא מטילה שום סנקציות בעניין, האישו סביב החיסון לקורונה הוא נטו היסטריה ורכיבה על טרנד. אני ממש לא מזלזלת בקורונה, אבל אני לא חושבת שזו מחלה יותר מסוכנת משיתוק ילדים, טטנוס או חצבת, אדמת, צהבת, או כל מחלה שכרגע לא מחוייבת התחסנות על פי חוק

    אהבתי

    • כן, אני חושבת שיש כאן הרבה מאוד היסטריה, ומי שמלבה אותה, לצערי, הוא המדינה בכבודה ובעצמה. הציבור כבר מותש ומיואש, וקל לסחוף אותו לתוך זה. וכל זה למרות שאני בהחלט מבינה שקורונה עלולה להיות מחלה מאוד קשה – ולמרות העובדה שאני מכירה בחשיבות העצומה של חיסונים בתולדות המין האנושי.

      אהבתי

    • חשוב לי רק להעיר רגע: הסיבה שבעטייה מתנגדי החיסונים "הרגילים" (פוליו, חצבת, שעלת וכולי) יכולים להרשות לעצמם לא להתחסן, ושבזכותה המדינה לא צריכה לכפות זאת עליהם – היא שכולנו כן התחסנו. אנחנו, הרוב הגדול, שיצרנו את "חיסון העדר" של כל המחלות האלה, אנחנו אלה שמאפשרים להם לסרב להתחסן. ועובדה שכאשר יש אזורים שבהם מספיק אנשים החליטו לא להתחסן, פרצו המגיפות האלה מחדש (כמו הפוליו לפני כמה שנים, כמו החצבת באירופה ובארה"ב וגם בארץ), כמו השחפת ש"יובאה" לכאן מדרום אמריקה עם העובדים הזרים שהגיעו בשנות התשעים או תחילת האלפיים (לא זוכרת…). ועוד דבר שמרגיז ומקומם: אנשים מתחסנים תוך שנייה במרפאות למטיילים לקראת נסיעות לאפריקה או אסיה, בלי להניד עפעף, כי הם מפחדים ממלאריה או משהו אחר, או כי מדינת היעד מחייבת זאת.
      ולסיום – אני לא חושבת שאת יכולה לקבוע בכזאת וודאות אם קורונה מסוכנת יותר או פחות ממחלות אחרות שמתחסנים נגדן. עבור המיליונים שנפטרו מקורונה או שחלו קשה ושסובלים מתופעות לוואי קשות חודשים אחרי (ואולי לכל החיים) הקביעה הזאת היא חסרת אחריות בעיני.

      אהבתי

  4. כמו ששמעון פרס נהג לומר "כן – ולא"…
    כלומר, יש טיעונים חזקים מאד לשני הצדדים.

    עקרונית, גם אני סוג של "סרבן חיסונים" – סירבתי לכל מיני חיסונים שהוצעו לי בעבר, כמו חיסון נגד שפעת, מדי שנה.
    למרות שהחיסונים נגד שפעת כבר ותיקים, מדי פעם יש מאמרים שמספרים לנו שיעילות החיסונים ממש נמוכה. לעיתים המחקר מוצא, שהם הכי פחות יעילים דווקא בקרב מי שהכי זקוקים להם, כמו קשישים.
    בתעשיית התרופות כולה, לא כל שכן במבצע חיסונים חובק עולם, מעורב המון כסף. מיליארדים רבים של דולרים. כמות כזו של כסף ואינטרסים היא משהו שמאד מפתה לעשות דברים בלתי חוקיים, בלתי מוסריים, לעגל פינות, להשמיט מידע לא מחמיא, וכו'.
    מה גם, שהחיסונים עצמם הם חדשניים, מסוג שטרם השתמשו בו בעבר – ואין לדעת אם תהיינה תופעות לוואי מאוחרות, ומה הן עלולות להיות.
    אני באמת חושב, שהמדינה לא יכולה להפוך ל"בעל הבית" של הגוף הפיזי של האזרחים. מותר לאזרח להחליט שאינו מעוניין להתחסן – בדיוק כמו שהמדינה מאפשרת לאזרחים אחרים לפגוע בבריאותם ע"י עישון או ע"י צריכת אלכוהול מופרזת.
    אסור להפוך את המדינה ליותר דיקטטורית ויותר טוטאליטרית ממה שהיא כבר כרגע. כמו שהזכרת: איכוני שב"כ, וכו'.

    אבל –
    עובדתית, גם אישתי וגם אני התחסנו. כמו שכתבת, אנחנו מבוגרים מדי, נטועים עמוק בתוך קבוצות הסיכון – ואנחנו דואגים לכאן ועכשיו ולא לתופעות לוואי עתידיות. אבל אני כן יכול להבין בחורה צעירה ובריאה, בת עשרים, שחוששת מתופעות לוואי עתידיות ושחוששת מפגיעה בפוריותה – למרות כל המומחים המרגיעים. בעיקר, כי המומחים האלו לא באמת יודעים מה יתברר בעוד מספר שנים.

    השאלה שנותרת פתוחה היא: אז מה עושים.
    ובאמת, אין לי מושג.
    מה שכן ברור לי, שכל פיתרון, בין אם הוא מקל או גזר צריך להתחשב בזכויות הפרט של כולם.
    צריך למצוא איזשהו איזון, איזון מאד חמקמק.
    במהלך כל השנים של מינוי בתיאטרון, תיעבתי מעומק ליבי קהל שבא לתיאטרון כשהוא חולה בשפעת או מצונן. בפירוש פחדתי שאדם חולה שיושב בקירבתי ומשתעל עלי – ידביק אותי.
    יש כאן זלזול בוטה בקהל הבריא, שעשוי להידבק.
    אבל זה כבר עניין של חינוך ושל מוסכמות. ביפן, עוד לפני עידן הקורונה, מי שעטו מסכות הם החולים – כדי לא להדביק את הבריאים, שהם הרוב. במדינת ישראל של עידן הקורונה, אם מישהו עוטה מסיכה, זה כדי לא להידבק – לא כדי לא להדביק. שלא לדבר על החרדים סרבני המסכות, שממש לא אכפת להם להדביק. וככל שהחרדים חולים יותר, חושבים שהנה הם כבר הגיעו ל"חסינות עדר", כך אין להם שום בעיה להדביק את החילונים. במו אוזני שמעתי בטלוויזיה חרדי, שכך התבטא. בהחלט הייתי מעוניין, שניתן יהיה למנוע מחרדים שנדבקו – בכוונה תחילה ובהתאם לאמונתם הדתית – לסתום את בתי החולים, לסתום את מחלקות ה"טיפול נמרץ", להשתמש בכל מכשירי ההנשמה ומכשירי ה"אקמו" הקיימים במערכת.
    אי אפשר למנוע מאדם בריא, שסירב להתחסן, להיכנס ולצפות בהצגת תיאטרון – אבל אפשר לדרוש ממנו הוכחה שהוא אכן בריא.

    כלומר, לדעתי יש מקום להטבות וגם לסנקציות.
    איך בדיוק עושים את זה? – אין לי מושג…

    אהבתי

    • רק להעיר שלא כל החרדים מחפשים חילונים כדי להדביק אותם, ושרבים מהם מקפידים על מסכות לא פחות מהחילונים. אגב, אני גם לא בטוחה שהם סותמים את בתי החולים, כי כמו בכל עניין אחר, הם הקימו לעצמם מערכת פנימית עצמאית של טיפול בחולי קורונה, כולל מכונות הנשמה.
      אבל בגדול, אני די מסכימה אתך. אלה לא שאלות פשוטות, ויש דברים רבים שצריך לשקול. אני הייתי ממליצה להיזהר לא להיגרר לרשעות (כמו זו שסיפרתי עליה בפוסט). אבל לא נראה לי שעצתי תתקבל: הימים האלה חרדים ולחוצים מדי.

      אהבתי

  5. אמנם התחסנתי אך היתה לי בהחלט התלבטות אם להתחסן או לא. אישית אני מעדיפה שהגוף יתגבר על מחלות אך באשר לאחרים, יש לי מחוייבות ולכן התחסנתי.

    כרגע שוחחתי עם אחי שספר לי שאנשים אינם מודעים לחומרת המחלה והתמותה הגבוהה של חולים שמגיעים למצב של הרדמה והנשמה. (עובד בבי"ח כמנהל מח').
    לדעתי תמריצים יכולים לעודד חיסון של כאלה שפוחדים, כי הם פוחדים גם לחלות, אך לא אוהבת כפייה אלא הסבר מפי מביני עניין, מדוע עדיף להתחסן, כמו ד"ר קרסו שהסביר היום.

    אהבתי

    • הסברים תמיד עדיפים. וכן, תמיד יהיו אלה שלא ישתכנעו וימשיכו לסרב. חברה נורמלית צריכה להיות מסוגלת להשלים עם הרעיון שמחוץ לנורמה יש גם שוליים שצריכים להיות גמישים. הפתגם 'מה שלא הולך בכוח הולך עם יותר כוח' אין לו לדעתי על מה לסמוך.

      אהבתי

  6. את כבר יודעת את דעתי לגבי ההתנהלות במגיפה הזאת של הממשלה על משרדיה וראשה – אז אחת הטעויות הגדולות שלהם בנושא החיסונים היתה שהם זיגזגו מההתחלה לגבי ההטבות שיינתנו למתחסנים, ומרגע שהצליחו לזרוע את הספק (כן ואז לא פטור מבידוד, לא פטור מבידוד, כן כניסה חופשית למופעים ותרבות וחנויות וחו"ל ) הרבה אנשים התחילו להסס ולהתלבט אם להתחסן או לא. צעירים פוחדים יותר מנזקים לטווח רחוק כמו פגיעה בפוריות (מי המציא את הדבר הזה, אלוהים יודע), אז כל הפייק ניוז שמסתובב באמת משפיע וגורם לנזקים.
    אני מסכימה איתך בדבר אחד: עדיף גזר מאשר מקל. וזו פשוט רשעות להתנות כניסה למקומות עבודה/לימודים/בילוי בבדיקה שלילית ואז להקשות על היכולת להיבדק. לדעתי מספיק שמישהו יצטרך כל יום או יומיים להיבדק כדי שזה בסוף יתיש אותו והוא יוותר ויילך להתחסן. אבל אולי אני טועה.
    מבחינתי מי שלא מתחסן מסכן את כל אוכלוסיית הילדים (שאמנם בדרך כלל חולים קל אבל יש גם יוצאי דופן), את כל מי שלא יכול מסיבות בריאותיות להתחסן, את כל מי שנמצא באותם 5-10% שהחיסון לא תפס לגביהם, אז אני פחות סובלנית כלפיהם. אבל מעדיפה שיעודדו אותם להתחסן מאשר שיאיימו ויפחידו

    אהבתי

    • בהקשר הזה, הטעות הראשונה של משרד הבריאות היה כשעוד לפני שה-FDA אישרו את החיסון של פייזר, הם כבר התחילו להגג בפומבי בשאלה איך יהיה ניתן לאלץ אנשים להתחסן. מה סוג הטיפשות שגורם לאנשים לדבר על זה קבל עם ועדה לפני שבכלל יש להם איזה שהם נתונים על סירוב – קשה לי לשער. לדעתי הם איבדו הרבה מתחסנים פוטנציאלים כבר אז – כי הם הפחידו אותם שלא לצורך.

      גם אני לא מבינה למה נתקעו דווקא על העניין הזה של פחד מפגיעה בפוריות. נכון שאני לא מבינה בזה כלום, אבל זה נראה כל כך far fetched.

      בעניין הילדים, מודה שלא מצליחה להבין מה קורה שם. יש כל כך הרבה דיווחים סותרים (הפוכים ממש) על הסכנה שנשקפת להם, וכל כך הרבה הפחדה שערורייתית של נתניהו, שאין לי מושג איך להתיר את הפלונטר הזה. אבל נדמה לי שאפשר לשער שהסכנה שנשקפת לילדים מהדבקה מן הסביבה עכשיו פחותה מהסכנה שנשקפה להם לפני החיסונים, פשוט משום שמספר המחוסנים בסביבתם עולה כל הזמן.

      כך או כך, אני די מאמינה שככל שיחלוף הזמן, יותר ויותר אנשים ילכו להתחסן. הם יראו שהכול מתנהל כשורה, ויירגעו. אגב, על פי נתוני משרד הבריאות עצמו, גם עכשיו מתחסנים כל יום יותר מ-100,000 אנשים. זה אומר מיליון בעשרה ימים. שזה 3 מיליון בחודש. בהנחה ששואפים לתת כאן בערך 12 מיליון חיסונים (בשתי המנות), ושכבר נתנו כמעט 4 מיליון עד עתה, זה נראה שהמצב לא כל כך קטסטרופלי. אלא שלנתניהו כנראה אין סבלנות, אז עכשיו הולכים בכל המרץ על הפחדה. מקווה שזה לא יביא לתוצאה הפוכה מזו שמבוקשת. בינתיים את הבריאות שלי ושל אנשים כמוני שמקשיבים לחדשות ויוצאים מדעתם – הם הורסים. אבל למי אכפת.

      Liked by 1 person

      • לנתניהו יש עכשיו לוח זמנים מאד קשוח: ב – 23 במרץ יש בחירות.
        הוא מנסה להגיע ליום הבחירות במצב הטוב ביותר האפשרי מבחינתו. הוא צריך להגיע ליום הזה כמי שניצח את הקורונה. כמי ששיטח את העקומות. כמי שהוציא את העם מעבדות (של המגיפה) לחירות. ולכן, עכשיו הוא ינקוט במקסימום הפחדה, מקסימום לחץ על האזרחים, מקסימום הטבות למתחסנים – כדי שהתוצאות של כל זה תיראנה עד יום הבחירות. הוא ממש יתעסק בקורונה. גם ילחץ על שותפיו החרדים שלא להשתין מהמקפצה.
        שבוע לפני הבחירות, נניח, הוא יודיע שהמחלה נוצחה, יפתח את הכל, ישלח את עם ישראל "לעשות חיים" במתחמי קניות, הופעות, מסעדות פתוחות וכו'.
        כל ההתנהלות שלו עכשיו מוכתבת רק ע"י דבר אחד: להגיע ליום הבחירות כשהקורונה מפריעה לו הכי פחות לזכות במקסימום מנדטים. הבריאות שלנו? החיים שלנו? הילדים שלא הלכו כבר שנה לבית ספר? – איך זה נוגע לו?

        אהבתי

  7. מצד אחד הדיבורים האלה על הסנקציות באמת נשמעים מוגזמים. מצד שני אני ממש לא מצליח להבין את מתנגדי החיסונים: ההתלבטות היא בין הוכחות מדעיות ליעילות החיסונים שככל שעובר הזמן הולכות ומתחזקות לבין טוקבקים מתלהמים וסיסמאות חסרות כל גיבוי בנוסח "החיסונים הורגים" ו-"תכנית לדילול האוכלוסייה". זה שיש הרבה בני אדם טפשים אני יודע, אבל למה הם כל כך גאים בטפשות שלהם???

    אהבתי

  8. אני ראיתי באחת ממהדורות החדשות ששר הבריאות רוצה לעגן בחוק כפייה של החיסונים.
    בלי שום קשר לכך שהחיסונים חשובים בשביל המלחמה בפנדמיה, זה כל כך לא דמוקרטי. ומפחיד אותי לחשוב שתהליכים מהסוג הזה קורים במדינה שלנו (באף מדינה אחרת בעולם לא כופים על האזרחים להתחסן נגד משהו בלי קשר לקורונה).

    לשמוע/לקרוא מתנגדי חיסונים, זה הזיה ברמה אחרת לגמרי….

    אהבתי

    • קורים כאן הרבה דברים מפחידים. כמו העובדה שלא מניחים לאזרחי המדינה לחזור מחו"ל כבר שבועיים, ועוד לא רואים את הסוף. אני נדהמת מאיך שזה עובר כאן בקלות. לכן גם כתבתי, שהפחד מוציא מאנשים תגובות קשות.

      וכן, חלק מן הנימוקים של מתנגדי החיסונים נשמעים כמו לקוחים ממדע בדיוני. העניין הזה על הצ'יפים, למשל, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות כשאני שומעת אותו. הנימוק שאני כן יכולה להבין מצידם הוא הפחד מפני הלא נודע: חיסון חדש, טכנולוגיה חדשה, זמן מועט שהצטבר – אפשר להבין את החששות. ואפשר גם לנסות להרגיע אותם, בלי להתנפל.

      אהבתי

  9. אני שמחה לקרוא משהו מתון ולא מתלהם לא בעד ולא נגד החיסונים. אני גם שמחה לקרוא שאת יכולה להבין לליבם של המפחדים להתחסן. את זה לא קראתי במקום אחר. אני נמצאת בדיוק שם. מפחדת מהוירוס ומפחדת מהחיסון. אמרתי לרופא המשפחה שאם תופעות הלוואי לטווח רחוק שכמובן פייזר לא בדקו הם לטווח של עשרים שנה אז אין לי מה לדאוג כי כנראה שבכל מקרה לא אגיע לגיל הזה. אבל הוא אמר שמדובר על חמש שנים. זאת אומרת שהוא לא הצליח להרגיע אותי ואני עדיין חוששת. בעיקר כי יש לי כל מיני אלרגיות. כאשר הייתי אצל רופאת השיניים שמעתי אותה מדברת עם האסיסטנטית שלה ומספרת שהיא לא תתחסן בגלל האלרגיה שיש לה, בדיוק לאותו חומר שאליו אני אלרגית. זה הדליק לי נורה אדומה.
    הלכתי להתחסן ארבע פעמים, וארבע פעמים ברחתי לפני שהתחסנתי. בפעם האחרונה הפשלתי את השרוול ואז האחות שאלה אם יש לי רגישויות כל שהן. אמרתי שכן והיא אמרה שעליה להתייעץ טלפונית עם מישהו. אותו מישהו שאל אותה אם הבעיה שלי חוץ עורית או פנימית. אמרתי שבינתיים רק על העור. הוא אמר שאם כך זה בסדר. אבל אני חשבתי שמעולם לא בלעתי את החומר הזה ומעולם הוא לא הוזרק לי לוריד, אז מאיפה לי לדעת מה יעלול להתרחש לי בגוף אם אתחסן..
    אבל לאחרונה אני חושבת בכל זאת להתחסן כי אני מאד מאד מתגעגעת להתעמלות במיים בבריכה וחבל לי להפסיד, במיוחד בקיץ המתקרב. אז אולי אעיז ואתחסן…
    המשך יבוא כנראה..

    אהבתי

    • אני לא מבינה הרבה בחומרים אלרגניים וכדומה, ונראה לי שהכי כדאי להתייעץ עם רופא שאת מכירה וסומכת עליו (וסומכת גם על הסגנון שלו, כלומר יודעת שהוא לא נוהג להפריז בהרגעה או בהפחדה). אף אחד לא יכול להבטיח שלא תהיה תגובה אלרגית לחיסון או תרופה כלשהם (לכן אני למשל פוחדת מכולם, תמיד). זו הסיבה שהם ממליצים לחכות במתחם החיסונים אחרי החיסון. אם חלילה קורה משהו, הם שם כדי לעזור, והם אמורים לדעת איך. גם אותי שאלו על אלרגיות, וכשאמרתי להם לאילו תרופות אני אלרגית, פקדו עליי להישאר שם חצי שעה במקום רבע שעה. חיכיתי אפילו קצת יותר, ליתר ביטחון.

      בעניין חמש השנים – גם אני הבנתי שאיש לא יודע בביטחון, אבל אני כבר לא דואגת אפילו לחמש השנים הבאות, אלוהים יודע אילו דברים רעים עלולים לקרות לי בהן גם בלי קשר לקורונה ולחיסוניה. אני באמת הכי פחדתי מהתגובה המיידית, ואחרי שצלחתי את המנה הראשונה בשלום, קצת נרגעתי מזה. ממה שהבנתי, התגובה האלרגית (אם ישנה) היא פחות או יותר מיידית, לא אחרי שנים, וזה הדבר שבזכותו נרגעתי.

      אני נורא מבינה את הפחד, ונורא עצובה לראות את ההתנפלות על אנשים עכשיו, ועל זה שמאלצים אותם להיות כל הזמן בעמדה של התגוננות ומפעילים עליהם לחצים חברתיים מכוערים, כאילו שהם לא לחוצים מספיק. גם ההתנפלות היא תוצאה של פחד (לא מהחיסון, אלא מהמצב הקשה שמוציא מאנשים תגובות לא פרופורציונליות), וחבל לי שהגענו לזה, ומחריד בעיניי שהמדינה מעודדת את זה, במקום לנסות להרגיע.

      אהבתי

      • אתמול התחסנתי. לא היו תגובות קשות, רק כאבי ראש חזקים, חולשה, ועייפות רבה. מה יהיה בעוד חמש שנים עדיין מפחיד אבל לא הייתה ברירה. הדרכון הירוק לא מאפשר למי שלא מחוסן לחיות פה. הכל יהיה סגור לגבי.

        אהבתי

        • אם כך נראה לי שהחלק הקשה מאחורייך. מבחינה זו החיסון השני מפחיד פחות מן הראשון, ואצל אנשים בגילנו התגובות לו אינן קשות יותר מאלה שבראשון. ואשר לעוד חמש שנים, אלוהים גדול. אני לא חושבת עליהן עכשיו, יש לי דאגות דחופות יותר:)
          וכן, את יודעת שהלחץ שהופעל על לא-מתחסנים הוא לא לטעמי.

          אהבתי

  10. אני מבינה מה את אומרת לגבי הכעס והשנאה שיוצאם מאנשים בעקבות נושא החיסונים. אני חושבת שהכוח המניע של כל זה זה חרדה. יש מקום למצוא את הדרך לעודד אנשים להתחסן באמצעות הסברה, הנגשה, תמריצים וכו' ובמקביל לדרוש בדיקה שלילית מאלה שבוחרים שלא או מנועים מלהתחסן. אבל כן לאפשר ולהנגיש בדיקות. ברור שהכי נוח לכל אחד שכולם ינהגו בדרך שבה הוא חושב לנכון (ואני חד משמעית אשמח מאד אם כולם יתחסנו) אבל זה בעייתי להמשך. כפייה והתלהמות לא יכולות להוביל למקומות טובים.

    ובלי קשר הרקפות במכללה מחכות לך. כל פעם שאני רואה אותן אני חושבת עליך.

    אהבתי

  11. אלה שלא מתחסנים פוגעים באלה שלא יכולים להתחסן, מדוכאי חיסון או אלה שסובלים מתגובה חריפה ועוד.
    עם כל הכבוד לזכותו של אדם על גופו, זכותו של אדם אחר לחיות ולא להדבק ממישהו ששם עליו פס, או להכלא בבית ולא לעבוד או לצאת כלל.
    אני מכירה איש כזה. מושתל ריאות שהסיכוי שלו לשרוד מחלה קורונה עומד על כ20 אחוז. כלומר מוות כמעט ודאי אם ידבק. אז הוא סגור בבית, אדם שעוד לא הגיע לגיל ארבעים, יחד עם אשתו והילדים שלא הולכים לבית ספר למרות שהם יכולים, כי יש סכנה שידביקו את אבא שלהם ויהרגו אותו.
    האיש אמנם התחסן לקורונה, פעמיים, אבל כיוון שלוקח תרופות מדכאות חיסון למניעת דחיית השתל, החיסון לא שווה הרבה.
    אז באמת עם על הכבוד לחירות האישית ולזכויות הפרט, זכותו של האיש לחיות ולצאת מהבית לא נופלת מזו של מישהו אחר.

    אהבתי

    • מצד שני, ממה שהבנתי, גם עכשיו עדיין לא לגמרי ברור שמי שחוסן לא יכול להדביק ולהידבק. כך שגם אם האיש שהזכרת יפגוש רק אנשים מחוסנים, עדיין הוא בסכנה. האמת שבאופן זה או אחר, כולנו עדיין בסכנה, למרות שהתחסנו.

      אני לא כתבתי בפוסט הזה על חירויות הפרט (שהן סוגיה משפטית שאני לא ממש מבינה בה), אלא על ההתנפלות על מי שמסיבות שונות פוחדים להתחסן. ההתנפלות הזאת נראית לי לא נכונה – גם מבחינה מוסרית, ואפילו מן הבחינה הפרקטית הפשוטה.

      בלי קשר – בדקתי הבוקר באתר משרד הבריאות: אתמול התחסנו כמעט 150,000 בני אדם. אני מבינה שאפשר ורוצים יותר – אבל זה לא מעט, וזה כך כל יום, חוץ מאשר בסופי השבוע.

      אהבתי

  12. לא רוצה לדבר על סנקציות. רוצה לדבר על פריבילגיות. כן, מי שמתחסן זכאי לפריבילגיות. ומי שלא כמו בכל דבר ועניין – אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.
    יש קבוצה רעשנית וקולנית של לא מתחסנים (אפילו לא קוראת להם סרבנים) שמסיבות כאלה ואחרות לא רוצות להתחסן – זכותם. אבל לצד זה אין זו זכותם לכפות על כל המתחסנים לא ליהנות מפריבילגיות ולקרוא לזה סנקציות.
    הנה דוגמא – הילדים סוף סוף חזרו ללימודים ומורה שלא התחסנה נדבקה – הדביקה אחדים מהילדים וחצי בית ספר נשלח לבידוד – אז מי זכה בסנקציות? הלא מתחסנת? או הורי התלמידים המתחסנים? (ולא אמרתי כלום על הילדים שנדבקו או אלו שיושבים שוב בבית).
    בקיצור, לא רוצה – לא צריך. שב בבית ואל תהווה איום או הפרעה לאחרים.
    הרי אם עכשיו יפתחו השמים לכל העולם ומדינות יגבילו את הנכנסים למתחסנים בלבד – לפחות שני שליש מהלא מתחסנים יעמדו בתור לקבל חיסון…

    אהבתי

    • בהקשר של שני השליש שיעמדו בתור לקבל חיסון עם פתיחת השמיים וכו' – מסתבר שעשו על זה סקר (דווח בערוץ 12, לא יודעת עד כמה מדויק ואמין), והתברר שרוב המסרבים להתחסן טוענים מפורשות זה בגלל שהם פוחדים. חלק מהם מבקשים לחכות עוד זמן מה עד שיתברר (גם כן בגלל הפחד). הרוב המוחלט של הנשאלים אמרו ששום הבטחת הטבה לא תפיג את הפחד ולא תשכנע אותם להתחסן. במילים אחרות, הכיוון הזה של חשיבה איך לשכנע לא יעזור.

      אני גם לא בטוחה שכל הקבוצה הזאת היא רעשנית וקולנית. את יכולה לקרוא את מה שכתבה אחת מהן (esticordelia) במעלה התגובות כאן למעלה.

      מעשית – אני התחסנתי, ויש לי תעודת מתחסן, ואני מניחה שמתי שהוא אצליח להוריד את התו הירוק – ובכל זאת מוסיפה להיזהר, לא מתקהלת, לא מוותרת על מסכה. לא הולכת אפילו לקניון. בגלל המוטציות, בגלל מי שפוחדים להתחסן, בגלל מי שמתנגדים לחיסונים, בגלל מי שלא יכולים להתחסן בגלל מצבם הרפואי, בגלל מתחסנים שהחיסון אולי לא הצליח אצלם, וכך הלאה. הסיפור לא נגמר.

      הצרה הצרורה היחידה שאני מזהה בהקשר הזה הוא הבידודים בגנים ובבתי הספר. מצד שני, שמעתי אתמול שגם הרבה הורים לא התחסנו. ומצד שלישי, אם הם כן התחסנו, הם פטורים מבידוד. עדיין נשארת הבעיה שהם צריכים להישאר עם הילד בבית, אבל לפחות, אם ההורים התחסנו, לא סוגרים אותם בחדרים נפרדים: יש בזה איזו נחמה, זה אמור להיות קצת יותר קל ממה שהיה קודם.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s