פוסט פוסט-קורונה

באמת אנחנו אחרי הקורונה? קשה לי להאמין. זה לא נגמר עד שזה נגמר, וזה עוד לא נגמר. אבל יש הפוגה. צריך לשמוח על מה שיש.

*

אף פעם לא חשבתי שחובת המסכות היא החלק הגרוע של המגפה. עכשיו כשהחובה הוסרה באוויר הפתוח, אני קצת מתגעגעת אליהן. מרגישה פחות בטוחה בלעדיהן. זוכרת איך כשהכול התחיל הייתי עוצרת את הנשימה כשמישהו עבר מולי ברחוב. וגם, בשנה החולפת המסכה הגנה עליי מרוב הווירוסים והאלרגנים. זו העונה הבוערת של האלרגיות עכשיו, בערך עד אחרי שבועות: האוויר מלא אובך, אבק וחלקיקי פריחה. זה יפה, אבל מגרד בעיניים, וכבר החלה נזלת. אז אתמול ושלשום כבר חזרתי לעטות מסכה גם באוויר הפתוח. כיוון שאני גרה בעיר של יורמים, גיליתי לתדהמתי שאני לא היחידה. יש עוד אנשים ברחוב שמרגישים בטוחים יותר כך. וגם, אני מנחמת את עצמי – בין כך ובין כך אני מעוררת גיחוך אצל רבים, אז עכשיו לפחות תהיה סיבה טובה לגחך.

*

בכל תקופת הקורונה התגעגעתי לשבת בבית קפה. וזה למרות שאני לא מזמינה קפה אף פעם, כי אם אני שותה קפה אחרי חצות היום, אני כבר לא אישן בלילה. (קראתי בספר של עופר דקל [האיש שלנו בווהאן] שבזמן הסגר הגדול שהיה להם גם הוא היה מוכן למכור את נשמתו לשטן כדי לשבת בבית קפה, וגם הוא בכלל לא שותה קפה. זה כנראה משהו אוניברסלי, הגעגועים האלה). עכשיו שבתי הקפה כבר פתוחים, אני לא ממהרת לפקוד אותם, מוזרה שכמותי. שהרי, כזכור, את הקפיצים המתוחים קשה מאוד להחזיר למצבם המקורי, וזה לוקח זמן. אבל מה שבכל זאת עושה את ההבדל הוא שאני יודעת שאם יתחשק לי, אני יכולה. בזה יש הרבה הקלה.

*

עוד הקלות: הפסקתי לעיין במידע שבאתר משרד הבריאות. לא מעניינת אותי הספירה שלהם. וגם: אם חסר משהו במקרר, אני רק רושמת ולא ממהרת לקנות: לא דחוף, אין סגר מחר (אני מקווה). עוד הקלה: ראש המשפחה הלך להסתפר במספרה כבר פעמיים מאז שמשהו (שכחתי כבר את כל השלבים של השחרור מהסגרים), ולא נזקק לתספורת ביתית ממכונת-הגיזום, כמו שאני קוראת לה.

*

נחמות קטנות: הרחובות התמלאו אדם. האורות בחנויות ומחוצה להן דולקים לפנות ערב. יש חיים, והעסקים שנסגרו והתרוקנו אינם בולטים כל כך בתוך ההמולה הכללית.

*

אחותי הבוסטונית מדברת שוב על ביקור בארץ. מאז ינואר 2020 לא ראיתי אותה, חוץ מאשר בשיחות וידיאו. אבל הכללים כל כך לא ברורים, וכל אחד אומר משהו אחר, ובקונסוליה לא עונים לטלפון, ומשרד הבריאות… לא, אל תתנו לי להתחיל לדבר על משרד הבריאות. בקיצור, המידע על כן-בידוד-לא-בידוד חלקי ולא יציב, ובסוף הוחלט לדחות. אמרתי לה: חכו עוד קצת, זה יתייצב בהדרגה. אולי מתי שהוא אפילו תהיה לנו ממשלה, מי יודע.

*

חיסונים זה מאוד נחמד (נניח), אבל החידה העכשווית הגדולה היא לכמה זמן הם טובים. נראה לי שאף אחד בעולם לא יודע בינתיים, חוץ מנתניהו שכבר פקד עלינו להכין את הכתפיים לחיסון שלישי (אם כי במשרד הבריאות מיד אמרו שהם לא יודעים על זה כלום). ישר התרגזתי. אחסוך מן הקוראים את הפירוט והנימוק.

*

יתרונות הקורונה? התרגלתי לקרוא ספרים בקינדל ובסמרטפון. הזמינות שלהם מפתה כל כך. זה נוח וזול, בחלקו חינמי ממש. וכשהאחיין הפסנתרן שלי מנגן קונצרט בסטוקהולם, אני מקבלת קישור ושומעת מהבית. איפה היו לי דברים כאלה אי פעם. איזה כיף זה. ורק לדבר אחד עוד לא התרגלתי: פודקסטים. אומרים שזה נהדר, אבל לי אין סבלנות להקשיב: בקריאה זה יותר מהיר לי. אבל אולי עוד אתרגל. העולם משתנה, ואני משתנה, ואוטוטו פנסיה, ויתפנה לי זמן.

*

בינתיים, כהכנה לזמן שאולי יהיה לי (בינתיים עוד לא כל כך יש) חזרתי לפסנתר שלי. הוא מאובק לגמרי, ודורש כיוון. בינתיים אני משתמשת ב'פֶּדל של השכנים', שמעמעם את הקולות, עד שהאצבעות יתרגלו שוב לנוע על הקלידים וזה לא יהיה בושה להישמע. אם כי אולי יפריע גם אז.

*

הסחלב חוגג את הפוסט-קורונה: נפתח עוד ניצן. בהתחלה הם היו אח גדול ואח קטן, עכשיו שניהם בגרו. נראה מה הלאה, יש עוד שישה בקנה.

*

פוסט-קורונה שמח(ה) לכולם!

29 מחשבות על “פוסט פוסט-קורונה

  1. פוסט-פוסט וגם פוסט 🙂 כתבת יפה ומדויק.
    לענין המסכות, כמי שנוסע בתחבורה ציבורית, מלמד בביה"ס, נכנס למרכול או לחנות רחוב המסכה היא עדיין פריט חובה, ולכן, גם מידיעה של כמות הערפיח בעירי, המסכה הופכת כמו ביפן לפריט חובה, ואני הולך עם מסכה שמתאימה ל"מראה" שיצרתי לאותו היום.
    לתיאטרון אנחנו חוזרים בקרוב מאוד
    היינו במסעדה אחת ולא התרשמנו
    החברים שלנו הקרובים נפגשנו גם בזמן הקורונה – עם מסכה, אוויר פתוח, מרחק ראוי ומאז שחוסנּו ויתרנו על טקסי המסכה.
    מתגעגע לגיסי בנורווגיה ולחופשה בפיורדים, מתגעגע לחדר שלנו במלון הקבוע ברודוס, אולי נזכה בקרוב.

    אהבתי

  2. המצב בעולם עדיין לא משהו, אבל אצלנו כנראה בזכות החיסונים באמת יש תחושה של אחרי. אני כבר מצליח לצאת לרחוב בלי מסיכה… מקווה שזה לא יחזור. גם אותי מרגיזה הטענה של נתניהו שנדרש חסיון נוסף. הוא העלה את זה לפני הבחירות וכעת כנראה לרגל הבחירות הישירות שהוא מקדם ואני מאוד מקווה שלא יקרו.

    אהבתי

    • לא מן הנמנע שיידרש עוד חיסון, אבל אף אחד כרגע לא יודע מתי (ואיזה), ולכן באמת ההודעה של נתניהו מיותרת לגמרי. אבל זה לצערי הסגנון הקבוע שלו, ולגמרי בלי בושה.

      Liked by 1 person

  3. 1. אמש היו אצלנו זוג חברים. היום בצהריים באו לבקר זוג חברים אחרים. ישבנו כולנו, ללא מסכות, גם ללא פחד.
    אין מה לדבר, יש הרגשה של "אחרי הקורונה". וגם אם זו רק הפוגה – היא בהחלט מבורכת.
    2. וכן, כשמסתובבים בציבור, או נכנסים לחנות, או משהו בסגנון – בהחלט צריך עדיין מסיכה. ואם את מרגישה שאת מוגנת יותר עם מסכה סתם ברחוב – השתמשי בה. כבר לא נראים מוזר כשהולכים עם מסכה. התרגלנו למראה הזה. עם הפסקת השימוש המאסיבי במסכות חלה מיד עליה בכמות ההצטנניות, כאבי הגרון וכו'. המסכה היא לא "אם לא יועיל – לא יזיק". היא בפירוש מועילה.
    3. לא הלכנו לבית קפה, גם לא למסעדה. האמת? אין בי שום געגוע. נכון, יש הרגשה טובה מעצם העובדה שניתן ללכת אליהם – אבל אין לזה משמעות מעשית מבחינתי. ממילא, האוכל בבית מצוין. ממילא, שבענו אכזבות ממסעדות. ממילא, כל עם ישראל נוהר למסעדות ובתי הקפה – ואני לא מעוניין להצטופף עם כל עם ישראל. ממילא, למסעדנים חסרים עובדים רבים, עושה רושם שהשירות על הפנים.
    4. כבר שנים רבות, שאישתי מספרת אותי. מכונת תספורת טובה, מספריים טובים שמיועדים רק למטרה הזו – הכי טוב שיש. מ"כסא הספר" היישר למקלחת. באמת, הכי טוב.
    גם באופן הנוח הזה אני שונא להסתפר, מזעזע אותי לחשוב על הליכה למספרה, איכס.
    5. כל הכבוד לסחלב שלך! אני שמח, שהוא משמח אותך. 🙂

    אהבתי

    • נראה לי שהמסכה בוודאות יעילה נגד אבק וכדומה, היא הגנה עליי יפה מאוד בשנה שעברה. מרץ עד מאי הם חודשים מאתגרים מן הבחינה של אלרגיות, ואני מתקשה לוותר על ההגנה שהמסכה מספקת בהקשר הזה. נוצר מין מצב מוזר, שאין לי בעיה להיפגש עם הילדים בתוך הבית בלי מסכה, אבל באוויר הפתוח לבד ברחוב או בשבילים השונים אני פוחדת:)
      הסחלב בינתיים עושה חיל, אני מקווה שלא יימלך בדעתו פתאום וייעצר. תודה:)

      אהבתי

  4. תחושת רווחה אכן ניכרת. יש הרבה שמחה בפגישות החבריות, כאילו מנסים להשלים את שהחסרנו.
    הבן מתכוון להגיע ביוני וכנראה שאנחנו נארח את הילדה לתקופת הבידוד. ואולי תשימי תמונה של הסחלב?

    אהבתי

  5. ברגע שהסרתי את המסכה הצטננתי ו/או חטפתי אלרגיה כך שאני לגמרי מבינה אותך שאת לא ממהרת לוותר עליה. ומצד שני נפגשתי עם חברות שלא ראיתי ים זמן, בתי הקפה אכן היו מושא כמיהה ועכשיו שאני מקפידה לשבת בחוץ זה ממש נעים (נכון למזג האוויר של אפריל מאי). הסטודנטים מתחילים להגיע למכללה וזה ממש משמח (אם כי את הסטודנטים שלי עדיין רואה רק בזום).
    נראה לי שהמדיניות של מסכה בשלוף למקרה הצורך די מתאימה לי.

    אהבתי

    • כן, זאת מין הרגשה כזאת משמחת של פטריות אחרי הגשם: פתאום הכול מתעורר לתחייה, גם אם בהדרגה. וכמובן, אחרי אחר-צוהריים אחד בחוץ בלי מסכה, התחלתי גם אני להתעטש:)

      אהבתי

  6. גם אני בתחילת המגפה נלחצתי מכל אדם ברחוב. עד כדי כך שלא הלכתי באותו צד של המדרכה עם אנשים (עכשיו, תארי לך לא ללכת באותה מדרכה, בפריז. זה בעצם אומר שהלכתי על פסי הטראם או דרכים הזויות רוב הזמן). אבל זה נגמר אחרי כמה חודשים.
    בבוסטון הם גם מחוסנים? או שאולי אחותך פשוט בגיל בו אפשר להתחסן? או שאולי היא מגיעה לארץ כדי להתחסן?
    באופן כללי, נראה לי שלי אישית המגפה באה בדיוק בזמן. אין כמו לעשות דוקטורט כשאין לאן לצאת 🙂

    בעניין החיסונים, ברור שיהיה צורך בחיסון נוסף. יש מוטציות ולכן, ממש כמו שפעת, יהיה צורך להתחסן פעם בתקופה מסויימת. זה לא נורא וזה אפילו מעודד – ניתן להגיע למצב בו הקורונה תהיה סוג של שפעת (מבחינת העומס הכלכלי-חברתי). הקשבתי לפודקאסט בנושא. מומלץ
    https://www.franceculture.fr/emissions/le-journal-des-sciences/le-journal-des-sciences-du-mercredi-03-fevrier-2021

    אהבתי

      • אין שום בעיה של הצפה:)
        תודה על הקישורים, אבדוק בהמשך.
        אחותי וגיסי מחוסנים, אבל היות שהגיס לא אזרח ישראלי, עושים בעיות בכניסה לארץ, וחוץ מזה לא סומכים פה על אישורים מחו"ל. אין להם זמן לבלות שבועיים מן הביקור (הלא מאוד ארוך) בבידוד, על כן הם מאוד מהססים. הבעיה הגדולה היא שהמדיניות לא ברורה, ולא כל כך אפשר לברר, כי לא מעדכנים את ההוראות ולא עונים לטלפונים. ביורוקרטיה:(
        כן, בהחלט ייתכן שיהיה צורך בחיסון נוסף, אולי כל שנה, אולי כל שנתיים. אף אחד בינתיים לא יודע כל כמה זמן, לכן מעצבן שנתניהו כבר קבע תאריך יעד של עוד כחצי שנה. כשלא יודעים, יפה הענווה אפילו לראשי ממשלות.

        אהבתי

        • מבינה. גם אני רוצה לבוא להתחסן אבל השבועיים בידוד די תוקעים, במיוחד שאני צריכה לעבוד. חיפשתי חדרי אירוח זולים בחור, כדי שאוכל לשחרר אנרגיות וגם לעבוד, אבל אין משהו שמתאים לתקציב (חוץ מאיזה מלון שמצאתי בחברון אבל נראה לי שזה יכול לעשות לי בעיות עם משרד הבריאות).
          צריך לכתוב להם מייל. הם אמרו לי: "מתחסנים מחו"ל / מחלימים מחו"ל ידרשו להציג תיעוד על כך, יבדקו סרולוגית ורק לאחר מכן ישוחררו.
          הבהרה לעניין מחוסני חו"ל –
          רשאים לצאת במהלך בידוד לבדיקת סרולוגיה אך ורק מחוסני פייזר ומודרנה.
          כל יתר המחוסנים ישהו בבידוד מלא בהתאם למתווה בדיקות."

          נתניהו אומר הרבה דברים שההקשר היחיד בינם לבין המציאות תלוי במצב שלו להתחמק מהדין. כמו שפעם ליאור שליין אמר: היום כל ילד בישראל יודע שאם ביבי אומר שיורד גשם, כדאי לפתוח את החלון ולבדוק מה מזג האוויר.

          אהבתי

          • כן, אני יודעת על הבדיקה הסרולוגית. אבל נאמר להם שאם היא תגלה שאין מספיק נוגדנים (מה שעלול לקרות, ולא אומר שהם לא מחוסנים, כי מלבד נוגדנים יש עוד דברים שהבדיקה לא בודקת), הם יחויבו בבידוד. נדמה לי שכך הבנתי. לכן אני בעד לחכות קצת, מקווה שעד אז לא יסגרו כאן שוב את הכול:(
            תודה, ובהצלחה לך!

            אהבתי

  7. הממ….לא ממש. אנחנו לא ממש אחרי קורונה. אנחנו במצב טוב יחסית כי רבים מאיתנו מחוסנים ורמת התחלואה שואפת לאפס, אבל הקורונה עוד כאן ופוגשת אותנו בכל מיני נקודות (מעצבנות ובלתי צפויות) בחיינו ובחיי קרובנו.
    יש גם את החשש מהואריאנטים השונים, ויש כמובן את עניין החיסון השלישי / חיסון שנתי שעוד זקוק לבירור, אבל בסך הכל מצבנו טוב יחסית. זה נכון.
    גם אני כמוך לא שנאתי את עטיית המסיכה, וכאשר אני מסתובבת בסידורים (נכנסת ויוצאת ממקומות סגורים) אני כל הזמן עם מסיכה, לא טורחת להסיר ולהטות בכל פעם מחדש. באוויר הלגמרי פתוח אני לא עם מסיכה, אבל זה כאשר אין סביבי הרבה אנשים. המסיכה עניינית ויעילה באמת גם נגד צינון או אלרגיה או זיהום אוויר, ואני נוטה לחשוב שכמו במזרח – ראוי שתמיד תהיה בהישג יד. לא מטריד אותי אם אעלה גיחוך אצל אחרים.
    בניגוד אלייך לא התגעגעתי לבתי קפה – לכן גם עכשיו אני לא ממהרת לחזור אליהם, אלא אם חברים מבקשים להיפגש שם – וגם אז אעדיף באוויר הפתוח. וזה לא שאני מפחדת להידבק. אבל את צודקת שמנחמת מאד העובדה שאם ארצה בית קפה, אוכל.
    דווקא עניין התספורת ב"מכונת הגיזום" היא משהו שבעלי אימץ כבר לפני שנים, והוא לא ראה ספר כבר הרבה מאד זמן. וטוב לו כך. גם אבא שלי.
    הרחובות התמלאו אדם וגם חנויות שנסגרו מתחילות להיפתח (עם בעלים חדשים). ואני עדיין חושבת על הבעלים הקודמים ומה נהיה בגורלם.
    לגבי אחותך – כל התנהלות משרד הבריאות לגבי אלה המגיעים מחו"ל היא לא פחות מאשר רשלנית. אין באמת הסברים ברורים בשום אתר וגם כאשר נדמה שכתוב משהו באופן ברור הוא מתברר כחלקי או לגמרי שגוי.
    עוד לא עדכנתי את עלילות בני וכלתי בטיסה ארצה בבלוג, אבל בקצרה אני יודעת לספר שעשו להם בעיות בשדה התעופה עם טופסי תוצאות בדיקת הקורונה של הקטנצ'יק – משהו כמו "בישראל לא יקבלו את זה" בלי הרבה הסברים, וזה לקח שעה של שיחות עם הקליניקה שביצעה את הבדיקה וסיפקה את הטפסים ושליחת מכתבים נוספים עד שבסוף נתנו להם לעבור. באתר הרמזור הטופס המקוון שהיה עליהם למלא לקראת הטיסה מלא שגיאות ונתקע כל הזמן בגירסא האנגלית, לא מצליח לטעון את תעודת המתחסן שלהם בשתי הגרסאות (גם האנגלית וגם העברית), וכאשר אתה מצרף עוד אנשים לטיסה שלך (בני צירף את אשתו ואת בנו) אז בסוף רק אשתו הופיעה שם ובנו נעלם משם למרות שהיתה לו הדפסה שבה הבן הופיע. הוא עשה הכל מחדש עבור הבן בשדה התעופה. כאן בנתב"ג עשו להם בדיקת מטוש והם מחכים לתשובה, בינתיים שלחו אותם לבדיקה סרולוגית (רק הם, כי רק הם מחוסנים) כדי לאמת את חיסוניותם וזה אמור לתת להם תו ירוק. פרט ליציאה לצורך הבדיקה הזאת הם עדיין בבידוד, והקטן יהיה בבידוד שבועיים שלמים. וכל זאת כשמדובר באזרחים ישראלים. מה לגבי בעלה של אחותך – אין לי מושג.
    פייזר ומודרנה שניהם לדעתי הודיעו שיידרש כנראה חיסון נוסף ו/או חיסון שנתי, זו לא המצאה אישית של נתניהו, אבל כמו בדברים רבים אחרים – משרד הבריאות לא באמת יודע או טורח ליידע גם אותנו.
    הקריאה בקינדל ובטלפון הן באמת המצאה ברוכה – אני גיליתי אותה לפני הקורונה אבל מעמדה התחזק אצלי מאז.
    לגבי פודקסטים – אני מקשיבה להם רק בזמן שאני עושה פעילות ספורטיבית כלשהי או מגהצת. זה אולי ייתן לך רמז לגבי מתי אולי תהיי בהלך רוח מתאים לפודקסט. תחשבי למשל על הקשבה לרדיו – מתי נהגת (אם בכלל ) לעשות את זה. בזמן נהיגה אולי? אבא שלי יכול לשבת בבית על המחשב ולהקשיב לפודקסט. לי זה כמעט אף פעם לא יקרה.
    כיף גדול שאת חוזרת לפסנתר שלך, ממש לא בעייה למצוא און ליין מכוון פסנתרים – ראוי ומומלץ. לא מכירה את השכנים שלך אבל אני אוהבת לשמוע צלילי פסנתר (כן גם של ילדים הססנים שמנגנים עם שגיאות) בוקעים מחלונות של אחרים. גם סקסופון. או כל כלי (אולי פרט לתופים, למרות שבזכות בני המתופף, למדתי לאהוב גם את זה).
    הסחלב שלך מרנין את לבי ממש. הוא משדר לי סוג של אופטימיות ואומץ וקצת חוצפה – להיות פורח ויפה בלי קשר למה שקורה מסביב. מקסים.
    אז פוסט משהו – אולי קורונה – שמח גם לך. ואולי אולי גם תהיה לנו ממשלה. בואי נגיד שאני לא עוצרת את נשימתי עדיין עד שזה יקרה

    אהבתי

    • אז מסתבר שבנך ומשפחתו כבר בארץ! זה משמח. מקווה שיצלחו את הבדיקה הסרולוגית ויניחו להם סוף סוף – ותיהנו מהם!
      אני לא נוהגת בכלל… כשאני במטבח אני שומעת רדיו, אבל פודקסט דורש מחשב (במטבח), שזה מסובך מבחינה לוגיסטית. אבל אולי אנסה.
      אני מאוד אוהבת לשמוע פסנתר מבתי השכנים. דא עקא שאני לא משוכנעת שהם אוהבים לשמוע אותי:)
      הה, הרעיון שתהיה לנו ממשלה נראה לי ממש אחרית הימים:(

      אהבתי

      • כן, טרם התפניתי לעדכן על זה (מטבע הדברים). מחכים עכשיו לתוצאות גם של הסרולוגית וגם של המטוש בנתב"ג.
        לגבי פודקסטים – אני שומעת בטלפון הסלולרי עם אוזניות (חוטיות או אלחוטיות) – כאשר הטלפון בכיס או בתיק או בפאוץ'. אני שומעת בדרך כלל באפליקציית ספוטיפיי spotify אבל יש עוד אפליקציות פודקסטים גם באייפון וגם באנדרויד וזה מאד נוח. אם כבר עברת לקרוא בטלפון, אז לעבור לשמיעת פודקסטים כבר קטן עלייך 🙂
        ואני איתך בתחושה של אחרית הימים

        Liked by 1 person

  8. כשאמרת יורמים התכוונת אלי? 😜 כי אני מאלה שעדיין לא הסירו את המסכה.
    אפילו אתמול שאחי וגיסתי הגיעו לביקור אחרי שעם גיסתי לא התראיתי כשנתיים, היינו עם מסכה, בשלב מסוים החלטנו שהגזמנו והסרנו אותן.
    שוב אני בספק לגבי החיסונים, כמו בהתחלה. למרות שהתחסנתי החששות קיימים.
    אני כבר חודש סובלת מכאבי תופת בגב, שמעתי על הרבה מקרים נוספים ואיכשהו אני מקשרת את זה לחיסון.
    לא יודעת אם זה אכן המקרה. צירופי המקרים הנוספים בעיתוי הזה מחשידים.
    אני מתה לשמוע את נגינתך בפסנתר וכשתרגישי שאת רוצה לשתף, אשמח מאד להקשיב.

    אהבתי

    • אנחנו יכולות להקים מועדון יורמיות:)
      בעניין החיסונים, רב הנסתר על הנגלה. אבל לפחות הם מורידים משמעותית את מספר החולים, וזה בכל זאת הישג. מקווה שלא יגרמו נזקים גדולים מדי. ושלומות לגב!
      בעניין הפסנתר – עוד חזון למועד:)

      Liked by 1 person

  9. הייתי הראשונה בסביבה המיידית שלי לעטות מסיכה, עוד לפני החובה, וכולם הסתכלו עלי בתדהמה. ולא, לא הזיז לי. גם אני עדיין איתה וכבר אף אחד לא תוהה. גם אני, עדיין, עוברת מדרכות כאשר אפשר ולא מתנצלת או מכנה את עצמי בשמות. זה עדיין כאן, ועכשיו כבר הגיעו ארצה 11 עם המוטציה ההודית… באין מושג מי אלו והיכן הסתובבו, הזהירות לא מיותרת. עוד נכון, שלמדו עליה רבות אך עדיין נדמה לי שלא הכל ידוע, ולא רק בעניין החיסון.

    אהבתי

  10. אני גם לא חושבת שהקורונה נגמרה
    היא עדיין קיימת ביתר העולם
    המצב שם לא מזהיר במיוחד
    ייקח עוד זמן עד שהעולם יחזור לקדמותו
    ורק אחרי שהקורונה תמוגר בכל העולם אפשר יהיה לנשום לרווחה (סוג של)

    השבוע יצא לי לעשות סידורים ורוב האנשים כן הולכים עם מסיכה
    ובמקומות סגורים בכלל זו חובה
    את תקופת האלרגיות אני ממש מרגישה השנה, היו אפילו כמה ימים שזה היה ברמת הבלתי נסבל
    עכשיו זה סתם מציק

    האמת שרציתי להעלות לך תמונה של הסלחבים שיש בבית של הורי (יש שלושה וכולם פורחים עכשיו)
    אבל אז גיליתי שאין פה דרך להוסיף תמונה
    לפחות זה מראה מלבב לראות את הסחלבים פורחים

    אהבתי

    • כן, טרם נגמר. לפני כמה חודשים שמעתי ברדיו איזה מומחה שטען שאירוע עולמי מסדר גודל כזה נמשך משהו כמו שלוש עד חמש שנים. יש למה לצפות 😦
      אבל הסחלבים הם באמת נחמה. כל כך יפים. ואיך תמיד המעטתי בערכם, עד שהתחלתי לגדל אחד מהם אצלי בבית והבנתי על מה באמת מדובר.

      אהבתי

  11. פעם,גיחכנו על היפנים וחבריהם שעטו מסכות, כיום יש שגילו שהמסכות טובות להם מכל מיני סיבות והם ילכו אתם כשיתאים להם מכל מיני סיבות אבל אני מקווה שלא נאלץ לחזור לימי החובה של העטיה.. מקווה.

    אהבתי

  12. יו, איזה כיף לשמוע שגם את כמוני בעניין של פודקאסטים. בדיוק היום צייצתי על זה, איך שאין לי סבלנות להקשיב לדברים האלה – הם נוטים לכל כך הרבה פטפטת, ממש אין לי כוח. מאד מעדיפה לקרוא.

    וכן, יש צדדים חיוביים לקורונה, האפשרות לצפות/להקשיב/להשתתף בדברים שקורים ברחבי העולם – הכל הרבה יותר נגיש עכשיו עם זום ולייבסטרים וכו'. הייתי לפני כמה חודשים בשבעה של קרובים בארץ, ואתמול צפינו בהלוויה של קרובי משפחה באוסטרליה. שלא לדבר על שיחות וידיאו בנסיבות שמחות יותר.

    אני גם מאד מתגעגעת לבתי קפה. כאן הם פתוחים עכשיו אבל רק לישיבה בחוץ, ומזג האוויר הבריטי לא ממש אידיאלי לזה… אבל בקרוב יהיה מותר לשבת גם בפנים, בקבוצות של שש מקסימום. אנחנו קצת בפיגור אחרי הארץ פה, אבל יש אור בקצה המנהרה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s