הייתכן
שזו הייתי
אני
בבוקר הרחוק
ההוא
כשצפיתי מן המרפסת
בילדִי ובאביו
הולכים לגן –
והילד מסביר דבר מה
כדרכו
בהנפת ידו
וקולו הזעיר
נוסע לפניו
בדיוק בגובהו –
כל כך מזמן זה היה
הייתכן שזו הייתה
אני –
לא
זאת ודאי הייתה
מישהי אחרת
צעירה יותר
בטוחה יותר
שיתגשם
כל אשר
לא קרה
בלוגיעדה
עוד בלוג של עדה ק.
כן כן, זו היית את 🙂
חלוף הזמן מתעתע בנו, מפתיע אותנו… אבל הרגעים המשמעותיים האלו נשארים בנו תמיד.
אהבתיLiked by 1 person
הזמן רץ וקשה לנו להבין את זה… במיוחד כשהילדים כבר גדולים
אהבתיLiked by 1 person
שיר יפה מאד עדה
אהבתיLiked by 1 person
ברור שזו את,
אהבתי מאד את הקול הזעיר הנוסע לפניו בדיוק בגובהו.
אני סקרנית איך הבליח הזיכרון הזה בעיתוי הזה. אלא אם מדובר בשיר שנכתב בעבר הרחוק.
יתכן שאת כמהה, מצפה? לנכדה/נכדה?
אהבתיאהבתי
הזיכרון ישן נושן, כתבתי עליו רק לאחרונה. איכשהו משהו בו נחרת בזיכרוני. אין לי הסבר… תודה
אהבתיאהבתי
כן כן זו היית את, כל כך מזמן ובו בזמן לפני כמה רגעים. כל כך מרגש, וכל כך צובט בלב, במיוחד "שיתגשם כל מה שלא קרה"
אהבתיLiked by 1 person
זה כן אנחנו וגם לא אנחנו, הרי אנחנו משתנים במהלך השנים, אבל גם נשארים להיות תמיד אנחנו.
אהבתיאהבתי
צודקת, גם אני וגם לא-אני.
אהבתיאהבתי
תודה רבה לכולם!
אהבתיאהבתי
יפה מאד🌷
אהבתיLiked by 1 person
אני חושב שהשאלה בסוף השיר, האם זו אני חותרת תחת התמונה הנוסטלגית מלאת צבעי הפסטל הרכים. גם סיומו של שיר:
שיתגשם
כל אשר
לא קרה
הוא בגדר אירוניזציה חדה של "הכאן והעכשיו". הממואר, הזכרון, העימות בין אז ובין עכשיו יכול ליצר תמונה קיטשית, יכול ליצר תמונת אבל חריפה, תמונת אכזבה. לטעמי, התמונה הנוצרת, על אף ניגון היגון שטמון בשיר ובסימניו השונים, הרגש המתועל דרכה הוא דווקא של חוסר אימון בולט, סימן שאלה אחד גדול, אירוניה. ואירוניה אין כמוה לבטל קיטש, סנטימנטליזים ו"יגון" .
אהבתיאהבתי
אם הקיטש מבוטל, זה טוב:)
תודה
אהבתיLiked by 1 person
ברור היה לי שקיטש אינו "הענין שלך". נראה לי הציור היפני עם צבעי מים, חלקם חזקים חלקם חיוורים מועדף ♥
אהבתיLiked by 1 person
ימי ההולדת והמספרים העולים אצל ילדי הם אלו שמאתגרים מבחינתי. פחות נגיד המספרים העולים אצלי)))
אהבתיאהבתי
כן, זה תמיד מתמיה, גם אותי: איך ייתכן שיש לי כבר ילדים כאלה גדולים?:)
אהבתיאהבתי