הייתכן

הייתכן
שזו הייתי
אני
בבוקר הרחוק
ההוא
כשצפיתי מן המרפסת
בילדִי ובאביו
הולכים לגן  –
והילד מסביר דבר מה
כדרכו
בהנפת ידו
וקולו הזעיר
נוסע לפניו
בדיוק בגובהו –
כל כך מזמן זה היה
הייתכן שזו הייתה
אני –
לא
זאת ודאי הייתה 
מישהי אחרת
צעירה יותר
בטוחה יותר
שיתגשם
כל אשר
לא קרה

15 מחשבות על “הייתכן

  1. ברור שזו את,
    אהבתי מאד את הקול הזעיר הנוסע לפניו בדיוק בגובהו.
    אני סקרנית איך הבליח הזיכרון הזה בעיתוי הזה. אלא אם מדובר בשיר שנכתב בעבר הרחוק.
    יתכן שאת כמהה, מצפה? לנכדה/נכדה?

    אהבתי

  2. אני חושב שהשאלה בסוף השיר, האם זו אני חותרת תחת התמונה הנוסטלגית מלאת צבעי הפסטל הרכים. גם סיומו של שיר:
    שיתגשם
    כל אשר
    לא קרה
    הוא בגדר אירוניזציה חדה של "הכאן והעכשיו". הממואר, הזכרון, העימות בין אז ובין עכשיו יכול ליצר תמונה קיטשית, יכול ליצר תמונת אבל חריפה, תמונת אכזבה. לטעמי, התמונה הנוצרת, על אף ניגון היגון שטמון בשיר ובסימניו השונים, הרגש המתועל דרכה הוא דווקא של חוסר אימון בולט, סימן שאלה אחד גדול, אירוניה. ואירוניה אין כמוה לבטל קיטש, סנטימנטליזים ו"יגון" .

    אהבתי

  3. ימי ההולדת והמספרים העולים אצל ילדי הם אלו שמאתגרים מבחינתי. פחות נגיד המספרים העולים אצלי)))

    אהבתי

סגור לתגובות.