שש אחרי המלחמה

תם ה'מבצע' שהפעם קראו לו 'שומר החומות'. עכשיו עת הסיכומים והפרשנויות. כל צד מודיע על ניצחונו, וההודעות הן ברובן אינפנטיליות ומביכות.

מה באמת קרה – ומה באמת הושג – נדע רק מאוחר יותר, כשהערפל יתפזר. החשש הוא שלא ישתנה כלום – ושההיסטוריה (הלא כל כך רחוקה) תחזור על עצמה כהרגלה. יש רק הבדל אחד שהצלחתי לזהות, והוא שהפסקת האש הפעם נכנסה לתוקפה בדיוק בשעה היעודה, בלי טריקים, בלי שטיקים, בלי 'מרחב בלימה' של 24 שעות טפטופים ובלי שאר הבלים ושקרים. אולי זה אומר משהו על תוצאות הלחימה, ואולי לא. ימים יגידו.

היו (כמעט) שבועיים לא קלים, וזה למרות שאני גרה באזור הבטוח יחסית של 'טווח הדקה וחצי'. איך שורדים את זה בעוטף, ששם יש פחות מ-15 שניות להגיע למרחב מוגן, אין לי מושג. אני לא הייתי שורדת. גיליתי, להוותי, שטווח חמש מאות המטרים, שעליו התגוללתי קשות בימי הקורונה, הוא הרבה יותר נדיב ונוח לבריות מטווח הדקה וחצי. בשל הדקה וחצי, כמעט לא יצאתי מהבית בימי ה'מבצע', או ה'מערכה', או איך שקוראים לזה. הלכתי רק כשהייתי מוכרחה. אתמול כבר יצאתי לסידורים רחבים יותר, והיום חזרתי לגינה הציבורית וישבתי לי על הספסל 'שלי' והקשבתי לשקט. השקט מלא קולות, וכולם ערבים לאוזן.

החלק הגרוע ביותר של הדקה וחצי (מלבד התחושה הבלתי פוסקת שבעוד שבריר שנייה תיפול על ראשי הנעל השנייה בקול נפץ איום) היה בשבילי השאלה מה עושים עם מקלחת וחפיפת ראש. שלפתי מהבוידעם את כל השיטות מה'מבצע' הקודם ('צוק איתן'? מרוב שמות אני כבר מבולבלת), ואפילו שיפרתי אותן. לפחות מן הבחינה הזאת יכולתי לעמוד בהצלחה בתיזוזים של הטירונות, אבל מי צריך טירונות עכשיו על הראש.

אני שואלת את עצמי מה תרמה שנת הקורונה למחול השדים שהיה כאן ממש לאחרונה. אני תוהה אם לא היא האחראית למפלס החרדה, העצבנות, האלימות ברחובות, הצווחות באולפנים (דבר כזה לא ראיתי מימיי: פרשנים שממש נלחמים זה בזה בשידור חי), התגובות המוטרפות לכל פרובוקציה, גסות הרוח שלא תיאמן ברשתות החברתיות. למשבר הזה נכנסנו עם עצבים שהיו מרוטים לעייפה מקודם, והם רק הוסיפו להימרט. והיו שהתבדחו (ברצינות למחצה) שאולי זו תופעת לוואי של החיסונים, שהוציאו את כל השדים אל פני השטח.

הלילה (בין שישי לשבת), לראשונה, ישנתי יותר משלוש-ארבע שעות ברצף. פה ושם חוזר גם התיאבון, אם כי כשאני יושבת לשולחן מתברר לי פתאום שלא. וכשהכלבה של השכנים (שהתברכה באוזני נץ, לא פחות) נובחת, אני כבר לא טסה ל-YNET לבדוק איפה הייתה אזעקה (הכול היא שומעת, באמת).

תכף יחזרו החיים הרגילים עם טרדותיהם השגרתיות, ונשכח ונדחיק את שהיה כמו שאנו שוכחים ומדחיקים הכול (מוכרחים, אם רוצים לשרוד). אבל מה שהתקלקל מן הסתם לא יתוקן במלואו: יש חלקים זעירים שאינם משתקמים, ואחרי כל משבר כזה, מספרם הולך וגדל. עד שלא יישאר עוד כוח.

חבל שלא תיעדתי יותר בבלוג (או במחברת) במהלך ה'מבצע'. בשל חוסר התיעוד, הופך אחר כך הכול למעין בליל של ערפילים בראש. אבל ככה זה: פשוט לא התחשק. עכשיו אולי ישוב החשק. או שלא.

נותרו זיכרונות מחויכים של כל מיני בדיחות רשת – למשל הקינות שכבר עדיפה הקורונה, או סרטוני 'מלחמת הכוכבים' של הרקטות וכיפת ברזל (חמודה ומבולגנת למשעי). אבל הכי אהבתי את תגובתו של תם אהרון לג'ון אליבר, שמכילה, בצד השטויות הרגילות של הסטנד-אפ, גם כמה משפטים חכמים להפליא.

הנה כאן, בקישור.

ובינתיים, בלי ששמנו לב, כבר נהיה שבע אחרי המלחמה.

17 מחשבות על “שש אחרי המלחמה

  1. לנו אין ממ"ד, מיגונית, או מקלט לכן יש לי את כל הזמן שהעולם להמשיך לישון ולקוות שיאספו אותנו. הגג שלנו הוא רביץ, כך שגם אם אשכב על הרצפה, הסיכוי שאקבל דלקת ריאות, גדול יותר.
    הכדורים עושים יופי של עבודה והיו פעמים שלא שמעתי את ההאזעקה.
    לבי על יושבי הדרום שסופגים שנים ואין פתרון ולא יהיה פתרון.
    בגלל ההפסקה ללא הסכם מתחזק בי הרושם שלשני הצדדים כבר היה ברור שלא יהיה ניצחון לאף אחד מהצדדים.
    עכשיו צריך לגייס את כל המשאבים להכניס קצת שקט בין העמים בארצנו.
    השנאה התהומית לא תיעלם ברגע.

    אהבתי

    • מקווה שאכן יגייסו את המשאבים כדי להשיג שקט בארץ פנימה. מאמינה שהרוב השפוי יתרום לזה בסופו של דבר. זה האינטרס של כולם.
      בלי חדר מדרגות, ממ"ד או מקלט – המממ. לא פשוט. טוב שנגמר, לפחות לעת עתה. אצלנו יש מקלט בקומת הקרקע וכמובן חדר מדרגות, ואני לא מתה על אף אחד משניהם.

      אהבתי

  2. הסרטון של תם אהרון מעולה. תודה על הקישור.
    השבועיים האחרונים הותירו אותי עוד יותר מבולבלת ועוד יותר צינית ממה שהייתי קודם לגבי היכולת של ראש ממשלתנו לשחק עם אנשים ונסיבות לתועלתו האישית ושיישרף העולם. היה לי ברור ששום שינוי משמעותי לא יקרה בעקבות המבצע הזה, שלא באמת שמר על שום חומות. רק עוד הרס ועוד סבל מכל הצדדים, ואת הנזקים בתוך מדינת ישראל ובין אזרחיה היהודים לערבים לא ניתן יהיה לתקן או לאחות לעוד הרבה זמן, אם בכלל. מייאש.
    את הקורונה כאילו שכחנו אבל בעולם היא עדיין משתוללת, ועדיין קיימת אי וודאות לגבי העתיד.
    נקווה לימים טובים יותר, מאחלת לך שינה עריבה ורצופה ותיאבון בריא והרבה טיולים בטבע וישיבות על הספסל שלך בגינה הציבורית.

    אהבתי

    • תודה תודה, אני עובדת על זה:)
      ההרגשה שלי היא שדווקא הקרע בין יהודים וערבים בתוך הארץ יתוקן מהר יותר משנדמה, למרות כל המשקעים שיישארו. יש כאן מספיק אנשים שפויים שידאגו לכך, משני הצדדים, וזה גם צורך קיומי – הפרנסה של יותר מדי אנשים תלויה בו. אבל חבל-חבל (בדיוק היום נודע לי פתאום שבעכו לא רק מלון אפנדי ומסעדת אורי בורי נשרפו, אלא גם המסעדה הקטנה בבזאר [מרקטו]. היינו שם לפני שנתיים, נדמה לי, בכל המקומות האלה – וקשה לתפוס שכולם הפכו לעפר ואפר. אבל הבעלים אומרים: נבנה הכול מחדש. ואני מאמינה להם).

      אהבתי

  3. אני גרה באיזור הכי בטוח בארץ, מסתבר. כשיורים מהצפון, לא מגיעים אלינו, כשיורים מהדרום, כנ"ל.
    אנחנו משעממים ואין שום מתקן או בסיס מעניין בסביבתנו, ופיזור האוכלוסיה הוא כזה שקשה לפגוע במשהו ברקטות (הנה משהו שלמדתי הפעם – יש הבדל בין טילים לרקטות).
    אז לא היו לי אזעקות ולא טילים ולא פרעות על הכבישים, לפחות לא בקרבה שהפריעה את שגרת הנסיעה לעבודה ובחזרה.
    ליבי עם כל אלה שסבלו מזה.
    מאחלת לכולנו שקט ארוך טווח ומדוייק.

    אהבתי

  4. 1. לא באמת הייתי לחוץ. או, בחילופי מילים: באמת, לא הייתי לחוץ. אין לי הסבר הגיוני. אולי זה הגיל: אם נמות – נמות. הרבה יותר מפחיד אותי להיפצע קשה. מכיוון שכך – ישנתי כרגיל. שינה כבשאר הלילות.
    2. גם אני הייתי הכי מוטרד במקלחת. אין מה לעשות, אני מרגיש הכי חסר אונים כשאני רטוב, בתוך מקלחון מזכוכית, כשרוב הסיכויים שלא אצליח להגיע בזמן למקלט.
    3. זו הפעם הראשונה, שזה היה כל כך גלוי לעין: נתניהו חרחר מלחמה, באמצעים שונים (כמו המחסומים על המדרגות ליד שער שכם, לפתע פתאום, למרות שהמחסומים האלו מעולם לא הוצבו בעבר) – והצליח לו. ממשלת השינוי לא קמה. בנט השפן התקפל כמו אולר. בנט, שיכול היה להתיישב על כס ראש הממשלה עם שבעה מנדטים (!!!) – לא הצליח אפילו לשמר את שבעת המנדטים הללו שיסורו למרותו. אם לא ישוריין בליכוד – לדעתי הוא לא יעבור בעתיד את אחוז החסימה.
    4. נכון הוא, ששמת מרכאות על המילה "מבצע". כי, בעצם, זו "מלחמה". גם אם היא רק בת 11 ימים. ומה, כמה ימים היו ב"מלחמת ששת הימים"? ההגדרה של "מבצע" באה רק כדי שאפשר יהיה לפצות פחות את האוכלוסיה שנפגעה. כסף, זה כל הסיפור. ומכיוון שהציבור מטומטם – הציבור משלם, כמאמר השיר.
    5. יציאה מהבית? אולי טיפה פחות מהרגיל – אבל בהחלט נסענו לארוחת צהריים של חג השבועות אצל הבת שלנו. אישתי הלכה לסופר כהרגלה, ולא הזמנו משלוחים מהסופר. שוב, היתה תחושה של זהירות – אבל בפירוש לא תחושה של פאניקה.
    6. הצווחות באולפנים? באמת, מעולם לא ראיתי כדבר הזה. יותר מזה: משך ימים שלמים, היו חדשות 24/7. שום דרך להימלט מהחדשות. לא סרטים, לא תוכניות בידור, לא כלום. רק חדשות, עוד ועוד. הטלוויזיה אצלנו בהחלט היתה כבויה משך שעות רבות – ובשעות שכן עבדה, היו גם סרטים וגם סדרות באדיבות ה – VOD.
    7. לטעמי, התקלקלו המון דברים. גם הדו-קיום בערים המעורבות, השנאה שהתפרצה אל מעל לפני השטח. ההכרה, שערביי ישראל, לפחות בחלקם, הם אויבים. אנחנו מעלימים עין מבתים במגזר הערבי שדגלי פלסטין ואש"ף מתנוססים עליהם – ויש המון בתים כאלו – אבל זה לא נורמלי. בשום מדינה נורמלית, לא ניתן להניף על הבית דגלים של מדינה עוינת. מה שהתקלקל זה גם ההבנה הנוראית, שאפשר שנצא למלחמה בגלל שיקולים פוליטיים. שיתכן, שנאשם בפלילים יגרור מדינה שלמה למלחמה כדי לא לאבד את כס השלטון. ולמרות ההבנה הזו – הוא עדיין ממשיך לכהן כראש ממשלה, ועולם כמנהגו נוהג.
    8. נוספה גם ההבנה המזוויעה, בלי קשר למלחמה, שהפוליטיקאים שלנו נטולי מוסר, או אג'נדה, או דרך, או חזון. לא רק ביבי. גם בנט. גם מנצור עבאס. הם, כמו זונה פשוטה, מוכנים ללכת עם כל מי שישלם להם יותר. בנט סירב להתחייב עם מי ישב, למרות שיצא בדברים קשים נגד נתניהו. כל מה שעניין אותו זה להיות ראש ממשלה, כמות התיקים וחשיבותם, וכו'. בושה וחרפה. נתקענו עם מחסור במנהיגים ראויים – ועם עָם מטומטם. לא מתכון מבשר טובות.

    אהבתי

    • 3. זה כמעט לא ייאמן, אבל לראשונה בחיי גם אני מאמינה בתיאוריית קונספירציה. אני לא בטוחה שנתניהו חזה בדייקנות את התוצאות הרות האסון של ההרפתקה שלו בהר הבית, אבל קשה לי להאמין שהוא לא היה יכול למנוע אותה, לו רק רצה.

      אהבתי

  5. האם אי פעם משהו הושג בגלל מלחמה? חוץ מהרג, המצב תמיד נשאר כפי שהיה כי מלחמה לא יכולה להיות פתרון. אם יש מו"מ להפסקת אש או לסיום המלחמה אז לפעמים במו"מ הזה משהו מושג, אבל האם לא יכלו לשבת למו"מ בלי להרוג קודם אנשים משני הצדדים. ולהרג ילדים איך בכלל יכולה להיות איזו שהיא סיבה. אני לא מבינה בכלל את כל העניין הזה של מלחמה. למה זה נועד? לי זה לא ברור.

    אהבתי

    • יודעי דבר מסבירים שמלחמות הן תוצאה של הכישלון להשיג מטרות בדרכי דיפלומטיה. יש מצב שזה אכן כך. לכן, כמו הרבה דברים אחרים – מלחמה היא לא בשביל-, אלא בגלל-.
      אשר להרג ילדים – לא נראה לי שיש חילוקי דעות בעניין. הייתי שמחה אם גם בחמאס היו מכניסים את הפקטור הזה למערכת השיקולים שלהם.

      אהבתי

  6. אני גרה במושב ורוב הבתים פה ישנים ואין בהם ממ"ד, יש מקלטים אבל לוקח יותר מדקה וחצי להגיע (אלא אם כן את בענייני ריצה).
    אחי דאג להלחיץ את הורי עם עניין הטילים שהיו, אני פחות הייתי בעניין הזה.
    נכון שאחנו נמצאים יחסית קרוב לנתב"ג ובשדות של המושב היו נפלים של טילים (שכיפת ברזל פירקה לחלקים). אבל בזה זה נגמר.
    לא יודעת מה יהיה כשתגיע הפעם הבאה.
    תושבי העוטף סובלים שנים, אני זוכרת עוד את תקופת ההתנתקות כי גרתי בב"ש ומה שהמפונים אמרו שיקרה זה בדיוק מה שקורה. היום בדיעבד לא נראה לי שההתנתקות עזרה לנו, זה היה יותר עניין של יחסי ציבור.
    אבל מה שהיה היה ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

    מה שהיה ברשתות החברתיות היה דיי קשה, רמות האנטישמיות הלכו וגאו.
    כל מיני פייק ניוז שהופצו ע"י אותם גורמים וכדומה.
    אין ספק שהמדינה שלנו צריכה לעבוד על יחסי ציבור טובים יותר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s