שגרה?

אתמול – חזָרה למסלול ההליכה שעל יד שדה התעופה הזעיר. הסולנום הזיתני שוב פורח במרבדים סגולים. המטוסים הקטנים נוחתים וממריאים לעבר השמש השוקעת. מגרש החניה של המכללה עמוס מכוניות. בקיץ שעבר, כשעמד בריקנותו, הפכה אותו העירייה באופן זמני לקולנוע דרייב-אין והקרינה סרטי ילדים על קיר של אחד הבניינים. כל משפחה (ולא היו רבות) צפתה ממכוניתה, מרוחקת חברתית כנדרש. עכשיו מגרש החניה חוזר לייעודו שבשגרה. החיים הרגילים חוזרים, וזה סימן טוב, לפחות לעת עתה. ימי הקורונה מתחילים להתעמעם בזיכרון. כמעט כאילו לא היו. אבל היו, והיו רעים.

15 מחשבות על “שגרה?

  1. כן כן שיגרה. הגיע הזמן. כיף שבמגרש החניה של המכללה יש מכוניות של סטודנטים. לא מובן מאליו בכלל. כיף שיש פריחה (חיפשתי את הסולנום הזיתני כדי להבין על איזה פרח את מדברת).
    האמנם מתעמעמים ימי הקורונה? משום מה זה עדיין זיכרון מאד חי אצלי, בראש ובגוף. עדיין מוצאת את עצמי שואלת את עצמי אם זה בסדר שאני נוסעת באוטו, האם זה במסגרת הקילומטרים שאפשר. האם זה בסדר שאני מסיעה מישהו. האם עכשיו לעטות מסיכה או שכאן לא צריך. עדיין רוחצת ידיים במים וסבון בכל פעם שחוזרת הביתה. טוב, את זה האמת שדי הייתי עושה גם קודם. באלכוג'ל כבר יובלות לא השתמשתי.
    כיף שיצאת להליכה באזור המקסים ההוא. את הולכת עד לשם ברגל או שנוסעת לשם ומתחילה מסלול?

    אהבתי

    • הולכת לשם ברגל. זה לא ממש רחוק.
      זה לא שימי הקורונה נשכחו – אבל איכשהו זה הכול הופך בראש לסלט. המועקה שלהם נשארת.

      Liked by 1 person

  2. אני לא יכולה לחזור לשיגרה כי החיסון של הקורונה השאיר אצלי מזכרת בצורת פרפור פרוזדורים קשה בלב. כמובן שאין לי הוכחה שזה מהחיסון. איך בכלל אפשר להוכיח. אבל זה לא היה אצלי עד אז, וזה התחיל ארבעה ימים אחרי החיסון הראשון, והתגבר אחרי החיסון השני.
    ולא ידעתי שיש מסלול הליכה סביב שדה התעופה. אנסה זאת באחד הימים.

    אהבתי

    • אני לא הולכת במסלול מסביב לשדה התעופה (לא יודעת אם יש), אלא ברחוב (הגדול) שבין שדה התעופה למכללה. ראש המשפחה רץ, אני ברגל, נפגשים כשהוא בדרך חזרה.
      ומה עושים עם פרפור כזה? יש תרופות?
      נראה לי שהחיסונים האלה מעוררים אצל מתחסנים לא מעטים כל מיני שדים.
      תרגישי טוב!

      אהבתי

  3. אכן, חזרה השגרה. ואתה חזרו כל הרעות החולות, שחשבנו, שאולי שאולי ישתפרו כתוצאה ממנה. ישנו איזה רעיון בענין כמה זמן לוקח לאדם לשנות הרגלים/לקנות הרגלים חדשים. הקורונה הוכיחה שהתיאוריה הזו שווה לפח הזבל כמו רבות אחרות.

    אהבתי

  4. אני חיה כאילו הקורונה לא נעלמה, נוקטת בכל אמצעי הזהירות, לא מזיק.
    אגב לפרפורי פרוזדורים מתרגלים, שנים שאני נוטלת כדורים להרגעה ולא תמיד זה עוזר, לפעמים אני משתעלת וזה מועיל.
    אם אומרים שהחיסון לילדים עלול לגרום לדלקת שריר הלב, אז בהחלט יתכן שהחיסון פגע באסתי כפי שהיא מתארת.

    אהבתי

    • גם לי הייתה איזו אפיזודה בלתי מוסברת של בעיות בלחץ דם אחרי החיסונים, וממה שהבנתי – אני ממש לא היחידה. נראה שהתופעות האלה הן זמניות והפיכות – אבל כל הזמן לומדים דברים חדשים.

      אהבתי

  5. ואני סקפטית לגמרי ולא באמת מאמינה שהקורונה חלפה.
    כל עוד היא משתוללת בעולם במספרים מטורפים והמוני בית ישראל נוסעים לכל העולם לייבא אותה חזרה, זה נראה לי רק עניין של זמן עד שהיא תחזור, הלוואי שאתבדה.

    אהבתי

    • גם לי קשה להאמין שנגמר. אמנם כרגע היא מתעמעמת ומתבלבלת בזיכרון, אבל המועקה נשארה, וגם אי-הוודאות.

      אהבתי

סגור לתגובות.