חדשות ישנות

בעצם, אין שום דבר חדש. הקורונה חזרה, מה שהיה צפוי. אולי החידוש היחידי הוא שהפונקציונרים של משרד הבריאות נראים יחסית רגועים בינתיים. נראה איך זה יימשך. אני מכל מקום חזרתי מיד לנוהל האבוד של מסכה במקומות סגורים. לא שהבנתי למה היה צריך לוותר עליו בדיוק שבוע-שבועיים לפני סוף שנת הלימודים, אבל נניח לזה. ובינתיים ראש הממשלה הנוכחי גם לא מכריז מראש כל יומיים שתהיה מסיבת עיתונאים בשמונה ואז נותן לכולם להמתין בנשימה עצורה לפחות עד שמונה וחצי. מקווה שהוא יתמיד בנוהל החדש הזה, זה באמת לא נחוץ לחכות למוצא פיו כל הזמן.

שנת הלימודים אצלנו מתקרבת מאוד לסיומה, ואיתה גם הגמלאות שלי. בשבוע-שבועיים האחרונים עשיתי כמה וכמה דברים 'בפעם האחרונה לגמרי'. ארגנתי ופתחתי את יחידות הלימוד האחרונות בהחלט באתרי הקורסים: לעולם לא אצטרך לעשות זאת שוב. חיברתי את מטלות הסיום האחרונות. קבעתי שיעור זום בפעם האחרונה. אתמול העברתי (בזום) את השיעור האחרון בחיי, ever. זה אחרון גם בזום וגם לא בזום. חישבתי ומצאתי שאני מלמדת כמעט בלי הפסקה מגיל שש בערך. נכון שבגיל שש התלמידים היו דמיוניים לגמרי, ואולי, בחלק מן המקרים, הם היו הבובות שלי שהושבתי מסביב ורשמתי להן נוכחות והרבצתי בהן תורה ודעת (חיקיתי בפניהן את המורה שלי מכיתה א', שהייתי מאוהבת בה נואשות). אבל בכל זאת זה נחשב קצת.

אז עכשיו נשארו בעיקר בדיקת מטלות הסיום שמחליפות מבחנים (כי מבחנים מקוונים נראים לי עונש קשה מדי, גם בשבילי), ואז חישוב ציונים ודיווחם וזהו. עד סוף אוגוסט זה אמור (בשאיפה) להסתיים. נראה שאני פורשת בזמן הנכון, כי השיטה הזאת של למידה מקוונת מרחוק היא ממש לא כוס התה שלי, ודומה שהיא תלך ותשתלט מעתה על כל חלקה טובה, עם קורונה או בלעדיה. ובכל זאת אחרי השיעור האחרון אתמול, שחשבתי שיביא בעקבותיו הקלה גדולה, הייתי בעיקר עצובה. גם עדה ק. התעצבה. האמת, די מתאים לשתינו.

21 מחשבות על “חדשות ישנות

  1. נו יציאה נעימה לגמלאות,אני בטוח שתמלאי את יומך בעיסוקים מעיסוקים שונים ואני גם מקווה שהקורונה תסתלק מחיינו כמו שבאה והעם שלא יקח יותר מידי זמן.
    טליק

    אהבתי

  2. הקורונה לא נעלמה ולא יעזור לאף אחד להתנהג כאילו היא נעלמה או לצעוק (כפי שראיתי כמה וכמה אנשים עושים) על מי שמדבר על קורונה ומזהיר מפניה. גם אני עם מסיכה במקומות סגורים. מעולם לא הפסקתי את זה. אני לא חושבת שתהיה התפרצות כמו שראינו כאן בינואר האחרון אבל בהחלט צריך להבין שהיא כאן כדי להישאר והיא נלחמת ומשתנה ומאתגרת את החיסונים.
    מבינה את העצבות שלך ומאחלת שהיא תתפוגג לה לאיטה ככל שתגלי את חדוות הגמלאות. שתדעי לך שעד היום (כמעט תשע שנים מאז שעזבתי את העבודה שלי במחשבים) יש לי חלומות על העבודה

    אהבתי

  3. לא פשוט לסיים תקופה ארוכה כל כך של לימוד.
    לא פשוט לעבור מדפוס אחד של חיים לדפוס אחר.
    ואחרי שעוזבים, מגלים שבעצם יש בעולם כל כך הרבה דברים שעד עכשיו לא הכרנו, שנראה לי שמחכות לך עוד הרפתקאות רבות מהעבר השני.

    אהבתי

  4. ברכות, גם אם את מרגישה עצב שהוא צפוי לגמרי, מבטיחה לך שאחר כך תרגישי הקלה גדולה.
    מגיל שש זה המון זמן.
    אגב בתי נקראת על שם המורה שלי בכיתה א', שגם אני כמותך התאהבתי בה קשות ולמרבה הפלא פגשתי אותה בהריון מתקדם מאד של הבת, כאילו קבלתי תזכורת להחלטה שלי שזה השם שבחרתי לבתי עדיין כשהייתי ילדה.

    אהבתי

      • כדאי להפריד בין מחול השדים החיצוני לבין "היות בפנסיה". אני אמנם עובד 1/3 משרה, אבל אני בפנסיה כבר 6 שנים. כמו שאני מבין מקריאת הפוסטים שלך, אני מניח שלא תכנסי לעצבת ותצבעי ב"כחול" את עולמך. כיוון שכך, העולם הנפתח בפנינו בגלל הזמן הפנוי שיש לנו, מבחינתי לפחות, מלא שמחה, הרפתקות בלתי פוסקות.

        Liked by 1 person

  5. ברכות לסיום הלימודים… תהני מהחופש הגדול שלך!

    באוניברסיטאות בהם הילדים שלי לומדים (טכניון ותל-אביב) יש לימודים פרונטליים ומבחנים פרונטליים..

    אהבתי

    • תודה רבה! החופש עוד לא התחיל, אבל תוך כחודשיים אני מאמינה שיגיע.
      כן, יש מקומות רבים שבהם חזרו להוראה רגילה, אבל במכללה שלי לא. וגם בשנה הבאה כבר קבעו שחלק מהוראה והלמידה ייעשו מרחוק. זו הייתה אחת הסיבות שבגללה החלטתי שמספיק לי.

      אהבתי

  6. אנחנו, את ואני, בני אותו הגיל. זה הגיל, שבו אנשים פורשים לגמלאות. ובין חברינו יש מכל הסוגים: מכאלו שפרשו לפנסיה מוקדמת, דרך פנסיה נשית (גיל 62), דרך פנסיה והמשך עבודה חלקית, וכלה בגברים (טיפה יותר מבוגרים, שחצו את גיל 67) שיצאו לפנסיה (במובן הכספי, הם כבר מקבלים פנסיה) ועדיין ממשיכים לעבוד במקום עבודתם הקודם. יש את כל הטווח.
    ממה שאני רואה, כולם מרוצים מהיציאה לפנסיה. מאלו, שכלל לא עובדים – ועד לאלו שעדיין ממשיכים לעבוד. כולם נהנים מהחופש הפתאומי, גם אלו שממשיכים לעבוד. יש משהו משחרר בידיעה שלא חייבים. שאפשר כן לעבוד – ואפשר גם שלא לעבוד. או שאפשר לרדת באחוזי המשרה. או לעסוק במשהו אחר, שונה לחלוטין מהמקצוע ה"רגיל". חבר אחד, שעבד במקצוע טכני בעיקרו – התחיל לעבוד כמטפל בהוסטל למוגבלים, במשרה חלקית. כשהוא סיפר לי על כך, הייתי צריך לאסוף את לסתי שנשמטה לרצפה. אבל החודשים הצטברו לשנים – והוא עדיין עובד שם.
    אני סמוך ובטוח, שלאחר ההלם הראשוני, גם את תמצאי מה לעשות. כל המגוון יהיה פתוח לפנייך – מבטלה מוחלטת ועד לעבודה קשה בהתנדבות. עשי רק מה שטוב לך. כמו שיעצתי לטליק בזמנו, אייעץ גם לך: הניחי לאבק לשקוע. התרגלי למצבך החדש – ורק אז תראי מה את רוצה לעשות, מה את רוצה לנסות. בהתחלה לא תמיד מבינים מה קורה (כמה כסף בדיוק נכנס לבנק, איך מסתדרים עם הסכומים החדשים, מה עושים כשקמים בבוקר ולא חייבים ללכת לעבודה או לעבוד מהבית, וכו'). זה ממש בסדר לחשוש, זה לגמרי בסדר לחוש עצבות. תני לאבק לשקוע, יש סיכוי סביר שממש תיהני מהשינוי. זה מה שאני רואה מסביבי. מה את רואה סביבך? אני מניח שגם חברים וחברות שלכם כבר פרשו.
    פרישה נעימה, שיהיה במזל טוב!

    Liked by 1 person

    • תודה רבה!
      אכן, יש מסביבי לא מעט שכבר פרשו, בווריאציות שונות. נדמה לי שכולם שבעי רצון.
      זה שינוי גדול בחיים, ואני מסכימה אתך שאי אפשר לדעת מראש בדיוק איך יהיה ומה נעשה. אפשר וכדאי להתכונן ולחשוב, אבל נכון, האבק יצטרך לשקוע לפני שהכול יתברר. נקווה שיתברר לטובה:)

      אהבתי

  7. גם אני כבר רואה פרישה באופק (עוד כשנה וחצי, ופרישה מוקדמת במקרה שלי). אני חושב על זה המון. תערובת של הקלה, עצב וחרדה מלווה אותי, אבל הדגש הוא כמובן על הקלה:)

    אהבתי

  8. בטח עצוב ומוזר וקשה לסיים פרק כל כך ארוך ומרכזי וחשוב בחייך, מה עוד שההוראה זורמת בדמך והיא הסבה לך סיפוק והנאה. אהבת לעסוק בה וחשת מימוש עצמי ואולי אפילו שליחות. מניחה שמי שלא מרוצה כ"כ מעבודתו אולי מרגיש יותר הקלה עם היציאה לגמלאות. גם אצלך יש הקלה בידיעה שההוראה עברה שינוי שכבר פחות נוח לך איתו, וזה הזמן המתאים לסיים את הפרק הזה ולהמשיך הלאה. שינויים כאלו זה לא פשוט. אבל זה גם מאוד מרגש – זמן לעצמך לעשות דברים שאולי עד כה לא היה לך מספיק זמן להקדיש להם. ולנוח, למה לא. מותר לנוח… ובכלל, לציין לעצמך בסיפוק את כל מה שעשית עד כה.
    התמוגגתי מקריירת ההוראה שלך בגיל שש עם הבובות 🙂 איזו ילדה חמודה וחדורת מטרה דידקטית 🙂
    גם אני לא הרגשתי בנוח עם הורדת המסכות בחללים סגורים, והמשכתי איתה באוטובוס וכו'… נקווה לבשורות טובות…
    בהצלחה בתהליך המעבר לשגרה החדשה!

    אהבתי

  9. לכל סוף יש התחלה חדשv ובין לבין מוכרים תחושות "ריקנות" וחשש נלווים.
    אהבתי מאוד ללמד וכיום זה ממש לא חסר לי. בהצלחה!

    אהבתי

סגור לתגובות.