איפה הוֹיה ומה עושה

את המילה 'הויה' שבכותרת כנראה המצאתי. מילא.

אז זהו, שוב ימי קורונה, בפול גז. אני לא יודעת אם מקבלי ההחלטות והמומחים השונים (שמגובים בתקשורת מטורללת) יצליחו לשמור עליי מפני קורונה (בינתיים דווקא נראה שהם מצליחים), אבל את הבריאות שלי בכל המובנים האחרים הם בטוח הורסים. אתמול הבנתי, סופית ובאיחור ניכר, שאסור לי לצפות בערוץ 12. מה שהשתולל שם במהדורת החדשות של הערב היה טירוף מוחלט. זה הגיע עד לידי כך שגבי ברבש האיץ בבני גילי לרוץ להתחסן במנה השלישית 'כבר אתמול או שלשום', כדי להגן על הציבור כולו. אחריות חברתית/סביבתית. משהו כזה.

השיגעון הזה של 'התחסנות למען הזולת' הוא באמת תופעת טבע שאני לא מצליחה להבין. מכל מה שידעתי אי פעם על חיסון, אדם מתחסן למען בריאותו. לפעמים יש בונוס נוסף (בפירוש נוסף, לא עיקרי), שבו אוכלוסיית המחוסנים מגינה בעקיפין גם על מי שלא חוסנו (ולא חשוב למה לא חוסנו). כל זה בתנאי שהחיסון מספיק יעיל במניעת הידבקויות והדבקות (דבר שפייזר הטילו בו ספק מן הרגע הראשון, משום מה כולם שוכחים את זה). וזה למשל בשונה מעטיית מסכות, שמגינה (כך טוענים) בעיקר על הזולת.

אז קודם סגרו את כל הילדים למשך שנה בבית כדי שלא ידביקו את סבא וסבתא. אחר כך הריצו אותם להתחסן (מגיל 12) כדי להגן על הזולת. ואתמול התברר שסבא וסבתא צריכים לרוץ להתחסן בחיסון השלישי כדי להגן על… ובכן, כנראה על הילדים. או משהו. הפסקתי להבין.

אני התחסנתי בשני החיסונים הראשונים, כנדרש. פחדתי פחד מוות, לא פחות, אבל עשיתי את זה, לא למען הזולת (יצור מאוס ונתעב שכמותי) אלא למען עצמי. עד עכשיו נראה שהם אכן הגנו עליי. תופעות לוואי שלהם? אינני יודעת. הבריאות שלי ללא ספק התקלקלה בעקבותיהם, אבל לא בטוח בכלל שזה בגללם. סביר יותר להניח שאני חרדה ברמות כאלה, שהן כבר פשוט פוגעות גם בפיזיולוגיה שלי. Literally.

עכשיו החיסון השלישי. הודיעו עליו ביום חמישי בערב. חשבתי עליו כל השבת. בראשון בבוקר התעוררתי עם כאב ראש, שלא כדרכי. בצוהריים זה כבר התפתח לתחושת חולי ממש: כנראה איזה וירוס מהסוג שיש לי עשרים פעם בשנה, אבל עכשיו קורונה, אז תלכי תדעי. אז דחיתי את הזמנת התור לחיסון וישבתי לי על הגדר, ביטלתי מפגשים עם אנשים, והחלטתי שאם לא יעבור אלך לבדיקת קורונה.

אבל עבר, ללא החרָפה כלשהי, לפני שהספקתי לבדוק. או שזה לא היה זה, או שהחיסון פשוט יעיל. נשארתי רק עם החרדה ועם המחשבות על חיסון ג'. הקשבתי פה וקראתי שם, והגעתי למסקנתי הרגילה עלי אדמות: אין לי מושג מה לעשות. אני מאוד לא שקטה כשמקבלים החלטות על סמך נתונים מועטים שהצטברו בזמן קצר. מה לעשות, כזאת אנוכי, ואולי זה דווקא מעיד על השכלתי המדעית ולא על בורותי המוחלטת. ולא, אני לא מאמינה בשום קונספירציות, לא דוגלת בבריאות טבעית ולא מתנגדת לחיסונים. רק לא אוהבת את החיפזון, ולא בטוחה שהוא נחוץ.

אבל הישיבה על הגדר לא מיטיבה איתי. אני מכירה את עצמי ויודעת שזה עושה לי רע. אתמול בערב ארגנתי לעצמי התקף חרדה שהפתיע אפילו אותי. אז הבוקר קמתי ונכנסתי לאפליקציה של קופת החולים כדי לקבוע תור לחיסון השלישי.

טוב, אפליקציות, כדרכן, מחייבות אורך רוח. האפליקציה הודיעה לי על תור קל"ב בעוד שעה, אבל כשביקשתי אותו התעקשה לטעון שאין תורים בכלל. חרקתי שיניים והחלטתי לא לוותר לה, נכנסתי דרך המחשב, ובסוף קבעתי תור ליום רביעי הבא. זהו. עכשיו נחכה ונראה. אולי המחשבה שעשיתי את מה שצריך תרגיע אותי קצת. או שלא.

בינתיים קיבלתי את ההחלטה הנבונה שמעכשיו אני צופה רק בחדשות כאן 11. הם לא תמיד יודעים שם חשבון (על אחוזים בכלל אין מה לדבר), אבל לפחות הם מדברים בשקט. והאפרוריות שלהם מתאימה בדיוק לאופי האפרורי שלי. אז עכשיו שהחלטתי, כל מה שנדרש הוא רק ליישם.

.Good luck with that

21 מחשבות על “איפה הוֹיה ומה עושה

    • לא יודעת אם לא. מה שמפחיד אותי זה שאף אחד לא יודע. הבלתי נודע הוא דבר מפחיד. זה לא נבדק מספיק זמן, זה הכול.

      אהבתי

  1. אני מסכימה אתך לגבי חדשות 12, יש תחושת התלהמות בהרבה מהפאנלים שלהם באופן שאני לא בטוחה שנכון למציאות… לגבי החיסון, מבינה לחלוטין את ההתלבטות. ההורים שלי החליטו שהם רוצים להתחסן וקבעתי להם לשבוע הבא, בן הזוג ייעץ להורים שלו להמתין, ואני רק שמחה שזה לא רלוונטי לקבוצת הגיל שלי כי אני לא בטוחה מה הייתי עושה בשלב הזה.
    החיסון הוכיח שהוא עובד, אלה האנשים שהם הבעיה.
    אבל בכל מקרה, כל הכבוד על האומץ לעבור בפני הפחדים שלך.

    אהבתי

    • החיסון עובד חלקית. זה בוודאי יותר טוב מכלום, אבל לחסן את כל האוכלוסיה שלוש פעמים בשנה זה לא פתרון, ולקיים 'אי' מחוסן כשמסביבו ים של מדינות (למעשה, רוב העולם) שלא התחסנו זה לא מתכון להצלחה.

      אני חושבת שהבעיה היא בראש ובראשונה הווירוס, ובשורה השנייה – העובדה שמובילי המדיניות מסרבים להודות בענווה הראויה שאי אפשר 'לנצח' אותו. זה ניסיון עקר, ואני מסכימה עם הטיעון שאנחנו 'רודפים אחרי הרוח' (זה פתגם שלמדתי בספר הלימוד שלי ליוונית קלאסית, ומהרגע הראשון אהבתי אותו).
      אפשר לנסות להתגונן. לא יותר מזה. וההגנה לא תהיה אף פעם של מאת האחוזים, והגיע הזמן להשלים עם זה.

      תודה על המחמאה, אני רחוקה מאוד מאומץ. להפך, אני מגדולי הפחדנים:)

      אהבתי

  2. את כל כך צודקת לגבי חדשות ערוץ 12. הם מגזימים ומתלהמים לגבי הכל וולגבי כולם – לא רק קורונה. הדרך שבה הם ממש טורפים את המרואיינים שלהם, לא מקשיבים, מתקיפים, נכנסים לדבריהם, מפגינים אנטי סתם כדי להפגין אנטי. משום מה T מתביית תמיד עליהם. אנסה לשכנע אותו לצפות בערוץ 11.
    אהבתי את המילה "הויה". הזכיר לי את ההגדה של פסח (יד ה' הויה במקנך…..או משהו כזה).
    נתת כאן זווית מאד מעניינת לגבי האחריות לזולת, שמרבים לנפנף בה. אם איני טועה, בקורונה זה באמת התחיל עם המסיכות. הדגישו אז שהמסיכה מגינה מפני יותר ממה שהיא מגינה עלי, וכך כאשר שנינו עם מסיכות זו אחריות הדדית. אבל בעצם לגבי חיסונים זה בעצם מה שתמיד היה. העובדה שכל התינוקות חוסנו – למשל נגד פוליו או חצבת – הביאה להכחדה של הנגיפים האלה. וכאשר מתנגדי חיסונים התחילו לסרב לחסן את ילדיהם, חלק מהנגיפים האלה פשוט הצליחו להרים ראש. זוכרת משהו לגבי החצבת בניו יורק בקרב האוכלוסיה היהודית חרדית, לא? אז בכל זאת יש בזה משהו, בצורך הזה להתחסן לא רק כדי להגן על עצמי אלא גם כדי לזרז את חסינות העדר. לחסום את הנגיף. למנוע בעדו להתפשט ועל ידי כך למנוע בעדו ליצור מוטציות חדשות. אוף, לא יודעת.
    מבינה את ההתלבטות שלך לגבי החיסון השלישי. לא יודעת אילו תופעות לוואי גרמו לך שתי מנות החיסון הראשונות, אבל כאשר אני רואה ממה אנשים סובלים אחרי שהם חולים בקורונה – אפילו באורח קל – ויש לי הרגשה שפרט למקרים יוצאי דופן, עדיף להתחסן. שוב, לא באמת יודעת. זו רק הרגשה.
    אותי מדאיגים יותר התקפי החרדה שאת מספרת עליהם. בגלל שלאחרונה גם אני סובלת מהם, אודה לך מאד אם תוכלי לתאר לי איך זה מרגיש אצלך. אם לא בא לך כאן – אפשר בפרטי.
    בכל מקרה כידוע לך אנחנו מיד התחסנו. גיסתי (שעדיין לא הגיעה לגיל הנדרש) התלבטה אם אולי עדיף לנו לחכות לחיסון שכבר כולל חלק מהמוטציות (דלתא וכו) אבל עשיתי חשבון שחיסון שכזה לא יוגש לאישור/יאושר/יגיע ארצה לפני דצמבר לפחות. ועד אז…..תוך חודשיים בטח אוכל לקבל גם אותו שוב ממילא.
    מאחלת לך כמה שיותר רוגע, כמה שיותר בריאות, וכמו שאני מנסה (לפעמים ללא הצלחה) – כמה שיותר הנאה מהדברים הקטנים של החיים.

    אהבתי

    • את צודקת, בדקתי. הויה זה משמות ט' 3: "הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה", והכוונה שהיד אלוהים תהיה במקנה וכו' ותכה אותו (אגב, בדֶבֶר, אם כבר מדברים על מגפות). כלומר, זאת פשוט צורת ההווה (הנדירה) של הפועל 'היה', בנטיית היחידה. אז לא המצאתי כלום, אבל לפחות השתמשתי בזה נכון:)

      פוליו וחצבת לא הוכחדו. מדי פעם הם מרימים ראש, מכל מיני סיבות. החיסונים נגדם מוכרים הרבה שנים, כך שזה לא כל כך מפחיד כמו שהיה פעם. שלא לדבר על זה שרוב המבוגרים בכלל לא מחוסנים נגד חצבת, ולי אישית הייתה חצבת (בגן!), כך שיש לי (אולי) נוגדנים סוג א'.

      כך ראו כך, בנוגע לקורונה – היות שגם המחוסנים נדבקים ומדביקים, ועל פי מה שמסתמן כרגע הם עושים זאת די הרבה – כל הטיעון על מיגור הנגיף נופל. אם הם נדבקים, יכולים להתפתח אצלם גם וריאנטים שיעברו הלאה בגיל ובשמחה. ואם רוב העולם (כולל הפלסטינים,
      אגב) לא מחוסן, אז אפילו אם יחסנו פה תשעה מיליון אזרחים, כל פיפס קטן יכניס לכאן וריאנטים חדשים, ואם החיסון נחלש כל כמה חודשים, אז הם גם ידביקו מחוסנים, וכך הלאה. אין לזה סוף. אז בכיף, אני לא מתנגדת לחיסונים. אבל אם יש מי שפוחד, לא אנסה להכריח אותו (בנט אמר היום שמי שלא מתחסנים 'מסתובבים עם תת מקלע ויורים נגיפי דלתא'. הנה לאן הגענו.)

      בנוגע לבריאות שלי – אני אשלח לך מייל.
      ותודה על האיחולים והתמיכה.

      Liked by 1 person

  3. לגמרי מזדהה עם הכתוב.
    גם אני התחסנתי בשני החיסונים הקודמים. כמו שכתבת "אני התחסנתי בשני החיסונים הראשונים, כנדרש. פחדתי פחד מוות, לא פחות, אבל עשיתי את זה, לא למען הזולת (יצור מאוס ונתעב שכמותי) אלא למען עצמי". אולי לא פחדתי פחד מוות, אבל בהחלט חששתי. ובהחלט התחסנתי למען עצמי. אין בי שום חמלה כלפי למעלה ממיליון מסורבי חיסון (בעיקר: צעירים, ערבים, בדואים) – אני בטח לא אתחסן למענם. אז בינתיים לא התחסנתי בחיסון השלישי, אפילו לא קבעתי תור.

    אספר לך סיפור:
    לפני שנים, במפגש חברתי, דיברתי עם רופא שאנחנו מכירים, על בעיה רפואית מסויימת. על תופעות הלוואי הקשות של דרכי הטיפול הקיימות.
    הרופא אמר לי אז משפט, שמלווה אותי מאז, כבר שנים:
    "במקרה הזה, אנחנו לא יודעים מה לעשות – אז אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים".
    בעיניי, המשפט הזה מאד חכם ומאד מציאותי.

    אותו הדבר עם החיסונים:
    מכיוון שהממשלה לא יודעת כיצד גורמים למיליון "מסורבי החיסונים" שילכו ויתחסנו – היא מאיימת ודוחקת בזקנים, שכבר חוסנו פעמיים, ללכת לחיסון שלישי. הרבה יותר קל לפנות לציבור חלש, פחדן וצייתן. גם קל מהבחינה הזו, שמי שחוסן פעמיים ולא סבל מתופעות לוואי – פחות מפחד להושיט זרועו אל מחט החיסון השלישי.

    במילים אחרות: מעדיפים לחפש את המטבע מתחת לפנס.
    במקום לסגור את נתב"ג, לסגור אירועים המוניים, לחייב תו ירוק-סגול-אדום, לתכנן פתיחה זהירה של שנת הלימודים – במקום צעדים כאלו ואחרים, דוחקים בזקנים להתחסן פעם שלישית. אבל זה לא יעזור – הסגר הרביעי בוא יבוא. והסגר הזה יהיה ארוך וקשה בהרבה מכל האמצעים שהיו צריכים להנקט עד עתה. פטיש 5 ק"ג. אבל אני, לא אכפת לי. כבר שרדנו סגרים קודמים, נשרוד גם סגר נוסף. כל אלו שהיו חייבים לטוס לנופש ולחזור חולים ומדבקים ושמו זין על הבידוד הנדרש – שיהיו בסגר. מתאים לי.
    הבעיה הגדולה: אני חושש שהציבור ישים זין גם על הסגר. אין אמון בממשלה, בכל ממשלה, לאור ההתנהלות עד עתה. ובלי היענות של הציבור – לא יצליחו לאכוף את הסגר.
    ברוכים הבאים לישראל של אוגוסט 2021 ואילך!

    אהבתי

    • לא צריך לגלות חמלה כלפי מי שמסרבים להתחסן, פשוט צריך להניח להם סופסוף (אלא אם כן מצליחים לשכנע אותם (וגם הזמן יעשה את שלו), אבל לא בבריונות. ההתבטאות החדשה של בנט, מהיום, היא בעיניי חרפה).

      אני שאלתי שני רופאים. שניהם נתנו לי להבין שחיסון שלישי כנראה לא יזיק ואולי יועיל. יותר מזה הם לא יודעים, והערכתי אותם על ההגינות. מה שעושים המומחים בטלוויזיה זה סיפור אחר.

      הממשלה לדעתי אובדת עצות. גם היא מבינה, כנראה, שאי אפשר להמשיך עם סגרים לנצח (בגדול, אם רוצים לאכול, צריך לעבוד, וצריך שדה תעופה פתוח. זו דעתי הלא מלומדת). אבל הם עוד לא הגיעו להבנה שהם צריכים להיות קצת יותר ענווים, והם עדיין קופצים מדבר לדבר ומחפשים פתרונות קסם, ולא בוחלים בשום אמצעי כדי פמפם אותם. בעיקר יש לי תחושה של מה שאמא שלי נהגה לכנות 'חאפ לאפ'.

      אגב, גם הסגר השלישי לא עבד, הממשלה כנראה שכחה את זה. אבל אז החיסונים הצילו, באיחור מה. או שאולי אפילו הם לא: פשוט הגל דעך, כמו שגלי מגיפות דועכים. גם הגל הנוכחי ידעך מתי שהוא, ואני בטוחה שיהיו הרבה שיקפצו לקחת קרדיט על דעיכתו.

      ועל כגון דא אמר כריס ב'כולם היו בני':
      !This is a zoo! a zoo

      אהבתי

  4. בהצלחה עם החיסון. אני התחסנתי בשניים הראשונים ברצון ובשמחה. לגבי השלישי אני קצת מהסס אבל כנראה כשיגיע לקבוצת הגיל שלי אתחסן. ממש לא בא לי לחלות בקורונה ועוד יותר להדביק את אשתי (שבקבוצת סיכון).
    אחריות חברתית?

    יש לי פתרון יותר טוב משלך לעניין החדשות: אני לא צופה בחדשות בטלויזיה בכלל. כן מקשיב לחדשות ברדיו אם אני באוטו בשעה עגולה וקורא כל יום את הכותרות באינטרנט. אם הידיעה נראית מעניינת, נכנס לקרוא את השאר.

    הויה זאת מילה תנ"כית שאת ודאי מכירה אבל המצאת לה פירוש חדש…

    https://mobile.lawforums.co.il/SingleMessage.aspx?MessageID=1305678

    אהבתי

    • הגנה על אשתך נראית לי הרבה יותר מהותית מהמושג המעומעם של 'אחריות חברתית'. אני מקווה שהחיסונים שקיבלת/ם מגינים בינתיים על שניכם.
      הפתרון שלך בעניין החדשות בוודאי עדיף על שלי:)
      בעניין 'הויה' – לא הבנתי איך הקישור קשור. אבל ראה תגובתי בעניין למעלה, לאמפיארטי.

      ותודה

      אהבתי

  5. קבעתי תור ויתכן שאקדים ואלך לקבל את החיסון.
    הפעם זה בהחלט בשביל להגן על הסובבים אותי, כיוון שחוסנתי פעמיים ואינני יודעת אם זה מנע הידבקות, או הסגר הכמעט מוחלט שכפיתי על עצמי.
    לא צופה בחדשות בשום ערוץ, בוחרת לצפות בסדרה, גם ככה אני מקבלת מ N12 עידכונים למרות שלא התחברתי אליהם. לא יודעת איך הם הגיעו אלי. "לחדשות" יש דרכים מגוונות להגיע לאוזנינו אבל כשזה מגיע ממקור שני ובעיתוי מאוחר יותר, הן פחות מאיימות.
    התקפי חרדה כל כך לא נדירים בימינו, אני מוצאת את עצמי לא אחת מגלה את גישושיו להגיע אלי, למרות שאני נוטלת כדורים.
    נשימות עמוקות ומודעות שאנו יכולים לשלוט בחרדה בהחלט מסוגלים לסייע.

    אהבתי

    • צודקת בעניין החדשות שמגיעות באיחור. אין מה להפסיד כאן. בשורות רעות דרכן להגיע, גם אם יתמהמהו.
      בעניין הנשימות – לגמרי. הצרה היא שיש מצבים שבהם קשה מאוד לשלוט עליהן. פעם הסבירו לי שצריך לתרגל את זה – ולא לתרגל בשעת צרה, אלא דווקא כשהכול בסדר.

      אהבתי

  6. משהו לגבי סגרים:
    1. המציאות הוכיחה, שאנחנו כמדינה, כציבור, יכולים לשרוד סגר. המציאות בעולם הוכיחה, שאפשר להטיל סגרים ארוכים יותר וקשים יותר מאשר חווינו בארץ. לכן, אני קצת לא קונה את המשפט "אי אפשר להמשיך עם סגרים לנצח". הנצח עדיין רחוק – ובהחלט ניתן להטיל סגרים נוספים עד שהוא יגיע.
    2. מעניין לעקוב אחרי ההתבטאויות: אחרי שנפתול היקר טען פעם ש"סגר הוא כישלון", אפשר להריח את ריחו החמוץ של הכישלון באוויר. שני הפוליטיקאים המנוסים והממולחים – ליברמן ולפיד – נעדרים בכוונה מ"קבינט הקורונה". בראיון, כשלחצו את ליברמן לקיר, הוא אמר ש"צריך לעשות מה שהמומחים יגידו" ושהוא לא מומחה ברפואה. לפיד, הנעדר, טען שזה "לא בתחום עיסוקו". שניהם מעדיפים שהכישלון ידבק בעיקר בבנט.
    בנט, בתגובה, טען שהם "מתואמים איתו לגמרי", או משהו בסגנון.
    נפתול גילה, כמו רבים אחרים, ש"מה שרואים מכאן – לא רואים משם". גילה גם, שאין דומה כתיבת ספר על מגיפה – למלחמה במגיפה בפועל. הוא גם לומד, שעדיף היה לדבר פחות, כי התקשורת שולפת מהארכיון את כל התבטאויותיו המוקדמות – ומראה כיצד הוא פועל בניגוד למה שהוא אמר והבטיח.
    לפיד וליברמן רואים קדימה, הם רואים כיצד בבחירות הבאות – תהיינה מתי שתהיינה – בנט יהיה יריב פוליטי שלהם. הם רוצים להיות טפלון, לא להניח לכישלונות של בנט לדבוק בהם.
    3. ה"חאפ-לאפ" הוא המהות של מדינת ישראל כיום. ההיפך מ"סוף מעשה במחשבה תחילה".
    ככה אנחנו נראים: מעט אנשים עם מסיכות על הפנים – וכל השאר. אנשים בלי מסיכות כלל, אנשים עם מסיכות רק על הסנטר, אנשים עם מסיכות רק על הפה כשאף חופשי, ואנשים במעבר בין שלל האפשרויות.
    ככה גם נראית ההנהגה. במאמץ להימנע מהגבלות על האוכלוסיה – בנט ייאלץ לנקוט בהגבלה הכי קשה, סגר. מנהיגים שמנסים למצוא חן בעיני הציבור ולרָצות אותו הם לא מנהיגים אמיתיים. בנט זוכה לחוסר פופולאריות מימין ומשמאל. עם שישה מנדטים מתוך 120 – אין לו גב ציבורי. הוא רוצה לצאת טוב בעיני הציבור – רק ש"הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". הוא צריך היה לנקוט בפעולות הכרחיות ובלתי פופולאריות – ולא להסתמך על נס. כן, כדברייך, ההנהגה אכן אובדת עצות.

    אהבתי

    • אני לא יודעת על מדינות עם סגרים ארוכים יותר. בפירוש טענו בנוגע לישראל שהיא שיאנית בהקשר הזה, אולי זה לא נכון. בווהאן היה סגר של 77 ימים, כמדומני. אנחנו השגנו אותם (במצטבר). ניו זילנד ואוסטרליה עושות בהקשר הזה דברים משוגעים (לדעתי), אבל לפחות באוסטרליה זה לא בכל המדינה, והם מודיעים מראש לכמה זמן (וכנראה עומדים בזה). ממה שהבנתי, גם לאזרחים שלהן נמאס מזה לגמרי, אני לא יודעת באיזו מידה הם ימשיכו לשתף פעולה. בישראל, אחרי כל הטררם של שני החיסונים הראשונים, לא נתפס בעיניי שהם חוזרים שוב ללופ של הסגר. לדעתי זו גם הסיבה שלא משתפים עם זה פעולה.

      אכן כדאי שפוליטיקאים ילמדו לדבר פחות. הם לומדים לאט ומעט, ושוכחים את תלמודם חדשות לבקרים, ואז הכול מתחיל מהתחלה.

      מבחינתי, אחרי איך שבנט דיבר (גם היום) על לא-מתחסנים, הוא גמר את הקריירה שלו. אבל זה כנראה רק אני.

      אהבתי

  7. שלחו אותי למרפאה במרחק 4 קמ' מהבית, כי בקשתי בגבעתיים.
    באתי-לא חיכיתי-חוסנתי בפעם השלישית.
    לי לפחות
    שום תופעות לוואי משום סוג.

    אהבתי

  8. בהצלחה עם החיסון. מבינה לגמרי את החשש וההסתייגות, גם אני מרגישה כך. אבל הרגשתי כך גם לגבי החיסונים הראשונים, ובסוף עשיתי אותם די מהר… נחיה ונראה, זה הרי עדיין לא בשכבת הגיל שלי. ההורים שלי כבר התחסנו בחיסון השלישי, הופתעתי מהמהירות. זה היה כבר לפני כמה ימים, ושניהם בסדר גמור מבחינת תופעות הלוואי. הייתי מעדיפה שיהיה כבר חיסון נגד הדלתא… אבל מבינה שזה ייקח עוד זמן.
    כ"כ מבינה את התסכול ממהדורות החדשות! את ערוץ 12 אני כבר מזמן לא רואה, ועברתי למהדורה של ערוץ 13. מעדיפה את האנשים שם. אבל לאחרונה אני מרגישה שגם שם כבר נהיה לי בלתי נסבל. סגנון החדשות בתקשורת הפך למנת יתר קטלנית מסם לא איכותי שנלעס שוב ושוב… למשל, מהדורת שישי עם איילה חסון – זה לא חדשות אלא כמה חבר'ה נפגשים ומשמיעים בקול חזק את דעתם על המצב, תוך כדי קישקושיאדה וכניסה האחד לדברי השני, עד שאי אפשר כבר לסבול את זה וזה יוצא מכל החורים. ובאמת אתמול צפיתי לראשונה בחדשות כאן 11, וזה באמת קצת יותר שפוי. אבל החדשות באופן כללי מייגעות, ובסופו של דבר אני מעדיפה להסתכל מדי פעם בכותרות ב-ynet כדי להתעדכן אם העולם עדיין עומד על תלוֹ ואם צריך לשלוף את מסכות האב"כ מהמדף העליון בארון… 🙂
    נקווה לבשורות טובות.
    ואהבתי את "הויה". אימצתי 🙂

    אהבתי

    • בערוץ 13 מופיע כמדומני נדב אייל, ואין לי סבלנות לאופן שבו הוא הפך את עצמו למומחה קורונה: הוא מאוד כועס כשמשרד הבריאות לא מקבל את ההמלצות שלו. אני לא מצליחה להבין עיתונאים שמשוכנעים שהדעות (הלא ממש מלומדות) שלהם הן מה שאמור להניע את גלגלי היקום. זה הולך בד בבד עם השימוש ב'אני המלכותי', בנוסח 'אנו מלכת אנגליה': 'כבר בשנה שעברה המלצנו על ….', 'אנחנו עדיין לא מבינים למה הווירוס מתנהג…' וכך הלאה. אפשר להתפוצץ. בקיצור, השומר נפשו ירחק.
      ותודה:)

      אהבתי

  9. הקטע של התחסנות למען הזולת, זה מה שכל מי שבעד לכפות חיסונים על כל האוכלוסיה כולל מתנגדי החיסונים רוקדים עליו. כי זה בסדר לבטל את זכויות האדם שלך לטובת הזולת. לא משנה אם יהיו לך תופעות לוואי מזה, שתהפכי לנכה מזה או שבמקרה הגרוע באמת תסיימי את חייך בגלל זה.
    לו לממשלה הנוכחית היה שכל היו פותחים את ההסכמים שקיבלו חיסיון ל30 שנה, ומוסרים את ההסכמים בלי החלק המושחר ונותנים לאנשים לראות מה באמת היה שם. זה מה שרוב מי שאני מכירה שמתנגד לחיסונים האלה רוצה…

    אהבתי

    • אני תמיד חשבתי שחיסון הוא למען המתחסן, ושטובת הזולת היא לפעמים בונוס נלווה ואף משמח. פתאום התהפכו היוצרות.

      אהבתי

סגור לתגובות.