נו, מה לי ולגשר וולטה.
בשיעור ציור היום (אצל איריסיה) נתקלתי בספר הילדים סלינה שלי מאת ימימה שרון (עם ציורים של אילה גורדון). אני הכרתי אותו היטב מימי ילדותי. אימא שלי קנתה לי אותו כשהייתי אולי בת שמונה, ואהבתי אותו אהבת נפש. מסופר בו על הילדה הישראלית יסמין שחיה באפריקה (נדמה לי שבגאנה) ומתיידדת עם הילדה האפריקאית סלינה. ויש בו גם שני שירים על ציפורים, עם תווים, ואני זוכרת את מנגינותיהם עד היום. איזו נוסטלגיה. מחממת לב, עם צביטה קטנה, אבל חזקה.
רשמתי בשיעור, בעיפרון, כמה מן הציורים שמצאתי בספר. בין השאר את הציור של הגשר שעל נהר הוולטה. וכשחזרתי הביתה בדקתי בוויקיפדיה ומצאתי צילום של הגשר, שהיה די דומה. אולי זה באמת אותו הגשר, שהוא כנראה מפורסם למדי.
בימי קורונה האלה אני מתגעגעת כל כך לברוח מכאן (זה לא ממש אופייני לי), שכל העניין עורר בי געגועים אפילו לגשר וולטה (וגם געגועים לילדותי, אבל זה סיפור אחר). אשכרה געגועים לגשר וולטה באפריקה, עד כדי כך.
אבל לא אסע.

גם אני חווה לפעמים געגועים נוסטלגיים למשהו שמעולם לא עשיתי… נפלאות דרכי המוח
אהבתיאהבתי
אכן:) זה מזכיר לי את השיר של אגי משעול על הג'ירפה "שתמיד מציצה מחומת הספארי / בגעגועים ליערות / שמעולם לא ראתה".
אהבתיLiked by 1 person
מרגש
אהבתיאהבתי
הכי מרגש בעיניי זה הצילום מוויקיפדיה (קישרתי אליו בפוסט) של הגשר האמיתי (כנראה), שנראה ממש כפי שצויר בספר. תודה
אהבתיאהבתי
לא הכרתי את ספר הילדים הזה, וזכיתי כאן להצצה לזיכרון ילדות באמת מרגש, וגעגוע – כמו שכבר אמרת כאן לאחרים – למשהו שמעולם לא זכית לראות במציאות. אולי באמת לא תסעי, אבל בעצם הזיכרון ובעצם הרישום של הגשר הזה, ואפילו בחיפוש ברשת ומציאתו של הגשר מאותו ספר ילדות – עשית סוג של מסע. בלב. וזה מאד מאד מרגש.
אהבתיאהבתי
נכון, גם זה סוג של מסע. אהבתי את הרעיון, תודה:)
אהבתיLiked by 1 person
ממש מקסים.
אהבתיאהבתי
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
לא זוכרת אם קראתי וגם אם כן, וודאי הייתי שוכחת את הגשר או תמונות אחרות בספר, אם ישנן כאלה.
הכי כיף לצייר בקווים נקיים בלי עודף פרטים(דבר שאני לא יודעת לעשות).
אהבתיאהבתי
אני שכחתי את רוב התמונות, אבל ברגע שראיתי את הספר הכול חזר אליי.
אני בעיקר משרבטת. לא מצליחה להשיג הרבה יותר מזה.
אהבתיאהבתי
לספרי ילדות שהקסימו יש כוח מיוחד.
שמחה שאצלך ההשראה מתמשכת עד היום.
אהבתיאהבתי
זה מנפלאות הנוסטלגיה:)
אהבתיאהבתי
חייתי שנים ארוכות בירושלים, ברחוב וולטא עילית.[כיום- בורקינה פאסו] אפילו הייתי בין הילדים שנפנפנו בדגלונים כשגולדה מאיר והשגריר הוולטאי הגיעו לרחובנו לצורך הסרת הלוט מעל שם הרחוב. אמנם שיר המדינה השתנה אבל בירושלים נשאר שמה הישן המנציח את הקולוניאליזם הצרפתי.
אהבתיאהבתי
אני די בורה בגאוגרפיה של אפריקה. בקושי מכירה שמות ארצות ומיקומן. אבל את השם וולטה עילית אפילו אני זוכרת:)
אהבתיLiked by 1 person
עדה, אל תחשבי לרגע שאני בעל ידע כלשהו, למעט הכרות עם ארצות המגרב, שמצריים, אצל היהודים, לא נכללת בהן. 🙂
אהבתיLiked by 1 person