מבחוץ

בתוך הבליל של טרללת וקשקשת שמלווה את ימי קורונה האינסופיים, מפציע איזה פנס קטן: המנכ"ל הנוכחי של משרד הבריאות, נחמן אש. לא שאני יודעת אם הוא פועל נכון או לא – וגם לא יודעת אם בכלל אפשר לדעת: הרי איך אפשר להיות בטוחים במשהו בתוך העלטה הזאת של חוסר ודאות. אבל כשמתקיפים אותו באולפן החדשות מכל הכיוונים (שהרי כתבים ומגישים אינם טועים לעולם, ועל כן יש להם זכות מולדת לתקוף את כל מה שזז) – הוא לא מאבד את שלוותו. לא חשוב כמה יברברו וינופפו ידיים, הוא עונה בקיצור ובשקט. לא נבהל, לא מתרגז, לא מצטדק, לא מטביע את כולם בצונמי של דקלומים, לא מונה את הצלחות העבר הפנומנליות ולא מנבא עתידות. בהתחלה חשבתי שיש לו הבעת פנים נוגה במקצת, עכשיו אני שוברת את ראשי בניסיון להבין אם הוא סתם משועמם, או משועשע, או שניהם. אין לי תשובה ברורה, אבל יש בהופעות שלו משהו מאוד מרגיע.

שנה"ל תשפ"ב החלה. בשיחת מייל בחוג שלי הודעתי, בין היתר, שהחל מהבוקר אני בחוץ. זה נשמע לי מוזר, אבל זה ממש ככה. אני שומעת שכולם חרדים מפני ההורים שיחפפו (שלא לומר ירמו) עם הבדיקות שהם עושים לילדיהם בבית לפני שהם שולחים אותם לבית הספר. בתקשורת עסוקים כל הזמן בשאלה מי ישגיח, מי יאכוף ומי יעניש. הייתי רוצה להמליץ להם להרגיע סופסוף. מגפה היא אירוע חברתי, לא אישי. אין הצלחות של מאה אחוז, יש רק ניסיון להוריד את גובה הלהבות. במקום להתייחס לכולם כאל פושעים בפוטנציה, כדאי לזכור שרוב בני האדם מתנהגים רוב הזמן פחות או יותר באחריות. ואכיפה היא לא מה שישפר תוצאות. את זה אני אומרת מניסיון של הרבה שנים, אפילו שאני בחוץ: שום דבר לא הולך בכוח.

ממתק לסיום:
קראתי באיזה מקום שווטרינרים (אמריקאים?) מדווחים לאחרונה שהם נתקלים בהרבה חתולים שלקו בדיכאון בשל העובדה שבעליהם יושבים בבית כל היום (בגלל מוראות הקורונה) ומעצבנים אותם. כלבים, לעומת זאת, לא מפתחים תסמינים דומים. אני לא יודעת כלום על חתולים, אבל מהכלבים המעטים שאני מכירה (טיפ-טיפה), גם אני מתרשמת שבעלים שנשארים בבית ומנדנדים להם מבוקר עד ערב דווקא תורמים לשגשוגם הנפשי.

מאחלת שנת לימודים מוצלחת, גם לחתולים 🙂

21 מחשבות על “מבחוץ

  1. אני חושבת שבעלי חיים רבים מרגישים את מצב הרוח של בעליהם ומזדהים אתם. מעניין מדוע החתולים נעצבים עם בעליהם ואילו הכלבים מנסים לשפר את מצב רוחם של בעליהם..
    מכיוון שאני כמעט לא צופה בחדשות לאחרונה, לא יצא לי לראות את אש, אבל עכשיו אולי אנסה לראות אותו.

    אהבתי

    • על חתולים אני לא יודעת כלום, פרט לאמונה העממית שהם מפונקים ומרגישים בעלי הבית. אם זה נכון, אולי מפריעה להם התחרות הבלתי פוסקת עם בעלי הבית האמיתיים.

      אהבתי

  2. דבר ראשון: איזה כיף שכתבת!!!!
    ועכשיו….
    מעניין מה שאת אומרת על נחמן אש. כאשר מינו אותו במקום רוני גמזו הרושם הראשוני שהיה לי הוא שנתניהו חיפש יס מן, מעין "בובה" שיעשה כל מה שנתניהו אומר ולא יתנגח ויתנגד ולא יהיה כריזמטי (ופוליטי ואמביציוזי) כמו גמזו. האמת? לא התייחסתי אליו בכלל ברצינות. האמת שהגבתי כלפיו כמו שהגבתי למינוי של מתניהו אנגלמן למבקר המדינה. ודווקא לגבי זה האחרון, עם הדו"ח הפרווה לחלוטין שפרסם עכשיו על התנהלות "הממשלה" בקורונה (הממשלה = נתניהו אבל שמו של ראש הממשלה לא מוזכר כנראה אפילו פעם אחת בכל הדו"ח), כנראה שצדקתי. אבל הסבת את תשומת לבי להתנהלות ולדרך ההתבטאות של אש לאחרונה ואני נוטה להסכים איתך. משב רוח מרענן, בהחלט.
    בנושא שנת הלימודים והבדיקות – לצערי הניסיון מראה שרבים מאד ממש לא מתייחסים ברצינות להנחיות. ברור שהיה נכון יותר להתייחס לכולם כאל אזרחים שומרי חוק, ואז להעניש בצורה רצינית את מי שהתגלה כפורע חוק, כמו שעושים האמריקאים. אבל אצלנו החלק הזה השני לא ממש עובד. נקווה לטוב.
    ה"ממתק" לסיום שלך מאד העציב אותי. למה שהחתולים ייכנסו לדיכאון כי בעליהם בבית? מבאס לגמרי. לשמחתי אצלנו זה ממש לא היה ככה. ככל שאנחנו בבית יותר כך הם (כרגע זו רק היא, אבל יש סיכוי שכאשר נחזור מחו"ל ואם/וכאשר מצבו הבריאותי של T יתייצב ניקח לנו בכל זאת גור נוסף, כדי לארח לה חברה) מבסוטים יותר. וברגע שאמרתי זאת התחלתי לדאוג לדיכאון שהיא תיכנס אליו כשלא נהיה כאן ורק תיכנס אליה ילדה חמודה לאוכל וליטופים פעם ביום………..

    אהבתי

    • כפרויקטור אש באמת לא מאוד הרשים אותי, ומלכתחילה זה תפקיד שקווי המתאר שלו לא הובררו עד הסוף. אבל עכשיו, כמנכ"ל המשרד, הוא מרשים יותר (למרות שבהגדרה, אנשים שקטים מושכים פחות תשומת לב). נראה לי שהוא התרגל ולמד איך מדברים עם תקשורת, והוא פשוט לא מניח להם לגרור אותו לכיוונים ההיסטריים החביבים עליהם. זה שיעור מצוין בשבילם:)

      בנוגע לחתולים, אין לי מושג. האמונה העממית מייחסת להם פינוק ושאיפה לשלוט על הבית, ולפי זה אולי מפריע להם שיש להם שותפים מתחרים לשליטה הזאת. השאלה עד כמה לאמונות עממיות יש תוקף.

      אהבתי

  3. החתולים אנוכיים ומאד מרוכזים בעצמם, בניגוד לכלבים שמגלים אמפתיה גדולה ונאמנות.
    אש בפעמים היחידות שראיתי יודע מה הסנטר שלו ולכן לא מתרגש מכל מיני ניסיונות להוציא ממנו משהו שאין בכוונתו להוציא.

    אהבתי

  4. אהבתי את הממתק המקסים. יש לי כלבה באה בימים בחישוב אורך חיים של כלב. היא מאושרת כשאנחנו בבית.
    לגבי משרד הבריאות, המנכ"ל ושאר ענינים – אני מפציץ בטוויטר בלי סוף .
    אתמול העליתי ב-FB סטטוס בו אני מודיע על אכזבתי מעמיתיי ועמיתותיי שמסרבים להתחסן, וגם מצפים שאממן להם את בדיקות הדו שבויות. הבן יקר לי התקשר ונתן לי הרצאה באורך קילומטר על כמה הוא לא מסכים אתי, וכמה שהוא חושב שהמדינה צריכה לממן בדיקות, כמו שהיא תומכת בנרקומנים.
    כאן אבדתי אותו, אבל אמרתי לו שהוא רשאי לדעתו, ושיהנה אתה. ♥♥
    שנה טובה לך ולבני משפחתך.

    אהבתי

    • מה שאני לא מבינה זה מדוע חלק מן הלא-מתחסנים מסרבים להיבדק בכלל. נניח שהם חושבים שהכול זה שטויות ושקרים (אני מכירה כאלה ) – גם אז: הם רואים שהסובבים אותם פוחדים, אז למה אי אפשר להתחשב , לעטות מסכה וללכת להיבדק רק בשביל להרגיע את הסביבה.

      היה נחמד אם המדינה הייתה מממנת בדיקות לכולם, אבל בטרלול הנוכחי היא עושה כל כך הרבה בדיקות, שאין מצב שהיא תוכל לממן הכול. והרי גם הנוסעים לחו"ל נבדקים על חשבונם.

      אהבתי

  5. גם אני אוהב את התבטאויותיו הפומביות של נחמן אש. יש בי חיבה לדמות המופיעה על המסך, כנראה בגלל השלווה והרוגע שהוא מקרין – אבל מעבר לחוסר ההתלהמות שלו, יש גם הרגשה שהוא דובר אמת (במסגרת מגבלות התפקיד) ואפילו יודע על מה הוא מדבר. בהחלט משב רוח מרענן.

    מה שתפס אותי בפוסט שלך הוא המשפט הבא: "כדאי לזכור שרוב בני האדם מתנהגים רוב הזמן פחות או יותר באחריות. ואכיפה היא לא מה שישפר תוצאות".
    ובכן, אינני מסכים איתך. בשני הסעיפים.

    לטעמי, רוב בני האדם אינם מתנהגים באחריות. כל אחד – ותחומו שלו: אנשים מעשנים, אנשים אוכלים אוכל לא בריא, אנשים משתמשים בסמים, אנשים עובדים קשה מדי ("וורקוהוליק"). אנשים מבזבזים בלי חשבון, מעבר ליכולתם הכלכלית, ונכנסים לחובות. אנשים המשיכו להצביע עבור נתניהו, גם לאחר 12 שנות שלטונו הרצופות. בני אנוש – בניגוד למה שנעים לנו לחשוב – אינם יצורים הגיוניים, רוב הזמן.

    לגבי האכיפה: אכיפה היא בהחלט משהו שמשפר תוצאות. מספיק להיזכר בתקופה שבה רודי ג'וליאני ניקה את ניו-יורק. אם הייתה אכיפה אמיתית על הכבישים – כבישי ישראל היו קצת פחות שדה קרב אלים. אם הייתה אכיפה בנושא הקורונה – התוצאות בהחלט היו משתפרות. אם כל מי שמפר בידוד היה יודע, שאכן יגיעו אליו ושהוא ייענש בחומרה – הוא היה נשאר בבידוד. ממשלה, שבוחרת לעשות צחוק מההנחיות שלה, אם באי מתן דוגמה אישית, אם בזלזול בהנחיות השונות – מקבלת בתמורה עָם שלם שמזלזל בהנחיות. מי שמשאיר את נתב"ג פרוץ, מי שמאפשר, בשיא המגיפה, לקיים טקסי חתונה המוניים של חתונות של "נכדו של האדמו"ר" – מי שזורע רוח קוצר סופה.
    אני סבור, שאפשר לאכוף – ואפשר לשפר תוצאות.

    Liked by 1 person

    • טוב, על זה נראה לי שכבר לא-הסכמנו בעבר. אכיפה במספרים ההיסטריים שהקורונה דורשת היא בעיניי בלתי אפשרית לגמרי (עדיף להפנות את השוטרים למניעת מעשי רצח ואלימות, זה יותר דחוף). אם אתה מתייחס לציבור כל כך גדול כאל פושעים בפונטציה, זה גם היחס שתקבל בתמורה – בעיקר אם התקנות שלך לא הגיוניות (500 מטר! מסכות בבדידות של חוף הים!), וכמובן, כפי שציינת, אם אתה מפר אותן בעצמך.

      אני חוזרת על מה שאמרתי כבר פעמים רבות: אין מאה אחוז של הצלחה בשום תחום. גם בתחום הזה לא יהיו. צריך להתנהל בתבונה ובענווה, ולגייס את הרצון הטוב של אנשים ולא את רצונם הרע. זה משהו שאמור להתחיל הרבה לפני הקורונה, בחינוך, ועוד בגיל הגן. בלוגרית שחיה באנגליה סיפרה לי פעם בתגובה: בשדה תעופה בישראל, השלטים אומרים: 'אסור לעשן כאן'. בשדה תעופה באנגליה אומרים שלטים: 'כאן זה אזור עישון'. כלומר, מראים מה כן, ולא מה לא. ואני מוסיפה: בארצות הברית אומרים: 'תודה שאינכם מעשנים כאן'. בפועל, בכל אחת מהמדינות האלה (וגם במדינות רבות אחרות) יהיה מי שיצפצפו על ההנחיות, ינצלו, יתחמנו ויזלזלו ועוד ועוד. השאלה היא תמיד מה יהיה מספרם. אלה שאלות חינוכיות די מוכרות, והתשובות עליהן די ידועות. בניגוד למה שמקובל לטעון, כוח, ותוספת כוח, הם לא מה שפותר את הבעיה. אבל כשרע לנו, אנחנו בעיקר מרגישים צורך לחפש אשמים ולהעניש אותם, ולא תמיד זוכרים לחשוב אם ואיך זה יכול לעזור בכלל.

      אהבתי

  6. שנה טובה!
    אני ממשיך לא לראות חדשות בטלויזיה אז לא ידעתי כמה אש בסדר. שמח לשמוע.
    רוב בני האדם מתנהגים באחריות אבל יש מיעוט (משמעותי ולרוב רעשני) שממש לא. אני מניח שהדיבורים על האכיפה נועדו להם.
    לדוגמא: בחברה בה אני עובד יש כ-100 עובדים. מאז הקורונה כאשר עובדים מהמשרד ההנחיה היא לעטות מסיכה כשיוצאים מהחדר. מתוך 100 העובדים כ-90 עושים זאת רוב הזמן, כ-10 ממש לא. בחברה כמובן אין אכיפה. אם הייתה, אולי גם ה-10 האלה היו עוטים מסיכה. (באופן לא מפתיע חלקם מתנגדי חיסונים).

    נראה לי שהחתולים שלנו מרוצים מכך שאנחנו בבית, אבל עם חתולים לפעמים קשה לדעת

    אהבתי

    • 90 אחוז נראה לי הצלחה מאוד יפה, לא בטוח שאפשר להגיע ליותר מזה. נראה לי שגם בתחומים אחרים לא ממש מגיעים.
      לי במיוחד קשה לדעת אצל חתולים, כי ממש אין לי ניסיון איתם. אני ניזונה בעיקר מסיפורים של אחרים, רובם היתוליים.
      שנה טובה!

      אהבתי

  7. כבר הרבה לא צפיתי במהדורת החדשות. ראיתי את אש פה ושם ולא שמתי יותר מדי לב למאפיינים שלו, אבל זוכרת שהוא רגוע כזה. פשוט מאסתי מכל הדיונים הלעוסים והקשקשניים באולפן ולא יכולתי יותר.
    אני היחידה שנורא הצחיקה אותה האנקדוטה על חתולים וכלבים? 😄 אני רק חושבת על הפרימדונות האלו החתולים, שצריכים את הספייס שלהם, והנה פתאום הבעלים שלהם מסתובבים להם כל היום בין הרגליים ודורשים "צומי" 🙀😅 ואם הם היו יכולים לדבר הם בטח היו אומרים "בחייאת, שחרר…"

    אהבתי

    • אתה בוודאי צודק בהמלצתך להמעיט בצפייה. אבל זה הרגל רע שלי, שלא לומר התמכרות: כמו הקפה של הבוקר, שממש לא טעים לי, ובכל זאת אני שותה אותו:(

      אהבתי

      • יש לי בעיה עם העניין הזה של "טעם נרכש". אני עדיין בשלב מאד ילדותי, שלא לומר תינוקי: מה שלא טעים לי – לא טעים, וזהו. כמה פשוט.
        הפתעת אותי עם המשפט "כמו הקפה של הבוקר, שממש לא טעים לי, ובכל זאת אני שותה אותו".
        אני לא שותה קפה בבוקר, גם לא תה. שום שתייה חמה. בחורף, אם אני רוצה להתחמם, או אם סתם מתחשק לי, אני יכול לשתות איזושהי שתייה חמה. אבל אני כן אוכל ארוחת בוקר אמיתית. ממש ארוחה, ממש אוכל אמיתי.
        לא טעים לי יין. לא טעימים לי רוב המשקאות החריפים. אז לא. למה אני צריך "להתאמן" לשתות וויסקי?
        מדוע אנשים, כשהם מתחילים לעשן והם משתעלים ודומעים, מלמדים את עצמם לעשן?
        למשל, הצירוף הזה של קפה+סיגריה בארוחת הבוקר, צירוף כה נפוץ, נראה לי תמוה להפליא.
        אני יודע, אני יודע: יש טעמים נרכשים, שלפעמים הם תלויי גיל. נניח, חצילים, אבוקדו, וכו'. מאכלים, שילדים, לפעמים, לא אוהבים. מצד שני, הנכד שלנו, עדיין לא בן שנה, אכל אתמול אבוקדו מעוך, מוגש עד הפה בכפית, ללא לחם – ומאד אהב. ילדים אוהבים, לפעמים, את מה שמרגילים אותם לאהוב.

        אהבתי

        • לא שותה יין ולא מעשנת, אבל אוהבת שתייה חמה בבוקר, גם בקיץ. אני חושבת שההרגל לשתות קפה התחיל אצלי בצבא – גם כדי להישאר ערה במשמרות ממושכות, וגם כי שתינו שם מה שנתנו לנו, לא אנחנו החלטנו אם זה יהיה קפה או תה. הצרה עם קפאין היא שאחרי שמתרגלים, זה חסר כשמנסים להפסיק.

          אהבתי

  8. האמת שלאחרונה ממש לא יצא לי לראות חדשות כך שלא יצא לי לראות את מנכ"ל משרד הבריאות.
    באופן כללי לדעתי התנהגות משרד הבריאות היא בזיונית. הזוי בעיני שאדם כמו ניצן הורוביץ ממרץ שתמיד חרטו על דגלם להיות שומרי הדמוקרטיה, נוקט ותומך בשיטות אנטי דמוקרטיות במשרדו. כמו התו הירוק (שרק השבוע הוא הודה שזה נועד רק כדי לגרום לאנשים להתחסן ואין לזה שום הצדקה רפואית).
    מי שלא רוצה להתחסן לא יתחסן לא משנה תו ירוק או לא.

    יש לי 2 בנות דודות שהן מתנגדות חיסונים או רק של החיסון נגד הקורונה (לא ברור לי מה מהם בדיוק) והן שולחות את הילדים לביה"ס בלי שהן עשו להם בדיקה. ובבתי ספר אין שום בעיה ופשוט מכניסים אותם ללמוד גם ככה.

    דווקא החתולות שלי בסבבה עם זה שאני בבית
    כשהייתי יוצאת לעבודה הן תמיד היו בסטרס.

    אהבתי

    • אני מנסה לא להעביר יותר מדי ביקורת על מה שרשויות הבריאות עושות כאן, כי אני מבינה כמה קשה לנווט בתוך האפלה הזאת של אי ודאות, כשבשום מקום בעולם לא באמת יודעים מה לעשות – וזה קשה שבעתיים כשהאחריות מונחת על כתפיך ובכל מקרה יאשימו אותך.

      ובכל זאת גם אני לא יכולה שלא להתעצבן עליהם, ועל זה שהם לא לומדים מטעויות. ובעיקר על הגישה שלהם, והאמונה שלהם שהכול ילך בכוח, וההתייחסות שלהם לאזרחי המדינה כולם כאל פורעי חוק. כשפונים תמיד (החל מגיל הגן) לרצון הרע של אנשים במקום לרצונם הטוב, זה מה שמקבלים.

      ניצן הורביץ, כמו רבים אחרים, מן הסתם לומד עכשיו שהרבה יותר קל למתוח ביקורת מבחוץ מאשר לפעול מבפנים. תמיד הלנתי על המפלגה שלו שהם מייבבים ומבקרים מבחוץ ואף פעם לא מעורבים בכלום. עכשיו שהם מעורבים, הם מן הסתם רואים כמה זה קשה.

      אהבתי

      • זה מאוד קל להעביר ביקורת מבחוץ
        אבל עכשיו הם ממשיכים את אותו קו של הממשלה הקודמת עם תו ירוק (שבואי,זה יוצר אפליה בין מחוסנים ללא מחוסנים) והם אפילו מודים בזה שכל מטרתו של התו הירוק היא לגרום לאנשים ללכת להתחסן.
        רק השבוע שמעתי (יותר נכון קראתי) שמבטלים את התו הירוק לבריכות ובתי מלון.
        הפעם האחרונה שמרצ היו בממשלה הייתה לדעתי בתקופה של רבין, מאז עברו הרבה מים בנהר. ומה שהייתה אז מרצ היא לא מרצ של היום.
        אבל ההתנהגות של ניצן הורוביץ מראה שבהינתן סיטואציה מסויימת אין לו שום בעיה שחוקי הדמוקרטיה ירמסו, כל עוד זה משרת את האינטרסים שהוא רוצה לשמור עליהם, ולדעתי זו צביעות לשמה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s