מזה עידן ועידנים

מזה עידן ועידנים לא כתבתי. יום הכיפורים עבר, סוכות עבר, שמחת תורה מתקדם בריצה, או-טו-טו כבר אחרי החגים – והנה סוף סוף אני פוקדת את בלוגי הזנוח לאנחות.

למה לא כתבתי? בעיקר כי לא מתחשק לכתוב על ענייני אקטואליה – שאז עדה ק. משתלטת על הכול ומפזרת כל מיני דיבורים נרגזים ועצבניים. שתינו משתגעות לגמרי מהדיבורים האינסופיים בעניין מחוסנים, ובעיקר בעניין לא מחוסנים. וזה למרות ששתינו התחסנו כדבעי ונלך אפילו להתחסן שוב אם יצוו עלינו. הביטחון שלנו בחיסונים קצת התערער בעקבות הגל הרביעי, אבל אנחנו אזרחיות מאוד ממושמעות, שלא לומר פחדניות, ועושות מה שאומרים לנו שצריך.

אבל הדיבורים האינסופיים על זה משגעים אותנו, ועדה ק. פשוט לא מסוגלת לסתום את הפה כשזה מתחיל. כמו למשל הוויכוחים עכשיו על מכונות האקמו. הדיבורים האלה נשמעים כמעט כמו 'לכולם מחלקים סוכריות ורק לנו לא יישאר'. כאילו, מה עובר על אנשים? זה לא ברור שנותנים את הטיפול הנדיר (ובלי לשאול יותר מדי שאלות) למי שמצבו קשה יותר ויש לו יותר סיכוי לשרוד אותו? הרי בינינו, לא מדובר בטיול בפארק. וראש הממשלה שלא מתבייש לומר שהוא רוצה שהורים לילדים מחוסנים יריבו עם הורים לילדים שלא התחסנו. שזה פשוט ניצול בוטה של לחץ חברתי, שהנהגה אחראית הייתה צריכה לשאוף לנטרל אותו. את זה בדיוק ניסתה שאשא-ביטון למנוע כשהתנגדה לחיסונים בבתי הספר. כשנתניהו אמר דברים כאלה עלינו על בריקדות (אפילו אני צפרתי מתחת לגשרים), ואילו עכשיו זה מתקבל בשלוות נפש. והעיסוק הבלתי פוסק בחולים הלא מחוסנים, והדיבורים האיומים – וזה לא רק עניין של דיבורים ונימוסים, זו דרך מחשבה. מבהילה ביותר, מונהגת מלמעלה ומולהטת על ידי תקשורת היסטרית.

לא משנה. אמרתי שאני לא רוצה לתת לעדה ק. להשתלט, והנה היא השתלטה בכל זאת. זה מה שקורה בדרך כלל להחלטותיי היפות.

אז איפה הייתי ומה עשיתי. בסופ"ש האחרון היינו בירושלים. גרנו בבית ההארחה החמוד של הכנסייה הסקוטית, טיילנו פה ושם, ראינו הצגה בחאן, וככה. עם תווים ירוקים ומסכות וכל השפיל. עשינו דברים שלא עשיתי כבר כמעט שנתיים. הרגשתי מאוד הרפתקנית. וגם התבשמנו מהשקט הבלתי נתפס ברחובות הירושלמיים בסוף השבוע. אמרתי לראש המשפחה, אצלנו זה ככה רק ביום כיפור, והוא ענה לא, אפילו אז לא, כי האופניים. מה שנכון.

בגן הבוטני התוודעתי לראשונה אל פרחי הלוטוס. עכשיו זו לא העונה שלהם, ומה שנשאר מרובם זה מין שאריות יבשות שנראות כמו עוגיות אצבעון (מסאיקס), עם החורים. אבל פה ושם נשארו גם כמה לוטוסים גדולים, ורודים, והתברר לי להפתעתי שהם בכלל שייכים למשפחה של חבצלות המים (הנימפאות). כלומר, אם הבנתי נכון. והם צומחים בתוך אגם, והעלים הירוקים שלהם כל כך ענקיים, והרוח נושבת בתוכם ומסיעה אותם כמו מרבד גלי יפהפה. כמעט כמו הרוח בערבי הנחל, למרות שאין דמיון.

סמוך ליציאה מן הגן הבוטני הייתה תערוכת צילומים קטנה של פרחי בר, ונתקעתי שם מול צילום של שתי רקפות שאחת מהן פורחת איכשהו הפוך, כלומר הסנטר הסגול שלה כלפי מעלה והעלים הוורודים כלפי מטה, כמו שיער גולש, ולכן היא נראית כמי שמרימה את פניה להתנשק ואכן מתנשקת עם הרקפת שמעליה. תמיד חשבתי שהן אנושיות – ענוגות אבל עקשניות, אמיצות באופן יוצא דופן, ממתיקות סוד עם החברות שלהן במושבה, וכל זה. עכשיו התברר שהן גם מתנשקות.

שכחתי את שם הצלם, וניסיתי לחפש את הצילום בגוגל ולא מצאתי, אבל זה היה מקסים ביותר.

29 מחשבות על “מזה עידן ועידנים

  1. אני מרגישה כמי שעוד מעט יהיה מודר מכל מקום. ביום ראשון הקרוב נגמר התו הירוק שלי, ומכיון שאין בכוונתי להחמיר עוד יותר את מצב הלב שלי, שהוא כבר על הפנים, אז אין חיסון שלישי ואין תו ירוק, ואין בתי מלון, ואין מסעדות, ואין אפילו כניסה לקבוצת הטלוויזיה שלי שיושבת בבית אריאלה. זהו נגמרו החיים? ככה זה נראה.

    אהבתי

    • מניעת תו ירוק ממי שהתחסנו בשני חיסונים היא דבר נורא בעיניי. אני לא מבינה איך זה חוקי, כשברוב העולם לא מחסנים עדיין בכלל בחיסון שלישי. בזמנו אמרו שיגישו בג"ץ בעניין, בינתיים אני לא יודעת איפה זה עומד.
      פתרון ביניים בשבילך יכול להיות הצגת בדיקה שלילית. לפחות זה עוד מתאפשר, אם הבנתי נכון. זה טרטור, אבל כשמדובר במשהו שאת מאוד רוצה, זה כדאי.
      ולטווח הארוך יותר, כדאי לברר מה הפתרון לאנשים שכמוך אינם *יכולים* להתחסן. זה נראה לי כבר עניין ביורוקרטי יותר מרפואי, אבל למרבה הצער על הביורוקרטיה הישראלית בכלל ושל משרד הבריאות בפרט אני לא סומכת.
      בקיצור, צרה צרורה.

      אהבתי

      • רופא המשפחה אמר שיתן לי מכתב אישור שאינני יכולה להתחסן בחיסון השלישי. עדיין קיים הטרטור להבדק. וכנראה שאכן, אעשה זאת רק למשהו חשוב ביותר..
        דרך אגב, רופא המשפחה עדיין לא נתן את המכתב כי הוא קיווה שאולי הקרדיולוג יעשה את זה במקומו, הוא גם אמר שלדעתו אני יכולה להתחסן את החיסון השלישי כי ממילא הלב שלי כבר חולה, אז מה זה משנה…. אמרתי לו שיש סיכון שהלב יחלה יותר ולכן הוא הסכים למכתב, אבל מאד ישמח אם מישהו אחר יתן את המכתב ולא הוא. (אנחה)…

        אהבתי

        • בינתיים מסתמן שהם יורדים מחלק מן ההגבלות – למשל במסעדות בחוץ לא צריך תו ירוק, ויש עוד דברים שכדאי לברר, כולל ענייני בריכות שחייה, נדמה לי – כך שאני מקווה שלא יקשו עלייך יותר מדי.
          גם שמעתי שהם חושבים על איזו ועדה שתטפל בפתרון עבור מי שלא יוכלו להתחסן. אולי בכל זאת יש תקווה, רק שזה לוקח זמן ומצריך הרבה סבלנות.

          אהבתי

    • אחד הטיעונים נגד נתניהו היה שהוא הסית ציבורים אלה נגד אלה, גם בלי קשר לקורונה. למשל התייחס למצביעים הערבים כאל סכנה, קרא לשמאלנים 'חמוצים' והאשים את המפגינים נגדו בהפצת מחלות, לא פחות. בנט מתייחס כך אל מי שלא התחסנו. במובנים מסוימים הוא אומר דברים שאפילו נתניהו לא העז לומר.

      הגן הבוטני אכן מאוד יפה, ואפשר ללמוד בו הרבה. לאחרונה יש שם גם מיצג של מציאות רבודה, נדמה לי שכך הם קוראים לזה – משהו שעובד עם סמרטפונים וטאבלטים (בחיק הטבע), ומבחינתי זה בלבול מוח מיותר (אבל ילדים מאוד מתלהבים מזה). לי מספיק לראות את הצמחים כמות שהם:)

      Liked by 1 person

  2. בשנה שעברה נכנסתי לאתר של חברה שמשווקת פקעות ובצלי פרחים וגיליתי שהמחירים גבוהים, שאין הנחות – ואי אפשר לקבל מהם קוד של קופון הנחה. חשבתי לעצמי, שעם חלוף הזמן החברה תתרצה ותהיה נחמדה יותר – ולא הזמנתי. להפתעתי, התברר שעם הזמן קרה תהליך הפוך: המחירים לא ירדו – אבל זנים מסוימים זכו בכיתוב "אזל המלאי".
    מיהרתי להזמין…

    הפנמתי את הלקח של שנה שעברה – והשנה הזדרזתי להזמין.
    את הפקעות רצוי לשתול רק לאחר שיש התקררות ממשית במזג האוויר. אבל על חלק מהפקעות שהזמנתי היה רשום "לשתול מיד כשמקבלים את הפקעות". בעיה, שכן מזג האוויר טרם התקרר.
    בסופו של דבר אישתי שתלה את הפקעות שהומלץ לשתול באופן מיידי. האחרות ממתינות – כמונו – לאותה התקררות מובטחת של מזג האוויר.
    ויש אפילו פקעות שנשלחו לָגלות בסיביר, כלומר למגירת הירקות במקרר, לכארבעה שבועות, כמצוות חכמי מגדלי הפקעות.

    ואיך כל זה קשור לפוסט שלך? אה, טוב ששאלת.
    בין הפקעות שממתינות לתורָן להישתל, יש גם פקעות של רקפות. דווקא אלה לא ניקנו, אלא נעקרו מגינת נוי של בית פרטי והובאו כשי ע"י חברה של אישתי. נראה מה יצא מהן. למרבה הצער, הניסיון שלנו מלמד, שפקעות של רקפות לא היו, עד היום, הצלחה גדולה.

    פוליטיקה:
    באמת שאינני מתלהב מנפתלי בנט.
    לא מהתנהלותו בנושא הקורונה, לא מהלחץ שהוא לוחץ את כולנו בנושא החיסונים – ולא מהעובדה שהוא הצליח לסחוט ראשות ממשלה עם שישה מנדטים בלבד.
    מצד שני, ברגע שאני נזכר, שנתניהו כבר לא ראש ממשלה – מיד אני משתוקק לחבק ולנשק את מר בנט.
    בנט אחראי כיום על שינוי תודעתי חשוב ביותר: הוא מראה שמישהו אחר, שאינו נתניהו, יכול להיות ראש ממשלה – והשמיים לא נפלו והמדינה לא קרסה. כל איזכור שלו בחדשות, שמתחיל במילים "ראש הממשלה נפתלי בנט" ממלא אותי שמחה. כל תמונה של בנט – יושב עם ביידן, או נואם באו"ם – מראה שאכן יש למדינת ישראל ראש ממשלה אחר. שזה אפשרי. ואפשר גם לנוח מהטירלול, שמשפחת נתניהו כולה סחפה אליו את כל המדינה. אנחנו לא שומעים על מעללי הפושעת הפלילית המורשעת (לפי הודאתה) – וגם לא קוראים את הגיגיו של רועה הזונות הצעיר. שלא לדבר, שאיננו נידונים לשמוע כל כמה ימים "הודעה דרמטית של ראש הממשלה", בשידור חי, בשמונה בערב. תענוג.

    אהבתי

    • יש עוד קשר בין הגננוּת שלך לפוסט שלי: בגן הבוטני יש חממה נהדרת שמוצגים בה בין היתר כל מיני צמחי בית. למשל פילודנדרון, בגוניה ושרך, שבשל התנאים האופטימליים מצמיחים עלים בגודל חסר תקדים ממש. ויש שם גם הרבה סחלבים! מכל מיני סוגים. אני בטוחה שזה היה מוצא חן בעיניך.

      בנט רחוק מלהיות כוס התה שלי, וההתנהגות שלו בנוגע לחיסונים היא לטעמי מתחת לכל ביקורת – אבל מעבר לזה אני מסכימה איתך שהפוליטיקה הישראלית נמצאת עכשיו, לפחות למראית עין, בפאזה יחסית רגועה. לא יודעת כמה זמן זה יימשך, אבל אפשר לנסות ליהנות מזה בינתיים.

      אהבתי

  3. איזה כיף שכתבת. עם או בלי עדה ק. אני תמיד מאושרת לגלות הודעה שיש פוסט חדש שלך.
    אני מבינה את ההסתייגות שלך מכל נושא העיסוק במחוסנים כן/לא, תו ירוק רק למתחסנים בשלישית וכו – וגם את הכעס שלך על בנט שלא עומד במילתו ובעצם עוסק גם הוא בהסתה בכל הקשור לחיסונים וחבל, כי באמת מכל שאר הבחינות מרגיש שסוף סוף יש ממשלה שפויה שפועלת ומתפקדת ומורידה את גובה הלהבות. או שבעצם אין לי מושג על מה אני מדברת כי אני בחו"ל ודי מנותקת.
    הדבר היחידי שאני יכולה לומר הוא שנראה לי שנגיף הדלתה גרם לגל הרביעי כנראה כי רובנו איבדנו כבר את הנוגדים שהחיסון נתן לנו, ושהחיסון השלישי די מוכיח את עצמו. למרות תחילת הלימודים ולמרות ארוחות החג המצב לא החמיר כפי שחששו שהוא יחמיר.
    בדיוק בוושינגטון בדרך לשדה התעופה נסענו עם נהג אובר פיליפיני שכאשר גילה שאנחנו מישראל תהה איך ייתכן שמצב התחלואה אצלנו גרוע כל כך למרות רמת החיסון הגבוהה שלנו. איך ייתכן באמת?
    החופשה בירושלים נשמעת נהדרת, שמחה שעשיתם זאת. והביקור בגן הבוטני נשמע מוצלח במיוחד. ואיזו מתנה זו הצילום של הרקפות המתנשקות…………

    אהבתי

    • בעניין בנט אני רק יכולה להוסיף שהנאום שלו באו"ם, למרות שהיה פחות מביך מהגימיקים של נתניהו, בכל זאת הכיל חלקים שמזכירים אותו יותר מדי – כולל ההתנגחות המיותרת שלו באנשי משרד הבריאות (למה זה צריך לעניין את העצרת המרכזית – נשגב מבינתי).

      בעניין החיסון השלישי וכו' אני לא יודעת, בינתיים על פניו זה לא נראה הצלחה מסחררת, אבל אולי אני טועה. יכול להיות שיש כאן פקטורים שעדיין אינם ברורים או לא נלקחים בחשבון. יעבור עוד זמן עד שכל העניין הזה יתברר.

      ותודה. חשבתי עלייך כששקלתי איך לדווח על הטיול, כי אני רגילה לקרוא את הדיווחים המאלפים שלך. אבל כהרגלי, התעצלתי לפרט 🙂

      Liked by 1 person

    • נכון, יש שם גם תערוכה כזאת שמשתלבת בתוך המוצגים בטבע. בכניסה ממליצים להוריד לסמרטפון איזו אפליקציה, אבל זה לא תמיד מצליח (אני לא הצלחתי). בהמשך, בכל מיני נקודות במסלול, יש שילוט וצוות מדריכים שמבהירים על מה כדאי להתבונן בסמרטפון תוך כדי צפייה בטבע. הם גם מציעים טאבלטים למי שלא מסתדר עם הסמרטפון. הצרה היא שהשמש מפריעה לראות את זה במסכים, ואני הרמתי ידיים מהר מאוד. זה מספיק יפה גם בלי זה. אבל הילדים שראיתי שם מאוד נהנו.

      אהבתי

  4. הביקור בירושלים נשמע מוצלח ומהנה. אני כ"כ אוהבת את השקט הזה של ירושלים, תחושת הקדושה… ירושלים של מעלה… כך לפחות אני מרגישה. אבל המון שנים לא הייתי שם, ובטח השתנתה…
    הגן הבוטני נשמע מקסים, כמו גם גולת הכותרת של הרקפות החינניות. אני גם אוהבת מאוד רקפות. כל כך יפות ועדינות.

    אהבתי

  5. מסתבר שגם קנקן א' וקנקן ב' אינם יכולים להתאפק כאשר מדברים על קונספירציות. וכשהם ראו את המשפט – "העיסוק הבלתי פוסק בחולים הלא מחוסנים, והדיבורים האיומים – וזה לא רק עניין של דיבורים ונימוסים, זו דרך מחשבה. מבהילה ביותר, מונהגת מלמעלה ומולהטת על ידי תקשורת היסטרית" – קנקן א' וקנקן ב' חשבו האם "מונהגת מלמעלה" אינו בעצם מו סוג של מחשבות קונספירטיביות בפני עצמו?
    וכי צמרת משרד הבריאות ופאנל של 33 מומחים חיצוניים שמצביעים על המלצות מדיניות רפואית, שמטרתן לעצור את המגפה ככל האפשר – האם כולם רובוטים המונהגים מלמעלה? והאם כל אמצעי התקשורת למיניהם הם ה"פראבדה" של השלטון?
    אך את צודקת בדבר אחד ובכיוון ההפוך דווקא – שבנט אינו מוכן לקבל את ההמלצות של המומחים, שהן בעצם חמורות הרבה יותר ממה שהוא מאמץ (ואפילו משמיץ אותם, את אנשי המקצוע, בעת ביקורו בארה"ב באו"ם).

    כאחד שנחשף שנים לא מועטות לצוותים במוסדות הרפואיים, קרי בתי חולים (כולל עבודה מעשית במשך 4 שנים במחלקה פנימית בבית חולים כסטודנט), הרשי לי גם להתייחס למשפט המנטרה שמשמיעים לך רופאים באמצעי התקשורת. ובהתאם לזה הינך שואלת את השאלה" "זה לא ברור שנותנים את הטיפול הנדיר (ובלי לשאול יותר מדי שאלות) למי שמצבו קשה יותר ויש לו יותר סיכוי לשרוד אותו"?
    ובכן זה ממש לא ברור, כי על פי קביעה זו יש לנתק אלמוני ממכשיר האקמו ולדון אותו למוות לאחר יום, יומיים, שלושה… כי הגיע פתאום פלוני עם "סיכוי" גדול יותר לחיות, ואחרי יום או יומיים יפנו את מקומו וידונו אותו למיתה מוקדמת לטובת אחר שאולי יש לו סיכוי טוב יותר…? והאם לדעתך אלמוני יקבל את "הטיפול הנדיר" לפני חבר כנסת, שר, או פרסונל כלשהו, שהסיכויים של האחרונים לשרוד פחותים? צר לי לאכזב אותך, המציאות האפרורית והמציאות האוטופית רחוקות מלהיות זהות, אפילו לא מתקרבות להיות דומות. אפילו לא ברמה של מי זוכים למיטה בחדר ומי זוכים למיטה במסדרון או בחניון.

    אני משוכנע שאלו היושבים בבית ואינם מכירים באמת את הקושי הפיזי והנפשי שעוברים במציאות הצוותים הרפואיים (שהם בני אדם בשר ודם עם רגשות ותשושים מאוד בלשון המעטה) – לעולם אינם יכולים להבין (ואפילו לא לדמיין) את ההבדל בין תאוריות אציליות ו"ערכים", לבין המציאות כפי שהיא באמת. המציאות שבה, למשל בגל הראשון, עשרות אלפי בני אדם בכל אחת מהמדינות (ארה"ב, איטליה, צרפת, בריטניה… ואני אפילו לא מדבר על מדינות עולם שלישי כמו הודו), ואשר יכלו להמשיך לחיות – נותקו או שלא חוברו למכשירי הנשמה, כי לא היו מספיק לכולם. ובכך בעצם דנו אותם למוות בטוח. באיטליה אפילו רבים לא נקברו בארונות קבורה, כי לא היה ניתן לעמוד בקצב ייצורם. ומה היו הקריטריונים למי יזכה לארון קבורה ומי לא? כל הקודם זוכה? או כל הפרוטקציוניסט זוכה? או כל בעל המאה זוכה? ואולי למי שיש הסיכוי טוב ביותר למות בכבוד? חומר למחשבה על משמעות עקרונות אוטופיים אלטרואיסטיים "מוסריים", היכן שהמוסריות של אלו שיכולים היו לעזור לעצמם ולשמור על אחרים, ואשר לא עשו זאת במודע – אינה קיימת ואפילו יש המגינים עליהם בהצדקתם ובצדיקותם (עד שזה מגיע חלילה אליהם או אל קרוביהם האהובים).

    לעומת זאת תאור הסופ"ש שלכם בירושלים ובגן הבוטני הרבה יותר מלבב ואני ממש שמח שהתו הירוק איפשר לכם הנאה בתיאטרון החאן. לא חושב שהיית מעזה אלמלא היה נשמר שם התו הירוק, ואולי אני טועה?

    ולסיום אבקש את סליחתך על כך שגם קנקן א' וגם קנקן ב' לא יכלו להתאפק. הם לא פחות עקביים ועצבניים מאשר עדה ועדה ק. 🙂

    אהבתי

    • כפי שכתבתי הרבה פעמים בבלוג הזה, אני לא חסידה של תאוריות קונספירציה ולא נוטה להאמין להן. כשאני מדברת על עיסוק 'מונהג מלמעלה ומולהט על ידי התקשורת' אני מתכוונת להנהגה שמרגישה שהדרך היחידה שנותרה לה היא החיסון השלישי, והיא מפמפמת את זה עד בלי די (כולל, למרבה הבושה, מעל בימת העצרת הכללית), והתקשורת בתורה מרימה את הלפיד ומעבירה אותו הלאה, משום שהיסטריה זה החומר שהכי אהוב עליה. אני מניחה שלבנט נוח מאוד כרגע שזה מה שהתקשורת עושה, אבל לא ממש מאמינה שהוא מוריד לה הוראה לעשות זאת.

      אני לא עבדתי מעולם במערכת הבריאות, אבל הכרתי אותה כך ואחרת מן הצד של 'הלקוח', ואני מודעת לחלוטין לתנאים הקשים בבתי החולים – עוד לפני הקורונה – שבהם צוותים עובדים בתת תקנים, עם ציוד חסר, בשעות בלתי אפשריות, ומובן מאליו שהם תכופות נופלים מהרגליים מעייפות ומתסכול. לרוע המזל, הציבור הוא לא מי שיכול לפתור את הבעיה הזאת – זה התפקיד של משרד האוצר, ולמרבה הצער נדמה שמדיניות הממשלה (במשך שנים) היא להחזיק את מערכת הבריאות 'על הסף', בתקווה שאם תקרה קטסטרופה, 'נאלתר איכשהו'. אז מסתבר שהקטסטרופה כבר כאן, ואילתורים הם נחמדים מאוד לשבוע-שבועיים, אבל לא לשנה-שנתיים. ליבי ליבי לצוותים הרפואיים, ותמיד השתדלתי לא להתרגז עליהם אפילו כשנהגו בחוסר חמלה (וכן, זה קורה להם לפעמים, וקרה גם לפני הקורונה), כי אני יודעת תחת אילו אילוצים הם עובדים. אבל קצרה ידי מלהושיע.

      >>

      Liked by 1 person

    • המשך:
      ההאשמה בנוגע ל'עקרונות אוטופיים אלטרואיסטיים מוסריים' מזכירה לי את ההאשמה שמאשימים בדרך כלל את השמאלנים. אומרים להם שהם יפי נפש. אז כן, תכופות יש התנגשות בין המוסר לבין המציאות, ולפעמים אין ברירה אלא לנווט ביניהם. אני חושבת שחשוב שיישמע גם קול המוסר, כי בלעדיו, כל הבלמים נשחקים. על כן למשל אני שמחה שיש 'שבועת רופא'. אני מבינה שבמציאות אי אפשר תמיד להקפיד עליה במלואה, אבל שמחה שלפחות מנסים. וחושבת שצריך להיזהר עד מאוד מאיבוד הבלמים. לפי מחול השדים שמתרחש עכשיו בתקשורת וברשתות ומצוטט על ידי חלקים רחבים בציבור – אנחנו לא רחוקים מלאבד אותם.

      ואשר לתו הירוק: אני לא יכולה לומר שאני מרגישה שהוא מגן עליי. בכלל, מאז פרוץ הגל הרביעי, אני לא מרגישה מוגנת. האמון שלי אבד. גם מחוסנים יכולים להידבק ולהדביק, וגם מי שהתחסנו כמוני בשלושה חיסונים יכולים למות מקורונה. מה שנשאר הוא סטטיסטיקות וניהול סיכונים, ואני מקווה שאני מתנהלת באופן מאוזן ושומרת על עצמי במידת האפשר. אני גם יודעת שאם אסגור את עצמי בבית לשלוש שנים, אולי לא אידבק בקורונה, אבל אצא מדעתי – מה שוודאי לא יועיל לבריאותי הכללית ולמערכת החיסון שלי. אז אני מתמרנת בין כל הרעות, ומקווה לשרוד. אבל לא על חשבון אף אחד אחר.

      Liked by 1 person

      • אני רוצה לומר משהו על משפט אחד שלך "לרוע המזל, הציבור הוא לא מי שיכול לפתור את הבעיה הזאת".
        אני חושב, שזהו רק הציבור, שיכול לכפות פתרון של הבעיה הזו. אלא, כמילות השיר "הציבור מטומטם – ולכן הציבור משלם".
        בסופו של דבר, במשטר דמוקרטי מהסוג הקיים במדינת ישראל, הפוליטיקאים מבינים רק שפה אחת, שפת המנדטים. אם הציבור החילוני היה משכיל לעמוד מאחורי מנהיגים שמייצגים את בעיותיו, כמו הציבור הדתי – הוא היה זוכה לפתרון בעיות שמטרידות אותו. אבל הציבור מתקשה לבצע את החיבור הנדרש בין הבעיות שמטרידות אותו לבין ההצבעה שלו בקלפי – והמנהיגים מעודדים את אורח החשיבה הזה. קשה להמונים לבצע את החיבור הנדרש בין ההרעבה המכוונת של מערכת הבריאות, לבין העובדה שלא קמה מפלגה שהדבר היחיד שחרטה על דגלה הוא שיפור מערכת הבריאות. וכמה אזרחים אכן יצביעו למפלגה כזו? כשהדמגוגים עומדים וצורחים מעל כל במה "איראן, איראן!". האזרח הפשוט מפחד מהטיל הגרעיני האיראני, מהטילים האמיתיים של חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום – והוא שוכח שבינתיים הוא מת – ממש מת, בפועל, בחיים האמיתיים! – ממחסור ברופאים, ממחסור בציוד רפואי, ממחסור בתרופות חדשניות שלא זוכות להיכנס ל"סל התרופות", ממחסור במכשירי הדמיה כמו MRI, ממחסור באחיות, ממחסור בבתי חולים, מירידה מתמשכת במספר המיטות לנפש, וכו'.
        הרעה החולה הזו אופיינית לתחומים רבים בחיינו. יש דוגמאות אין ספור. לדוגמה: מחיר המכוניות בארץ שערורייתי, מחצית ממחירה של מכונית חדשה הוא מס. פקידי האוצר התרגלו לכך שציבור הנהגים הוא פרה חולבת וגם הציבור התרגל. תארי לעצמך שתקום "מפלגת נהגי ישראל", שתדרוש הורדת המיסוי על הרכבים – ובדיוק יצטרכו את האצבעות של חבריה כדי להקים קואליציה. זו המקבילה החילונית האמיתית לליצמן גפני ודרעי, שדואגים רק לציבור הבוחרים שלהם – אבל הציבור החילוני אידיוט. וכמו מערכת הבריאות, כמו מערכת התחבורה – כך, לדוגמה, גם מערכת החינוך. מה יגרום לשיפור מערכת החינוך? מה יגרום להפחתת מספר התלמידים בכיתה? מה יגרום ליותר מורות? מה יגרום לגיוס מורות איכותיות יותר? מה יגרום לכך שיהיו גם "מורים" מסוג זכר? נכון, כסף. הרבה כסף. אבל כשהכסף זורם לליצמן ודרעי, להגדלת הפנסיות במשרד הביטחון, להתנחלויות – הוא לא מגיע למערכת החינוך, למערכת הבריאות, למערכת הסיעוד, וכו'. ככה נראים חיינו במדינת ישראל 2021.

        אהבתי

        • ויש גם צד אחר במשוואה הזו, הצד של הצוותים הרפואיים.
          כי "צריך שניים לטנגו".
          אם הצוותים הרפואיים אכן היו שובתים, מתפטרים, או נוקטים צעדים אחרים – אי אפשר היה להתעלל בהם כמו שמתעללים. אבל מדובר בציבור של "חננות", שמאפשר להתעלל בו.
          מה זה משמרת בת 26 שעות? מי מסוגל בכלל לתפקד בשעה ה – 25?
          עכשיו הרופאים נאבקים לקיצור זמן המשמרת ל – 18 שעות. למה 18 שעות? מי עובד 18 שעות ברצף, ככה, כשחיי אדם נתונים בכף ידו?
          הציבור היה אמור להתגייס לטובת הרופאים, כי מי רוצה להיות מטופל ע"י רופא שלא ישן 24 שעות? אבל "הציבור מטומטם", ולכן לא יתגייס.
          לרופאים נותר רק להתמודד באמצעים העומדים לרשותם. לדוגמה: כל הרופאים יעזבו את המשמרת שלהם אחרי 12 שעות וילכו הביתה. שיסדרו את המשמרות ביניהם, כך שהמשמרת הבאה תגיע להחליפם אחרי 12 שעות.
          שיתאגדו ויגישו עתירה לבג"צ, בטענה שהסכם עבודה שכופה משמרת של 26 שעות הוא לא אנושי, ולא עומד בדרישות הסף של הסכם עבודה.
          לא יודע מה הפתרון הנכון. הם רופאים, הם יותר חכמים ממני. שיחשבו.
          "ליבי ליבי לצוותים הרפואיים" לא באמת יעזור להם. רק מאבק אמיתי ונוקשה.

          אהבתי

        • מסכימה איתך שבסופו של דבר הפתרון הוא בידי הציבור ההולך לקלפי. איך הציבור הזה מצביע (וגם לא מצביע) אנחנו כבר יודעים. אבל כרגע, כשיש מחסור במכונות אקמו ובצוותים שיתפעלו אותן, אין טעם לדרוש מן הציבור לא לחלות. הציבור ברובו בין כך ובין כך מאמין שהוא לא יחלה ('לי זה לא יקרה'). זאת לא אמונה חכמה במיוחד – אבל בני אדם אינם מושלמים, והם עושים הרבה טעויות והרבה שטויות.

          בעניין המשמרות של המתמחים – ממה שידוע לי זו בעיה בכל העולם, לא רק כאן, אבל לא אתחייב על זה. יש לה כל מיני סיבות שלא את כולן אני מבינה. אחת מהן גורסת שרופאים מתמחים צריכים להיות בבית החולים הרבה מאוד שעות כדי ללמוד את המקצוע שלהם. בהנחה שבלילות הם רק מכבים שרפות (נניח), אז הם צריכים להימצא גם במשך היום, כדי ללמוד (למשל מן הרופאים הבכירים). אין לי מספיק כלים כדי להתווכח על זה.

          אבל הבעיה היא לא רק בזה, אלא בכלל בתקציבים שאינם גדלים במידה מספקת – לא יחסית לאוכלוסייה הגדלה, ולא יחסית לקורונה שמשתוללת כאן כבר כמעט שנתיים. במשרד הבריאות אוהבים לדבר בתקשורת על מה שהציבור צריך לעשות כדי לשפר את המצב, אבל הייתי רוצה לשמוע מהם פעם אחת גם דרישה חד משמעית של תקציבים. את זה משום מה הם לא אומרים בתקשורת, למרות שאלוהים יודע שהם מופיעים בה מספיק פעמים.

          אהבתי

  6. הבעיה העיקרית בעיני זה שהממשלה דואגת לשסות את המחוסנים בלא מחוסנים.
    במקום לאחד יוצרת פילוג (יש כאלה שיצדיקו את זה).
    באף מדינה אחרת לא עושים עניין מזה שיש אנשים שלא התחסנו. איך אמרה לי חברה שגרה בחו"ל והתחסנה – בעיה שלהם, הסיכון שלהם.

    הזוי בעיני שישראל היא המדינה הכי מחוסנת בעולם, אבל עם אחוז התחלואה הכי גבוה. לתחושתי זה לא אמור להיות ככה.

    יש עניין שחיסון לפי התפיסה המקובלת עד כה אמור להגן עלייך מלהידבק במחלה כלשהי.
    החיסון של הקורונה לא מונע ממך להידבק ולהדביק, הוא כן מונע ממך מחלה קשה ומוריד משמעותית את אחוזי התמותה. שזה גם דבר מאוד חשוב.
    ויש בזה לא מעט היגיון בהתחשב בזה שסביר מאוד להניח שיווצרו עוד ועוד וריאנטים, שיכולים להיות הרבה יותר קטלניים מהנגיף המקורי שהיה בהתחלה.
    הבעיה היא התפיסה שהחיסון מגן מלהיות חולים כשזה בעצם לא כך, מה שגורם לעניין של התו הירוק להיות בעייתי משהו, המטרה של התו הירוק הייתה ליצור סוג של מרחב בטוח עבור מי שהתחסן (ועבור מי שלא יכול להתחסן), מה שבפועל לא קורה כי גם מי שמחוסן יכול להידבק ולהדביק אחרים.

    מה שקורה עם בתי החולים בארץ זה פשוט בכייה לדורות.
    שנים שממשלות לא השקיעו תקציבים כמו שצריך בבתי חולים וכח האדם שעובד שם.
    הזוי בעיני שרופאים נאלצים לעבוד במשמרות של 26 שעות ולפעמים אף יותר. איך אפשר לתפקד ככה כמו שצריך?

    אהבתי

    • בעניין השיסוי – מסכימה איתך. לא בטוח שבשום מדינה אחרת לא עושים את זה (נדמה לי שהיה משהו מזה גם בצרפת, ויש כנראה גם בארה"ב), אבל אצלנו, כרגיל, הכול לגמרי יוצא מפרופורציות, כי הממשלה מתייחסת אלינו כאילו היינו ילדי גנון (ורוב הציבור משום מה מקבל את זה בהבנה, שהרי 'הישראלים', כנטען, הם הרבה פחות ממושמעים ואינטליגנטים משאר יושבי תבל. התפיסה הזאת משגעת אותי.).

      נדמה לי שמתחיל להסתמן שחיסוני קורונה מגינים כמו חיסוני שפעת: לא בהכרח מונעים מחלה, אבל מונעים את רוב ההסתבכויות הקשות. בסך הכול זה הישג יפה מאוד, ולולא הטרלול הישראלי הבלתי פוסק היינו אפילו יכולים להרגיש איתו בנוח – אלא ששוב, בעניין קורונה, הכול מחורפן לגמרי. אגב, מסתמן שאנחנו כבר לא המדינה הכי מחוסנת – יש כמה מדינות שהשיגו אותנו באחוזי ההתחסנות.

      התו הירוק הוא מאוד בעייתי מהרבה בחינות – בעיקר עכשיו כשישללו אותי ממי שהתחסנו רק פעמיים. והעובדה שלא מוצע שום פתרון עבור אנשים שמסיבות רפואיות לא יכולים להתחסן – היא שערורייה בעיניי.

      אהבתי

  7. מסכימה אתך לגבי האמירה האומללה של בנט לגבי הרעיון לעודד מריבות בין הורים וגם "הדיון" לגבי האקמו…
    אני באמת לא יודעת איך מעודדים אנשים להתחסן (כן, מאמינה בחיסונים) אבל יצירת עוד הסתה ולחץ שלילי לא מביא לתוצאות רצויות ורק מגביר התנגדויות וקיטוב.
    בכל פעם מחדש תוהה לגבי מנהיגים ומנהיגות.

    אהבתי

    • בנוגע לעידוד אנשים להתחסן, צריך היה – כרגיל – לפתח קצת ענווה. כלומר, קודם כל, להבין שיש מי שלא ישתכנעו בשום מקרה. אבל הם לא הרוב. אל הרוב אפשר להגיע – למשל באמצעות הנגשה, הקשבה והרגעה. צריך היה להפנים סוף סוף שהעובדה שאנשים חוששים מתכשירים חדשים אין פירושה שהם פושעים ובוגדים. מה שבטוח הוא שבכוח זה לא הולך. את זה אנחנו כבר רואים – אבל לומדים מאוד לאט, אם בכלל.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s