ואז הגיע אומיקרון

מזמן עדה ק. לא התלוננה, אז ניתן לה לשחרר קצת קיטור ולשפוך את מררתה, שמא תתפוצץ.

אז אומיקרון. נו, מזמן לא היה לנו צעצוע בוהק כל כך לשחק בו. היות שלא יודעים עליו כלום, אפשר להפריח רעיונות מבהילים עד אין סוף. אני כבר קוראת על שובם של המלוניות ואיכוני השב"כ, ומשהו על בידודים אפילו למחוסנים מלא (לא התעמקתי). הידד מאוד.

לא יודעת אם אומיקרון דומה לקודמיו או לא – מה שבטוח שהאווירה הכוללת דומה לפרק א' של לפני כשנתיים. כולל מסיבות העיתונאים עם ראש הממשלה, כש'הבכירים' יושבים לידו עטויי מסכות וחמורי סבר (אפשר לראות את הסבר גם דרך המסכות, מעשה קסמים שכזה). זיכרונות מימים חשוכים מאוד.

בנט אפילו הגדיל לעשות וציין את 'ההישג האדיר שלנו מול נגיף הדלתא'. עכשיו, במילה 'אדיר' אני לא משתמשת אפילו בשבתות וחגים, אבל היא הייתה מאוד חביבה על נתניהו (או שמא הייתה זו אחותה 'כביר'?), ולחרדתי כי רבה דומה שגם בנט מאמץ אותה. נראה לי שהסבלנות שלי כלפיו (שאף פעם לא הייתה אקזמפלרית) הולכת ומתפוגגת.

אם כבר מדברים על סבלנות – ביום שישי לפנות ערב התארח מנכ"ל משרד הבריאות, הפרופ' נחמן אש, באולפן של אופירה וברקו (ערוץ 12). הצמד הנ"ל הפציץ אותו בשאלות, עצות וטיעונים (לבטל מיד את כל אירועי חנוכה!) ובקושי נתן לו לפתוח את הפה. אבל נחמן אש, שאפילו האומיקרון לא מצליח להוציאו משלוותו, עמד בפרץ בגבורה שקטה, אמר שלא יסגרו בינתיים, ורק ביקש להיזהר ולהתחסן. אני לא יודעת מאיפה האיש הזה משיג את מצבורי הסבלנות שלו, הייתי שמחה להצטייד בכמה מהם בעצמי.

כך או כך, האמונה התמימה הזאת (שוב!) שאפשר 'למגר' את הנגיף, 'לחסום' אותו באופן הרמטי, וכמובן ללמד את כל העולם ואשתו איך לעשות את זה נכון (שהרי היינו הראשונים לעשות!) תודות להישגינו האדירים-כבירים – האמונה הזאת משגעת אותי (שוב). שהרי אני, בעוונותיי, לא מצליחה לחשוב אפילו על הישג אדיר-כביר אחד מול הווירוס הארור הזה (יסלח לי אלוהים אבל לא, גם החיסונים הם לא אדירים-כבירים בעיניי). מה שאני רואה זה בעיקר גישוש חרד באפלה. אגב נדמה לי שדווקא המדענים (לא אלה שמתראיינים כל הזמן בטלוויזיה, אלא אלה שבאמת עובדים מסביב לשעון וגם מגיעים להישגים מסוימים, גם אם חלקיים) – הם היחידים שמודים, בשיא הפשטות: אין לנו מושג.

כשלמדתי יוונית קלאסית (אי אז בימים), אחד המשפטים הראשונים שהתבקשתי לתרגם לעברית מתוך תרגיל בספר הלימוד היה הפתגם (בתעתיק גרוע): Anemon diokeis – שזה אומר, 'אתה רודף אחרי רוח'. משיטוט בגוגל הבנתי שזה קשור אולי ל'הבל ורעות רוח' שבקוהלת א' 14, אבל בראש שלי אני רואה רק רדיפה אחרי וירוסים נמלטים (בגיחוך). כי זה מה שנדמה שעושים עכשיו אצלנו: רודפים אחרי הרוח. והרוח בורחת, והיא רצה יותר מהר מאיתנו, ובשלב הנוכחי גם יש לה יותר שכל מאשר לכולנו.

16 מחשבות על “ואז הגיע אומיקרון

  1. אוי עדה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. את כותבת כל כך יפה למצב כל כך עגום. כבר "כתבתי" מחזה לוירוסים הנמלטים.
    רק מהסינים לא שומעים כלום.
    ואפורופו אדיר/כביר אפשר אולי להכניס גם את נדיר/תדיר/סדיר על כל גלגוליו. 🙂

    אהבתי

  2. לי כבר אין סבלנות לצפות בשידורי החדשות. רעות רוח זה ביטוי נפלא לקשקשת שמתנהלת שם.
    אני חושבת, וזו דעתי הפרטית, שמסבב חיסונים אחד לזה שאחריו, ישרו ויפלו רבים, ומכמויות הבדיקות למאומתים גם ישרו ויפלו רבים, עד שלבסוף לפייזר לא תהיה עבודה יותר להכנת ערכות בדיקה וחיסונים, ואז נתמודד ממש פנים מול פנים עם הנגיף, ואולי אולי דווקא אז ננצח אותו. כי אולי גם לו ימאס מהבדיקות והחיסונים.

    אהבתי

    • אני לא יודעת אם אפשר לנצח אותו. אולי פשוט נתרגל מתי שהוא למחשבה שהוא ישנו, בצד עוד סכנות רבות אחרות שאנחנו חיים איתן על בסיס קבוע.

      אהבתי

  3. הו עדה ק. היקרה, כמה אני שמחה תמיד כשאת קופצת לביקור קיטורים!
    אז כן, לא ממש הקשבתי לחדשות ביומיים האחרונים (וטוב שכך) אבל אם הבנתי נכון אז זרים לא יוכלו להיכנס לארץ, ישראלים מחוסנים יצטרכו בידוד של שלושה ימים פלוס בדיקת PCR נוספת, ולא מחוסנים יצטרכו בידוד של שבעה ימים פלוס בדיקה. ומי שחוזר ממדינה אדומה הולך למלונית. לגבי איכוני השב"כ הבנתי שזה תופס רק לגבי מי שבא במגע עם מאומת אומיקרון. כרגע יש אחת כזאת ועוד שבעה "חשודים", אבל הדאגה היא ששלושה מתוך השבעה האלה בכלל לא חזרו מחו"ל. את רואה איזה יופי לומדים כשלא מקשיבים לקשקשת האינסופית של החדשות?
    בתי כבר אמרה בששי משהו כמו "יום אחד נשב ונספר לנכדים שלנו על העולם שלפני הקורונה". כי זה נראה שזהו, מעכשיו והלאה כבר שום דבר לא יחזור להיות מה שהיה. לא "לחסום" ולא "למגר". בקושי "לחיות לצד".

    אהבתי

    • כבר מזמן היה צריך ללמוד 'לחיות לצד', אבל על האנשים האלה שאסרו כניסת אזרחים ישראלים(!) מחו"ל (אחרי שעודדו אותם לנסוע) אני כבר לא סומכת. אין גבול למעשים המטורללים שיעשו כשהם מבוהלים (ומתחרים בנתניהו). ומוטב שאשתוק עכשיו בעניין איכוני השב"כ, כי אם אתחיל לא יהיה לזה סוף.
      בנוגע לאיסור כניסת זרים – הגיס שלי הוא 'זר'. מחוסן למשעי, אגב. אחרי שנתיים שהוא ואחותי הבוסטונית לא יכלו לבוא, הם תכננו סוף סוף הגעה בדצמבר – ופוף, הגיע אומיקרון. גם אם בעוד שבועיים יתברר שלא כצעקתה, זה כבר יהיה מאוחר מדי, כי הרבה יותר קל להוסיף הגבלות מאשר להסירן.
      בקיצור, תודה שאת מפרגנת אפילו לקיטורים של עדה ק., אבל נשבעת לך, כבר יוצא לה (ולי) עשן מהאוזניים 😦

      Liked by 1 person

  4. מה שמדהים הוא שבאמת עדיין לא יודעים הרבה על הוירוס הזה… ככל שהזמן עובר והוא לא נעלם אני נוטה יותר להאמין שיש אמת בטענה שזהו נגיף מהונדס.

    דבר אחד אני יכול לומר לזכות הממשלה הפעם – לראשונה מזה זמן רב נוקטים בצעדים לפני שהמצב ממש קשה. מקווה שזה יעזור.

    אהבתי

    • לא יודעת אם זה מדהים. בשביל המדע, מחלה בת שנתיים היא די צעירה. מדענים חוקרים מחלות במשך שנים רבות. אשר להנדוס הנגיף – כצפוי, אין לי מושג.

      אהבתי

  5. אינני מצליח להבין חלק מהטענות:

    1. בנאדם שנוסע לחו"ל בעיצומה של מגיפה עולמית – צריך לקחת בחשבון שלא יוכל לחזור לארצו באופן רגיל. תיירים כאלו, שחוזרים עכשיו מאפריקה ונאלצים להיכנס למלונית או לבידוד ביתי – מבחינתי זה בסדר גמור. "סיכון מקצועי" של טיסה לחו"ל בימי מגיפה עולמית.
    נניח, שכאשר היית אמורה לחזור משוויץ היה מופיע נגיף "משופר", משוויץ דווקא – ולא יכולת לחזור לארץ כרגיל. לא רק שמבחינתי זה בסדר שתחזרי למלונית בארץ – זה אפילו היה בסדר מבחינתי שיסגרו את הגבולות לגמרי לחוזרים משוויץ, כשמכריחים אותך להישאר, על חשבונך, עוד שבוע-שבועיים בשוויץ, עד שיתבררו העניינים. סיכון מקצועי, כבר אמרתי.

    2. אני כופר בהנחה הזו, שאנשים חייבים לנסוע לחו"ל להתאוורר, חייבים לנסוע לנופש באיזה מלון ישראלי שמפקיע מחירים בלי בושה, כשלא ניתן לטוס לחו"ל. לא "חייבים" לנפוש, נופש זה מותרות. אם אי אפשר – אז אי אפשר. ויש הרבה עניים, שלא נופשים אף פעם – ובכל זאת נשארים בחיים.
    כל המלונות האלו, שהזדרזו להפקיע מחירים – אין בי שום רחמים עליהם. גם על המסעדות שהתמלאו עד אפס מקום במחירים הזויים. עכשיו יש בכי ונהי מחודשים? שמישהו יסביר להם ש"יום אסל – יום באסל", ושמי שמפקיע מחירים על קהל שבוי – אינו יכול לצפות אח"כ ליותר מדי אמפתיה, כשהמצב מורע שוב.
    אנשים יכולים לא לנפוש בחו"ל, כמו גם בארץ, הרבה יותר מהשנתיים שעברו, שהיו שנתיים של מגיפה כלל עולמית.

    3. משהו על "הסבלנות כלפי בנט":
    אני חייב להודות, האיש איננו חביב עלי. אני גם חייב להודות, הממשלה הזו אימצה בחדווה רבות מהרעות החולות של הממשלה הקודמת (כמו איכוני שב"כ). הארס שביבי הזריק לכל מערכות השלטון ולנורמות השלטוניות – לא במהרה יתמוסס. אבל – ויש גם אבל גדול – הממשלה החדשה גם רשמה הצלחות רבות:
    * בעיניי, ההישג הכי חשוב שלה, תכלית קיומה: ההצלחה להוציא את ביבי מבלפור.
    * היא גם הצליחה להעביר תקציב, לשנתיים.
    * בתוך התקציב – לצד 1.4 מיליארד שקלים, שניתנו סתם כך לחלוקה אישית ע"י השרים והח"כים, היה גם שינוי סדר עדיפויות מבורך. למשל, מינואר יוכפל שכר חיילי החובה – במקום שתוגדלנה הקיצבאות לאברכים, נניח.
    גם הושג איזשהו מתווה לקיצור תורנויות הרופאים מ – 26 שעות לקצת פחות. גם בלי חל"ת לצעירים שהעדיפו להתבטל משך שנה וחצי.
    * בתחום יחסי החוץ: גנץ חתם על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני עם מרוקו, בנט ישב עם פוטין (ואלקין המתורגמן, שנרדם…) – והשיג אישור להמשך התקיפות בסוריה. לא בגלל שבנט מדינאי כה דגול, אלא בגלל שזה היה – ונשאר – האינטרס של פוטין. בנט ולפיד החזירו את הזוג הישראלי, תוך שבוע ומשהו, מהכלא התורכי.
    * קורונה? בנט הימר נכון על ה"בוסטר" והצליח להוריד את התחלואה בלי אף סגר ועם כלכלה מתפקדת.
    הוזמנו חיסונים לילדים, הוזמנה התרופה שהצילה את חייו של דונאלד טראמפ עם הנוגדנים.
    * יש כמה שרים, שממש מבינים בתחום שעליו הם הופקדו. וגם אם אינם מבינים – בכל זאת הם חביבים עלי מהקודמים. כך, שאשא-ביטון היא ממש דוקטור לחינוך. עומר בר לב ממש התעסק בביטחון. אמנם, לדעתי, מירב מיכאלי די אפס בנושאי תחבורה – אבל מירי רגב היא מתחת לאפס. הורוביץ לא בדיוק רופא, וגם דואג במיוחד למגזר שלו (קיצור התורים לקיצוץ בולבולים, למשל) – ועדיין אני מעדיף אותו על ליצמן ודאגתו למגזר שלו.
    * מונה פרקליט מדינה, ימונו שופטים, ימונה יועץ משפטי חדש – וכולם לא כאלו שהנאשם מבלפור בחר. אחרי שישראל כץ עזב, מונתה צמרת מקצועית למשרד האוצר, צמרת שנטשה כולה בימי כץ. ויש שר אוצר ופקידי אוצר, שלא עושים רק את מה שביבי החליט.
    * הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון מירון. אם הוָעדה תעשה עבודתה נאמנה, אולי ניפטר גם מהשיקוצים הבאים: דרעי, ליצמן, גפני, אמיר אוחנה, המפכ"ל החדש, וכו'. אם אלוהים לא יסתפק בכך, ויחליט להיות נחמד לאזרחי מדינת ישראל – אולי תוקם גם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת פרשת הצוללות.

    לכן, בהתחשב בכך שהממשלה הזו קיימת פחות מחצי שנה – הישגיה נאים. אני חייב להודות, למרות שגם אני לא מחבב את נפתלי בנט כלל ועיקר.

    אהבתי

    • 1. הבעיה בעיניי היא לא המלוניות. אם יש בהן צורך – שיהיה, רק שישתדלו שיהיו בהן תנאים סבירים (למשל, שיספקו סבון אם לא מרשים לעשות הזמנות מבחוץ). הבעיה היא כשמדינה אוסרת על אזרחיה לחזור אליה, ושולחת אותם במשך שבועות ארוכים (הרבה יותר משבוע-שבועיים) להתדפק על הדלתות של ועדות חריגים חמקניות. נדמה לי שחוץ מאוסטרליה וניו זילנד, אף מדינה מלבד ישראל לא העלתה בדעתה לעשות דבר כזה (ובסופו של דבר אפילו אוסטרליה וניו זילנד נאלצו להרים ידיים).
      ואת זה, כמאמר השיר, אני לא שוכחת, ועל זה אני לא סולחת.
      אגב, לא כולם נוסעים לחו"ל לצורך בילויים. יש מי שנסעו בשל ענייני עבודה, משפחה או בריאות – וגם אותם שלחו לוועדות החריגים שמרטו את עצביהם במשך שבועות, לקול מצהלות התקשורת ההיסטרית.
      3. כן, לממשלה החדשה יש גם הישגים, כמובן. אבל כשבנט מנסה להיות יותר נתניהו מנתניהו, זה מעציב ומרגיז מאוד.

      אהבתי

  6. אני חושבת שרק בישראל התפתח לו קטע של חפירות ברגע שיש איזשהו וריאנט חדש.
    כאילו שנגמרו כל צרות העולם ורק על זה טוחנים שוב ושוב ושוב בחדשות ובכל הערוצים
    ככה שמרוב ששומעים את זה נוצרת סוג של היסטריה.
    אם בעבר הייתי צופה מעט בחדשות, היום אני נמנעת לחלוטין (כמה פעמים כבר אפשר לשמוע בדיוק את אותו הדבר?)

    אהבתי

    • יכול להיות. לתקשורת יש תפקיד מאוד גדול בבהילות הזאת שנוצרת. כנראה מעריכים שם שזה מביא להם רייטינג. לולא היה זה עצוב כל כך , זה היה כמעט מצחיק לראות איך שהתקשורת (בלי להבין כלום בכלום) דורשת יותר הגבלות ממה שמומחי הרפואה חושבים שצריך, ואיך שהממשלה נכנעת לדרישות כדי להוכיח לציבור שהיא בשליטה ו'עושה משהו'.

      אהבתי

  7. ובינתיים אני קוראת שהתסמינים של הוריאנט האקזוטי מדרום אפריקה הם קלים.
    אני לא מתיימרת לדעת יותר מאנשי מדע או ממשל אבל נדמה לי שככל שנקפיד להתחסן נגד הוריאנטים היותר מזיקים, אולי נשאר בסוף חשופים רק לאלה שדומים יותר לשפעת ממנה איכשהו אף פעם לא עשינו סיפור גדול.

    אהבתי

    • בינתיים יש רק חיסון לווריאנט אחד – ומקווים שיתאים גם לאומיקרון. תלו בחיסון הזה כל כך הרבה תקוות – אבל מתחסנים ומתחסנים, ובכל זאת לא מרגישים מוגנים. זה די מייאש.

      אהבתי

סגור לתגובות.