Bloganuary: Prompt 1

(English after the Hebrew)

זה היום הראשון לפרויקט Bloganuary, שעליו סיפרתי כאן.

הנושא הראשון: איזו עצה הייתי נותנת לאני בת-העשרה שהייתי?

המממ… לא בטוח שאני יכולה לייעץ לה. מבחינות רבות היא הייתה טובה ממני. נכון שהחכמתי במרוצת השנים. נכון שאני מנוסה יותר ויודעת ששום דבר לא קורה כמתוכנן – ושזה לא בהכרח אסון.

אבל – היא ידעה לחלום ולקוות. אני איבדתי את המיומנות הזאת.

אולי הייתי אומרת לה: אל תאבדי אותה. שמרי עליה, טפחי אותה. בלעדיה הופכים החיים למדבר שממה.

אולי היא זאת שיכולה לתת לי עצות.
אולי כדאי שתעשה זאת.

*

What advice would you give to your teenage self (Bloganuary, first prompt):

Hmmm… I am not sure I am in the position to give her advice. In many ways, she is/was superior to me. True, I am wiser, I am more experienced than she was. I know things don't turn out the way you planned them. And I know it is not necessarily all that bad. She did not know all that.

But – she knew how to dream and how to hope. I have lost that skill.

Maybe I should tell her: Don't lose it. Cherish it. Life is so dreary without it.

Maybe she is the one who could give some advice to me.
Maybe she should.

19 מחשבות על “Bloganuary: Prompt 1

  1. פינגבק: https://odblogiada.wordpress.com/2022/01/01/bloganuary-prompt-1/ – Bloganuary

  2. דווקא עצה מצוינת – לנסות לא לאבד את התקווה ואת החלום.
    שמחה שהתחלת את הפרויקט הזה עדה, מקווה שתיהני מהדרך. שנה אזרחית טובה ומתוקה לך

    אהבתי

  3. נושא יפה להתחיל איתו, לחזור לגיל העשרה. כשאני חושבת עלי בגיל הזה אני הייתי מלאה בחששות ופחדים לגבי העולם הזה ומקומי בו. זו לא הייתה תקופה טובה אצלי. המון לחצים חברתיים שהתקשיתי לעמוד בהם. אחר כך זה השתפר.

    אהבתי

  4. אם תהני ממה שיש לך (ואני יודע שיש לך היכולת הזו), לא תצטרכי לקוות ולחלום (למרות שזה בסדר גמור כמובן גם להנות ולחלום). וכשאני אומר 'תהני ממה שיש לך' אני לא מדבר פולנית וקורא לך להסתפק במה שיש, אלא להנות מהעושר הגדול של ההתבוננויות הקטנות שבחיי היומיום – גם אלה הכואבות. עכשיו במיוחד, אפשר ללמוד את זה גם מהרקפות:)

    אהבתי

    • אבל (אטען בפולנית), פעם הייתה לי גם יכולת לחלום… חלומות לא חייבים להתגשם, עצם החלום הוא מה שחשוב (בעיניי).
      תודה על העידוד, ועל הרקפות:)

      אהבתי

  5. בנעורים אנחנו פשוט לא יודעים כמה הכל קשה, ולכם החלומות הולכים רחוק.
    אני בטוחה שיש לך חלומות גם היום, אבל הם יותר מותאמים למציאות…

    אהבתי

  6. אחד הדברים שאני ממליץ להורים בכלל הוא להפסיק לדכא ילדים מלהמשיך לשאול "למה". אני מודה להורי שבזכותם לא הפסקתי לחלום ולשאול למה ובכך העניקו לי איכויות חיים שלא יסולאו בפז. אני מאוד שמח שגישה זו מועברת גם לדור הבא.
    אגב, השבוע שמעתי הרצאה שבה בין היתר הומלץ ליוצאים לפנסיה ללמוד שפה זרה חדשה כסגולה נגד סניליות וחשבתי עלייך ופרוייקט הדנית 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s