Bloganuary 6

היום אין לי זמן אין לי זמן אין לי זמן. חשבתי לדלג, שוב, אבל דווקא הנושא היומי מגרד באצבעות. אז הנה בשיא שיאי הקיצור העצלני:

Who is someone that inspires you and why – מי נותן לך השראה, ומדוע.

אז מארי קירי.

המדענית הצרפתייה ממוצא פולני, שגילתה בין השאר את הרדיום, והייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל (פעמיים), ולמיטב זיכרוני גם הראשונה שהתקבלה לאקדמיה הלאומית למדעים ולימדה בסורבון (אבל את זה אני עוד צריכה לבדוק שוב, כי יכול להיות שהתבלבלתי. אין לי זמן עכשיו לבדוק). היא הייתה פמיניסטית בלי לדבר על זה הרבה, והיום גם קראתי שלא הוציאה פטנט על התגלית שלה. קראתי ספר שלם על חייה (נכתב על ידי בתה אווה), ואני זוכרת כמה התרשמתי ממנו, ומהתנאים הסיזיפיים שבהם התקדמה בלימודיה ובמחקריה. אני לא אשכח את הצילום ממחברת העבודה שלה, שבה מתועדות אין סוף מדידות, בזו אחר זו, כשאף אחת מהן איננה נותנת תוצאה משביעת רצון. ובכל זאת המדידות נמשכו, עד שהמטרה הושגה. כשהיינו בפריז הלכנו לרחוב שבו הייתה המעבדה שלה ושל בעלה, פיאר קירי. אבל המוזיאון שהוקם שם בהמשך היה סגור.

הספר מתאר גם את אופייה המיוחד, ואת האופן שבו מעולם לא השתלבה היטב בעולם שמסביבה. אני זוכרת במיוחד את תיאור הארוחה החגיגית אחרי זכייתה (עם בעלה) בפרס נובל. אני משתעשעת לפעמים במחשבה מה היא הייתה אומרת היום על מדענים שמופיעים כל ערב בטלוויזיה ומתווכחים בפייסבוק ובטוויטר ואומרים לכולם מה לעשות. היא בטח הייתה מתעלפת מרוב תדהמה.

היא אומנם ניהלה מחברת יומן בתקופה שאחרי מות בעלה בתאונת דרכים טרגית (בגיל צעיר). אבל אני בטוחה שלו הייתה מתוודעת אל עולם הבלוגים, הייתה חושבת שכל הבלוגרים (כולל אני) השתגעו.

20 מחשבות על “Bloganuary 6

  1. כמובן שהיא הדמות מוערצת גם עלי
    מה היא הייתה אומרת על כל הרעשי רקע ?
    היא הייתה מתעלמת אני חושבת
    וממשיכה לעסוק במחקר

    אהבתי

  2. גם אני, כמו אוגניה, חושבת שהיא היתה מתעלמת מרעשי הרקע וממשיכה לעסוק במחקר. איזו דמות מעוררת השראה! לגמרי מזדהה עם הבחירה שלך, וכל הכבוד שלמרות הלחץ כתבת גם על נושא היום. ממש מצא חן בעיני הפרויקט הזה

    אהבתי

    • תודה:)
      האמת שזה פרויקט די דומה לפרויקט שאת מנהלת, אבל אני כבר מתחילה לגלות סימני עצלות מובהקים:)
      יום-יום זה קצת יותר מדי בשבילי.

      Liked by 1 person

  3. עצוב לחשוב על זה שלא היה בתקופתה ידע על כמה מסוכנים החומרים שאיתם היא עבדה, אם אני זוכרת נכון, היא נפטרה בגיל צעיר מאוד ממחלה שנובעת מקרינה בגלל שהיא עבדה בלי הגנה עם חומרים רדיואקטיביים.

    ויש לי רושם שהיא גם לא היתה אוהבת את העובדה שגילויים שלה לא קידמו את האנושות אלא נוצלו בעיקר כדי להפוך לנשק.

    אהבתי

    • היא נפטרה בגיל 67 – יחסית צעירה במונחים של היום – ואכן כנראה ממחלה שהייתה קשורה לחשיפה ממושכת לקרינה. לקח זמן עד שהבינו את הסכנה בחומרים האלה. יש בספר תיאור מפורט של מה שקרה כשבעלה, פיאר קירי, השאיר בכיס הז'קט שלו בקבוק מתכת קטן שהכיל חומר רדיואקטיבי. הוא נהרג בתאונת דרכים בגיל צעיר, אבל לולא היה נהרג, מן הסתם היה משלם גם הוא בבריאותו על המחקרים האלה שהם עשו.
      אני לא יודעת על ניצול גילוייה בתעשיית הנשק – מה שאני כן זוכרת הוא שעוד בחייה נוצלו תגליותיה ברפואה, בצילומי רנטגן, ועזרו בטיפול בחיילים הפצועים של מלחמת העולם הראשונה.

      Liked by 1 person

      • התכוונתי לזה שהיא היתה מזדעזעת כנראה מהפיתוח של נשק גרעיני שמבוסס על חומרים רדיואקטיביים. יש לי תחושה שהחזון שלה לגבי החומרים הרדיואקטביים התמקד בדברים כמו מכשירי רנטגן או טיפול בהקרנות בסרטן.

        אהבתי

        • אני לא מבינה בזה הרבה, אבל חושבת שאין ממש קשר בין התגליות שלה לבין הפיתוח של נשק גרעיני. אבל אני באמת לא סמכות בנושא.

          אהבתי

  4. פינגבק: אני והמכונית שלי – החיים שלי (או של אחרים)

סגור לתגובות.