Bloganuary 7

מה גורם לך לצחוק – What makes you laugh

האוטו שאין לי (ואני מקשרת את זה גם לשרביט החם של אמפיארטי).

לפני מיליון שנה למדתי לנהוג. הייתי תלמידה גרועה, קיבלתי רישיון בעמל רב, נהגתי מעט מאוד וגרוע מאוד ופחדתי מזה פחד מוות. בשלב מסוים החלטתי שזהו, אין טעם: כל אחד צריך להכיר במגבלותיו. נהיגה זה לא בשבילי. והפסקתי לגמרי לנהוג.

כפועל יוצא מזה, אין לי אוטו. אולי המכונית המשפחתית (הייתה) רשומה גם על שמי, אני אפילו לא יודעת – אבל אני לא נוהגת בה אף פעם, לא יודעת להפעיל את המנוע, ובטח שלא מסוגלת לצאת מהחניה.

אבל כשהילד שלי היה תינוק, ופה ושם היה לי קצת זמן (מעט מאוד), לימדתי את עצמי קצת יוונית קלסית. היה לי ספר לימוד ושקעתי בו בעניין. ואז סיפרה לי מישהי שברדיו קפריסין, שאותו אפשר היה לקלוט בארץ בגלים הקצרים(?) בטרנזיסטור שלי, יש שיעורים מוקלטים ליוונית מודרנית דווקא. הסתקרנתי, חיפשתי, מצאתי והקשבתי יום יום, ואפילו למדתי קצת. היה כיף.

המשפט הראשון שלמדתי ביוונית של רדיו קפריסין, והיחידי שאני זוכרת עד היום, היה
'איפה המכונית שלי?' –
או, בתעתיק גרוע:
Pou ine to avtokinito mou

אותי זה מצחיק: מי שאין לה רכב, וגם לו היה לה לא הייתה יודעת מה לעשות איתו, יודעת לחפש אותו דווקא ביוונית.

18 מחשבות על “Bloganuary 7

  1. גם אני לא נוהגת אחרי לא מעט שיעורי נהיגה וטסטים כושלים למדי, ואיכשהו העבודה הקודמת שלי היתה כתיבת תוכנה ששימשה בעיקר למפעלים של יצרניות רכב למיניהן…

    אהבתי

  2. איזה כיף שקישרת את הפוסט הזה גם לשרביט החם! ובכן באמת מצחיק שהמשפט היחיד שאת זוכרת ביוונית לא יכול לשמש אותך כלל!
    אהבתי שלמרות הקושי התאמצת והוצאת רישיון נהיגה, גם אם בחרת בהמשך חייך לא להשתמש בו. בכל זאת נראה לי שיש איזשהו סיפוק בעובדה שאינך נוהגת מבחירה ולא מאילוץ. שבת שלום עדה יקרה

    אהבתי

    • עכשיו שהרגתי שתי ציפורים במכה אחת, אוכל להתרווח לי ולנוח כמה ימים על זרי הדפנה:)
      זה נכון שטוב שאין אילוצים ממשיים, מצד שני הידיעה שהייתי יכולה לנהוג ולא נוהגת, מעוררת לפעמים רגשי אשמה מסוג 'מה זאת אומרת לא יכולה? תתאמצי!'
      תודה ושבת טובה:)

      Liked by 2 אנשים

  3. גם אני לא נוהגת מבחירה. אפילו כשמישהו נוהג לידי אני בסטרס, אז למה לי? הבעיה היא התלותיות ואת זה אני שונאת.

    אהבתי

    • כן, זה מגביל. הנה, למשל, לעבור בדיקת PCR בלי רכב זה סיפור מסובך. היית מצפה שדווקא ברגל זה יהיה יותר פשוט:(

      אהבתי

      • זה לא רק מסובך, זה גם אומר בין השאר שאנחנו צריכות לסכן מישהו אחר כמלווה שיסיע אותנו לתחנות הבדיקה…

        Liked by 1 person

  4. זה מזכיר לי את המשפט הראשון שעליסה למדה בצרפתית: "איפה החתול שלי" מה שלא מצא חן בעיני העכבר ששחה איתה בבריכת הדמעות.

    אהבתי

  5. את לימודי הנהיגה שלי (גם כן לפני מיליון שנים), על רכב, עשיתי ישר על משאית. כך יצא.
    לא "עליתי על ההגה" לפני כן, מעולם.
    ממילא, לא היה לי כמובן רישיון לרכב.
    נדרשו לי שני "טסטים" על משאית, כדי להוציא רישיון נהיגה.
    מאז נהגתי (ברכב רגיל, לא במשאית) מאות אלפי קילומטרים.
    אני לא יכול להבין את מי שמקבל על עצמו את המגבלה הזו, של לא לנהוג.
    מצד שני, אני כן יכול להבין מישהי שאומרת "כל אחד צריך להכיר במגבלותיו".

    אהבתי

    • במקרה שלי אני חושבת שזו הייתה החלטה נכונה בשבילי. הסתדרתי איכשהו – עם הרבה תחבורה ציבורית, ועם בנזוג מסיע. הילדים שלי למדו בגיל צעיר להגיע ברגל לחוגים ולחברים. כשגדלו, וכשהיה בכך צורך, הם הסיעו אותי לכאן ולשם.

      אהבתי

  6. למדתי נהיגה ב2008-2010. באופן *רצוף*.
    נדרשו לי 122 שעורים וחמישה טסטים בשביל להוציא רישיון (המינימום בזמנו היה 28 שעורים).
    למשפחה שלי לא היה רכב באותו זמן כך שכמעט ולא יצא לי לנהוג לאורך השנים. כשבת הזוג שלי קיבלה אוטו, נמנעתי מלנהוג עליו. הייתה לי חרדת נהיגה מאוד קשה.

    אבל קצת שעורי רענון ושנים של תרגול, בסוף הצלחתי להבין איך הולך העסק הזה של נהיגה, פחות או יותר.

    במקרה שלך נראה שזה לא היה כזה הפסד גדול בכל מקרה.

    אהבתי

    • בעיקר לא אהבתי את זה, ואין לי תחושה של פגיעה בחופש שלי בלי הנהיגה. בעולם שבו אני גדלתי ובגרתי – זה עוד היה בסדר ככה. היום זה כבר יותר מסובך בלי נהיגה.

      אהבתי

  7. את מזכירה לי את אמא שלי, שמקפידה לחדש את הרישיון שלה כל כמה שנים אבל בפועל לא נהגה בערך מאז שנולדתי🙂
    מבינה מאוד לליבך, היה לי רשיון מגיל 18 אבל סוג של חרדת נהיגה הרבה שנים. ואז לפני כמה שנים קנינו רכב ויצא שאני צריכה להסיע אותו לבד, עם וויז מקרטע, מרחק של שעתיים ממקום העברת הבעלות עד לבית שלנו, בתנועה של יום ראשון. אין לי מושג איך עשיתי את זה, אבל מאז פחדתי פחות ופחות. כעת נותרה רק חרדת חניה במקביל ברחוב צפוף🤢 או בעצם בכלל נהיגה ברחובות עמוסים נהגים עצבניים.

    חושבת שזה אפשרי בהחלט להסתדר בלי לנהוג כשיש אדם קרוב שמסיע כשיש צורך, אבל זה תלוי בעיקר איפה את גרה.

    בכל מקרה- גרם גם לי לצחוק🙂

    אהבתי

    • הו, גם אני מחדשת את הרישיון שלי כל פעם לפי הדרישות:)
      בעולם החדש זה כבר נהיה יותר ויותר קשה בלי רכב. אבל אני, בעולמי הישן, עדיין מסתדרת.
      תודה:)

      אהבתי

סגור לתגובות.