Bloganuary 19

(English after the Hebrew)

Write about something mysterious – כתבי על משהו מסתורי

נזכרתי שיש לי משהו שכתבתי מאוד מזמן על מעליות, וחיפשתי הרבה בבלוג הגיבוי עד שמצאתי. זה מספיק ישן בשביל שיהיה מותר להעלות אותו שוב, והוספתי גם מעין נוסח אנגלי. לא שיניתי את הנוסח העברי, למרות שהיום הייתי כותבת אותו אחרת, ולבטח הייתי מכניסה בו גם את המילה 'זוממת':

Spooky
יש דבר-מה רדוף רוחות
במעליות.
איך, למשל –
לאחר שנשאה את מי שנשאה
אל הקומה העליונה,
וחיכתה שם פרק זמן סביר
על פי כללי התקשי"ר –
המעלית חוזרת פתאום
על דעת עצמה,
במלוא ריקנותה,
אל קומת הכניסה,
ופוערת את דלתה
אל מול המבואה,
וחושפת את פנימה הריק,
המואר באור יקרות,
בפני הדייר התוהה
(שירד ברגל, לתומו,
אל תיבת הדואר שלו) –
ואז סוגרת בחטף את דלתה,
ונותרת שם, מאחורי הדלת,
מאיימת.
ריקה.
מחכה.

(ספטמבר 2007)


*

Spooky

There is something spooky about elevators:
The way an elevator carries someone upstairs
And then waits there a bit –
And then, quite of its own accord, rolls back down to the ground floor –
And stops there –
And then automatically opens its doors and fully exhibits its emptiness
In front of the deserted lobby –
And then closes its doors once again
And remains there, behind them,
Ominously waiting.
Threatening.

17 מחשבות על “Bloganuary 19

  1. פינגבק: https://odblogiada.wordpress.com/2022/01/19/bloganuary-19/ – Bloganuary

    • זה מ-2007, מהבלוג הישן. עוד לא הכרנו אז, לדעתי, אפילו לא דרך 'בננות'.
      אני דילגתי עכשיו על שלושה ימים רצופים… ובכל זאת שבתי. אם יהיה משהו שתופס לך את העין, אולי יתחשק לך שוב. מותר לדלג.
      ותודה

      אהבתי

  2. יפה! לא הכרתי. יכולה לחלוטין להזדהות עם התחושה. מעליות הן ישויות יחידות במינן. הן מאלצות אותנו להביע את רצונותינו באופן בו היינו אמורים להביעם מול בני אדם ובמובהק באופן ששונה משיחות אדם מכונה אחרות. אנחנו לא אומרים להן מה לעשות אלא מספרים להן מה אנחנו היינו רוצים לעשות.

    Liked by 1 person

    • זאת מחשבה יפה. האמת שאני כל כך פוחדת מהן (ולאו דווקא בשל מסתוריותן), שאני משתדלת לא לקיים איתן שום שיג ושיח. אם רק אפשר, אני בוחרת במדרגות:)

      אהבתי

  3. אין לי הרבה אינטראקציה עם מעליות, אני גר בחיפה…. אבל החלק המאיים מבחינתי הוא להתקע במעלית. בפעם האחרונה שזה קרה, ביציאה מחניון בעיר מרנו אשר באיטליה, תהינו אם פעמון האזעקה בכלל מחובר לאנשהו, כי הבנין עוד לא היה לגמרי גמור. גם כשכבה החשמל והאור זה לא הוסיף לשלוות נפשנו. אבל העובדה שאני כותב פה מאותתת שבסוף נחלצנו.

    אהבתי

    • לגמרי. זה הפחד האמיתי שלי, מתחום הסיוטים. אני בדרך כלל עושה שמיניות באוויר כדי לא להיכנס למעלית מלכתחילה, אבל לא תמיד זה מתאפשר:(

      אהבתי

סגור לתגובות.