Bloganuary 30

(English after the Hebrew)

הפרויקט מתקרב אל קיצו. דילגתי הרבה, אבל לקראת הסוף, הנני כאן, שוב.

הנושא של היום:
Describe yourself as a tree – תארי את עצמך בתור עץ

טוב, אין מצב. אבל זה מזכיר לי כל כך את השיר של זלדה, אז אני חייבת לצטט:

זלדה: שני יסודות
הלהבה אומרת לברוש
כאשר אני רואה
כמה אתה שאנן
כמה עוטה גאון
משהו בתוכי משתולל
איך אפשר לעבור את החיים
הנוראים האלה

בלי שמץ של טירוף
בלי שמץ של רוחניות
בלי שמץ של דמיון
בלי שמץ של חירות
בגאווה עתיקה וקודרת

לו יכולתי הייתי שורפת
את הממסד
ששמו תקופות השנה
ואת התלות הארורה שלך
באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל

הברוש שותק
הוא יודע שיש בו טירוף
שיש בו חירות
שיש בו דמיון
שיש בו רוחניות
אך השלהבת לא תבין
השלהבת לא תאמין

*

ואני אוהבת את הברוש.

*

Deascribe yourself as a tree

I can't. But I want to write about a Hebrew poem by Zelda, about the flame and the cypress tree:

The flame tells the cypress, among other things:
How can you go through this awful life without a touch of insanity, of spirituality, of imagination, of freedom – possessing only this ancient, gloomy pride? If only I could, she claims, I would burn your damned dependence on the seasons, the soil, the air, the sun, the rain and the dew.

The cypress does not answer. He knows there are all those things within him – but the flame would not understand, she would not believe.

*

And I like the cypress.

16 מחשבות על “Bloganuary 30

  1. פינגבק: https://odblogiada.wordpress.com/2022/01/30/bloganuary-30/ – Bloganuary

    • אכן לא קל לי לענות כל יום (ולכן גם מחפפת). אבל זכרתי את השיר של זלדה, שהוא יפהפה בעיניי, אז קישרתי בין הדברים. רק חלקית, כדרכי תמיד.

      אהבתי

  2. שיר יפה שלא הכרתי, תודה שהבאת.
    ובאמת איך להבה שהיא כל כך פראית, מטורפת ומסוכנת יכולה להבין משהו רגוע, שקט ועומד בגאון במקומו.

    אהבתי

    • והברוש הוא גם מוטיב בשירו "לא כברוש" של יהודה עמיחי:

      לא כברוש,
      לא בבת אחת, לא כולי,
      אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות- ירוקות,
      להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק
      ואחד מחפש.

      לא כגבר היחיד,
      כבן – קיש, שמצאוהו רבים
      ועשו אותו למלך.
      אלא כגשם בהרבה מקומות
      מעננים רבים, להתחלחל, להיות שתוי
      פיות רבים להיות נשום
      כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב.

      לא הצלצול החד, המעורר
      בשער הרופא התורן,
      אלא בדפיקות, בהרבה אשנבים
      בכניסות צדדיות, בהרבה דפיקות לב
      ואחר כך היציאה השקטה, כעשן
      בלי תרועה, שר מתפטר,
      לדים עייפים ממשחק,
      אבן בגלגולים האחרונים
      לאחר המורד התלול, במקום שמתחיל
      מישור הוויתור הגדול, אשר ממנו,
      כתפילות המתקבלות,
      עולה אבק בהרבה ריבוא גרגירים.

      אהבתי

    • אכן מתאים, תודה. כמעט שכחתי שיש לי בבלוג קטגוריה שלמה שמוקדשת לברושים. זה עץ שקשה להישאר אדישים מולו.

      אהבתי

  3. שיר נהדר. אפילו שאני יותר דומה לשלהבת וכמוה יכולה לפספס איכויות שקטות של ברושים. תודה לך!

    אהבתי

סגור לתגובות.