על אמונה וידיעה

אחרי האינטנסיביות של פרויקט ינואר, נדמתי לכמעט שבועיים. לא נורא. לא הרבה קרה בינתיים, כי בימים האלה לא קורה כלום: בסך הכול, או שנדבקים באומיקרון, או שעוד לא. אני עוד לא.

מה שכן – בשבועיים האלה התפרסם ספר המענה של דניאל עוז על ההאשמות של אחותו גליה בעניין אביהם עמוס עוז. כתבתי כאן אחרי הספר של גליה עוז, אז למען הסדר הטוב אכתוב שוב אחרי הספר של דניאל עוז, למרות שאין לי הרבה מה לחדש. אני רואה שהנושא מסרב לגווע – שוב ושוב מתפרסמים על זה מאמרים ודעות. אז הנה שני השקל שלי.

שאלתי את הספר של דניאל עוז ('אוסף צדפים') באפליקציית 'עברית' וקראתי אותו, למרות שאני מרגישה קצת לא נוח שאני קוראת דברים כאלה, כי הקריאה היא קצת (מאוד) עיסוק ברכילות מציצנית. אבל מה לעשות, אני סקרנית.

היות שאין לי באמת מושג על מה שהיה שם, אני לא ממש יכולה לחוות דעה. אני רק יכולה לומר שהעדות של מי שמתוארים לפעמים בזלזול כ-'המשפחה' (קרי, כל מי שאיננו גליה עוז), מתקבלת על דעתי קצת יותר מן העדות הראשונה של גליה עוז, משום שהיא פחות חד ממדית, ומשום שהיא מודה בכך שעמוס עוז היה אדם מורכב ולא מושלם (כמו כולנו, אגב). מעבר לזה אין לי דעה.

אבל מההתרשמות שלי, רוב העוסקים בסוגיה (שאולי היה מוטב לא לעסוק בה בכלל) מגבשים את דעתם על סמך אמונה (אני מאמינ/ה לפלוני/ת או לאלמוני/ת). אמונה זה יופי של דבר, ואני לגמרי בעדה, בכל התחומים. אבל, כמו טעם וריח, אין תכלית בוויכוח על אמונה. שום דבר לא ייצא מזה, חבל על הכוחות.

מה שחסר כאן הוא ידיעת העובדות. על מה שמתרחש בתוך תא משפחתי יודעים באמת רק מי שהיו בו. כל השאר משערים – ומאמינים (או שלא). עובדות אין להם. ואי אפשר להוכיח שום דבר באמצעות אמונות. הן לא נועדו לזה, ולא זה תפקידן.

גם הטיעון 'אבל אני מכיר/ה מקרוב משפחות אחרות שבהן זה היה ככה בדיוק' – אינו הוכחה לשום דבר שקרה או לא קרה במשפחה הספציפית הזאת. ייתכן שהייתה כמו אחרות, וייתכן שלא.

זה מחזיר אותי למה שלמדתי בזמנו על הפילוסופיה של המדע. הייתה תקופה שהתעניינתי בה מאוד (אף שאני חלשה מאוד בפילוסופיה), והקדשתי לעיון בזה הרבה זמן. אני זוכרת את האמרה 'מה שלא ראיתי אינו ראָיה'. לאמור, השערה אפשר לבסס רק על עובדות, ולא על השערה אחרת. במילים אחרות, על קומת השערות אי אפשר לבנות עוד קומה של השערות.

בוויכוחים שלי עם ראש המשפחה (לא בעניין הזה) הוא מטיח בי לעיתים קרובות: אבל אני מדבר איתך על החיים, לא על המדע. לא כל דבר אני יכול להוכיח באופן מדעי.

שזה ממש נכון. ואף על פי כן אני תמיד חותרת אל הביטחון הזה שחסר לי: תוכיח לי עם עובדות, לא עם אמונות והשערות. וכשאי אפשר להוכיח, אני מעדיפה פשוט לוותר ולהגיד: אז לא יודעים וזהו. ונישאר עם אי הוודאות ואי הידיעה. כל חיינו הם אי ודאות אחת גדולה, אז הנה נוספה עוד אחת. בעניין הזה נשארה לי רק ודאות אחת: מה שהיה היה, ואין לי יכולת (או זכות) לנתח את זה – ודי לי בכך שאני מאוד אוהבת את הכתיבה של עמוס עוז: אני חושבת שהיא אומנות לשמה. יש מי שלא מסכים גם עם זה, וזה לגיטימי. כי גם על כתיבה ואומנות אין ממש טעם להתווכח.

בתקופה הזאת אני מרבה לחשוב על עקרונות מדעיים (במסגרת חיבתי לפילוסופיה של המדע). זה בגלל שאני כל הזמן קוראת (שלא לצורך) כל מיני חומרים בעניין הקורונה. זה שאני לא כותבת כאן על קורונה לא אומר שאני לא חושבת עליה – אני כן, ויותר מן היפה לבריאותי. ואני גם רואה כמה פעמים מכופפים את העקרונות המדעיים כדי להעביר איזה מסר, ואני דווקא לא מדברת רק על מתנגדי חיסונים שעושים את זה. אבל זה כבר עניין אחר לגמרי, ואי אפשר להפיל גם את זה על משפחת עוז. אז אניח לזה.

אמרה ועשתה.

32 מחשבות על “על אמונה וידיעה

  1. דווקא אני נוטה לקבל יותר את הגרסה של גליה עוז, שאני מרגישה כאילו אני מבינה אותה. אני חושבת שהיא בסך הכל הסתה לומר, יפה הבלורית והתואר שאתם כה מכושפים ממילותיו הוא בסך הכל אדם ויש אנשים שהוא היה רע אליהם מאד (כמוה. ואגב, יכול להיות שהיה רע גם בלי להתכוון. ובלי להבין). אני מכירה מיד ראשונה כזו אחת, מלחינה כחולת עיניים מתחנחנת שיש איזו תודעה ציבורית לגביה של הערכה, כשלמעשה מי שמכיר יודע (בעיקר יודעת) שמדובר באישה רעה ומגעילה, שבאמת עושה הרבה כדי לפגוע בכל מי שסביבה. מאד קשה לחיות את הפער הזה.

    אהבתי

    • כמו שאמרתי – אני לא יודעת מה היה ולא מרגישה מחויבת להחליט. גם לא חושבת שבסופו של דבר זה כל כך עקרוני מה הציבור חושב עליו. בסופו של דבר הכול יישכח, ומה שיישאר הוא היצירה הספרותית שלו.

      אהבתי

      • לא קראתי את שני הספרים וכנראה שלא אקרא. מעבר לעובדות והן חשובות יש את עניין תפיסת המציאות האישית. כל אחד באותה סיטואציה יכול לחוות באופן שונה ביותר את החוויה. המחזה "רשומון" מציג את זה באופן הכי מחודד. מן הסתם כל אחד מאיתנו בסיטואציות שונות ( אולי פחות דרמטיות) חווה בעצמו. זה לדעתי מה שמסביר גם את המקרה של משפחת עוז.
        חבל שלגליה לא היו את הכוחות להעלות את הדברים עוד בחייו של אביה ( אף שגם זה מובן).

        אהבתי

      • אני לא מבינה למה לא נפתחת לי האופציה של תגובה אלא רק כתגובה לתגובה
        אז מצאתי את התגובה הזו הכי הולמת את דעתי שהיא זהה לגמרי לשלך ומאד אהבתי את הפוסט הזה שמרחיב ומעמיק ומנמק גם את דעותי
        אני גם לא יכולה לשפוט את רגשותיה העזים של גליה עוז אני רק ראיתי ושמעתי שאנשים שנפגעים בילדותם מהוריהם ובמיוחד כאשר זה נעשה בפומבי – זה בהחלט משאיר תחושה של ניתוק וזרות ואני מעריצה את גליה עוז, ו- לא על החשיפה (שהיא לגמרי מיותרת לטעמי (בשביל זה יש אנשים שזהו מקצועם) אלא על כך שבכלל עלה בידה להקים משפחה למרות נסיונה המר

        אהבתי

  2. הלימודים שלי היו בתחום המדעים ובזמן הלימודים זו הייתה צורת החשיבה שלי. כשקראתי מחקרים במדעי הרוח התקשיתי לכנות אותם מחקרים כי הם התבססו על דברים שאינם עובדות וזה נראה לי מוזר. עכשיו כשהתבגרתי ואני עוסקת יותר באמנות אני מבינה שאי אפשר לחוות את העולם רק בעובדות כי החיים הם מעבר לעובדות. עובדה.

    אהבתי

    • ממה שאני מכירה, מדעי הרוח כיום משתדלים גם הם לנהוג על פי אותן אמות מידה של המדע: כלומר, הדרישה לגבות כל טיעון בהוכחות עובדתיות. אני זוכרת שאפילו כשלמדתי ספרות אנגלית וכתבתי משהו על השגותיי בנוגע לדמות ספרותית כלשהי – המרצה דרש הוכחות מן הטקסט. עבדתי קשה (חרשתי את כל הרומן שוב, מתחילתו ועד סופו) כדי למצוא. תחושות בטן לא התקבלו.
      אבל, כמובן, החיים עצמם אינם מדע, ובני אדם אינם מבחנות במעבדה, ולכן עובדות לא מספיקות. מאידך גיסא, כדי להכפיש מישהו צריך בכל זאת עובדות…

      אהבתי

  3. לא מבין למה כל כך הרבה אנשים מרגישים צורך לדחוף את אפם לענין משפחת עוז. אם הוא היה שרברב מעפולה היו גם חופרים על זה כל כך הרבה. פתאטי הצורך של אנשים להיות "מעורבים" בחיי מפורסמים. כאילו קצת נצנצים יפלו גם על ראשם…

    אהבתי

    • על שרברב מעפולה לא היית אומר אבל הוא ארץ ישראל הטובה ואיש רוח יפה נפש. על עמוס עוז כן אומרים זאת. ולכל הפער שחווה גליה בין המציאות שאומרת, הוא בנאדם- עם יתרונות וחסרונות, ובין התפיסה שלו, הו עמוס עוז, הוא קשה מאד.

      אהבתי

    • למרבה הצער, בני המשפחה עצמם אפשרו לקהל הרחב 'לדחוף את אפו'. כשאנשים רואים גדר שנפרצה, הם מיד נכנסים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשחיטת פרות קדושות, ברכילות עסיסית, בשמחה לאיד, ובתפיסה שצרת רבים היא חצי נחמה.

      אהבתי

  4. חשוב לזכור שלא פעם החוויה האישית היא משהו מאוד סובייקטיבי. זה תלוי באיך אנחנו חווים את הסיטואציה ואת הפרשנות שלנו מנקודת המבט האישית שלנו. לכן חוויה כזו היא לא בהכרח חוויה של ״קרה״ או ״לא קרה״, אלא יכול להיות שגליה חוותה את הסיטואציה בצרוה ששונה מאיך שדניאל תפס אותה, ולכן דניאל לא בהכרח יכול להעיר על הנכונות של החוויות של גליה.

    אהבתי

    • זה נכון. אבל צריך לזכור שגילויים כאלה משפיעים מאוד גם על חייו וחיי שאר בני המשפחה, במיוחד כשמאשימים אותם בהאשמות שונות. יחד עם זאת, לו היו שואלים אותי – הייתי ממליצה לא להתווכח בפומבי. לא ייצא מזה כלום, וחבל על עוגמת הנפש.

      Liked by 1 person

      • מצד שני, לעיתים כשרואים איך אדם מסוים מתפרסם כמישהו טוב כשהוא לא כזה – זה יוצר רגש מאוד קשה. תחשבי למשל על כל השחקנים / זמרים / מפורסמים אחרים שהתפרסמו ומאחורי הקלעים למשל הטרידו מינית נשים. האם אסור ״לכבס את הכביסה המלוכלכת״ מולם רק כי אנשים אוהבים את האומנות שלהם?

        נכון שללכת נגד מישהו שהלך לעולמו זה מסובך, כי אין לו אפשרות להגן על עצמו. אבל אני מודה שאם הוא אכן התעעלל בביתו, לי יהיה קשה לראות רק את האומנות אלא תמיד גם אראה את האדם שמאחוריה.

        אהבתי

        • אין כאן עניין של מותר ואסור. כל אחד יכול להגיד ולכתוב מה שהוא רוצה (וכך אומנם קורה). כל זמן שאין בעיה משפטית של הוצאת דיבה, הכול מותר. אני רק לא רואה מה התועלת – כשפורשים את נבכי הדינמיקה המשפחתית ארוכת השנים בפני הציבור ומצפים ממנו לשפוט כשאין לו שום כלים לעשות זאת. אז כל אחד יכול להאמין למה שהוא רוצה, על פי הטמפרמנט שלו וההיסטוריה שלו. אבל מה הטעם?

          יש הרבה אומנים בדורות השונים שההיסטוריה מלמדת, או לפחות רומזת, שהיו רחוקים מלהיות נפשות טהורות. אפילו על מוצרט (לא פחות!) סיפרו כך ואחרת. קהל צרכני האומנות למד להתמודד עם זה. אני מניחה שבמוקדם או במאוחר גם קוראי עמוס עוז יצליחו בכך, וישפטו את הישגיו הספרותיים על פי מה שהם, ולא על פי מה שאפשר אולי לכנות (בזהירות) 'רעשי רקע'.

          Liked by 1 person

          • על מוצרט שמעתי בעיקר שהוא היה חובב בדיחות ילדותיות למיניהן, ובמובן מסוים התנהל כמו כוכב רוק של ימינו – שהוא נודה באמת: הוא אכן היה כזה לתקופתו 🙂

            וכן כיום למשל יש הרבה דינים למשל על ספר כמו ״חלף עם הרוח״ והאם הוא ספר ראוי לקריאה בגלל הבסיס הגזעני שלו (למרות שבסרט מסתבר המסר שונה – זכור לי שראיתי פעם סרטון ביו טיוב על הנושא רק שאין לי מושג איך למצוא אותו שוב).

            אהבתי

            • ממה שאני זוכרת מהסרט ההוא על מוצרט – הוא הוצג שם כקל דעת ומטופש ביותר, משהו שלא מסתדר בכלל עם המוזיקה שלו, שהוגדרה לא פעם כ'שמימית'.

              אהבתי

  5. מסכים אתך מאוד.
    אין לנו מושג מה באמת קרה במשפחת עוז וכנראה גם לא נדע. אישית אותי זה גם לא מעניין.

    ולגבי הקורונה… לא יכול להתאפק מציטוט "מדעי" שקראתי היום – של הגאון מתי כספי – "ביל גייטס הוא הבעלים של מודרנה ופייזר"

    אהבתי

    • אני מקווה שהוא לא מתיימר להיות מדען:) וזו אגב עוד דוגמה למי שכתב שירים נהדרים, ושלא חייבים להתעמק באישיותו כדי ליהנות מהם.
      תודה

      Liked by 1 person

  6. הקשבתי בעניין רב לכתבה ששודרה בטלויזיה, הם לא חידשו דבר. חשבתי שסוף סוף האמת תצא לאור, אבל לא.
    בתחילה נטיתי לא להאמין לה וחשבתי שהיא נצלה הזדמנות כדי לעשות שם לעצמה, יתכן שגם המשפחה חושבת כך ובשל כך כועסת ומנדה אותה. יתכן שהפכה זבוב לפיל ולא כצעקתה. תמיד היתה רגישה יותר ולכן הפגיעות שלה גדולה.
    אכן לעולם לא נדע, כי מה שקרה בינה ובין אביה, אם לא היו לכך עדים, כאילו לא קרה.

    אהבתי

    • זה כל כך נכון בעניין תוכניות התחקיר האלה בטלוויזיה. מבטיחים שמיים וארץ, פתרון כל התעלומות – ובסוף כלום, נשארנו באותה משבצת. הגיע הזמן להתנזר גם מהן.

      אהבתי

  7. אני מגיב, כי את כותבת הכי נכון.
    לי נמאס מהמציצנות הזו. שלושה אחים תופסים טרמפ על גופת אביהם כדי להתפרנס ולהתפרסם.
    לבריאות.
    לא קניתי אף ספר ולא קונה אף ספםר של האבא.

    אהבתי

    • אני לא יודעת אם הם תופסים טרמפ. שלושתם נראים לי מאוד רציניים. אבל אין מה לעשות, אני לא יכולה לפתור את הבעיה שלהם, וגם לא נראה לי שאני צריכה.
      ספרים של עוז ושל אחרים אפשר לשאול בספריות. היום אפילו אפשר לשאול באפליקציה. נפלאות העולם החדש:)

      Liked by 1 person

  8. אני עצמי לא שמעתי על הספר של דניאל עוז ולא ראיתי את הכתבות והאמת שגם לא ממש התעמקתי כאשר גליה עוז התראיינה בנושא – אבל אני נוטה להסכים איתך בכל הנקודות שהעלית. גם אין לנו באמת מושג מה היה שם בבית משפחת עוז וגם לו היינו זבוב על הקיר שם אין ספק שהחוויה של כל אחד מהילדים היתה גם סובייקטיבית.
    ידוע שגם אנשים דגולים ומיוחדים עבור העולם הם לאו דווקא הורים מיטיבים או בני זוג מסורים וקשה להחליט מה עושים עם הידיעה הזאת. הרכילות כשלעצמה פחות מושכת אותי, מן הסתם, אבל כן כואבת ומסוגלת להזדהות עם הכאב של ילד או ילדה שחווה מצוקה ביחסים עם ההורים או אחד מהם בעוד כל העולם מעריץ ומשבח.
    אני לגמרי איתך עם נושא האמונה לעומת הידיעה. אתה יכול לבחור להאמין למי שאתה רוצה אבל העובדה שהוא מאמין בזה אינה גורמת לזה להיות נכון עובדתית.
    זה כמו שיש נטייה לאחרונה לומר שהם חקרו נושא מסוים – ואז מתברר שהם חיפשו בגוגל. זה לא נקרא מחקר חבר'ה…..

    אהבתי

    • אני מניחה שזה מאוד מרגיז כשמעריצים מישהו בכל העולם ויש מי שיודע שהוא ממש לא כזה. אבל איכשהו לא מסתדר לי הצורך הזה לספר לכל העולם את האמת. כי בעצם, מה שכולם חושבים אולי לא עד כדי כך חשוב, ומי שיודע יכול לספר לחברים קרובים ולמשפחה ולהסתפק בזה. אני לא מחסידות האאוטינג, אפילו אם הוא מוצדק.
      כך או כך, בגוגל באמת אפשר למצוא עולם ומלואו. החוכמה היא לדעת לברור את הבר מן התבן.

      Liked by 1 person

  9. תגובה קצת מאוחרת בשל תקלה של מספר ימים בווי פיי עד שתוקנה. אבל מוטב מאוחר מאשר…
    כיוון שהפוסט שלך מתכתב בפילוסופיה של המדע, מרטין פישר אמר: "עובדות הן לא מדע כשם שמילון אינו שפה", אך אלדוס האקסלי הוסיף: "עובדות אינן נעלמות כאשר מתעלמים מהן". 🙂

    אהבתי

  10. סליחה שאני סוטה מרוח התגובות, אבל הכותרת (וגם הטקסט) גרמו לי לדמיין את הרומן הבא של ג'יין אוסטין, זה שעוד לא התגלה. היסודות הונחו. חסרים רק כמה גיבורים רומנטיים ונוף אנגלי.

    אהבתי

  11. אני מבינה את הרצון לקרוא את הספרים על סופר שאהבת. אחרי כל סרט או ספר שאני מאוד אוהבת אני אצה לאח הגדול גוגל וקוראת כל מה שאני יכולה על הספר\סרט, הסופר\הסיפור שמאחורי הסרט, וכו. הוא מכניס אותך לעולם שמהדהד לך את שלך, ואת רוצה לדעת עליו עוד. את רוצה לאהוב אותו גם. עמוס עוז פחות מדבר אלי, לכן גם פחות מעניין אותי לקרוא עליו. את מאוד צודקת שאי אפשר לדעת מה בדיוק היה שם, ועוד פחות, מה היו הכוונות שלו כשנהג כפי שמתואר שנהג. עוד סיבה שלא להתעמק בזה מבחינתי.

    אהבתי

סגור לתגובות.